הפתרון של חפא

חפא האמין שהבעיה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא בכך ששני הצדדים בעצם, רוצים את הכל, דעתו הייתה ששני הצדדים צריכים לוותר – על הכל. גם הישראלים – על הרצון שלהם להחזיק את כל הארץ, את כל הארץ, לא רק שטחי 1967, והפלסטינים – לא רק על הרצון שלהם לשוב הביתה, אלא גם כן, לוותר על הכל. כי הרצון להחזיק בכל הוא בסיסו של הסכסוך, ורק אם ייפרדו מהרצון הזה, אז אפשר יהיה לנוע לפתרון, בהדרכתו של אדם או הדרכתם של בני אדם עם 'יודע קבוע'. והוא אגב טען שכך צריכות כל המדינות לעשות. 'להרפות' הוא קרא לזה. דעתו זאת אכזבה רבים, ובמיוחד את צבי שלא הבין איך חפא לא רואה את עוולות הכיבוש ובא בתביעה שווה אל הציונים ואל הפלסטינים, שהם לא צדדים שווים בכלל. צבי וחפא התווכחו על זה בשלושת הפעמים האחרונות שצבי היה בארץ לפני שחפא עזב, הפעם הראשונה הייתה בקיץ 2006, כמה ימים לפני המלחמה, כשחפא כבר גר בירושלים וביקרנו אותו, יחד עם סטולי הגנוב, בדירתו הקטנה על יד מחנה יהודה. "אני בהחלט רואה" אמר לו חפא "אבל אין לזה פתרון – כל עוד שני הצדדים לא ירפו מהכל. בתפקידי כמשחרר שבויים, הדבר הראשון שלמדתי, הוא שכדי לשחרר שבוי, צריך שיהיה רצון של השבוי להשתחרר, כאן אני רואה מצב שבו שני הצדדים שבויים – בלאומנות שלהם, בדת שלהם, באובססיה שלהם לאדמה, ואף אחד, גם אני, לא ישכנע אותם להשתחרר, ולכן המצב יימשך ואף יחריף ויסתבך ואני לא יכול לעשות שום דבר עם זה. כל מה שאני יכול זה לעזור לאנשים שרוצים לצאת מן המעגלים שהם שבויים בהם ואם הם באים אלי אני מלמד אותם לדעת קבוע, ועוד דברים. אולי פעם תהיה להם היכולת לשכנע מסה מכרעת ללכת אחריהם, אני לא אומר שזה לא יכול לקרות, אבל כאן, עוד רחוק, רחוק מאוד היום. בינתיים מכל 15-20 אנשים שבאים לפגוש אותי, 2-3 נשארים לעוד פגישה ובפגישה השלישית לפעמים לא נשאר אף אחד" חפא היה מאוכזב מאוד באותה תקופה, מכך שהגיע למסקנה שמכל האנשים שהוא פגש, מאות ואולי אלפים, יש רק כמה עשרות שהם עדיין בקשר איתו וגם הם, לא מוצאים תמיד את הזמן לבוא וללמוד, ולשים את זה בעדיפות ראשונה. למרות שגם חבריו שם, וגם אנחנו בהזדמנויות שונות, הזהרנו אותו שאין לו לצפות ליותר מזה מן המין האדמי. באותו זמן בערך, אני שיתפתי את חפא בתחושות שהיו לי של 'התרוקנות רצון החיים' של החברה הישראלית, דבר שאותו ביטאתי בפוסטים שכתבתי בהיסטוריילטרנטיבית, שתיארו את 'המחנה בחוף לטרון'. "האם רק אני הרגשתי באותם רגעים כאילו כולם, לא רק האופליים, עוזבים את כדור הארץ? כל האחרים, אלה שידענו עליהם ולא ידענו, שנתנו לעולם את כוחות החיים שלו, מעבר לכוחות החיים הידועים, כל מה שקצת הרגשנו, היה עוזב את העולם כעת? כל הזרימות בתמונות ששודרו אלינו, היו בכיוון אחד. בריחה. הם יודעים משהו, שאנחנו לא רוצים לדעת. מה הם יודעים?" כתבתי ביולי 2007, אבל חפא אישר לי כבר אז, ב2006, שאכן נראה לו שיש עזיבת 'כוחות החיים' את הפלנטה. בהזדמנות אספר על כלי 'מד החיים' שהיה לו בחצרו.
בפעם השנייה שצבי בא, זה היה כשאמו נפטרה ביום ששי לפני פסח, במוצאי שבת שפע אסף את סטולי הגנוב, את חפא ואותי ונסענו אליו. צבי בישר לנו ששכנים דתיים אמרו לו שאין לשבת שבעה בפסח, אלא רק ביום וחצי מההלווויה למחרת ועד לחג, ובמקרה זה היה מאוד מתאים לו, והוא אמר שגם יום וחצי אין לו כוונה לשבת עם אחותו בדירה ולקבל אורחים, אנחנו כמובן זה משהו מיוחד וישמח לראות אותנו גם בחג (ובאמת באנו אליו סטולי ואני יום אחד גם בחג, וניסינו למצוא שירים 'שלנו' ביוטיוב, שהיה עדיין דבר חדש יחסית ולא כל דבר נמצא בו). אז ישבנו אצלו (אחותו ישבה בחדר אחר עם חברות שבאו אליה, בכלל לא ראינו אותה), שתינו ודיברנו עד שלוש בלילה וזה כבר היה ה1 באפריל, אז מיד אחרי חצות שיגרתי מהמחשב של צבי הודעת מתיחה "אנונימית" ל'פורום מזג האוויר של הארץ (מז"א)' לפיה נודע לי שהולכים לסגור את המדור 'החל מיום המחרת' והוא לא יעלה יותר. אני לא זוכר מתי הם התחילו לדבר על פוליטיקה. חפא הזכיר שכמו שהוא היה סקפטי בשנות ה90 לגבי האינטרנט, הוא גם היה סקפטי אז לגבי הצלחת הסכמי אוסלו (כאן צבי הסכים איתו, אולי מסיבות שונות. חפא האמין שבאמת ניסו והתכוונו לעשות שלום, צבי הטיל ספק גם בזה) ובהמשך, אמר, עוד יהיו מעשי טבח, גם מצד הפלסטינים, שני הצדדים יעשו מעשים שאנחנו עוד לא מתארים אותם, כי הם לא יכולים אחרת, היהודים, הוא אמר, יהרגו יותר כי יש להם את העליונות הצבאית, אבל הם לא יצליחו להשמיד את הפלסטינים אפילו אם ידמו לתקופה שהצליחו". אמרתי שבהיסטוריה האלטרנטיבית שכתבתי הושמדו, או נעלמו הערבים מן הארץ בסיועם של חיצוני האופל הגלקטי, וכל המלחמות מתרחשות בין היהודים-הישראלים. אבל חפא של ההיסטוריה האמיתית אמר לי שהם לא נעלמו, רק שאני כישראלי ממוצא ציוני ("מוצא סאחי", העיר סטולי הגנוב מאחורי כוסו) לוקה באיזה עיוורון לראות אותם, וכך כנראה גם הישראלים-יהודים בהיסטוריה האלטרנטיבית. אבל גם שם, לדעתו, הם נמצאים עדיין ועוד ישובו. זאת הייתה הפעם הראשונה שאשכרה ישבנו ודנו בפוסטים שלי, וצבי אמר שבין אם יהיו או לא יהיו, הפאשיסטים יהיו חייבים אותם תמיד כדי להצדיק את המלחמות שלהם ואת המשטר הפאשיסטי שלהם, ולכן אין להם אינטרס אמיתי בהיעלמותם, וזה היה לדעתו מה שחסר בסיפורים שלי, אני אמרתי לו שהאויבים לא חייבים להיות קיימים במציאות, מספיק שהמשטר ישכנע את הנתינים שלו שהם קיימים (וצבי אמר "אני מסכים"), ואני מוסיף כיום שהדבר נכון גם על השמאל, שכבר איננו קיים למעשה, מה שלא מונע מהאנטישמים של ערוץ שטירמר 14 ומכונת הרעל הביביסטית להדביק את רוח הרפאים ה'סמולנית-פרוגרסיבית' לכל מי שמתנגד להם ולהסית נגדו את העבדים.
בפעם השלישית צבי בא אחרי שנה וכבר כתבתי על זה, בדיוק הייתה פגישת הקבוצה שהתבררה כפגישה האחרונה, ושם היה נראה שמתפתח משהו בינו ובין מיטל אבל מיד הוא ברח חזרה לארה"ב שלו.