בלוג הצועד The VValker's blog

אביגדור ליברמן הוא משתמט מצה"ל שאכן גורם נזק למדינה. למרות שבממשלת הנזק שהוא חבר בה יושבים גם שני רמטכ"לים לשעבר, מזיקים לא פחות ממנו (בעיקר זה שיש לו מפלגה שבדרך להיעלמות), לשיטתכם הוא הוכחה לצדקתכם. העבריין האפסנאי ממולדובה הוא משתמט שאינו תורם למדינה כלום אלא תרומה שלילית של נזק ושל הרס.

ניכסתם לעצמכם בעלות על המושג אומץ. COURAGE באנגלית. אם אתם לא סתם אמיצים, אתם ה-אומץ בכבודו ובעצמו בהתגלמותו האנושית, נראה אותכם אומרים לביבי שיפטר מן הממשלה שלו את המשתמט אביגדור ליברמן וגם את המשתמט אלי ישי, שגורם גם הוא בדרכו נזק למדינה הדמוקרטית.

אבל לא, אתם לא תעשו את זה, אולי אתם בכלל עובדים מטעם משרד הHASBARA הנשלט על ידי מפלגתו של האפסנאי עאלק ממולדובה. אבל שחקן, איתי טיראן, שתורם למדינה ולחברה, אפילו שהוא מרוויח מזה כסף, בידור והנאה תרבותית (טוב, סליחה, אתם בוודאי לא מבינים מה זה) הרבה יותר ממה שאתם והארגון הדפקטיבי והאינפנטילי והדסטרוקטיבי שלכם אי פעם תתרמו, אבל הושמט מהצבא? יאללה, להפסיק את העבודה שלו, לפגוע בקריירה שלו. סמולני שיינקיני מסריח, בלונדיני. עליו אתם גיבורים. לזה יש לכם אומץ, אפסים חולרות שכמותכם. חולדות מרקיבות שמעכלות את החברה הישראלית. ולא מגיע לעכברושים כמוכם שאכתוב עליכם מילים 'יפות' יותר, את המלים היפות כמו 'אומץ' ממילא כבר לקחתם לעצמכם.

לימור לבנת, אין מה להגיד, יצאה הפעם בסדר. ואגב, תגובת 'הצועד בנעליו' היא זיוף. אני לא כותב יותר טוקבקים בכינוי זה.

ובהמשך רוח הפאנק מאתמול, עוד כמה קליפים מגניבים של שירים שהיו במצעד המחץ בשנת 1979.

שיר קצת נבואי בזמן שהוא נכתב, BABYLON IS BURNING ששרה אותו להקת הRUTS (לא הRATS או בעברית 'תנועת אומ"ץ'). היה במצעד 10 שבועות באוגוסט וספטמבר, איכשהו הגיע רק למקום ה11

השיר הבא הצליח יותר, 14 שבועות במצעד בסוף 1978 שהגיע למקום השלישי, רק על EVE OF THE WAR וSUPARNATURE הענקיים הוא לא גבר. שיר עם לקח הנכון גם לימינו: SHAM 69 – IF THE KIDS ARE UNITED

עוד שיר שהמחאה הצועקת בו נשמעת חזקה במיוחד על רקע עליית התאצ'ריזם באנגליה באותה תקופה בדיוק – אביב 1979, היה במצעד 10 חודשים במרץ-מאי והגיע למקום החמישי – THE MEMBERS – SOUND OF THE SUBURBS "זעקת הפרברים" כפי שתרגמו את זה, ואללה, זה עם התופים בול אורי הרפז. לא ידענו שהם מסוגלים לסאונד כזה.

ועוד שיר שאני משום מה לא מוצא בדירוג המצעד, מכירים את הבן דוד המושלם הזה שכל מה שאתם הוא לא – יש לו אפילו פרופיל 97 קרבי. זה עליו. UNDERTONES

ומשהו שטוב לראות ולשמוע גם מן הימים האלה:

גם אנשים מן הצד היותר, איך נקרא לזה, מאוהב ומאמין בצה"ל כתרופה לכל מכה, החל מכאב גרון או מצב רוח רע ועד למפגן ימי, נכון, לא אוהב ישראל כל כך, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, צריכים לתהות וגם תוהים איך קרתה ה'פשלה', איך במקום 'בחכמה' ('ישראלית ידועה') נכנסו במשט 'ראש בראש', איך הורדו לוחמי שייטת 13 בסנפלינג אל תוך לוע הארי ונתקלו בהתנגדות "מעבר למה שהיו מוכנים אליה" כפי שיבבה אתמול להקת רוני דניאל והתקשורת. יש מי שאומר במפורש שממשלת ישראל ביזתה את לוחמיה. גם יבבני להקת רוני דניאל ולהקתו, אותה מקהלה מדובררת ומדבררת היטב מטעם צה"ל המכונה במקומותינו 'תקשורת' מודה שזאת הסתבכות. בייחוד בקטע המוריד לטמיון את הנופשונים הזולים, הקריירה של פיני בללי והסיכוי שאי פעם טורקיה שוב תצביע בעדינו באירוויזיון.

באפי, ואני מניח שלא רק באפי, עלו ריחות מוכרים מן "הפיאסקו" של לפני 4 שנים בלבנון. אנשים עדיין חושבים שאי המאורגנות של צה"ל היתה מחדל ושהחלטות הממשלה נעשו בחיפזון (למרות שבמשך כמעט חודש שלם חשבו כולם, טוב כמעט כולם, אחרת). אני גם אז סירבתי לראות בזה 'מחדל' או 'פשלה', כי 'מחדל' או 'פשלה' קורים כשמתכוונים למשהו, ויוצא אחרת. אז טענתי, מתחושת בטן יותר מאשר עם יכולת להוכיח, שיש כוונה מאחורי הדברים, ואם אז, זאת היתה ממשלת 'קדימה', הכביכול 'לא ימנית', 'החברתית עלק' עם הגימלאים ועם עמיר פרץ, על ממשלת ליברמן-ביבי קל יותר אולי יהיה להאמין כאשר אני טוען שהדברים נעשים בכוונת מכוון. אבל מי שמסתכל על המצב מהנקודה שלי, יכול לראות את הקו העובר דרך החוקים שוללי החופש במדינה שהתחילו להיחקק עוד לפני ש"פרצה פתאום" המלחמה, (איזה קטעים, גם אז היה מונדיאל וגם אז כתבתי על טורקיה) לבין האוירה הפשיסטית שפרצה אחרי המלחמה, החל בקריאה לדוצ'ה ולהשתקת העיתונות בניצוחו של עדין הנפש ארי שביט, מסע ציד המכשפות נגד המושמטים מכל סיבה, ועד המשך חוקי האח הגדול וכלה בחוק הביומטרי ה'אופוזיציוני' שראש הממשלה הנוכחי מיהר לחבק כמו אבא מגונן.

אז מה שקורה עכשיו, כשכל הדברים האלה קורים במהדורה מורחבת יותר, כשמי ששתק כשכל מיני 'שוויוניים בנטל' קמו לצוד מושמטים רואה עכשיו את התנועה הפשיסטית 'אם תרצו' מציירת קרניים לנעמי חזן מהשמאל המשרת (אותו שמאל משרת אליו שייכת גם ענת קם שכולנו עוד מחכים לראות את 2000 המסמכים שהיא גנבה ומסרה לידי האויב), זאת כנראה חזרה על אותם דברים בהרחבה. מין קירבון כזה של החיילים, מסחטה של הדמעות הלאומיות, תוך המשכת והחרפת ניתוק הקשר בין ישראל לבין ההגיון. יש מי שנבנה מזה (למרות שזה בדרך כלל לא מי שעומד באותו רגע באופן רשמי בראש המערכת, המשלם בראשו לפעמים זמנית ולפעמים קבוע, כלומר לא חוזר למשרתו אלא למשרה אחרת ואולי כך יקרה גם הפעם, אולי), וקל, כמו שאמרתי, לראות את ההגיון שבדבר כשמעמידים מול העיניים את ליברמן ואת תמונת השגריר על הכסא הנמוך, אבל זאת שוב היטפלות לפרטים, לחריג ה'ביזארי' כביכול כי זה לא רק העבריין האפסנאי-שלושה-חודשים ממולדובה שאני מתעב בכל לבי והאובססיה הרוסית שלו ליושבים על מיצרי הבוספורוס, בגדול זאת מדינת השב"כ ושב"כ העם המושלת פה, ודוקטרינת ההלם המתמשכת בכיוון צפון-קוריאני והעולם כולו נגדינו וכוחינו באחדותינו והשלטון לנצח בידינו.

הכוחות הישראלים יכלו כמובן לפעול אחרת. אני בטח שלא אייעץ עצות, אבל יש אלפי דרכים להיות חכם גם אם לא צודק. אבל רוח שטן נכנסה בישראלים האלה, לשמוט – וקודם כל מאזרחיהם שלהם, כל יכולת להבין בהגיון. כל דבר שאפשר להאמין בו, חוץ מהשרירות של השליטים. "למה? – ככה". אומרים שמי שהיה בצבא – מקום של נטילת החירות המוחלטת, יכול להבין. וזה מה שאנחנו הרי הולכים להיות – מחנה צבאי, אין כניסות (אף אחד לא רוצה להיכנס), אין יציאות (אף אחד לא יכול לצאת). וזה מתחיל פחות או יותר מאז חיסול רבין. עוד 'פשלה' ידועה.

מקום תשיעי במצעד, השבוע לפני 31 שנה (חזרה לעשרת הגדולים לשיר שכבר 11 שבועות במצעד). באותו מצעד אפשר גם למצוא, בקטע של אקטואליה, גם את אינדונזי של אנשי הכפר (מקום 8 ירידה של 4 שלבים) ואת השיר הקודם באירוויזיון שנקרא 'סאטלייט' (סאטליט בשוודית בה התעקש הזמר טד גרסטד ז"ל לשיר בשוודית בעיר קודשנו, שתמשיך לחלום על אירוח האירוויזיון שוב). מקום 17 בתחרות, מקום 19 במצעד אותו שבוע, אחרי שהגיע בשיאו למקום הרביעי.

אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט של תום: "לגרש את כולם", בו הוא מצביע על הפן המיליטריסטי שבמאבק להשארת הילדים הזרים, שמתמקד בתועלת שהם אמורים להביא לחברה הישראלית כמשרתי צבא עתידיים. בקליפ הקיטשי שאני לא מתכוון לקשר אליו (תמצאו אצל תום) חוזרת, למרבה הגועל, גם הילדה הנפאלית (רזה, כמובן, לא היה עולה על הדעת שתשמין על חשבון המדינה) "שחולמת רק איך תשרת בצבא". לא תהיה רופאה, או משוררת, ואפילו לא תביא מדליה אולימפית או רק תזכה באירוויזיון, ובוודאי, חס וחלילה, שתפגין בשייח ג'ראח או בלעין (או בנקודה התורנית שתהיה גם תהיה בוודאי גם כשתגיע לגיל, למרות שהייתי רוצה להאמין שלא).

לצערי הרב, מטרתו של הקמפיין מסתברת כקמפיין לדראפט העתידי בין ישראל ליברמן ביתנו ומקבילותיה דוברות הצברית נוסח 'השמאל הברקי הלאומי', ולזה אינני שותף. לא כל כך מעניין אותי מי יהיה במדינה שלהם שממילא אני, כמושמט 'לא נאמן', מודר פוטנציאלי ממנה.

יחד עם זה, אני לא בעד גירוש הילדים ואני לא חושב שגם תום הוא באמת בעד (המבוגרים שבשמותיהם הוא נוקב זה עניין אחר, למרות שאת חלקם אני מעריך ומצטער שהם נפלו בעניין הזה, וראו דברי לדרור פויר בתגובות שם). אני נגד גירוש ילדים באופן עקרוני, ואני מאמין גם בעורמתה של התבונה הגלקטית הטובה. כשאני הייתי בגיל של חלק מהילדים האלה, גם אני שרתי "הצבא שלנו ה-גי-בור" וגם בגיל יותר מאוחר נקטתי עמדות מיליטריסטיות עד אמצע י"א בערך. ובכל זאת אני חושב שיצאתי בסדר, לפחות בצד הזה, (אולי לא בצדדים אחרים.), אז אולי גם לילדה הנפאלית זה יעבור עם הגיל, ואולי היא גם תשמין קצת והיא תהיה אפילו משתומנטת (שמנה + משת/מושמטת) לתפארת מדינת הישראלים/ישרא-פלשתין, היא ועוד מחבריה,  בעזרת התבונה הגלקטית.

וכמו שכתבתי פעם, מקדיש לכל ילדים הזרים, החייזרים והמוזרים:

בעזרת התבונה הגלקטית הטובה תתברך
זה הילד, יהיה לו שכל רב
יותר מאמו, דודיו, מוריו ומחנכיו
הוא ימצא לבדו את דרכיו.
ולא יצטרך להיות מ"פ בסיירת לתפארת המדינה
ובדרכו שלו, ליקום יתרום תרומה
גם אם לא יהיה בצבא משהו מיוחד
ואפילו, בעזרת האל, יהיה לו פרופיל 21.

ואם תרצו = ארגון פשיסטי שלא אכפת לו לקבל עזרה מהיטלר.

הראל סקעת שר יפה, שיר חמוד שאתרי הימורים מעניקים לו סיכויים. לא קל להגיד את מה שאני אומר, למי שבעבר התמים שלו יצא לצהול בתוך האולם לנצחון ישראל באירוויזיון. היתה אז אופוריה. חמישה ימים קודם חתמו על השלום, יומיים אחרי זה הלכתי לצו שני שממנו התחילה ההשמטה שלי, לא אני יזמתי וכמוני אני מאמין עד היום, רוב המושמטים. לא שזה משנה עכשיו. ועדיין אהבתי את המדינה, למרות שהיו גם אז הרבה אנשים רעים, ועדיין לא הפנמתי מה זה הכיבוש. הייתי ילד טוב של בית הספר וגם של הבית, בית שמאלני משרת. מאד משרת. פרופ' לייבוביץ ביקר בערך באותה שנה בבית הספר שלנו ונשמע כחייזר. לא משנה שכך גם אני נראיתי (בימים שהמילה חייזר עדיין לא הומצאה), עדיין הייתי בשלב שלא רוצה להזדהות עם הילד המוכה השני, בדיוק כמו השמאל המשרת גם היום, 'השמאל הלאומי' ודומיו.

אלא שלפחות השמאל המשרת של אותם ימים, היו לו סיבות תמימות להאמין שהוא חי עדיין בדמוקרטיה צודקת, בצד שהוא למרות הכל הצד של הטובים. מאז עברנו כמה דברים, וכיום אנחנו חיים במצב שבו ליבת הרוע הלאומנית-פשיסטית מסירה לאט לאט ופחות לאט את מחלצותיה בתהליך שמתחיל בערך מסוף מלחמת לבנון השניה (במצוד על 'המשתמטים' שהשמאל המשרת ממשיך בו), תהליך של השתקת כל הקולות הנוגדים למטרותיה ומדיניותה של הממשלה ו'רצון העם', תהליך של פאשיזם רשמי. רק היום, עכבר הביבים הזה, איייל גפן (אף פעם לא אהבתי אותו, כנראה ידעתי למה), עוד אספסופניק שיוצא משתלח בארגון בצלם, בלי להתייחס התייחסות עניינית אחת לטיעונים שלהם וקובע ש"צריך להמית את התולעת". התולעים הם האנשים כמוהו, שמשתלטים על הגופה של מה שהיה דומה פעם למדינה דמוקרטית, עוד בטרם מותה, אני מקוה.

יכול להיות שיש בתהליך הזה משהו מבריא, אולי יותר אנשים יבינו איפה הם חיים. במדינה שמכוונת כבר הרבה שנים לשלטון של גזע אחד, הגזע 'היהודי' על פי הפרשנות הצרה ביותר של מושג זה. מדינה שכיום, ככל שהמצע שעליו היא מכוונת מותקף יותר ויותר, היא מגלה ושולפת את ברירת המחדל שלה – דרך העלמת אנשים, גירוש ליצנים ומבקרים בתמיכת תקשורת מיינסטרימית שותקת, 'גדולים' מתקרנפים וציבור שלא רוצה לדעת, השתלחות ושילוח האספסוף (שום דבר ב'עממי' הזה הוא לא באמת ספונטני) דרך תנועות פשיסטיות, דרך הפצת שנאה דרך כל סוכני המשטר – כולל השמאל המשרת, שממקד את הבעיה במתנחלים ולא בזרועות המשטר אשר טיפחו אותם ושלחו אותם לשטחים שישראל 'כאילו במקרה' כבשה ב1967. משם זה מתחיל.

ואיך כל זה מתקשר להראל סקעת?

בזמנו כתבתי על האולימפיאדה בסין, והשוויתי אותה לאולימפיאדה בברלין ב1936, שנתנה לגיטימציה לנאציזם. קראתי להחרים את האולימפיאדה, בלי הרבה סיכוי לזה. אנשים כתבו לי אז שהאולימפיאדה תפתח את סין למערב ותגביר את הדמוקרטיזציה שם. האולימפיאדה היתה, ובינתיים אין סימנים שזה קורה.

נצחון של הראל סקעת לא רק שיגביר את האגו הלאומי, יתן לנו מתנה ש'אנחנו' לא זקוקים לה ולא ראויים לה בימים אלה שבהם 'אנחנו' משתלחים להסית ולהשתיק, אלא הוא יבשר, בימים אלה שבהם העולם רואה ושומע את הקולות הבאים מישראל, על לגיטימציה לפאשיזם הרשמי ההולך ונבנה כאן. וגם אם לאירופאים זאת סתם תחרות שהם לוקחים פחות ברצינות מאשר ישראל, אז דווקא לרצינות בה בישראל לוקחים את התחרות, יש משמעות, כיוון שנצחון של ישראל בימים אלה ישדר לפאשיסטים מבפנים, כולל אנשי השב"כים שבתוך עמם הם חיים, שהם יכולים להמשיך לבנות את המדינה הפאשיסטית לתפארת שלהם, יש היתר מאומות העולם, וזה עדיין בשבילם, היהודים הגאים האלה, שווה להיתר מאלוהים. יוסי שריד אמר פעם, כשארגנטינה של מראדונה זכתה במונדיאל 1986, שהוא שמח על זכיה זו בגלל שהיא זכייתה של ארגנטינה הדמוקרטית, בניגוד לזכיה של ארגנטינה תחת שלטון החונטה ב1978 (חלומם הרטוב של הימנונים הישראלים) שנתנה הכשר עצמי לדיקטטורה האלימה שם ותפיסת עולמה ("רק חזקים מנצחים"), בעוד שהזכיה ב1986 נתנה הכשר מקביל לדמוקרטיה. נצחון באירוויזיון יהיה, בצורה אחרת אבל מקבילה, סימן לתומכי הדיקטטורה כאן ש"אלוהים איתם".

 

ובאותה שנה של המונדיאל בארגנטינה, בשבוע זה, הגיע אל המקום השלישי במצעד המחץ אלביס קוסטלו, שאז לא רצה ללכת לצ'לסי. שיר שלא נשמע בקרוב בישראל, מה לעשות. אולי אחרי נסיגת הרשע.

וגם באירוויזיון, נייחל לזכיות בימים טובים יותר, וסליחה הראל.

 

שנה אחרי, מקום שני במצעד המחץ, הזוכה של אותה שנה, אחד משלושת הסגנים שלא הצליחו להדיח את ג'ודאס פריסט (האחרים הם SULTANS OF SWING (או כפי שנודע במקומותינו STOLENS OF SWING) וSPIRITS HAVING FLOWN. רציתי לייחד פוסט רק להם, במסגרת הסדרה 'הסגנים של מצעד המחץ' (הסגנים של בר כוכבא…), אבל לא יצא הפעם. אולי פעם אחרת).

כמו שיודעים 1.021 קוראי, לקראת כל 14 באוגוסט, יום הולדתו של הבלוג המופלא והמפתיע (בעצם קיומו, שני הדברים) הזה, אני עושה איזה שחזור של 'מה היה לנו' השנה.

בשנים הקודמות הייתי הולך חודש חודש ומעתיק פוסטים נבחרים. בשנה שעברה עשיתי רשימה מוקדמת של פוסטים נבחרים (על ידי כמובן) ואותם דירגתי ביום הולדת הבלוג לפי קטגוריות 'נעל הזהב' כמו באוסקר, ואת הפוסט החשוב ביותר לפי ועדת השופטים (שהורכבה, הפלא ופלא, ממי שבחר את הפוסטים וגם כתב אותם) החזרתי. במידה מסויימת שיקללתי בדירוג שלי את התגובות המעטות שהיו לפוסטים, לא שאני זוכר הרבה.

השנה אעשה משהו דומה – אלא שהשנה בגלל האפשרות שנוספה למי שמחובר לפייסבוק לעשות לייק, אתם (ואני יודע שאתם בפייסבוק, לפחות הקוראים שאני מכיר) מוזמנים גם לעשות לייקים, אני אשקלל בבחירה שלי את הלייקים שיהיו, אם יהיו (אשמח אם תודיעו לי עליהם גם כאן בתגובות), לפוסטים שקישורים אליהם יינתנו במקבץ שיבוא עוד מעט ובמקבצים הבאים, שינתנו עד כמה שיתאפשר (מלחמות, אתם יודעים, היעלמויות ועוד כל מיני דברים), בחודשים הבאים, עד אוגוסט.

הא המיקבץ הראשון:

חמש שנים – 14.8.09

נעל הזהב 2008-9 – 14.8.09

דף אודות – 18.8.09

הרצועה האוחזת בכלב – יעלון וטופז, כלבים ואדונים – 21.8.09

1981 – 23.8.09

העם הישראלי והפרדוקס החייזרי –  12.9.09

הקורבן מדאורייתא – 12.9.09

נסיעתו האחרונה של ח. – 20.9.09

מיני פוסט כיפורים – 3.10.09

1 (כאשר הפייסבוק הטלפתי) – 7.10.09

עוצרים את המאגר הביומטרי – 15.10.09

דיווח ביניים – 29.10.09

האם תביעה בינלאומית תעצור את החוק הביומטרי – 2.11.09

שירה לא ביומטרית – 4.11.09

עד כאן מקבץ  ראשון. המשך חג שמח.

הקוף הקטן ממשיך לעבוד בנאמנות בשביל הפרוטות שהוא מקבל מהשב"כ או מה שזה לא יהיה, כדי להכפיש אותי ואת המושמטים בישראל.

על העזרה שאתר הארץ נותן לו, כנראה באמצעות עובד משמרת מסור, חבל להרחיב את הדיבור. העיתון שיוצא גיבור באמצעות כמה מכתביו, עושה מאחורי הקלעים עבודה מלוכלכת בשיתוף פעולה עם משתיקי טוקבקיסטים בשכר. אולי זה לא העיתון כולו, אלא פרי אחד רקוב. פרי אחד רקוב יכול לנגע חלקים גדולים של הארגז, ביחוד כשהוא עובד בתפקיד של אחראי משמרת בטוקבקים. אבל זכותו כמובן של העיתון לעשות מה שהוא רוצה. אני הייתי שולח את הבחור המרכזי ללשכת העבודה (או שהשב"כ ימצא לו ג'וב כתגמול על המסירות), אבל זה עניינם.

תפקידי הוא, מפעם לפעם להזכיר לשוכחים או לחדשים, שרוב תגובות הצועד בנעליו שמתפרסמות באתר הארץ (בעיקר בכתבות על נושאי מין) הן זיוף, אלא שמכיוון שכותב הזיופים מהרהורי ליבו הוא כותב, יוצא שהוא אומר אמת על עצמו למשל הערב, בכתבה של אסף רג'ואן על הזנות בישראל. הכותרת של תגובתו, מס' 23 היא 'מה רע בזנות'. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר את הקשר בין מצ'ואיזם מיליטריסטי מהסוג שעסוק בלהילחם במושמטים, לבין אהבה לניצול ולאלימות מינית. יש סיכוי טוב, שכמו ארז אפרתי מאבטח הרמטכ"ל וכמו האנסים מצפון תל אביב שאנסו 'על הדרך' לקרבי, וכמו עוד רבים וטובים בצבא שמזיין לנו את הפלשתינים, גם המצ'ואיזם והמיליטריזם של המכפיש קשורים עם סטייה מינית ועם דחפים לאלימות וניצול מיני, אז כשהוא אומר בכותרת שהוא בעד זה לפחות הוא אומר אמת על עצמו, אבל עדיף שיאמר אותה בשמו שלו ולא שלי. לא?

ושוב, הבושה להארץ.

קוף פרצוף לבן – הקוף המייצג של המכפישים בהארץ

(וסליחה מהקוף החביב שבתמונה)