who did start the fire

בכבוד, גדעון!

ובנלוה להמשך המצעדים של שנות ה70 – עוד משהו שנעדר מהמצעדים של ישראל, מהמשובחים שבמופרעים טי. רקס שהם בעצם היהודי מרק (מרדכי?) בולן ז"ל, היו ענקים בבריטניה ונחשבו לרגע כיורשים של הביטלס (!) ואפשר לראות כאן מי השפיע על זיגי סטרדאסט – עוד נעדר מהמצעדים הישראלים של 1972, והוא לדעתי אבי אבותיו של הפ.אנק ריאס (אם כי יש יגידו שהביטלס, רגע לפני שנהיו מפורסמים, הם הם אבותיו), וגם השפיע ללא ספק על יהודי אחר, מוורוצלאב שבפולניה, הנריק פיק:
טלגראם סם – מוקדש לדוור לשעבר
ג'יפסטר
"אהבה חמה"
מטאל גורו
אני הכי אוהב – גט איט און ("שחק אותה" כמו שתירגמו)
ומשהו קצת אחר – קוסמיק דנסר
שיהיה לכם אחלה שבוע!

ראיון עם השר גדעון סער הסביר לי מה אני עושה פה עם הסבנטיז האלה

היום במוסף העצמאות של ידיעות אחרונות אמר השר, תוך הסבר למה הוא כבר לא שומע יותר את הפינק פלויד "זה לא צלח את מבחן הזמן. למה יש רטרו של האייטיז? זה צלח את מבחן הזמן. האייטיז היה עשור טוב, עשור של רייגן, של תאצ'ר."
תמיד הרגשתי שהאייטיז קצת דפוק, מבחינה מוזיקלית, אך לא רק, לעומת הסבנטיז, ואת העדפתי לפופ הסבנטיז ביטאתי בבלוג זה, בין השאר בעצם השם שלו, אבל משום מה מעולם לא התעמקתי בשאלה למה בדיוק אני מעדיף את הסבנטיז. עכשיו, בזכות השר, הבנתי, וגם קיבלתי הצדקה קיומית אידיאולוגית לכל החלק של הפופ בבלוג הזה שסבל מסכיזופרניה בין החלק הפוליטי לחלק 'המצעדי'. הכל נראה לי עכשיו באור אחר, הקצוות התחברו, הפּוֹפִּי והפוליטי, וסוף סוף לראשונה בתולדותי יש לי פוסט שהוא גם בקטגוריה "המצעד" וגם ב"שירות פוליטי".
תודה לך, השר סער.

ובחייאת ליברמן, תעצור גם אותי.

רכבת ישראל – העצומה

לעצור את הרכבת עוד לפני יציאתה:

החדשות בינתיים: בית הדין לעבודה אישר את המשך צווי המניעה נגד הפיטורין (ידיעה שבהארץ הזדרזו להעלים משום מה) וכאן אתם מוזמנים לקרוא את ההצעות האומללות של רכבת ישראל.
(ותודה לעבודה שחורה על פרסום מקביל של העצומה ועל קישורים).

יוזמה ברוכה

ב88FM התחילו מהשבת לשחזר מחדש את מצעדי שנות ה70 של "הגל הקל", אחרי שלפני כמה שבועות גמרו לשחזר את האייטיז – אלה שני עולמות שונים, והסבנטיז ראויות לזה, ובתקוה שנזכה גם לשחזור הסיקסטיז (בעוד כמה מובנים).
ראוי במלוא הענווה להזכיר מי חשב על זה לפני כמה שנים, אבל לרדיו יש רשימה יותר מלאה וגם יכולת לאסוף את ההקלטות.
מניתוח מצעד הגל הקל של 1970 – אז עדיין לא הייתי מחובר למצעדים, הממצא המעניין הוא ההיעדרות של מוסיקה שחורה – חוץ מYoung gyfted and black של בוב ומרשה שהגיע למקום ה20, רוב המצעד היה אמריקני-לבן. כל להיטי הזהב השחורים של מוטאון – מרווין גאיי, סטיבי וונדר, הסופרימס (שגם להם הוקדש ב88 מרתון) למשל, שכבר היו אז – לא הצליחו בזמן אמת בארץ, עד כמה שאני זוכר גם בשנים שאחר כך, עד אמצע ה70 לפחות עם עליית הדיסקו. גם הגק'סונס למשפחותיהם, עד כמה שאני זוכר, לא הצליחו בארץ בכלל בשנות ה70.
לגבי הזכייה בתארים באותה שנה התאפשר בפעם האחרונה צירוף הענקים הקלאסי – אלביס והביטלס, זמר ולהקת השנה. הלהקה שהתפרקה באותה שנה, והזמר שהתפרק אחרי 7 שנים. מרי מי-זוכר-אותה הופקינס היתה זמרת השנה, ואני הרהרתי על זה שבשנים הקלאסיות ההן לא היתה זמרת בקלאסה מקבילה שהתחרתה בזמרים הגבריים – רק מדונה הגיעה בהצלחה שלה לאותם מימדים, וזה אם תרצו תקציר ההבדל בין שנות ה70 ל80. יותר שוויון למין הנשי, שהוא כשלעצמו מבורך, אבל בעיני לפחות, פופ הרבה יותר משעמם, מחושב ומסונתז, יודע איך למכור, אבל לא מעורר בי, גם כיום, את מה שפופ שנות ה60 וה70, המרדני והתמים שאליו התחלתי להתבגר, בגלגול הראשון, עורר בי בשנים ההן, דרך מכשירי הרדיו והמשדרים ששודרו לחלליות הנוסעות. גם החלל זה כבר לא אותו דבר.
ואגב, כשאני חושב על כך היום, הקשר בין הפופ ששודר – כמו כל מה ששודר ברדיו, לבין העולם הפנימי במובן העיצוב של הסרט שמגן עליך, שמרפד אותך, ואותו יש כאלה שנושאים או משתדלים לשאת לכל החיים, לא היה מקרי אלא מחושב מאד. שום דבר לא בא מהשמים, ובכל זאת יש בי אמונה שהשדר של פעם נבע מאיזה מקום אמיתי. אני מקוה פעם לכתוב על זה פוסט מעמיק יותר, אולי שיר. איש הכוכב באמת חיכה בשמים, מאוחר יותר התחילה המלחמה עם בני כדור-הארץ טעוני הקידמה השטנית והיא נמשכת עד היום עם האחים הגדולים הביומטרים למיניהם, השואפים לכבוש את כל החללים האפשריים ולא להשאיר בהם פינת בריחה. הם הם חייזרי-המפלצת, וכל הפשיסטים שלמי שהוא כמוני אין מה לעשות נגדם, רק לחכות שאולי החייזרים הטובים בכל זאת יבואו להציל את הכוכב הזה, ובינתיים לעשות כמו מה שאפשר כדי לעצור את חייזרי הרשע, כמו למשל להחתים על עצומות – כמו זאת או/וגם זאת וזאת – הרכבת עוד תתדרדר, אין לנו עוד מושג כמה הממשלה הזאת מתכננת לדרדר אותה, ובכל זאת זה לא אומר שצריך להתייאש מהנסיון לעצור אותה – ביציאה!

הרהורי ביניים

אולי רגעי הנפילה אלה הרגעים השפויים באמת.
הרגעים שבהם מי שנמצא, צריך לשלם על מה שעשתה הישות האחרת.
אבל הישות האחרת הזאת, היא זאת שבוראת-יוצרת. מעט דברים גדולים, ביקשו רשות מהרשויות, מאלה שקובעים את המקובל. מעט מאד יצירות גאוניות באמת, מעט מאד תקדימים הסטוריים, היו באים לעולם אם היו מתחשבים במוסכמות, וזאת כשלעצמה באופן פרדוקסלי, כמה מתאים, נראית לי מוסכמה. אקסיומה. ומה שנכון לגדולים שיצרו את הדברים, לטוב ולרע, נכון גם לעבדכם הצנוע, אזוב הקיר, נכון לכל אחד.
לא באתי לעולם כדי לשמר את המסגרות, לשנן את המקובל למרות שיש רגעים שבהם צריך לשמוע גם את קולו של מי שמשלם את שכר הלימוד לחיים, קולה של 'השפיות' למרות שגם בהברקות, גם ב'שגעון' כביכול, יש שפיות. שפיות של מימד אחר, אולי אותו עולם שאיננו יודעים אותו קבוע, כמו שמישהו אמר, ומתפרץ לפעמים לעולם שלנו. ואולי יש כאלה שהשפיות האחרת, היא עולם הבית שלהם.

הבלוג הזה הוא בלוג של הברקות. הוא בא אלי לא ממקום של תכנון, ולכן אף פעם לא הצלחתי להגדיר מהו בדיוק, אם היו מראיינים אותי (לא להילחץ, אני לא בתור בכלל). ככה הוא נולד וככה נראית הקרמה שלו, ואולי גם שלי, ומי אמר שדברים צריכים להיות אחרת. לא ידעתי לאן אני מייעד את עצמי לקחת את הבלוג (ולא פעם אחת היה נדמה לי שדי כבר) ומפעם לפעם נראה לי שממקום של תכנון ושל שיקול ושל אסטרטגיות, לא הייתי כותב אותו ככה, ואולי לא הייתי כותב שום דבר בכלל. למרות שאני מנסה עכשיו לעשות דברים 'מסודרים' ו'מתוכננים' יותר.

אבל יש לי כמה אמונות שמשמשות לי קו מנחה, ומי שרוצה להבין את הבלוג הזה צריך לדעת גם אותן.
כמו שאמרתי, אני מאמין שלא באתי לכאן כדי לשנן את המקובל. כדי לחזור על אמיתותיהם של אנשים אחרים. גם מתוך אמונה שהאדם בא ליצור, לא לחזור על, וגם מפני שההמון – בדרך כלל (לא תמיד) טועה. וגם משום שחייתי, מסיבות שתלויות ולא תלויות בי, בצורה שונה משל רוב האנשים וראיתי זויות אחרות, ולדבר בשפה של האחרים ולא בשפה שלי, לומר בשם אנשים שהם לא עצמי, לספר את ההסטוריה בלי הצד שלי, זה זיוף ושקר. אבל אני גם לא מחפש בכח את הפרובוקציות. פעם הגדירו אותי בתור מורד סולידי. אם אין לי משהו מיוחד בעד או נגד איזה נושא, אני מעדיף לשתוק, ולא לומר דברים רק בשביל להוכיח משהו, בשביל הרייטינג, מלכוּת הכיתה (שתמיד שנאתי).
וחוץ מזה, כמה שזה יישמע נמלץ, אני מאמין שבעצם קיומי אני נותן דוגמה, מראה לאחרים שמתלבטים, בעיקר בחברה כמו שלנו עם מידת-סדום או רומא שיש בה, שאפשר גם להיות כמוני.
כאן יש בעיה קטנה. פעם מישהי אמרה לי שאני מראה רק את הצד הקודר-הנאבק שלי, לא את הצד העוצמתי, את השמחות. אני גם לא צוחק ומשתנן כאן הרבה, כמו שאני מסוגל ותאמינו לי, במקומות אחרים. גם אני מרגיש כאילו אולי ההתחייבות שלי מהכותרת של הבלוג והמחווה שלו לזמן הנעורים מקשה עלי להתחבר פה אל האני שלי בהווה. גם הכינוי השני 'הצועד בנעליו' יש בו איזה מחווה לטיולים הרגליים שבעבר הייתי עושה, למרות שגם היום אני הולך ברגל. הרבה. אולי ההרגשה שזה מקום לא של הגיל שלי, מונעת ממני איזה גמישות וחופשיות.
אולי זאת בעיה שתיפתר בבלוג אחר.
וכשאני לא מדבר, אני מנסה להקשיב וללמוד על עולמותיהם של אחרים.
יש בסך הכל דברים מעניינים מאד.

חג חירות שמח.
חירות מפני שגרות ומוסכמות גם לגבי עצמנו
חירות מפני ייאוש ומפני 'הגורל' – ואולי על זה הפוסט הבא.

קוֹל שהוּא זָר נִשְמַע לִי

עַכְשָו בִּוְרִידֵי הַטֶלֶפַּתִיָה

מַשֶהוּ הָיָה אֲנִי

וֲַעֲדַּיִן

אַךְ לֹא אִיתִּי יוֹתֵר.

בְּמוֹצָאֵי הַשַׁבָּת נִסְגְרָהּ דֶלֶת

יָאלְלָה לָלֶכֶת

תַּמָה הַמְסִבָּה.

קָשֵה טִפְטוּף רֵאשִיתוֹ שֶל אָבִיב, תְחִילָת שָבוּעַ

כְּמוֹ לֵדָה

וְאֵם מֵינֶקֶת אַין

רכבת ההשמדה יוצאת לדרך

לערבים ולכל שאר המושמטים משירות אין מקום ברכבת ישראל כך צריך לקרוא את הידיעה, העוסקת בפיטוריהם של מאות עובדים ערבים שעבדו בנאמנות ובמסירות ברכבת ישראל, משום שרכבת ישראל הוציאה מכרז חדש הדורש שברכבת יעבדו רק אלה שהתאימו למקום העבודה ששמו צה"ל, ובלי קשר כלשהו להכשרתם לתפקיד ברכבת ישראל.
כנראה ניתן בהשראת שאול מופז, שידוע כמי פתר בהצלחה בעיות זניחות כמו תאונות הדרכים, והקדיש הרבה מזמנו לדבר החשוב באמת: המלחמה באלה שמקום העבודה ששמו צה"ל ויתר עליהם.
העובדה שהאיש הזה לא יהיה בממשלת ישראל הקרובה, היא נחמה פורתא, והסבר מדוע אני הייתי אדיש למדי לתוצאות הבחירות ולהרכבת הממשלה. 'קדימה' שבתקופת שלטונה יצא לדרך מסע ציד המכשפות נגד אלה שצה"ל ויתר עליהם, לא היתה טובה מהממשלה הנכנסת, גם לא רעה יותר. הממשלה הקודמת, וגם זו הצפויה להיות מושבעת כנראה מחר, הן ממשלות נציונל-יהודיות הממשיכות מדיניות ארוכת שנים של השמטה-השמדה של הבלתי מתאימים לאתוס הספרטני והלאומני של יהודי חזק, יורה (ובעשורים האחרונים: מתנחל ומרוויח הון), אשר קיימת אולי מראשית המדינה, אך רק בשנים האחרונות הרימה ראש.
איום השמדה מתמיד מרחף במדינה הזאת על המושמטים מצה"ל, ערבים כיהודים, ואני טוען שזאת מדיניות מכוונת ויזומה הן כלפי הערבים והן כלפי היהודים שלא מתאימים לאייש את מכונת המלחמה הציונית כחיילים, ולכן מן הראוי, עפ"י מכונני המדיניות, שאלה לא יחיו בכבוד, שיחיו בפחד, בדרך ללא לחיות בכלל. עד עכשיו עשו את רוב הדברים כנגד מושמטים בחדרי חדרים, במחשכים והשתמשו בכל מיני עלי תאנה ש'השמאל הציוני' הפחדן, המשתפ"ן נתן להם יד.
עכשיו כבר אין שמאל ציוני (אפילו השוטים שביננו כבר לא מאמינים שלחבורת ברק-ברוורמן-שלי-דגל-והמנון המייצגת רק את עצמה, יש איזה קשר עם שמאל), והנציונל יהודים יכולים להרים ראש, והם עוד ירימו. לפחות עכשיו אנחנו נראה אותם, גלוי, בלי כל מיני עלי תאנה.
כמה סמלי, שהרמת הראש הזאת שלהם, ערב כניסתה של ממשלה נציונל-יהודית גאה יותר, מתחילה עם הרכבת.

מה שנותר לנו, ולכל אלה שעוד לא התקרנפו ואיבדו צלם אנוש, הוא להחרים את רכבת ישראHell (כמו שיש להשתדל לעשות לכל מקום אחר שידוע כמי שמחרים אנשים שהצבא ויתר עליהם) ולקוות שככל שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב.

ואת חוק המאגר הביומטרי יש לחסום.