שירים למופע הreunion של T zkor המחודשת

(לכל אלה שעוקבים, כתבתי פעם שבנוסף למצעד המחץ היה מצעד מתחרה, ובסוף הם התאחדו. Tizkor או 5T-zkor או "פייב ריממבר" שהקדימו בהרבה את להקות פייב האחרות למיניהן ונקראו על שם כינויו של המייסד שפרש עוד בשלב מוקדם, זמן קצר אחרי שהלהקה הפסיקה להיות להקת בנים-בנות והפכה ללהקת בנים בלבד, הם היו במצעד המתחרה הזה והסטוריון מצעד המחץ כתב להם כמה שירים)

(קצת דיסטורשן על הבוקר:)

בואו נדבר בטלפתיה
בואו ונרגיש את המימד
ביקום עכשיו יש הסימפטיה
עוד מעט זה לא יהיה, יהיה תשמ"ד
יהיה תשמ"ד

בין כל הכוכבים נשיר נופיע
נחשוב שמבינים את השירים
נלך לשם, נלך לפה נגיע,
נהיה בBIG MAPATZ של החיים
של החיים
נשתה אותם הפעם
של החיים
הם יחזרו אך לא אלינו

כאן ועכשיו
לא שומקומחר
כאן ועכשיו
כשהיקום מרגיש אותנו
כאן ועכשיו כשאנחנו
צועקים מהחלל
את עצמינו שופכים

אז קחו
אותנו
הלילה
כי לא יהיה עוד לילה
אז קחו אותנו הלילה
כי זו החללית האחרונה

והיא תיקח אותנו, והיא תיקח אותנו
אל כוכבים בהם לא אכפת
שם נזדקן כמו כלב והרגליים יהיו צולעות
והשמים יהיו קרים ומפחידים
לא יהיה לנו כח שם להזכר
אז תנו עכשיו
בכל הכח
בכל הקצב ממסטל לכם את הוורידים

יההה
ווווו
יה
וו
יההההה
ווווווו
טודודום
טודודום

תודה רבה.

(אגב, קצת סטטיסטיקות לגבי הלהקה הזאת: במצעד המתחרה ובמצעד המאוחד, היא הופיעה 106 שבועות רצופים בעשיריה הפותחת, מתוכם 63 שבועות בחמישיה הראשונה! אכן, חמש חמש. חוצמזה, היא החזיקה במקום הראשון 17 שבועות רצוף ובסה"כ הביאה 11 להיטים לראש בזמן הידוע לי)
(ומי שקורא את זה, שישלח שדר בפוסט האחרון)

וסליחה מקראוס

אמרו לא יסתדר הוא
אמרו שהוא חלש
אמרו שלא מתאים הוא
לשום דבר נדרש
אמרו שמחסל הוא
את מי שלו עוזר
אבל יותר מכל דבר אהב הוא לדבר
טלפתיה
טלפתיה
יותר מכל דבר
אהב הוא לדבר טלפתיה
אמרו שהצבא זה ערך עליון
אמרו שבלעדיו הוא לא יוכל בשום מקום
אמרו שבחורות רוצות
אמרו רוצות יותר
יותר מכל דבר אהב הוא לדבר
טלפתיה
טלפתיה
יותר מכל דבר
אהב הוא לדבר טלפתיה
עכשיו תראו אותו כאן באינטרנט
שר עם כל הנשמה עד שהשכל מת
אם כן היה או לא היה who cares
יותר מכל דבר אהב הוא לדבר
טלפתיה

מחירה של מלחמת עולמות

אני מגלה שהמחוייבות לכינוי היא גדולה ממה שאני חושב. לא מצליח לי להיות "הסטוריון מצעד המחץ" בלי להתייחס לתקופת מצעד המחץ ההיא, הרחוקה. אולי יגיע פעם הזמן לחשוב על ניק חדש, אבל בינתיים:
לפני 26 שנה צעד בראש מצעד המחץ "ערב המלחמה" מתוך "מלחמת העולמות", כבר 6 שבועות. ריצ'ארד ברטון סיפר והפחיד, על מה אנשי החלל עלולים לעשות לעולם וחלק מאיתנו אמרו "הלוואי". גם השיר שבמקום השני שיקף הרבה מהחשבונות שלנו עם "הקידמה האנושית" השחצנית.
"הקידמה האנושית" מצדה עשתה את שלה בנסיונות לשנות, או כפי שזה נראה יותר, להכניע אותנו.
"אני מצהיר בזאת שתמה תקופת הטיפול (קשר אישי) בהסטוריון מצעד המחץ והנני מביא בזה הבהרה על הטבה במצבו החברתי של הנער. תעודה זו תובא בידי האנשים המוסמכים לכך" כתוב היה על דף נייר מאותה תקופה בדיוק שהעתקו נמצא בידי. עד שאמות לא אדע אם אותו נער שטען שהוא פועל מטעם המחלקה האזורית לחינוך חברתי של משרד החינוך שתפקידו הדיסקרטי (או במילותיו הפשוטות "חשאי") של האגף שבה שמטעמו הוא פועל, הוא לשקם נערים במצוקה חברתית, התחזה או שהיתה אמת בדבריו. מצד אחד, היתה העובדה שהוא כתב את המסמך כולו בכתב ידו, אבל מעבדי תמלילים ומחשבים לא היו אז, וגם מכונות כתיבה לא היו דבר נפוץ. חפא,הצבי ושאר החברים שעקבו אחרי העניין הניחו שהכל אמיתי, חוץ מזה שזה לא בא ממשרד החינוך אלא ממקום אחר לגמרי, והנער, שלימים עבד בשב"כ, היה פחות תמים מאיך שהציג את עצמו.
אותם ימים היו הימים שאחרי ההתייצבות שלי לצו ראשון, ואני לא יכול לחשוב, הרבה פעמים, שהעובדה שבסופו של דבר דחיתי את "תכנית הטיפול" כי התנגדתי לזה שמישהו בן גילי כמעט יקח על עצמו, גם אם זה מתוך כוונות טובות מבחינתו, אחריות "לשקם" אותי שיקום שבעיני עצמי כלל לא הייתי זקוק לו, העובדה שהתעקשתי לשמור על עצמאות ראיית העולם שלי, היא שהביאה את המערכת להחליט למדר אותי משירות הצבא.

אותו גשם ירד על כולם

אבל יש כאלה שהוא ירד עליהם יותר.
כלומר, היתה להם הרגשה שהטיפות שלו מחפשות אותם, באופן אישי.
והם בטח צדקו. הם ידעו למה הם מרגישים כך.

בעיני אחרים נראתה תגובתם לגשם מוגזמת מדי
וממילא אי אפשר לברוח מפני הגשם.

הצועד: שיר לאדם הלא חשוב

לא חשוב תמיד ייצג את מחשבת הכלל
לכן הוא לא חשוב
חשובות רק התעודות שהוטבעו עליו
על ידי המוסדות
המעידים עד כמה הוא פרט העומד בתקנים
לא חשוב אינו צריך להבין
מחשבותיהם של פרטים סוטים
לא לשם כך הוא נברא
לא לשם כך מוליכים אותו
לא חשוב הוא באמת לא חשוב כי השם של האדם לא חשוב
האדם נברא חלול
שיפעלו דרכו בעלי הסמכויות, המוסדות
היודעים נכון את חוק ההברגה שבטבע
חוק תעשיית הלחיות, למות, לעמוד בכללים
שום סיבה גם אין לאשפז את לא חשוב
או למצוא בו דופי
כי לא חשוב אין בו בכלל את התכונה או התכנות הזה
שיכול להביאו לסטות מהכללים.
לא חשוב אתה איש חשוב מאד
על כמוך נבנו משטרים טובים
על תרועותיך (ואחר כך גם על גופותיך) דרכו פלוגות סער
בדרכן להשמדת האויבים
על אמונותיך הנכונות נשפטו אנשים משפטי עוול
לא חשוב, הרי הם היו תמיד אחרים, סוטים, בוגדים
לא חשוב, אתה המוצר הכי חשוב
של שונאי החושבים.

מוקדש לכל קוראי ומגיבי Ynet (פורומים אחרים, שאולי גם דנים בנושא, עוד לא קראתי הבוקר) שאין להם בעיה עם מה שמסופר כאן

מי עוד הרג את רבין

קודם כל להבהיר, אני בז לתיאוריות הקונספירציה שהולכות בימין.
ומה אני חושב על השרץ אתם יכולים לדעת מכאן. הוא ירה, וידע שאלה לא כדורי סרק. הוא היה איזה אפס מיוחם, שקיבל הכשר מרבנונים של רש"ע, כמו שכל אפס צריך לקבל הכשר למעשהו מאיזשהי חברה, מעט אפסים עושים משהו (כי לעשות זה + או -, ושניהם אפס לא יכול להיות) בלי שהם מקבלים הכשר ממישהו.
אבל יש מי שיש לו גם תיאוריות נוספות, שבעצם די משלימות את מה שאני אומר על האפסים. וקשה להתעלם מהן. יש מי שהפנה את תשומת לבי לכמה שהאיזור הסטרילי לא היה סטרילי, טוב את זה כולנו יודעים, וכמה שיגאל עמיר התנחל בשטח ויכול היה להתחתן שם ולהביא ילדים ונכדים בלי שהיינו מרגישים. העניין הוא שכולם, כל האנשים שהיו ב"שטח הסטרילי" ראו אותו כשהוא היה שם, ידעו עליו. (הוא גם ניסה שלוש פעמים קודם לפגוש את ראש הממשלה) מי שגם הביא את התיאוריה טוען שמכרים שלו שעובדים בתחום ה"בטחון האזורי" שהוא משהו המסונף לאבטחה של השב"כ ואחראי על הטבעות החיצוניות ביותר של אירועים ומקומות מחייבי שמירה, קיבלו כמה שעות לפני הרצח אפטר, בלי שהם ביקשו בכלל.
הוא טוען שזו מחתרת פנימית שרואה את עצמה באופן תמידי כ"משמר הרוע של החברה הישראלית", והיא נמצאת בכל הארגונים שנמצאים בכל מקום. משמר הרוע של החברה הישראלית לא אהב את הכיוון שאליו עשויה היתה החברה הישראלית ללכת, כפי שזה נראה באותם ימים. כיוון של סובלנות, של פתיחות, ועוד דברים טובים כאלה הנוגדים למה ש"משמר הרוע" רואה כ"המהות הברוכה של הישראליות". טוב, שממשלת רבין היתה יותר מדי חילונית מרצית ועכומ"ית בעיני גורמים דתיים, חרדיים ומתנחבליים אנחנו יודעים. שהיתה זו הממשלה שבתקופתה ההומואים יצאו רשמית מהארון גם אנחנו יודעים גם אם לא כולם ממש זוכרים, אבל יודעים גם מי לא אהב את זה. אבל "משמר הרוע" הוא חילוני למדי, וכולל למשל את כל הבטחוניסטים והמתפרנסים ממדורת השבט של הבטחון (מיצרני נשק ועד לכתבים צבאיים ואף נשותיהם, וגם כתבים לא צבאיים אך מעריצי בטחוניזם), את כל הישראלים השוביניסטים המחוספסים והותיקים, שראו איך דווקא רבין הרמטכ"ל, זה שצעד עם דיין ועוזי נרקיס (וגם גנדי בתמונה, מאחורי העץ) משנה להם מול העיניים את המדינה: מצמצם את תקציב הבטחון, משווה קיצבאות ילדים לערבים, מחבק על שער השמים ממש את אביב גפן הפרופילניק. משנה סדרי עדיפויות, סדרי חברה, מכניס את הדחויים ויוצר ר"ל, חברה אזרחית, לא רק הדתיים לא אוהבים את המושג הזה אלא כל מי שאוהב להמשיך לראות אותנו כחברה מיליטריסטית שבה "מה עשית בצבא" היא השאלה המרכזית, כרטיס הכניסה.
הם יודעים הכל, האנשים האלה, וידעו שיגאל עומד לרצוח. אז הם איפשרו לו, הם רופפו את הטבעת. נתנו לו לעבור.
אני יודע, זאת תיאוריה בעייתית, אבל בניגוד לתיאוריות האחרות היא, לדעתי לפחות, שווה התמודדות.
בעל התיאוריה אגב, מחזיק בדעה שלאהוד ברק מניות נכבדות במשמר הזה, וגם הוא הפוליטיקאי העיקרי שהרוויח בפועל מהרצח, עד 2000 לפחות, הוא ולא ביבי שהרוויח (ובזכות) הרבה שנאה השמורה לו עד היום אצל רבים כמי שהיה ראש ממשלת "רצחת גם ירשת". לו רבין היה חי, אומר אותו בעל תיאוריה, היה ברק עשוי להתייבש עוד 4 שנים בתפקיד שר הפנים או משהו, ולהתלכלך במאבקי כיפופי ידיים עם חיים רמון וכל המפלגה. ואולי להיות יותר זמן באופוזיציה, אם ביבי היה מנצח את רבין באופן שהיה נתפס כלגיטימי. כך, כמו שהדברים קרו, ברק הגיע לשלטון מהר יותר. אבל עד כאן.

זכרונות, כתה י'

כל הפנים שסביבי היו פתאום פנים חדשות, כשהגעתי לכתה י' בתיכון "נוה שמשון".
כי מכתה א' עד סוף חטיבת הביניים גדלתי כמעט עם אותם חבר'ה, עם חילופים קלים בסדרי הכתות בכתה ז'. כולם גרו קרוב לבית הספר, וגם היה להם רקע דומה ("נוה שמשון" נחשב מחלוצי מה שקראו פעם "האינטגרציה" ובכיתה ז' צורפו אלינו ילדים מבית ספר שנחשב חלש יותר באיזור, תוך דאגה שרובם גם ישובצו בכיתות חלשות יותר, כך שלא הוצרכנו לבוא הרבה במגע איתם) כולם גרו קרוב לבית הספר, וגם היה להם רקע דומה. בכתה י' רובם הלכו לבתי ספר אחרים, גם שכני הצבי חברי כמעט היחיד בביה"ס, למרות שלמד רוב השנים בכתה מקבילה, הלך בשנה ההיא לבית ספר אחר. חצי מאלה שהיו, הונשרו על ידי הנהלת בית הספר (אינטגרציה עאלק), והחצי השני, שההנהלה רצתה, "נוה שמשון" לא היה מספיק אליטיסטי בשבילו גם לאחר ההנשרה ההמונית. אני הייתי בין המעטים שהמשיכו עם "נוה שמשון" אליו הגיעו המון חבר'ה חדשים משכונות הרבה יותר מרוחקות, עם ראש קצת אחר.
בסך הכל, לא התגעגעתי לאליטיסטים שחשבו את עצמם עליונים בגלל שהם הולכים לתנועות נוער או משהו כזה, כשברור של"עליונות" שלהם היו גורמים אחרים. לא התגעגעתי גם לאחרים מכל מיני סיבות, והרגשתי די נוח עם החדשים, שכעבור שנתיים גם עברתי לאחת השכונות שלהם. אבל בימים הראשונים הרגשתי כמו חייזר, בדיוק כמו חפא שזה עתה שב לכדור הארץ כשלא הכרתי אף אחד ולא ידעתי איך להציג את עצמי בעולם המשתנה כשבדיוק באותם ימים התחלפה גם הממשלה ובגין עלה לראשונה, נישא על גלי האהדה של עדות המזרח, ושלח את ארץ ישראל המפאי"ת, שעליה גדלנו וינקנו, לעשות חשבון נפש ארוך מאד. אין ספק, המציאות הבית ספרית המתחלפת, התאימה מאד למציאות של המדינה. וליד החדשים הייתי בכל זאת אשכנזי לבנבן, מוזר יותר מקודם, והיתה גם מלחמת עולמות שפיקד עליה חפא שהיה נותן את כל ההוראות.
בנובמבר היה מחנה גדנ"ע בבית-ליד, שם היינו אמורים לטעום במשך שבוע את מה שכעבור שנתיים נטעם שלוש שנים. בראש מצעד המחץ היה בשבוע שלפני היציאה השיר Cold as Ice של פורינר, שהוחלף אח"כ בבלפאסט של בוני.אם.
חפא הבטיח לי שאם אעבור את השבוע הזה, אני אגיע למה שהוא קרא "נקודת השבירה" בה יתחיל הכח שלי, שממש לא הרגשתי אותו בחודשים האחרונים, לבטא את עצמו ויתחילו לראות מי אני. הוא גם אמר שמשהו שיקרה בסוף השבוע כשייגמר המחנה, יהיה סימן לכך ולנכונות כל יתר הדברים שבימים האפורים ההם, הלכו ונראו לי יותר כהבטחות שווא רחוקות.
אז מה היה לנו באותו שבוע: סמל גרשון האיום שבעט בנו במטווחים וסימן לנו בגיר על הגב כמה קלענו במטווח לילה (למי שהיה צריך הוכחה חותכת שהוא אפס), הרב"ט אמון ששלח אותנו לחפש פלוצים שהלכו לאיבוד, ביטויים כמו "עליזים אה, רוצים להקיף אובייקטים אה" שהמשכנו לצטט גם אחר כך, השירים ששרתי לחבר'ה, השמיכה שרצו לעשות למישהו בלילה האחרון ובסוף לא עשו, האורגיה שעשו או לא עשו העפולאים עם הבנות שלנו, מסע אלונקות והמון ריח אבק שריפה שלא עזב לי את האף שבועות רבים, אין ספק חוויה מעניינת שקירבה אותי לחבר'ה החדשים, אבל בדיעבד הסתברה כטעימה היחידה שטעמתי מחיי הצבא. כנראה הספיק לי.
היינו מנותקים מחדשות כל אותו שבוע, עד יום חמישי בערב שבו הודיעו לנו שהנשיא סאדאת מגיע במוצאי שבת לישראל, וינאם בכנסת בירושלים.
חפא אומר עד היום, שכל זה היה תוצאה מהגל הטלפתי שיצרה נחיתתו שלו בעולם, בסוף הקיץ שלפני כל זה.