רומן רוסי

אני לא יכול שלא לחשוב שליברמן, כמה שהוא מוטציה מפלצתית, הוא תולדה ביולוגית ורוחנית של החטא הקדמון.
חטאה של אותה חבורה שבאה הנה גם כן מן האימפריה הרוסית, בתחילת המאה הקודמת, עם אג'נדה שאז קראו לה סוציאליסטית, אבל גם אז, היא בעיקר לא ראתה ממטר את הערבים (ואת שאר האחרים), תוך שהיא מחסלת בדרך את "היהודי הגלותי" – מזלזלת בו, רומסת אותו, כדי ליצור את "היהודי החדש" – קוזאק או מוז'ק דובר עברית. "בסופו של דבר ייבשנו את הביצות, אבל מתחת להן גילינו בוץ גרוע הרבה יותר…הקמנו דור חדש, לא עוד יהודים תלושים ועלובים, אלא דור של איכרים הקשורים לאדמתם. מגושמים, אנשי ריב ומדון, צרי דעת, עבי עור וגרם" אומר המורה פינס בדה-קונסטרוקציה שעשה מאיר שלו לפני 20 שנה למפעל 'הציוני-התיישבותי' בספרו "רומן רוסי", דברים שנשמעו אז היטב (והיום קצת נשכחו-הושכחו), קצת לפני שבאו הרוסים החדשים ולמרות שהוא מתייחס להתיישבות האובדת – זרעם של רְפולי הלב האלה הוא בכל מקום, גם דרך דור כובשי כנען בסופה משנת 1948 וצה"ל שהם הקימו – ובהמשך – לאחר 1967 ובעיקר מאז שנות ה70 – הדבר הזה קיבל עידכון חבוש כיפה. ותמיד עם כותרות מושכות את הלב, נאצלות, שהסוו את הכיעור האמיתי.
ליברמן זה העידכון – הפירוש של שנות ה2000, רק בלי ההסוואות הצריך-לומר די מתחסדות. בלי הסוציאליזם של שנות ה20, בלי טוהר הנשק של שנות ה40, ואפילו בלי ארץ ישראל של המתנחלים. ליברמן הוא עידכון פוסט ציוני של הציוניזם.

חוקר שאת שמו אינני זוכר כעת, טען פעם שהכהאניסטים ואוהדי בית"ר שצועקים "מוות לערבים" מרגיזים את הממסד כי הם צועקים בקול רם את מה שדור כובשי כנען בסופה/יפי הבלורית והתאר ובעיקר "הטוהר" ויורשיהם עשו בשקט, וזה לא יפה, כמו הפושטק שחושף באמצעים מילוליים-גרפיים גסים את מה שאבא ואמא שלו עושים בחדרי חדרים.

אולי ליברמן זה פרק ג', התפתחות טבעית (פרק ב' זה היה המתנחלים) של סיפור הציונות, ומי שקשה לו עם כך בעיקר, אלה הצאצאיהם הביולוגיים של הרוסים המקוריים, יוצרי הסיפור (עמהם נמנים רוב אלה המהווים את מה שנקרא השמאל בארץ) מתקשים להכיר במוטציה החדשה – שהיא בשבילם כמו אח חורג, יפתח בן האשה הזונה.

נכתב כפיתוח של תגובה