ועד שישוב העורך מתרדמתו, מקבץ מודעות חסות

דירוג מצעד המחץ משודר בחסות החברה להנדסה בע"מ, החברה שהינדסה, מהנדסת ותהנדס.
22 שנה של אמינות, שירות והתעלמות מלקוחות ברמה ישראלית.
לחברה להנדסה פנית, הדבר האחרון שעשית.

דירוג מצעד המחץ משודר בחסות יחזקאל חסלני, חברה לחיסול פרסומות עם מוניטין, שבעליה מתחבא כבר 23 שנים באוסטרליה. אנא הרימו תרומה כדי לאפשר לו להמשיך לחיות שם כמו קינג.

דירוג מצעד המחץ משודר בחסות "תיק באסטר" – מחסלי תיקים משרדיים ברמה, מפתחי מזון מקרטון משרדי ובעלי חווה נסיונית במפרץ אילת לאוגרים זוללי עטים.

דירוג מצעד המחץ לא משתתף בפרויקטים תקשורתיים לאומיים שמונחים ע"י בניהם של פוליטיקאים השותפים בסיוע ליצירת הבעיה שלפתרונה כביכול נעשו הפרוייקטים.

ולסיום, אם טרחת והגעת עד לפה, הנה טיפ קטן לחיים: "מערכת המוכנה לקבל תלונות, היא מערכת בשלה מספיק כדי לא לשים עליהן".
מוגש בחסות המועצה הלאומית, הארצית וא' לאיסוף חסויות למצעד המחץ, ובחסות הפרוייקט הלאומי להשכחה ופרוייקט הנגד מטעם הסטוריון מצעד המחץ.

הצעות לסידור ירח דבש

סליחה, אני קופץ לאקטואליה.
שמעתי שהיתה חתונה אתמול. זוג צעיר, הוא תימני, היא רוסיה, הוא משפטן בהשכלתו, בעל עבר קרבי שעבד פעם גם בסוכנות, היא דוקטורית לפילוסופיה.
נשמע מבטיח. יש בעיות טכניות מסויימות המונעות מהם להיפגש באורח לא וירטואלי, הן תיפתרנה מן הסתם בדרך זו או אחרת, ביום מן הימים.
אני מציע לקצר את התהליכים, ולשלוח אותם מיד לירח דבש. ויש כמה הצעות לא רעות בשביל זוג צעיר ונחמד כזה, לירח דבש שהם לא יספיקו לשכוח, במחירים סופר סופר אטרקטיביים.
למשל מקום מטריף ליד הים, בערבית זה נקרא אל שאטי. עזה, כמו תל אביב, רק האנשים חמים יותר, הרבה יותר, ושמחים לארח זוגות צעירים יהודיים.
או אם שם חם מדי, אפשר להציע לזוג הצעיר את אוויר הפסגות הצלול כיין של מרכז רמאללה. זה טוב במיוחד ביום חם, כשהעצבים חמים.
ואפשר גם לחו"ל, לארץ חמה ומקבלת אורחים לא פחות, עיראק.
או, חופשה באווירה מיוחדת, בנוף מדברי קדום, באפגניסטן, נגיד מערות טורה-בורה.
הייתי ממליץ גם על קשמיר, אך הזוג הצעיר עשוי להיות מופרע שם מחברתם של מטיילים ישראלים רבים. צריך לתת להם להתייחד לבד, לא?
הבעיה עם המקומות האלה, היא שלחתן יש שם הרבה אחים. אחים רוחניים, והם יקבלו אותו כגיבור לא פחות משאר אחיהם הרוחניים בישראל.
מה עוד אפשר לעשות עם הזוג הצעיר? אולי לשלוח אותם למסע של תיירות חלל, בחללית ללא מנגנון נחיתה?
אשמח לשמוע על עוד הצעות.

ממנהרות הר הצופים, לא רואים את ירושלים

המסע לארץ המנהרות התחיל בסוף 1981.
מצעד המחץ שנקרא אז מצעד המחץ המוחץ התפייד לאיטו אבל עדיין היה קיים, התנגנו בו להיטים כמו Viena של להקת Ultravox. הגל האלקטרוני זוכרים?
ההסטוריון זכה ללמוד באוניברסיטה העברית (האוניברסיטה העברית, בהא הידיעה, זה אולי עוד היה שווה את זה אז. לפחות כך אני התייחסתי) בשנה האחרונה שבה המדעים שאינם מדעי הטבע למדו בגבעת רם.
דשא אחד ענקי, רחבת כניסה שנותנת את ההרגשה שהנה אתה נכנס לעולם מכובד מאד, וגם אתה אדם מכובד. עצים ופרחים, אור, אנשים מחייכים. העולם, אחרי הרבה שנים שהכל מסביבך פעל כדי לשתול אותך בדכאון מתמיד, פתאום חייך אליך עתיד נקי, זך ופתוח, כמו המרחב שסביב.
והילה של הפגנות השמאל מן העבר, מהפכנים עם זקנים ושיער מתקופת הביטלס, ויכוחים פילוסופיים על הדשא. (כשאני באתי נשארו מזה רק צחי הנגבי וישראל כץ, שני בריונים סטודנטיאליים שמשלו ב"הסתדרות הסטודנטים" כפי שזה נקרא אז, הרביצו עם שרשראות ברזל למי שלא מצא חן בעיניהם ופוצצו הרצאות של פרופסורים שמאלניים, מאז הם הורידו/איבדו את רעמות השיער, וצחי למד לדבר יפה, אך כנראה שלא הרבה יותר מעבר לכך. סליחה עד כאן ההפרעה).
ג'ון לנון נרצח חודשיים אחרי שהתחלתי ללמוד שם, רונלד רייגן נבחר לנשיאות ארה"ב (האם אני היחידי שמייחס משמעות לכך ששני הדברים קרו באותה תקופה?) ברוכים הבאים לאייטיז.
אבל אני לא רציתי אז לחשוב על משמעויות כבדות, הרגשתי עולם חדש, דף חדש ונקי, כמו הדשא הירוק שמשתרע מרחבת הכניסה ועד לספריה הלאומית, מלא אפשרויות פוטנציאליות.
עם אריסטו ואפלטון בשטח. התחלתי להסתכל אחרת על עצמי.
וגם לחשוב אחרת, מבחינה פוליטית. (קשה להגיד שממש חשבתי, לפני זה)

אבל בגלל נסיבות הסטוריות ומפגנים פוליטיים ובגלל שירושלים מאוחדת, ההחלטה כבר היתה: לחזור להר הצופים, וההחלטה בוצעה החל משנת הלימודים שבאה לאחריה.
כך נשארו הדשא והעצים מיותמים, כמו עצי גן עדן האבוד.
וכך הגעתי לארץ המנהרות, או בשם המדוייק שנתתי לה אז: מנהר הצופים. עולם ללא דשא ועצים, רק ריחות חריפים של סיד והמון חושך שהתאים לנצחון השני של הליכוד בבחירות בדיוק אז, וההכנות של המערכת כולה לפלישה ללבנון. לא הצלחתי להבין בכלל את משמעות השם של המקום, עד שמצאתי כל מיני פתחים להסתנן מפעם לפעם אל הגגות והמרפסות החיצוניות ולראות את הנוף האלוהי המוחמץ שמסביב. אני חושב שהייתי אחד המעטים שניסו למצוא נקודות תצפית כאלה. השאר נכנעו לייאוש. מפעם לפעם גם עשיתי סיורים ממנהרת הפקולטה שלי למנהרות אחרות ומהם נולד השיר שבפוסט הקודם.
אני הייתי אז טיפוס סתגלן, הרבה יותר מהיום, ובשנים הבאות, כשקצת התחילו לצמוח גם שם דשא ועצים, היו תקופות שקצת יותר אהבתי את "אוניברסיטת הבופור" הזאת. היו לי תקופות טובות גם שם, ומי שבא לשם היום (אחרי שאנשי הבטחון אישרו לו להיכנס) עשוי די לאהוב את המקום שדומה למין עיר-קניון סטודנטיאלית. אבל לא נראה לי שהוא יפגוש שם את הרגשת הכניסה הזאת לתוך עולם שנותן כבוד לנכסי הרוח, וגם להרהר, אותה מילה שדיברתי עליה בפוסט שלפני הקודם, לא בדיוק זה מה שהמקום הזה בנוי בשבילו.

משירי ארץ המנהרות

חדרתי היום למנהרה אחרת
מנהרה שקירותיה שונים
מקירות המנהרה שלי
מנהרה שהשפה בה שונה
משפת המנהרה שלי
ועצרו אותי שוטרי המנהרה האחרת
והאשימו אותי בריגול
לטובת מנהרה זרה

אחרי ביקור ראשון בפקולטה למדעי החברה בהר הצופים.

פרוייקט המושכחים, דוגמה ראשונה

והתרומה הראשונה שלי היא מלה, מלה פשוטה:
"הרהור".
הייתי הולך פעם לדשא של האוניברסיטה, סתם כדי להרהר. כבר אז היו מסתכלים עלי קצת בלעג, אם הייתי אומר בקול רם שאני הולך להרהר. פעם אפילו הסתבכתי עם קצין בטחון עצבני כשנכנסתי לדשא לא שלי רק כדי להרהר. אבל לפחות הבינו את משמעות המלה.
בינתיים, נדמה לי ש"להרהר" נעלם לגמרי מהלכסיקון.
ועובדה שאפילו לישראבלוג אין את הצלמית המתאימה למצב כזה, ולכן "מצב הרוח" יישאר אצלי הפעם ריק.
מישהו עוד מהרהר? מישהו עוד מכיר את המלה הזאת? מישהו צריך הסבר לגבי משמעותה?

המשרד הלאומי להשכחה

לפעמים יש הרגשה כאילו יש משרד כזה, שזה כל עניינו.
לקחת אנשים, אירועים וגם שירים, שהיו פעם וכרגע הם לא, ולדאוג שהם יישארו נשכחים.
למה?
אולי כי למישהו מתאימים יותר דברים אחרים שיהיו כרגע ב"מיינסטרים של הזכרון", אולי כי יש להם שַם קשרים עם סוחרי עתיקות שדווקא מעוניינים בדברים כאלה, והמשרד הזה נותן אותם באופן בלעדי רק להם, במסגרת השוק החופשי וזכות הקניין של בעלי ההון, ואולי סיבות אחרות.
לבעלי ערוץ 2 אני בטוח שיש מניות במשרד הזה.
הפרוייקט שאני שוקל להכריז לא מיועד לבלוגרים וקוראים שמתחת לגיל 15. בפירוש לא. מכאן והלאה, אני בטוח שיש לכל אחד זכרונות כאלה, של דברים שהוא מתפלא שכבר לא מדברים עליהם. לא משמיעים אותם. לא כותבים עליהם. לא רואים אותם. היו, אבל נמחקו.
דברים שהיו לפני עידן האסאמאס, לפני עידן ערוץ 2, לפני עידן האינטרנט אפילו, כן יש פה איזה 2% שהם מהעידן הזה. אני מאמין במיעוט שקובע את האיכות. עוד אמונה, שמשרד ההשכחה הלאומי לא רוצה שתזכרו שהיא יכולה להיות קיימת בכלל.
אז אני מזמין את כל מי שיש לו דברים כאלה, שנראים לו כאילו לא סתם נשכחו, ושווים זכירה אפילו אם זה מסיבות פרטיות לגמרי של אותו אדם, לשלוח לי תגובות ולספר על המושכחים שהוא מסרב לשכוח. אם הרבה ישלחו, אולי יצא מזה פרוייקט מעניין.
כי חשוב לא לתת להם לשלוט בזכרון שלנו!

היוולדות מחדש, 31.8

מתוך האין ארוכה הדרך.
אבל ברגע אחד נוצקת הממשות, וכובשת הכל. הזוהר הלבן, הצורות המופשטות שאחת מהן היא אתה ואולי אתה צורות רבות, כל זה ילך, ועוד מעט יעטה שחור תהומות את הכל, ונקודות לבנבנות יתחילו למלא את הרקע, ועננים וערפילים, אות שחזרת ליקום.

ועוד יש לך לנסוע הרבה, בכלי הזה שמקפץ ומנתר בתחום שעדיין בין אין לממש, לפעמים עניין מוחשי ומציאותי, לפעמים שוב אתה אותה מופשטות מרגיעה ונהדרת, שמה בכלל תזכור ממנה.
אבל עוד מעט הוא יתחיל לנסוע בקו ישר, ללא עצירה לפי המפה שתלויה על קיר בתוך הכלי הטס, כי דרך רבה עוד יש לעשות כדי להגיע לפלנטה הירוקה, היכן שנפגשים כולם ומתאספים. ספינות קטנות יפרקו את המטען ליד חללית האם הגדולה, שתוצמד אל מגדל מתכתי הצומח מן הקרקע, בזמן שהוא יצנח אל רכב הקרקע שיסיע אותו אל האולם הענק, שם הנאומים בשפה שכולם מבינים של האינטרנט הטלפתי, ואחר כך יחזור ובזריזות יטפס אל החללית שתמריא ללא שהיות כדי להגיע בתאריך ובשעה שנקבעו כשעת תום הלילה, אל כוכב הלכת שייקרא מעתה כוכב הבית, ואל החוקים שלו יהיה צורך להתוודע. ולהתרגל לזמן שאותו יצטרך לחיות הרבה לבדו.

בשחר ערפילי של יום המחרת הגיע אלינו חפא. סטולי הגנוב, צבי שריג וההסטוריון יצאו לקבלו במקום נחיתת החללית בדיוק על גבול העולמות.
הוא נחטף מכאן פעם, עם עוד שני חברים. לקחו אותו ללמוד בבית הספר של התבונה הגלקטית, או אחד מבתי הספר שמחוברים לאינטרנט התבונות הגלקטיות. כבר שנתיים קיבלנו ממנו הודעות, הוא ידע עלינו הכל ואפילו השתתף בדירוג מצעד המחץ, מה שהפך אותו לאחד מהחבורה. החברים האחרים שעליהם אמר שנלקחו איתו, לא חזרו איתו, והרבה פעמים יש לי ספקות אם הוא באמת היה כאן אי פעם קודם.


Rebirth, 31.8

Out of nowhere the road is long.
But in one moment reality is poured out, and conquers all. The white glow, the abstract forms one of which is you and maybe you are many forms, it will all go away, and soon black abysses will cover everything, and whitish dots will begin to fill the background, and clouds and mists, a signal you have returned to the universe.

And you have to travel a lot, in this tool that jumps and jumps in a field that is still between nothing and real, sometimes a tangible and realistic matter, sometimes again you are the same soothing and wonderful abstract, which what will you remember from it.
But soon he will start traveling in a straight line, without stopping according to the map hanging on a wall inside the flying tool, because there is still a long way to go to get to the green planet, where everyone meets and gathers. Small ships will unload the cargo near the large mother spacecraft, which will be attached to a metal tower growing from the ground, while it will land in the ground vehicle that will take it to the huge hall, where the speeches in the language everyone understands of the telepathic internet, and then he will return quickly, climb again to the spacecraft that will take off without delay in order to reach the date and time set as the end of the night, to the planet that will henceforth be called the home planet, and to which its laws he will need to be known. and to get used to the time he will have to live a lot alone.

At the foggy dawn of the next day Chapa (C) came to us.
Stoli "The Stolen", Zvi Sarig and the historian went out to receive him at the spacecraft landing site right on the border of the worlds.
He was abducted from here once, with two other friends. They took him to study at the School of Galactic Reason, or one of the schools connected to the Galactic Reasons Internet. We had been receiving messages from him for two years, he knew everything about us and even participated in the ranking of the punch parade, which made him one of the group. The other friends he said were taken with him, did not return with him, and many times I have doubts as to whether he was really here ever before.