בלוג הצועד The VValker's blog

בסוף השבוע יוםההולדת של הבלוג – בשבת בדיוק, בשבת הוא גם נולד.

כמו בכל שנה אני בוחר פוסט או פוסטים ייצוגיים ומציג אותם פעם נוספת. יכול להיות שמה שאני אבחר לא ייראה לכם – אז השנה אתם יכולים להצביע גם על פוסט שאתם רוצים לראות, מן הרשימה שמופיעה למטה (כמובן, אם לא קיים כזה, אתם יכולים שלא) – בפייסבוק (לייק) או בתגובות כאן. אתם כמובן לא חייבים. בין המשתתפיות לא יוגרל פרס – אבל תוכלו לבקש קליפים ביחד עם ההצבעה, ולקבל.

חמש שנים – 14.8.09

נעל הזהב 2008-9 – 14.8.09

דף אודות – 18.8.09

הרצועה האוחזת בכלב – יעלון וטופז, כלבים ואדונים – 21.8.09

1981 – 23.8.09

העם הישראלי והפרדוקס החייזרי –  12.9.09

הקורבן מדאורייתא – 12.9.09

נסיעתו האחרונה של ח. – 20.9.09

מיני פוסט כיפורים – 3.10.09

1 (כאשר הפייסבוק הטלפתי) – 7.10.09

עוצרים את המאגר הביומטרי – 15.10.09

דיווח ביניים – 29.10.09

פיגוע המוני (החוק הביומטרי) – 16.11.09

נצחון בקרב, עדיין לא במלחמה – 16.11.09

כמעט שנה וחצי – 30.11.09

רשימת הארורים – 7.12.09

אויבים, דיכוטומיות, הסדר העולמי ודודו טופז – 22.12.09

רשימות עשור: 2000 – 27.12.09

רשימות עשור: 2001 – 5.1.10

אלביס בן 8.1.10 75

 

השבוע לפני 40 שנה – מקום ראשון במצעד הבריטי

2.2.10 – "היטלר מילא את רצון אלוהים" נותן כסף ל'אם תרצו' הפאשיסטים

12.2.10 – BANAHAS

21.2.10 – קבוצה בפייסבוק מחרימה חנויות שמפלות לרעה מושמטים

24.2.10 – מצעד המחץ לפני 30,31,32 שנה

1.3.10 – כל בני האדם השתתפו, אולי גם משתתפים

2.3.10 – קליפים ממצעד המחץ: SIDE SHOW

6.3.10 – EVERY MAN MUST HAVE A DREAM

31/3/10 – מאיץ החלקיקים ומסר ביומטרי לחג החירות

8/4/10 (העלאה שלישית מאז 11/3/10) – הועלמה ע"י השב"כ – הפוסט המקורי על מעצר ענת קם

8/4/10 – הועלמה ע"י השב"כ והתקשורת – סיכום זמני של פרשת ע.ק

8/4/10 – "כוונה לפגוע בבטחון המדינה"

15/4/10 – מגדל בבל והחיים הקודמים של ציפי לבני

17/4/10 – נמצא תורם רוחני לבנק הזרע של אסותא

18/4/10 – סיפור מכוכב בגין

22/4/10 – השתקות בצמרת ומסרים שטניים בהפוך

 

השבוע לפני 39 שנה בראש המצעד הבריטי

7/5/10 – השב"כ ממשיך להעלים

12/5/10 – קוף קטן וחקיין

23/5/10 – מחבב אותך הראל, מייחל לכשלונך (7 הצבעות בפייסבוק!)

27/5/10 – ואפילו, בעזרת האל, יהיה להם פרופיל 21

1/6/10 – נזק מאורגן היטב

2/6/10 – תנועת אומ"ץ ללא שום אומץ

4/6/10 – זה לינץ' (וציד מכשפות גם)

6/6/10 – מחקר של מכללת אם תרצו: השמאלנים חייזרים

15/6/10 – מי מכיר את X האסיר (שאלה שעוד לא נמצא לה פתרון)

24/6/10 – אינדוקטרינציה במשרד החינוך, אז והיום

26/6/10 – פוגרום בסילוואן

30/6/10 – צומת ספרים דורשת טביעה ביומטרית

5/7/10 – סיפורו של הכפר דהמש

12/7/10 – החיבור בין חושך לחושך 2

14/7/10 – לא שמאל, סתם סמרטוטים

 

האנגלים היו אז מופרעים, לא כמו האמריקאים. השבוע בראש לפני 38 שנה. שנת מותם של כל אנשי הרשע

19/7/10 – יונתן הטייס ורונה השב"כ

27/7/10 – בחסות אסון המסוק נהרס כפר בדואי

29/7/10 – דורון מעלים בלוגים?

אצל האמריקאים היה אותו שבוע בראש הבריטי הזה

3/8/10 – לא נסתום את הפה

5/8/10 – לא נסתום את הפה – מפגש הבלוגרים

8/8/10 – השיר שקבר את שנות ה70

 

השבוע בראש המצעד האמריקאי, לפני 31 שנה

 

הודעות אנונימיות (ממקור משוער ידוע) דרך גוגל, שחושפות לכאורה פרטים נכונים ולא נכונים על חיי, בתוספת 'ניבוי' כיצד הם יסתיימו, גרמו לי אתמול להתחבר אל הדברים שבהם פתחה רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה, את מפגש הבלוגרים אתמול, שבו יצא לדרך קמפיין "לא נסתום את הפה". "עד למתקפה", אמרה הגב' ליאל, "הקרן היתה סך הארגונים שהיא תומכת בהם. המתקפה הוציאה אותנו מהארון והעמידה אותנו בעמדת מנהיגות – אנחנו נתפסים כמטריה דרכה מנותבים כל הערכים הקשורים לדמוקרטיה. זהו SHIFT אדיר, וקיבלנו את הדין בשמחה" כמעט הודתה המנכ"לית לתוקפים לאחרונה את הקרן החדשה, "לא יזמנו את המתקפה – אבל ברגע שנחשפנו אנחנו בתוך זה, בלב המאבק על הדמוקרטיה". יתכן שגם אני, בלי האיום, לא הייתי מגיח ממקומי בחום המטורף הזה כדי להגיע בפעם הראשונה אל כנס בלוגרים (טוב, האולם היה ממוזג), שבו אושיות אינטרנט, אנשים שאני קורא המון זמן, נראו בפעם הראשונה מול עיני בשר ודם, וגם מושגים שנדמה לי לפעמים בחיי היומיום שהם קיימים רק באינטרנט, כמו בלוגים, טוויטים, ועוד, נשמעו באוזן – לי בכל אופן זו עדיין חוויה מוזרה (ותודה שוב לחנן על הטרמפ).

 

הדמוקרטיה בסכנה. על זה הסכימו, לפי דעתי, רוב מי שהשתתפו בכנס, או לפחות מי שדיברו. קצת פחות הסכימו על הדרכים בהן מנכיחים – מילה שחזרה על עצמה הרבה – את הקול הדמוקרטי כיום, או כיצד משאירים אותו בתמונה, וגם על השאלה איפה עוברים גבולות החפיפה היום בישראל בין 'מחנה השמאל' לבין מחנה הדמוקרטיה. יש שרואים את השטח העודף שבין השניים כמשטח צר מאד (אחד הבלוגרים ביטא את ההרגשה שאת הקמפיין נגד הדמוקרטיה מוביל דווקא העם, למרות שאלה מלמעלה – בעיקר הח"כים מן הימין הקיצוני, נהנים להציג את עצמם כמובילים) ויש שרואים בו יותר מרחב שאפשר וצריך לשתף בו גם אנשים שאינם ממחנה השמאל. לי כמי שחלק ניכר מחייו ה'אמיתיים' מתנהל באזור פריפריאלי – גם אם לא בפריפריה – זאת שאלה חשובה.

 

צביקה בשור, רכז הקמפיין ומנחה המפגש, הציג את האמירה "לא נסתום את הפה" בתור מנטרה, כמעט אישית שהוא נושא איתו, מנטרה מעצימה, ולרגע היתה תחושה של ניינטיז באויר, כאילו אנחנו נמצאים בכנס של ניואייג', המנסה להפיץ את השמאל כמוצר שיווקי אנרגטי מציל חיים בסגנון של 'שאל אותי כיצד'. אבל הפחד הוא אמיתי, "הקונצנזוס שתמיד היה מעפן, לפחות עשה קולות שהוא נותן לשמוע קולות אחרים" אמר בשור, "היום כבר לא", הקונצנזוס זז ימינה וכל דעה אחרת נתפסת כבגידה, ו"ככל שהימין דומיננטי התחושה היא שמפחיד להתמודד אותו" – שי וזאת אולי הבעיה הגדולה – איך להוציא את החלק הלא ימני ולפחות לא אנטי-דמוקרטי של הציבור, מקיפאון הפחד שתפס אותו, איך להפוך את המנטרה למאבק אפקטיבי, שיצא את גבולות הבלוגרים המשוכנעים באינטרנט, או "איך להביא את שמאלני הארון". אנשים הודו שיש לנו מה ללמוד מגורמים ימניים שהצליחו להפוך לאפקטיביים – כמו אם תרצו ורוטר, והמנטרה כמלווה נוכחות בשטח היא בהחלט דבר שתורם. אני נוכח בזה בהפגנות בשייח ג'ראח, ההולכות וגדלות, שבהן התיפוף במיקצב המטריף – ואיתו המנטרות של ההפגנות – הוא חלק בלתי נפרד מהעניין. האמירה 'הדמוקרטיה בסכנה-צריך להציל אותה' צריכה ויכולה גם לעבור דרך הבטן, לא רק דרך הראש, אם רוצים הפגנות שמאל במספרים בני חמש ספרות, רצון שחלק מהמשתתפים הביעו.("חלק מהפחד הוא בגלל שלא ראו כבר 20,000 אנשי שמאל ביחד הרבה זמן." אמר צביקה בשור)

התמונות מדף 'לא נסתום' בפייסבוק.

ויש פעילות הולכת ומתעצמת בשטח. שייח ג'ראח שהזכרתי והוזכרה גם אתמול, משמרות המחאה על אלערקיב שהתקיימו אתמול במקביל, וללא ספק ריכוז הדיווח על הפעילויות האלה יעצים את הנודעות שלהם וימשוך גם את התקשורת המיינסטרימית אליהם. כלי שהוצג לשם כך אתמול על ידי יאיר ושותפו שאת שמו לא הצלחתי לקלוט (אשמח אם יעדכנו אותי) הוא ה'אפרטהייד ווטש' שנעשה בהשראת הUSHAHIDI בקניה – מנגנון של איסוף מידע מהשטח ע"י פעילים, על ידי SMS וטוויטר וכל כלי אחר באינטרנט ומחוצה לו, מידע שקשור בהפרת זכויות האדם בזמן אמת. זה אכן מנגנון ככל שידעו עליו יותר וידווחו אליו, ויהוו "רגליים בשטח" כמו שאמרו המפעילים, הוא יתעצם ויהיה משפיע.

 

חנן כהן דיבר על האגרטור – המנגנון שפיתח לאיסוף מילות מפתח, דרכו יוכל כל אחד למצוא את הנושאים החשובים למאבק זכויות האדם (למשל: חוק ההסדרים, ביומטרי, חופש הביטוי, גזענות, הקרן החדשה, צא"פ, על פי פרסומים זרים, והסברה.), את האיזכורים שלהם ואת מי שכותב עליהם. הוא גם הציע שכל מי שכותב משהו שרלוונטי – יחתום את הפוסט ב'לא נסתום את הפה' עם לינק לאתר הקמפיין, וכך גם ייעשה, וגם בטוויטר ובפייסבוק. היה גם דיון על כוחם של הבלוגרים והשפעתם, מצד אחד, בעידן התמסחרות התקשורת (דיברו גם על זה, על ביטולו הקרוב של "העיר" על כל הפרוייקטים הלא מסחריים שלו ומיזוגו עם 'העכבר המורחב', ואפרים דוידי מ"הגדה השמאלית" הזכיר את הקשר הבלתי נמנע בין קידום הפאשיזם בתקשורת ובין משפחות ההון) הבלוגרים שצוברים מאות קוראים ויותר (כדוגמת יוסי גורביץ ואייל ניב שהוזכרו וגם אותם היה לי הכבוד לראות אתמול ב'ממש') מהווים גורם מחנך שנכנס אל תוך הוואקום – ומצד שני, עדיין זה מעט מדי, וסוכם שתפקידם העיקרי הוא סוכני מידע – המגמה היא – או המאמץ המרכזי – ביטוי שגם כן השתמשו בו הרבה אתמול – הוא הניראות בשטח. "הפעילות המרכזית היא לפגוש אנשים ולהגיד להם: אדוני, הדמוקרטיה הישראלית בסכנה." אגב, אם לא שמעתם, אתר לא-נסתום כבר הופל ברשת. עוד לא עבר שבוע לקיומו, לפרסומת מוצלחת מזאת בגיל כה רך לא יכול היה הקמפיין לקוות. נקוה שהאתר יחזור במהרה.

והעיקר לא לפחד כלל.

לא נסתום את הפה.

שלושה בלוגים שפרסמו היום את הטענה שדורון זהבי הוא שמו של היועץ החדש לענייני אינדיאנים של שריף משטרת ירושלים הידוע יותר לשימצה כ"קפטן ג'ורג'" מן השב"כ, הותקפו כנראה אחה"צ ואף הועלמו: הבלוג של ריצ'רד סילברסטיין, שהיה הראשון לחשוף את הדבר באנגלית, הבלוג של יוסי גורביץ' והבלוג החדש שקישרתי אליו רק היום 'במדרון חלקלק' של איתמר שאלתיאל. הבלוגים של גורביץ ושאלתיאל חזרו בינתיים, של סילברסטיין עוד לא. כך מדווחת וולווט, ועורך תורן מקפה מז"א, טוען שהאינטרנט נפל לו לכמה שעות, אחרי שתגובה בנושא הועלתה בבלוג.

לפני שגם הבלוג הזה ייעלם, הא כמה להיטי תעופה ממצעדי המחץ של התקופה הזאת.

ב1 באוגוסט 1978 עלה לראש המצעד השיר AIRPORT של להקת המוטורס, להקת פאנק ש'התעדנה' והתקיימה עד 1980, וזהו להיטה העיקרי, היה בראש המצעד שבועיים. להיט שלא נס לחו.

שנה לפני כן, הצליח להיט תעופה אחר אי שם בחלל ובזמן להגיע אל המקום השני, JET AIRLINER של סטיב מילר בנד ולהקתו. במקור זה שייך לזמר הנשמה השחור והנשכח פאול פנה, שכבר אינו בחיים ויש אומרים שהביצוע הזה מ1968 טוב יותר. נשמיע את שניהם. קודם סטיב.

והמקור, של פאול.

וגם זה שיר תעופה – בגובה נמוך, SLOW DOWN  להיט ענק (הגיע גם כן למקום השני) של אותו קיץ של הזמר ג'ון מיילס, כוכב שדרך ונעלם לפתע אחרי הלהיט הזה, מתוך אלבומו  המזכיר קצת בעטיפה את זיגי סטרדאסט STRANGER IN THE CITY

וזה מה שהוביל את המצעד באותה נקודה בחלל ובזמן, לפני שהוחלף בדונה סאמר עם I FEEL LOVE, גם כן שיר המראתי, BOSTON, בשיר "שלוות נפש". גם את זה צריך.

והעיקר לא לפחד כלל. שבת שלום.

כ1500 שוטרים ומאבטחים הרסו הלילה (החל משעה 4:30) את הכפר הלא-מוסדר ("בלתי חוקי" בלשון פרבדאית תקנית) אל-ערקיב שבנגב (צפונית לבאר שבע), על 30 בתיו, ו300 תושביו על נשיהם וילדיהם. על פי דיווחים של פעילים נגד ההריסה, הריסת התשתיות נמשכת, פעילת שמאל נעצרה, כמה מהתושבים נחבלו והוכו בידי השוטרים, האזור סגור ותושביו הורחקו.

בתכניות המתאר האזור נועד להיות יער עם דובים על פי חזון בן גוריון, או "כפר נופש מטרופוליני". גורלם של התושבים המקוריים לא נכלל בתכנית, כנראה.

תושבי הכפר, מרביתם ילדים וזקנים, נותרו פגועים והמומים במתחם בקרבת הכפר, בחוסר כל, ללא קורת גג, מים ומזון תחת השמש הקופחת.

בשעות הבוקר (וגם אחה"צ – בטלויזיה): בתקשורת המיינסטרימית – יוק (לפחות עד השלמת הפינוי). נראה שבחרו באסון המסוק ברומניה כעיתוי המתאים להסחת הדעת, לא שבתנאים אחרים התקשורת המיינסטרימית היתה ממש מתעניינת.
נתניהו קורא לאזרחי ישראל הבדואים "איום ממשי" – ולמחרת מתבצע הרס כפר שלם בנגב
הריסת הכפר בוצעה למרות שהבעלות על קרקעותיו נתונה במחלוקת משפטית, וטרם הוכרעה. תושבי אלעראקיב אינם פולשים: כפרם קיים במקום עוד שנים רבות לפני הקמת המדינה ב-1948. התושבים פונו בידי המדינה ב-1951, אך שבו לאדמתם, שעליה הם חיים ואותה הם מעבדים. הבעלות על הקרקע נדונה כעת במשפט המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וחוקרי אקדמיה כבר העידו בזכות בעלותם של התושבים על הקרקע למידע נוסף: http://www.haaretz.co.il/h asite/spages/1178648.html ).

אלערקיב הוא כפר שקיים עוד מלפני קום המדינה. תושביו גורשו ממנו – וחזרו לאדמתם. איש אינו עושה בה שימוש. הם מתפרנסים ממנה. הקרן הקיימת מבקשת לנשל אותם ממנה. זה כל הסיפור. (התחברות تـــرابـــط)

(אסף קינצר)

דיווחים משטח ההשמדה

דן "חבטה קלה בכנף ומניות" חלוץ מצטרף למפלגת הזבל הגדולה בישראל, קדימה. על זה נאמר מצא מין את מינו אבל אם חלוץ סומך על הזכרון הקצר של הציבור הוא צודק.

23/5/10 – מחבב אותך הראל, מייחל לכשלונך (7 הצבעות בפייסבוק!)

27/5/10 – ואפילו, בעזרת האל, יהיה להם פרופיל 21

1/6/10 – נזק מאורגן היטב

2/6/10 – תנועת אומ"ץ ללא שום אומץ

4/6/10 – זה לינץ' (וציד מכשפות גם)

6/6/10 – מחקר של מכללת אם תרצו: השמאלנים חייזרים

15/6/10 – מי מכיר את X האסיר (שאלה שעוד לא נמצא לה פתרון)

מפלס הפאשיזם (לא עלבון ולא דיבה לברווז שאי אפשר לקרוא לו תרנגולת, הגדרה יבשה למה שעדיין לא קיבל את השם הישראלי בהסטוריה) בעלייה היסטרית מאז התקרית היזומה עם המשט הטורקי, וקשה להעמיד פנים שכרגיל, ובכל זאת, הפסקה קצרה לצורך המצעד בתקופה הזאת אי שם בחלל ובזמן, לפני 33 שנה – מקום ראשון

במקום הששי אחלה רוק נשי, נדיר לאותה תקופה, להקת HEART, זהירות, זאת לא ברקודה, זאת הקרן החדשה לישראל! (הלוואי)

אבל בקיץ ההוא זה התחיל, הגילוי שהשמאלנים חייזרים. היו אז תכניות שרק ד"ש ו'השופטים בירושלים' שבגין כיבד, עצרו. עכשיו נראה שאין מעצורים

במקום השמיני, מרווין גאי זצ"ל

 

בחזרה לנעל הזהב:

24/6/10 – אינדוקטרינציה במשרד החינוך, אז והיום

26/6/10 – פוגרום בסילוואן

30/6/10 – צומת ספרים דורשת טביעה ביומטרית

5/7/10 – סיפורו של הכפר דהמש

12/7/10 – החיבור בין חושך לחושך 2

14/7/10 – לא שמאל, סתם סמרטוטים

 

המקבץ הקודם

המקבץ שלפני הקודם

המקבץ שלפני לפני הקודם

זה שלפניו

 

לפני 31 שנה – אחד הלהיטים הגדולים ביותר של המצעד, 6 שבועות בראש, השיר שבישר את הגל האלקטרוני של שנות ה80 – גארי ניומן, אז עדיין תחת הניק TUBEWAY ARMY, בלהיטו הראשון, הניכור, הפראנויה, 1984 כזה, המוחות אקטואלי גם מול שוטרי ישראל ביתנו וכו'

 

לפני 4 שנים בדיוק, בזמן מלחמת לבנון השניה, העליתי את הפוסט הזה 'כל זה עובד בשביל אינסטנציות גבוהות יותר'. טוב לראות שעדיין יש לפוסט פופולאריות בחיפושים.

והעיקר לא לפחד כלל.