המתורגמן מסר לי ד"ש מהכחולה, הם פגשו אותה בדרך, באיזה תחנת תידלוק ששם היא היתה עם חבורה של נגנים, שבאה לתדלק את החללית שלה.
חפא הזמין אותו, את עוזר הטייס ושני הלוחמים מצוות החילוץ שכולנו נסענו איתו לשתות מיץ פירות אדומים בתוך הבית, יחד עם משקה שהם הביאו מאותה תחנת תידלוק שבה הם פגשו את הכחולה, דומה לבירה בצבע שלו, אבל זורק הרבה יותר רחוק.
חפא מצא נרות במטבח הבית הנטוש, ואחד החייזרים הלוחמים הדליק אותם בנשיפה. כך ישבנו בחשכה נטולת החשמל שירדה על העולם. אחר כך הוא הדליק בנשיפה עלים יבשים שנפלו פנימה דרך אחד החלונות המנופצים. היה לזה ריח של קטורת. קרירות נעימה היתה באויר.
עלוה ניסתה בעזרתו של סטולי הגנוב להמשיך את פרוייקט לימוד השפות של עוזר הטייס והלוחמים, פרוייקט שאותו התחילה, כך מסתבר, כבר בנסיעה שלהם בחללית, זו החללית הקטנה איתה עברנו כולנו בין מצוקים ועוד כל מיני תופעות מפחידות, וידענו גם רגעים מענגים, ושעכשיו חיכתה בחוץ.
צבי ואני ניסינו להבין את שיחתם של המתורגמן וחפא, שקישקשו בסלנג שנשמע לי כמו חיקוי של כל מיני תידורים יותר מאשר שפה אמיתית, והגעתי למסקנה שזה מין קטע כזה שהם המציאו בזמן השירות שלהם במסדר לוחמי הקרן הבהירה.
שם הם הכירו יצור כחול שהם הצילו את חייו, פעם אספר איך. אותו יצור כחול, היה כעת בדרך לשוב לשלטון בגלקסיה, ובשעות אלה ממש, כך הצלחנו להבין, הוא נמצא עם כוחותיו לגמרי לא רחוק מכאן.
במערכת אחת, הנמצאת רק 10.5 שנות אור מכדוה"א. אנשי החללית עברו שם בדרך, והמתורגמן הביא מסר גם ממנו, לחפא, ולכולנו בעצם.
די הופתעתי, שהמתורגמן כבר ידע שרוב חבורת המחץ כבר לא איתנו, בזמן-אפשר הזה. הסתכלתי על צבי והוא הסתכל עלי. שנינו חשבנו את אותה מחשבה: החללית הזאת כבר עברה בפלנטה היום.
חפא והמתורגמן סיימו לדבר, וחפא שיתף את כולנו במסר שהעביר לו הכחול, השליט הישן-חדש בדרך של הגלקסיה.
השליט הכחול, מתוך רגשי ידידות קוסמיים עמוקים כלפי חפא ומתוך רצון לגמול לו על שהציל פעם את חייו ועזר לו גם בנצחון על קואליציית נופלדנס, החליט להתערב אישית בשיקום כדור הארץ ולעזור לחיבורו לרשת הטלפתית. הוא עומד לבוא לכאן בעצמו ולהשאיר כאן כוח שיעזור לנו בשחרור כדור הארץ, הנשלט עדיין בידי עושי דבריהם האנושיים של שליטי האופל, ובשיקום והחיבור. ובינתיים עד שיבוא, הוא מזמין אותנו לבוא אל הפלנטה שבה הוא וכוחותיו חונים כעת, 10.5 ש"א מכאן, כדי לחזור יחד איתו ועם כוחותיו, שאנחנו נשמש מדריכים שלהם בכדור הארץ. ההצעה הוצעה אמנם אישית לחפא, אך מכוונת לכולנו.
"אתם, כמו שאתם בעצמכם ראיתם, לא תוכלו להתמודד לבד עם המצב של כדור הארץ. עם האסון ההומניטרי המתמשך, תוצאת כל השטפונות ורעידות האדמה שהשאירו פה האופליים" הוסיף המתורגמן. "גם לא עם משטרי האדם החדשים, הפנאטיים והמשיחיים שקמו.
בייחוד לא עכשיו, כשכל החברים שלכם עזבו, ונשארתם ארבעה, בלי נשק ובלי טכנולוגיה. אין לכם מה לעשות פה, עד שלא יגיע הגיבוי הגלקטי. אני אישית ממליץ לכם לקבל את ההזמנה ולהצטרף אלינו, למסע אל השליט."
The Interpreter gave me regards from the Blue Woman; they ran into her on the way, at a gas station where she was with a group of musicians who had stopped to refuel her spaceship.
Chapa invited him, the co-pilot, and the two rescue team fighters we had all traveled with to drink red fruit juice inside the house, along with a drink they had brought from that same gas station where they met the Blue Woman—similar to beer in its color, but with a much bigger kick.
Chapa found candles in the kitchen of the abandoned house, and one of the alien fighters lit them with a breath. And so we sat in the electricity-less darkness that had fallen over the world. Afterwards, he lit dry leaves with a breath, which had fallen in through one of the shattered windows. It smelled like incense. A pleasant coolness was in the air.
Alva, with the help of the high-as-a-kite Stoli, tried to continue the language-learning project for the co-pilot and the fighters—a project she had apparently already started during their ride in the spaceship, that small spaceship in which we had all passed between cliffs and all kinds of other terrifying phenomena, but also knew moments of delight, and which was now waiting outside.

Zvi and I tried to make sense of the conversation between the Interpreter and Chapa, who were blabbering in a slang that sounded to me more like an imitation of various frequency transmissions than a real language. I came to the conclusion that it was some kind of bit they had invented during their service in the Order of the Bright Ray Warriors.
That was where they met a blue creature whose life they had saved—I'll tell that story another time. That same blue creature was now on his way to reclaiming power in the galaxy, and right at these very hours, as we managed to understand, he was located with his forces not far from here at all.
In a system situated just 10.5 light-years from Earth. The spaceship crew had passed through there on their way, and the Interpreter brought a message from him as well—to Chapa, and really to all of us.
I was quite surprised that the Interpreter already knew that most of the strike team was no longer with us in this possible-time. I looked at Zvi and he looked at me. We were both thinking the exact same thought: this spaceship had already passed through the planet today.
Chapa and the Interpreter finished talking, and Chapa shared with all of us the message passed on to him by the Blue One, the old-new ruler-in-waiting of the galaxy.
The Blue Ruler, out of deep cosmic feelings of friendship toward Chapa and a desire to repay him for having saved his life once and for helping him in the victory over the Nofladnas Coalition, decided to personally intervene in the rehabilitation of Earth and help connect it to the telepathic network. He is about to come here himself and leave behind a force to help us liberate Earth—which is still controlled by the human stooges of the Rulers of Darkness—and assist with its restoration and connection. Meanwhile, until he comes, he invites us to go to the planet where he and his forces are currently stationed, 10.5 light-years from here, so that we may return together with him and his forces, serving as their guides on Earth. The offer was made personally to Chapa, but is intended for all of us.
"You, as you've seen for yourselves, won't be able to handle the situation on Earth on your own. Not with the ongoing humanitarian disaster resulting from all the floods and earthquakes left behind by the Dark Ones," added the Interpreter. "Nor with the new, fanatical, and messianic human regimes that have arisen.
Especially not now, when all your friends have left and only the four of you remain, without weapons and without technology. You have nothing left to do here until galactic backup arrives. I personally recommend that you accept the invitation and join us on the journey to the Ruler."

דווקא הפעם הצלחתי לעקוב. נראה לי שיש בעיה עם הקישור של "הכחולה".
אהבתיאהבתי
אכן יש בעיה, ואני לא מצליח לתקן אותה. מנגנו העריכה כנראה לא יכול לדבר עם כחולות בלי עזרת מתורגמן<img src="http://israblog.nana.co.il/moodicons/blink.gif">
להלן הקישור הכחולה
אהבתיאהבתי
גם זה לא עובד. לא נורא.
אהבתיאהבתי
בקישור ששמתי עכשיו בתגובה שלמטה, זה יצליח.
אהבתיאהבתי
שוב לא הולך. האם יש צנזורה בנוסח סין על קשרים עם חייזריות? מכל מקום, הנה הקישור:
<a href=http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=2123303 Target=_BLANK class=msg><a href=http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=2123303http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=2123303</a>. אפשר ללחוץ גם ברשימות מצד שמאל, בחלון "חלק ג’: בדרך למקום המפגש", הפוסט נקרא wangoon
אהבתיאהבתי
ישבתי מול החלון הקטן של החללית, בוהה בחלל השחור, והמילים האלה הסתובבו לי בראש כמו חלקיקים שנותרו תקועים אחרי החטאפה האחרונה.לא באמת כותב.
רק מעתיק.
כמו שמעתיקים מכתב ישן שמצאו באיזה ארון, בלי להבין מי באמת כתב אותו.חפא עבר לידי, הניח יד על כתפי לרגע קצר, בלי לומר מילה. הוא ידע. הוא תמיד יודע."אתה מרגיש את זה עכשיו, נכון?" שאל בשקט."כן," עניתי בלי להסתובב. "כאילו אני לא באמת כאן. כאילו אני רק… העתק. הצל. והאני האמיתי עדיין שם, באי היווני, טובע בגאות. או בטיסה הקודמת. או בזו שאחריה."חפא התיישב לצידי.
"זה החלק שהכי קשה להסביר לאנשים שלא טסו הרבה. כשאתה עובר מספיק חטאפות, אתה מתחיל להרגיש שה'אתה' הנוכחי הוא רק אחד מהעותקים. לפעמים העותק הכי מאוחר. לפעמים דווקא אחד מהישנים."שתקתי. מבעד לחלון הכוכבים נראו קרים ומנוכרים, כמו אלפי עיניים שמסתכלות עליי אבל לא באמת רואות אותי."אם ככה," אמרתי לבסוף, "אז מי שמגיע בסוף לפגוש את השליט הכחול… זה בכלל אני? או שזה רק הצל שהצליח להמשיך הלאה?"חפא חייך חיוך קטן, עייף.
"שאלה טובה. גם אני שואל אותה לפעמים. והתשובה הכי כנה שאני יכול לתת היא — זה לא משנה.
כי גם אם אתה רק צל, הצל הזה עדיין מרגיש, עדיין זוכר, עדיין מפחד. וכל עוד הוא מרגיש — הוא קיים. גם אם האני האמיתי נשאר תקוע איפשהו ב-2006, או ב-2027, או באיזה זמן שלא נדע."עלוה התעוררה מהמיטה הצדדית, שיער פרוע, עיניים אדומות. היא הסתכלה עליי כאילו שמעה את כל השיחה."אתה יודע מה אני חושבת?" היא לחשה. "שכל החטאפות האלה… הן לא מעבירות אותנו ממקום למקום. הן מפרקות אותנו, ומרכיבות משהו חדש. ואולי בסוף, כשנגיע לשליט הכחול, הוא לא יראה אותנו. הוא יראה רק את כל השברים שלנו שמתרוצצים יחד."הסתכלתי שוב החוצה.לא באמת כותב.
רק מעתיק.
מישהו אחר, שהוא אני, אבל לא בדיוק.וצל.
צל ארוך של זמן אמיתי, שנמתח על פני 10.5 שנות אור.
אהבתיאהבתי