כמו

הקורונה בהווה, גם האופל הגלקטי בהסטוריה האלטרנטיבית היה בדרך כלל בלתי נראה ברובו.

כשחזרנו לכדור הארץ, כולנו היינו מאומנים לגמרי בכל צורות המלחמה איתו, עם האופל הזה שהתאחד מכל תהומות היקום וכבש לנו את כדור הארץ. היינו חדורים שנאה כלפיו ונכונות להלום בו בכל הדרכים והשיטות שהתאמנו בהן ימים ולילות בעולם המדברי בו התאחדנו מחדש עם חפא. זה לא שלא הכרנו 'אחרים' (חפא תיעב את המלה 'חייזרים' שכבר נכנסה לשימוש בראשית שנות ה80. הוא היה אומר ש'כולכם, כולנו חייזרים') מקצתם גם כאלה שהשתייכו לכוחות האופל ופגשנו אותם בדרך. סטולי הגנוב הכיר מן הסתם הכי הרבה, בתור נוסע סמוי בחלליות שלהם, אבל אני אמרתי תמיד שבוודאות, אני מכיר הרבה אנושיים ששיתפו איתם פעולה, וזה בעצם כל מה שאני מכיר מהם. נראה שנהניתי לומר זאת, עלוה הייתה אומרת לי שזה לא חכם לחשוב שאני יותר טוב מהאנושיים האלה, ולא הייתי מתפתה בשום מצב 'לתפוס את שולי האדרת ולרוץ אחריהם', ביטוי שלקחה משיעורי היהדות באוניברסיטה שלמדה, ומקורו באיזה חכם תלמודי. היא קצת עיצבנה אותי, אבל היה נראה שזה מה שגם חפא חושב. בהרבה דברים, הם חשבו אותו דבר ולכן כינינו אותה, החברה הכי חדשה בקהילה, 'התלמידה המצטיינת של חפא'.

עכשיו, באי, נשארנו לבד, אנחנו והם, אחרי שכל הקהילה מלבד חמשתנו בחרה, כשקיבלנו את ההזדמנות, לחזור לזמן הרגיל, הנוח, בו לא צפויות קטסטרופות להתרחש בעתיד הקרוב, ובני אדם אחרים לא נראו עכשיו באי. ירדנו לאט בגבעה הרחבה שעליה נפרדנו מהם, מדרום לנו היה הים, עמדנו על גדה של ואדי קטן ומפרצון, וממול עמד הבית הקטן. לידו שיח מוזר עם עלים או פירות אדומים שעוד נכיר, שהסתיר את חציו. מעלינו משמאל התנשא איזה הר או מעלה תלול יותר מלא קוצים ושיחים גבוהים, לחלק מהם היו עלים כחולים שלא הייתי רגיל לראות בכדור הארץ, וגם השיח ההוא. חפא אמר שבבית נהיה עכשיו, עד שנמצא דרך להמשיך משם. אני הייתי מסופק. איך בדיוק נמשיך, אנחנו מנותקים כעת מהעולם, בלי מכשיר כלשהו, ובלי עולם, בעצם, שהרי הכל טבע, כך הייתה התחושה. את כל זה עשה לכדור הארץ האופל הגלקטי, שאנחנו לא ראינו אותו אבל הוא עדיין כאן, אין סימנים שהוא מתכוון לסגת, ואני, כמה זה מצחיק, עוד לא ראיתי אותו, מאז שחפא, בהיותנו אז ליד הצריף שקרוב לכנרת (הו, איזה ימים רחוקים) הזכיר אותו בפעם הראשונה ומיד אחרי זה ציווה על כולנו להתפזר, להיעלם בפינות העולם. זכרתי את הגשם החזק שהתחיל לרדת מיד אחרי. חפא תמיד שמע את מחשבותי. "היום אולי תהיה לך הזדמנות לראות אופל גלקטי, ותהיה לך ההוכחה הזאת שהוא קיים כשלעצמו". עלוה צחקה, היא אהבה לרדת על השימוש שלי ושל אחרים במילה הזאת, בדיונים הארוכים שלנו סביב מדורות הריח בכוכב, שרבים מהם עסקו בדיוק בנושא הזה, של קיום האופל בעולם. חלק מאיתנו הבינו מחפא שההתנהגות האנושית היא שיוצרת את מה שבעינינו הוא האופל הגלקטי, חלק אמרו שזאת לא ההתנהגות אלא התפיסה, וחלק אמרו שהוא קיים, ובכן, כשלעצמו. או 'לכשעצמו'. התלבטנו גם איך אומרים את זה נכונה, וצבי שהיה מצטיין בדקדוק טען שזה 'לכשעצמו' ודווקא אני התעקשתי על 'כשלעצמו'. חפא הבין בארכאולוגיה, בלוחמה קוסמית ובידע אקס כדור ארצי, בדקדוק הוא התמצא קצת פחות ולאחרים בכלל לא היה אכפת.

"אבל תדע, ש90% מתוך זה, אתה לא תראה. מה שתראה זה ראש הסיכה. אתה אמור לדעת זאת כבר. זה חלק מהמבנה, מהמהות של הדברים שבהיותך אדמי".