"עכשיו תבין אולי, למה הייתי צריך לעזוב אתכם"

אמר חפא, כשהתחלנו לרדת את הרחוב בחזרה, מצדו השני. הוא סיפר שבאותה תקופה ההם התקדמו מאד בנסיונותיהם להשיג ראיות 'מרשיעות' (תרתי משמע) לקיום ה'חיים' (הזעירים הבלתי מוגבלים בגודלם), אלה שחפא הראה לנו. ובאותו זמן שבו חברינו פיתחו קשרים רגשיים עם חייזרוני 'אבק הכוכבים', למדו גם ההם ליצור מצבי ראייה רגעיים, אשר לא היה לחפא ספקהמשך לקרוא ""עכשיו תבין אולי, למה הייתי צריך לעזוב אתכם""

דרג:

ערים שלמות מקיפות את עולם בני האדם

הן ענקיות ומלאות חיים. בני האדם לא יודעים עליהן כלום. טוב, אולי לא כל בני האדם. חפא הראה לנו מקומות שבהם, לדבריו, חוקרים גופים אדמיים בלתי-מפוענחים את אותם דברים ממש, אוספים מידע יומם ולילה, ומי ידע לטובת מי. למשל אותו מבנה לבנים ישן שהיה באיזה עמק, שאליו הוא לקח כמה מאיתנו באחד הלילות הקרים שלהמשך לקרוא "ערים שלמות מקיפות את עולם בני האדם"

דרג:

כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה. בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עירהמשך לקרוא "כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר"

דרג:

פברואר, קור, בדידות רשתית

* מחיר השנאה משלם על שניסה לפקוח להם את העיניים. בבואו לפני אלוהיו רק היקום יהיה עד לפניו על ריבואות גלקסיותיו המתפשטות למרחקים מלאי ניכור חמים מכמה מליבות האדם. ** אתה יודע שנגמר כשגופה האנרגטי היא מושכת ממך. בלימבו המוזר שבו אתה ממשיך לחשוב את מחשבותיך קיימת כמו ישות כולה חורים כואבים אולי אתה זההמשך לקרוא "פברואר, קור, בדידות רשתית"

דרג:

…….

יש מי כותב עבורי את הסיפור כעושה קולאז' מופלא של תחנותי כל הדברים מתחברים, מתחרזים ש… …..ם, ש… ….ם. עד שאגיע אל המקום אשר התבקשתי עירום אהיה מכל מחלצותי.

דרג:

כוכב השביט העובר

דרג: