ארכיון חודשי:אוקטובר 2006

* * *

המתורגמן מסר לי ד"ש מהכחולה, הם פגשו אותה בדרך, באיזה תחנת תידלוק ששם היא היתה עם חבורה של נגנים, שבאה לתדלק את החללית שלה. חפא הזמין אותו, את עוזר הטייס ושני הלוחמים מצוות החילוץ שכולנו נסענו איתו לשתות מיץ פירות אדומים בתוך הבית, יחד עם משקה שהם הביאו מאותה תחנת תידלוק שבה הם פגשו אתהמשך לקרוא "* * *"

דרג:

כמו ניצוץ

שבא ברגע האחרון, כשהמסך הנה ויורד סופית על התודעה, שכבר השלימה עם כך שעד הסוף היא לא תקבל את מה שכבר החזיקה בו בזמן שהאור הבהיר שרר בעולם, עד הסוף הוא יישאר בלי היכולת לודא שכל מה שהוא זוכר אכן היה אי פעם, בלי פתרון לשאלה מה הוא עושה כאן, בפינה הזאת של העולם, תקועהמשך לקרוא "כמו ניצוץ"

דרג:

בלי חשבון

פַּעַם אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי לָרוּחַ וּמֵאָז נָפַלְתִּי רַבּוֹת. כְּשֶׁהַסּוּפָה עָבְרָה אֲנִי יָדַעְתִּי יָבוֹאוּ רְגָעִים וְכָל זֶה יִשָּׁכַח. בְּכָל זֹאת נָדַרְתִּי לְהִשָּׁאֵר וּמֵאָז אֲנִי קָם בְּכָל פָּעַם מֵחָדָשׁ לְקַיֵּם אֶת נִדְרִי לְחַיִּים לְעַצְמִי לִהְיוֹת מַה שֶׁאֲנִי בְּלִי לְהִכָּנַע בְּלִי לְהִדַּכֵּא מִפְּנֵי דַּעַת הָרוֹמְסִים.

דרג:

2 שירים

רְחוֹקִים אָנוּ כְּבָר מְאֹד מִזְמָּן הָאֵלִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיִינוּ כֻּלָּנוּ אֶחָד כֹּחַ נִזְרָקִים וְנִזְרָקִים אֲנַחְנוּ אֵל פִּנּוֹת הַיְּקוּם הַהוֹלְכוֹת וּמִתְרַחֲבוֹת וּכְבָר לֹא מִתְגַּעְגְּעִים יֵשׁ וּבְאֵיזֶה פָּעָם שׁוֹטֶה מִתְרוֹנֵן יִנְסֹק בַּמִּלִּים לִגְבָהִים יִתְהֶה אֵל הַגָּלַקְסְיוֹת לְנַסּוֹת לְחַבֵּר אוֹתָן כְּאִלּוּ בְּתוֹךְ הָאָרוֹן שֶׁלּוֹ נִמְצָאוֹת בֵּין הַסְּפָרִים C 2002 עֲדָרִים שֶׁל אִי מוּדָעוּת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּירוּ בּוֹ אֶת שְׁמִיהמשך לקרוא "2 שירים"

דרג:

שלוש בלילה

זאת השעה שבה המשמרות רפויים. כל אחד בעיר יודע, שקורים בה מפגשים. כך שרה להקת "עידן הפלסטיק" המחתרתית, את השירים שלה לא שומעים ברדיו, ומשמר המדינה מחפש את החברים שלה, העוברים ממקום מסתור למקום מסתור, ומופיעים מדי פעם בפעם בהופעות פתע במקומות לא צפויים. נותנים שיר אחד (השירים הפופולאריים הם "בואי נקבע פגישה בשלוש בלילה",המשך לקרוא "שלוש בלילה"

דרג:

צבי התרגל די מהר לשים כיפה שחורה על ראשו

המראה של תלמיד ישיבה הלם אותו, ויותר אף אחד ב"מאפיית סאמט" שבלב "האיזור הצפוני", לא שאל אותו שאלות. ר' מיכאל סאמט, בעל המאפיה, אפילו נתן לו מזרון לישון עליו, בפינת החדר שבו היו לשים את הבצק, ואיתו היו עוד שלושה עובדים שישנו גם הם על מזרונים, וגם אותם אף אחד לא שאל שאלות. מאפיית סאמטהמשך לקרוא "צבי התרגל די מהר לשים כיפה שחורה על ראשו"

דרג: