ארכיון קטגוריות: הנוסע בזמן

"האם לא תקחי אותי לבית ספר, חזרה אני צריך ללמוד את כלל הזהב" (מודי בלוז) מסוג השירים שאף תלמיד בית ספר בזמן אמת לא כותב אותם, אבל יש בהם שורה ענקית שמצלצלת לפעמים במהלך החיים (הוקלט אגב בשנה האחרונה של בית הספר שלי). גם אני כתבתי על זה פעם, על ההרגשה שהיא לא בדיוק געגועיםהמשך לקרוא "בחזרה לבית ספר, המדינה כבית ספר, הרהורים"

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן חָשַׁבְתִּי שֶׁעוֹלָמוֹת הֵם שָׁמָּה, מֵעֵבֶר. מֵעֵבֶר לַקָּצֶה שֶׁל הַשָּׂדֶה, מֵעֵבֶר לַסּוֹף שֶׁל הָרְחוֹב שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְמַר, מֵעֵבֶר לְקַו הָאֹפֶק. תָּמִיד בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֲנִי לֹא מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם, אִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין לִי כֹּחַ, אִם מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי עוֹד קָטָן וּפוֹחֵד לָלֶכֶת עַד לְשָׁם לְבַדִּי, אִם מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מִתְעַצֵּל. אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא הָלַכְתִּי אֵלֵיהֶם, הָיוּ בָּאִים אֵלַיהמשך לקרוא "עולמות"

האיר על האדמה, כמו שהיה רגיל במיליוני השנים האחרונות. מקרקעיתו השקופה של המגף הענק שבו היינו טסים, אשר הביא אותנו מן הכוכב, נראה מחנה המותווים בנוגהו של הירח כמו באור יום. כל אור אחר לא היה שם. כמו חסרי חיים נראו אוהליו האפורים, הפזורים על הגבעות הקטנות של חוף לטרון, למרות שהיינו בטוחים שהאנשים באוהליםהמשך לקרוא "ירח מלא, ירח קדמוני"

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה. בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עירהמשך לקרוא "כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר"

לפני שנתיים נולד באתר הארץ משהו שנראה בהתחלה הזוי ותמוה, ספק בדיחה, ספק ניסוי חברתי: תחזית מזג האויר נפתחה לתגובות של טוקבקיסטים, ותוך זמן קצר אספה לה קהל קבוע של מגיבים, בעלי שמות שונים ומשונים, שתגובותיהם השנונות והמצחיקות היוו אנטיתזה מרעננת לטוקבקים הפוליטיים האגרסיביים ומלאי השנאה. בין הדמויות שהיו שם אפשר היה למצוא את רפאלהמשך לקרוא "סיפורה העצוב והמופלא של מדינת מזג האויר"

הכוכבים והגלקסיות נוצרים מאבק עשיר בחומרים הנמצא ביקום, אבק ששרד ממפצים קדומים וכוכבים שמתו. כל החומרים היוצרים חיים מפוזרים באבק זה, וגם סוג של מחשבה ותודעה מצוי באבק הכוכבים, בלי שהדברים יצליחו להתגבש לכדי ישויות אינדיבידואליות בעלות מבנה שאנחנו קוראים לו מבנה של יצורים חיים. אבק הכוכבים מרגיש, חש, נושם את החומרים שסביבו, חושב וישהמשך לקרוא "אבק כוכבים"