סיכום השנה ט' – דצמבר-ינואר – ישראלים אמיתיים

בחלק השני של דצמבר 2007 חשבתי עדיין שרק "ימנונים" ופשיסטים נוירוטים ובעיקר כאלה ששונאים מושמטים, אינם מסוגלים להתמודד עם תגובות ענייניות ומסירים אותן רק בגלל שבא להם והם יכולים, ובכלל, שרק "ימנונים" ורודפי-מושמטים או מהסוג שלהם, יכולים להתדרדר לכאלה דברים, ושאנשים הנועלים את אתריהם משכמותי, אינם נמנים על אותה ליגה אנושית שאני שייך אליה. כיום אני לא בטוח, שרק הם לוקים במחלה, או שזה חלק מההתקרנפות שעוברת גם על הטובים, או שאולי יש מקום להגדיר מחדש את גבולות הפשיזם, בצורה אחרת ממה שהגדרנו. זה חלק מההרהורים שעוברים עלי לאחרונה.

עד לתקופה זו שמרתי בקנאות על אלמוניותי האינטרנטית המוחלטת, ובחלק האחרון של דצמבר שברתי אותה בפעם הראשונה, כלפי דמות שהערכתי והחזקתי ממנה (מסוג אלה למשל שלא ינעלו אתרים כאמור למעלה), כולל שם ומספר טלפון שהענקתי, שלא נענה בפעם האחרונה, כששאלתי למה אני נדרש גם למס' זהות. ימים יגידו אם לא היה שווה לשמור על האלמוניות, אבל כנראה שרציתי באיזה מקום לעזוב את זה, חלקית. בינתיים יש לא מעט אנשים, אני חושב, שיודעים מי אני (ואולי ידעו גם קודם). אחת הסיבות שלא אלך עד הסוף היא האיומים שהגיעו כאן מעמותת המופרעים שרוצים לקבוע מיהו "ישראלי אמיתי" ואחד מהם, מיכאל מן, במקום שיתבייש בכך שנתן חסות אימיילית לאלה שכתבו את ההודעות המצולמות, עוד איים עלי בגלל שבתצלום המקורי קלון זה הופיע.

וכאן אפשר לקרוא עוד על אותם "ישראלים אמיתיים" שגם במפלגת העבודה היו שהעיזו לחשוב שהם מתאימים יותר ממני לקבל זכות הצבעה בגלל שיש להם יצרי רצחנות עודפים משלי. אחר כך הם התקפלו, אבל העיקר שזכיתי אצל אורי קציר לתואר "קיצוני" בגלל שחשבתי שמפלגה שמתחילה לגלות סימני כפילות מתקדמים עם מפלגה אחרת (קרי "ישראל ביתנו") – מיותרת.

ב13/1/08 התנבאתי על מה שאולי צפוי בעוד שנה, ומקוה שבמערה של אקס עוד שומרים מקום. אבל המלחמה כרגע, היתה במקום אחר שדווקא נחשב קודם לסמל הרגוע, מקום מסביר פנים ומזמין, והוא לא היחיד שנכבש ע"י כוחות הרשע והושחר בשנה זו, מסתבר. הילכו מלעונים יחדיו ביער בלתי אם נועדו. וחלק מהמלחמה התנהל בבלוג אחר, שנשא את נס המרד ב19 בדצמבר.

אולי גם מה שהתנהל שם, ועוד לא נגמר, גם במקומות האחרים, בא מהרשות לרדיפת מושמטים, למרות שזה נראה לפעמים יותר שטני מהיכולות שלהם, כלומר אולי זה הבוס עצמו הפעם, לא העבדים.

חידה היא ותהי לחידה.

סיכום השנה ח' – דצמבר – חוק הגנה ופיצוי למושמטים

מודעה זו שהופיעה בתפוז ולינק ניתן גם אצל מתי שמואלוף מ"רשימות" ואצל עוד אחת משם שגם כתבה תוספות אבל הורידה מהר וחבל, היא חלק מהפוסט הראשון שפרסמתי בנושא עצומה למען חוק הגנה ופיצוי למושמטי צה"ל, ב11/12. מי שיקרא את הפוסט במלואו ימצא למטה למטה למי סוגדים בפורום ל"שוויון בנטל".

בחלק השני שפורסם למחרת יש הרחבה וגם הפנייה לעצומה. אפשר עדיין לחתום.

מושמטי צה"ל הם מלש"בים בעבר ובהווה שלא התאימו לשירות בצה"ל, והסיבות הן רבות ומגוונות: בין אם מסיבות בריאותיות, בין אם מסיבות של חוסר התאמה אישית למערכת ובין אם מתוך אי התאמה לצרכים ולאסטרטגיות הגיוס של צה"ל, ולפיכך שוחררו כולם על פי חוק, בין אם לא שירתו בכלל ובין אם לאחר תקופה מסויימת של שירות, חלקם לאחר שכושרם לשרת נפגע במהלך השירות.

למרות שכל מושמטי צה"ל שוחררו על ידי הצבא על פי חוק, דבקו בהם סטיגמות של מתחזים ורמאים שהפרו את החוק ואף בוגדים ("משתמטים"), או סטיגמות כוללניות המטילות בהם אי-יציבות נפשית.

עקב סטיגמות אלה נגרם נזק לחייהם המקצועיים והחברתיים של מושמטים בכל הרמות. הם התקשו למצוא עבודה בכלל או עבודה ברמה ההולמת ליכולתם וכישוריהם, ונערמו עליהם קשיים בהשגת רשיון נהיגה. הצבא גם לא הכיר במושמטים שכושרם נפגע במהלך השירות כנפגעים על ידו. המדינה גם אינה עושה דבר כדי להגן על מושמטים ועל שמם הטוב מפני הסטיגמה החברתית המוטלת עליהם, שהיא למעשה הכפשה החוזרת ונשנית מדי יום), ומפני גורמים פוליטיים ואחרים, שמנצלים את הדעה הקדומה כלפי מושמטים כדי ללבות את האש נגדם (כפי שראינו לאחרונה במדיניות ההסתה שניהלו האלוף שטרן ופוליטיקאים כנגד המושמטים, והקריאות של מנהלים בכירים כמו אגסי מ"אדובי" שלא להעסיקם, והצעות חוק של פגיעה בזכויות האדם המועלות נגדם בכנסת), וזאת למרות שהמדינה כגוף שהשמיט אותם באמצעות הצבא, נושאת באחריות למצבם.

אין צורך לומר שדימויים העצמי ובטחונם העצמי, האישי והחברתי של מושמטים רבים נפגע ומצב זה הופך אותם לקורבנות פוטנציאליים לניצול מכל הסוגים, היות והתחושה המוחדרת בהם היא שהם "לא מספיק" משהו, לא מספיק נאמנים, לא מספיק כשירים, לא "כמו כולם", וכו', והדבר מערער את סיכוייהם לחיות בחברתנו כבני אדם בעלי כבוד.

חוק הגנה ופיצוי למושמטי צה"ל אשר לחקיקתו קוראים הח"מ, מבקש לשנות מצב זה, ולהלן עיקריו:

מדינת ישראל תכריז בזאת כדלהלן:

1. מדינת ישראל מכירה באחריותה לנזקים שנגרמו למושמטי צה"ל הן ברמה המקצועית והכלכלית, והן ברמה האישית והחברתית – הן בנזקים שנגרמו למושמטים באקט החד פעמי של השמטתם או בתהליך שגרם להשמטתם, והן בנזקים המצטברים, הכלכליים, החברתיים והנפשיים, שנגרמו להם במהלך חייהם ועשויים עוד להיגרם.

ב. מדינת ישראל תגן על מושמטי צה"ל מפני הסתה והכפשה באמצעות

1. תיקון חוק לשון הרע והחוק נגד הסתה בהתאמה, על פיו:

1.1: כל המייחס למושמטים, באופן כוללני או פרטני "השתמטות" (שפירושה עבירה על החוק), מבלי שבידו ראייה לכך, עובר על חוק לשון הרע וייענש בהתאם עפ"י הקבוע בחוק.

1.2: כל המציע לשלול ממושמטי צה"ל זכויות אזרחיות, דינו כדין מסית וייענש בהתאם עפ"י הקבוע בחוק נגד הסתה.

2. הגברת האכיפה של חוק חופש העיסוק האוסר על אפליה כנגד מושמטי צבא, והחמרת הענישה כלפי מעסיקים המפלים לרעה מושמטים, וכן תוחמר הענישה הפוגעים במושמטים במידה שהם עוברים על החוקים להגנת מוגבלים נכים ומוגבלים.

3. הסברה וחינוך הציבור לדעת שהתפיסה לפיה הצבא מהווה מדד יחיד לערכו של אדם היא תפיסה מוטעית.

ג. מדינת ישראל תפצה את מושמטי צה"ל באופן רטרואקטיבי בשתי רמות:

1. ברמת הנזיקין שנגרמו כתוצאה מאקט ההשמטה החד-פעמי יפוצו מושמטי צה"ל עבור ימי עבודה חסרים, הוצאות מיוחדות שנגרמו בחיפוש עבודה, והשלמת הפער בין משכורת שקיבלו בפועל (אם קיבלו) לבין משכורות שיכלו לקבל בהתאם לכישוריהם, לולא מנעה מהם הסטיגמה פרנסה ברמה הולמת. כמו כן יפוצו מושמטי צה"ל על הוצאות שהיו להם תוך נסיון לשקם את כבודם האישי ובטחונם העצמי בשל הסטיגמה שהוטלה עליהם,כגון הוצאות לטיפול פסיכולוגי וכד', וכן הוצאות על חיפוש עבודה.

2. מושמטים שהשמטתם נגרמה כתוצאה מפגיעה במהלך השירות (סדיר או מילואים) אשר פגמה בכשירותם הבריאותית, יפוצו באופן זהה.

(תודה לרש"ג על הייעוץ).

סיכום השנה ז' – נובמבר – אבק כוכבים

נובמבר (ואוקטובר) הוא חודש מלא תחושה של איזון, נורמליות יציבה. לא קר בו מדי, לא קיץ לוהט. אין בעצם הרבה חודשים 'רגילים' בשנה. בלי חגים (אם רק לא היה נרצח בו ראש ממשלה בזמן שמזג האויר היה כל כך טיפוסי לאופוריה הנובמברית), בלי שינויי טמפרטורות קיצוניים. כאילו אומר: העולם בטוח, אפשר לבוא. לא אומר שום דבר על הבלגן שמתחיל אחריו, כשנגמר סופית הקיץ של אשתקד.

רק 5 פוסטים היו לי בחודש הזה, ו4 מתוכם מובאים או מצוטטים כאן. היה לי ראש וזמן לשני סיפורים מפליגים מן ההסטוריה האלטרנטיבית, וזה השני

אבק כוכבים

הכוכבים והגלקסיות נוצרים מאבק עשיר בחומרים הנמצא ביקום, אבק ששרד ממפצים קדומים וכוכבים שמתו.
כל החומרים היוצרים חיים מפוזרים באבק זה, וגם סוג של מחשבה ותודעה מצוי באבק הכוכבים, בלי שהדברים יצליחו להתגבש לכדי ישויות אינדיבידואליות בעלות מבנה שאנחנו קוראים להן יצורים חיים.
אבק הכוכבים מרגיש, חש, נושם את החומרים שסביבו, חושב ויש בו אפילו רציות. חלקים ואזורים שלו נבדלים אחד מהשני, אבל הם לא מתארגנים ומתגבשים לכדי גוף וזה מה שמבדיל אותם ממה שאנחנו קוראים יצורים.
כדי להפוך ליצור צריכים חלקיקי האבק להפוך לתא אורגני או להתביית על ישות אורגנית קיימת.
כוכב לכת הוא ישות אורגנית גדולה שאבק כוכבים מנצל כדי להתארגן על פניה לכלל יצורים, אך יצורים מתהווים גם מחוץ לכוכבי הלכת, ודוגמה אחת שהבאתי היא של הדואים הטבעיים, שיש כמובן מי שמשייך אליהם את כוכבי הלכת עצמם.
יש מי שטוען שלמרות שאין לאבק הכוכבים גוף, תהליכי החיים המתקיימים בו מצדיקים את הגדרת החלקים והאיזורים השונים שלו כיצורים, פריטים חיים או קדם יצורים. יש עדויות לאזורי אבק כוכבים בעלי זהות חושבת, שמתקיימים אלפי ומיליוני שנים. כך גם התייחסו אל אבק הכוכבים פקידי הרישום של הפדרציה, כאשר ספרה את האזורים שיש בהם חיים בתחומה, וניסתה לרשום את מספר הפריטים החיים.
היצורים השייכים לאליטות של הפדרציה, נהגו להשתמש בשם "אבק כוכבים" בהשאלה לכלל הפריטים החיים בעלי זכות ההצבעה בפדרציה, ואין לבלבל בין שתי המשמעויות.


העיפוש השורר כאן עתה,
כשפסק הגשם
לא מבטיח דבר זולת המשך-דיכאון
כללי
אין מה לעשות כאן, אין מחר
אבל את מה שראיתי
אף מניאק לא יוכל לשלול ממני
כי זה קיים אי שם
לא תלוי בזמן
וימשיך להיות.

אני תמה,
שאנשים חושבים שאני סתם אחד
הם לא יודעים מה שאני יודע
אבל אפילו על עצמם ועל סביבתם
הרחוקה והקרובה
הם אינם יודעים כלום.
הם כל הזמן רוצים "תוכיח"
אבל לא צריך להוכיח
או שאתה יודע
או שלא
וחטא לבזבז על כך זמן יקר
זה משרת רק את כוחות הרשע

ניצוץ החיים,
זה מעבר לגֵנים בהזמנה
ופעם תלמדו את זה,
תרצו או לא תרצו.
אני אולי לא חשוב באמת, בכלל
אבל האמת שלי תישאר, בכל מצב.
הכלבים
הפלצנים
לדורותיהם
הם רצויים
למי שמטפח בצלמם כדמותם
עדר של חסרי-משמעות.

לא נותר בהם קול
שיכול פתאום לצעוק
"המלך עירום. כוסאמק
אינני יודע!"
ברוך השם
אני מעל כל זאת
(תרגום מעצמית, המאה הקודמת)

 

סיכום השנה ו' – נובמבר – הרוע

חפא היה מספר לנו לפעמים דברים מעומק היקום. בדרך כלל היינו פוגשים אותו אצל סטולי הגנוב, שהיה גר אז בבית נטוש, שהיה ידוע בשכונה בכינוי "בית האנטנות" והיה בין הבתים הישנים יותר בשכונה. סטולי הגנוב אמר לנו שהבית שייך למישהו שנמצא בחו"ל, והוא שומר עליו בשבילו בכך שהוא גר בו. אף פעם לא ראינו את האיש ההוא, והבית היה נטוש גם לפני שסטולי בעצמו בא לגור בבית הנטוש. לדבריו, בשנים הקודמות הוא הסתובב בין ארצות של אמריקה הדרומית, ולפני זה באירופה, תמיד היה מסתובב במקום אחר.

צבי מתעקש שסטולי כבר היה כאן קודם. כשהיינו קטנים, בסוף אחד החופשים, התארח קרקס קטן על מגרש בשכונה. אז עוד היו כמה מגרשים פנויים בשכונה. היה שם איזה ליצן גמד שהפליא בלהטוטים עם עוזר אחד, ארוך ורזה, אותו הפך למקל הקסמים שלו ואחר כך הפך אותו חזרה לאדם. כולם היטרפו מהטריק. צבי טוען שסטולי זה היה הוא, העוזר של הגמד הקוסם.

ותמיד כשחפא היה בא לשכונה שלנו, הוא היה מתארח אצל סטולי, בבית הנטוש שסטולי הצליח לתקן את האנטנה העתיקה שהעניקה לבית את כינויו (אומרים שבזמן המנדט היתה שם תחנת שידור צבאית של הבריטים), ולהפוך את עליית הגג, עם המכשירים שהוא בנה כשחפא אמר לנו לבנות אותם, לתחנת רדיו פרטית לגמרי ששידרה לנו את מצעד המחץ, עם כל התקליטים והתקליטונים שהביא איתו מחו"ל, ושמישהו, מכתובת לא ידועה המשיך לשלוח לו גם אחר כך. "קיבלתי בדואר", זה כל מה שהוא היה נותן לנו לדעת, כשכל שיר הכי לוהט ששמענו ברדיו ורצינו להצעיד אותו במצעד המחץ, היה לו.

הרבה לילות של סתיו היו אז, כמו הסתיו הזה, בלי גשם. אבל העננים היו כבדים יותר, לילות בלי כוכב, וחפא סיפר לנו שזה קשור למלחמה שמתנהלת ביקום. איכשהוא, כשהוא היה, היו הדברים מתבהרים ומידע, ואולי מחשבה צלולה, הצליח לחדור מבעד למסך השולט, המעיק. בימים אחרים, לא עם כל מה שהיה קורה שם אני שלם. עד היום, למשל הסיפור של בני ויונית, שבו חשבתי שאני עוזר לחבר, שהציג את הדברים מהצד שלו כאילו הוא קורבן, אבל מצפוני אומר לי עדיין שיצא ששיתפתי פעולה עם הצד הרע בסיפור הזה. גם אחרים מחבורת המחץ היו שם, הם אמרו ששווה לעזור למי שראו סיכוי לצרף אותו לחבורה. לא יודע למה, בעצם. ומכל מקום אני מרגיש אחראי עיקרי  לעסק. האם חפא ידע מכל מה שהלך שם בימים שהוא אינו נמצא?

חפא היה אומר לנו שהרוע בא מחוץ לאדם. הוא אמר שזאת אנרגיה המצויה בכמויות אדירות בעומק החלל, ובבית הספר שהוא למד בו, לימדו אותו שזאת האנרגיה שנפלטת מן החורים השחורים, שבעבר בלעו גלכסיות וטרפו עולמות ללא הבחנה, ועדיין הם עושים זאת, ופולטים את הקרינה הזאת במחזוריות. "בתקופה הזאת יש קרינה אדירה שבאה מהחורים. כולנו נמצאים תחת מתקפה" אמר, ואני נזכרתי בקולות-לא  קולות ששמעתי כמה שנים קודם, ליד המקום הידוע בו הכביש שחוצה את העיר נהפך לנהר. "האדם", אמר חפא, "הוא אחד היצורים שבמנגנון שלהם יש משהו הנכבש לרוע הזה. כשהגלים באים מן החור השחור הקרוב למערכת, הם מגרים את הגוף להפיק רוע משלו. היחסים בין החיצוני והפנימי הופכים להדדיים, האחד מפעיל את השני ומופעל על ידו. יותר נכון לומר, שבני האדם הם מדיום המסוגל להפוך את החומר הזה לאפקטיבי".

 

צילום אילוסטרציה מ"עצרת השלום": מצלמת הרנטגן הסודית שלי

חפא חילק את הרוע הזה לשני סוגים – הרוע השחור – זה שכובש את הקרביים של המנגנון האנושי, ומתגלה במלוא צורתו כשהוא מפעיל ומופעל על ידי המון משולהב או מוסת, המסמן לו מטרות להרוג אותן. חפא אמר שניתן למדוד רוע בצורה חומרית, והרוע הזה, גם כשהוא נמצא באדם, עדיין הוא מורכב בעיקרו מן החומר של היקום, הבא מבחוץ. חפא היה אומר שהוא מצוי בעיקר ב"חברות הפשוטות". אני חושב שהחלוקה הזאת, היתה נאיבית, אבל יש בה גם אמת. הרוע הלבן – המזוקק, זה שהמוח של האדם משתתף באופן הפעיל ביותר בעיבודו ובייצורו, תוך שהוא מנפה את מרבית האנרגיות השחורות הבאות מן היקום. תוך כדי התהליך, הופך החומר של הרוע להיות לבן יותר, והופך למשהו שהוא תוצרת ייחודית של המין האדמי. לא תמיד ניתן לזהותו כרוע, ולכן הוא המסוכן ביותר. הוא  מסוכן משום שהוא אינו תלוי בגלים הקוסמיים, כמו הרוע השחור, והוא מבליח וחד כסכין. ניתן למצוא אותו אצל "המעמדות המעודנים", כך אמר חפא, ואצל "העצים האצילים – השופטים, הרופאים, קציני הצבא הגבוהים". אני חושב שיש גם הרבה רוע אפור, ולפעמים אני גם חושב שיש מצבים שבהם הרוע מגן. אמרתי את זה גם בפני חפא, בחדר אצל סטולי, לאור מנורת הערב הצהבהב, על כסאות של קש שסטולי אסף מאיזה מקום בסביבה שהם הושלכו בו.

חפא אמר שיש בזה משהו. הוא אמר שגם אל היצורים האחרים ביקום, אלה שאותם הכיר מבית הספר שלו, חודרת האנרגיה הזאת ומשפיעה עליהם. חלק מהם יודעים לנפות אותה וליצור איתה דברים שחפא לא הצליח עוד לעמוד על טיבם, לא הצליח לזהות אם הם מזיקים או יש בהם יופי מיוחד שאי אפשר לתאר. הדבר העיקרי שבו עסק שעות על שעות של אימונים בבית הספר, היה אימונים איך לא לתת לאנרגיה להשתלט. לשלוט עליה. זה הדבר הכי חשוב. "מסדר לוחמי הקרן הבהירה", אמר, "לקח על עצמו את הדבר הכי קשה – אחרים התאמנו איך להחזיק בזה ולשלוט בזה. מסדר לוחמי הקרן הבהירה וכל מי שמתקבל אליו, מתחייב להיות מזוקק מן האנרגיה הזאת לגמרי, לא לתת לה לחדור אליו. רק ככה יוכל לשחרר את השבויים שיש לו לשחרר יום יום מן החור השחור, ולהתחבר אל הקרן הלבנה – האור הבראשיתי האמיתי של היקום".

נכתב באלמנט נבואי משהו ב7/11/07

סיכום השנה ד': אוקטובר – משא התמונות 1

"הגוש הכחול, מתנשא לגובה עשרות מטרים, גלש-התקדם במורד הסלע הענק אשר למולו היינו עד שנעצר ונעמד עמידה אנכית.
זו היתה החללית הגדולה ביותר שראיתי אי פעם, וכבר ידענו מה תכליתה.
קיבלנו יממה כדור ארצית, לא יותר, זה מה שאמר לנו חפא אחרי התמקחות טלפתית ארוכה שרק הוא ידע עם מי הוא מנהל אותה.
אל תוך הדבר הזה, הענק הכחול, נאסוף את כל מי ואת כל מה שנרצה להציל מהתפוצצותו הצפויה של כדור הארץ, ושנספיק לאסוף במשך 24 שעות שבהן נקיף את הפלנטה… נוכל להעביר גם בניינים, ואפילו רחובות, יש בפנים ציוד מתאים לכך, ויצורים אשר מיומנים בעקירות של מבנים גדולים הם שמטיסים את "הכלי". אבל אין לנו יותר מדי זמן, וגודלו של הדבר הזה, ככל שהוא גדול, איננו בלתי מוגבל. גם הזמן שלנו.

24 שעות יש לנו, להציל חלק מהעולם ואת דין השאר לחרוץ להישאר לגורלו, לקבוע מי לשבט ומי לחסד (שטיבו בכלל לא ברור לנו)."
13/10/07 "בחזרה לזמן אפשר"

נבל שנפל

משא תמונות 1, 13/10/07
איזה יופי!! מי צייר? (הנבל הנופל מדהים!!) וגם העיגולים הלבנים בצד ימין של הציור השני! (המרקיזה פון או) (העיגולים הלבנים הם הנקבים בדף הקלסר עליו צוייר הציור, אי שם במאה הקודמת. גם הציור הראשון צוייר אז וגם שם אפשר להבחין בנקבים – רק הנבל שהוא תוספת מאוחרת).

סיכום השנה ג': ספטמבר – סיפור

19-21/9/07 (לזכר ש.מ. שנהרג בלבנון בדיוק בימים אלה לפני 25 שנה)

בדרך לקנות סיגריות עברתי הערב ליד הכיכר. אני תמיד עובר שם, כשאני הולך להביא סיגריות, או לקחת מכתבים מתא הדואר שבסניף הסמוך. האויר היה צפוף, משהו לא טבעי היה בחום הזה של שעת ערב, אולי זה כך תמיד בימים שבין כיפור לראש השנה. הבחנתי שמישהו עמד שם באמצע הכיכר, בין הספסל לאנדרטה. זיהיתי אותו, למרות שמעולם לא ראיתי אותו לובש לבן. שמוליק, מהבניין שליד. הוא היה מופתע כשקראתי לו. "לא חשבתי שדווקא אתה תזכור אותי. מה אתה עושה פה?" "אני גר בסביבה, אתה לא זוכר, עברתי לגור חצי שנה לפני סיום י"ב"
"כן, אני זוכר, ישבתי אז על ידך"
"ולא באת לבקר אף פעם, לפני שעזבת, יא חנטריש".
כבר 25 שנה ששמוליק לא גר כאן. "הכי קטע שאתה בסוף נשארת כאן. אתה רואה מישהו לאחרונה?"
"לא, כולם נעלמו לי די מזמן. כאילו גם הם עזבו כמוך".

"צריך לעשות פעם מפגש מחזור של הכתה, מה?"
"איך הייתי רוצה שאיציק יבוא גם לבקר"
"הייתם חברים טובים. הוא גם דיבר עליך אז, כשעזבת. יש לו נדמה לי משרד לא רחוק מכאן"
"זוכר אותו עם הרוק הכבד? כמה הוא היה חולה על זה. כלום לא נותר לו מזה. הרבה מזה בגללי. אפילו למוסיקה של הילדים שלו הוא לא מתחבר. נורא עצוב". לא שאלתי אותו מאיפה לו פרטים כאלה. הנחתי שהוא יודע גם עלי. האויר נעשה צפוף יותר, עלטת מרחב המתינה בו.
"ידעתי עליך, עוד מקודם" הוא אמר, בלי שאמרתי כלום. "אל תרגיש לחוץ, אני לא כועס, תמיד ידעתי שלא תלך. הלוואי וגם אני לא הייתי הולך. לא היה שווה כל זה" הסתכלתי עליו מופתע "גם ראיתי אותך לפני כמה שנים כשכיסחת את ההוא ששלח אותי, זה שבינתיים הצטרף אלינו" "והשני, הוא בדרך" אמרתי. "זה יקח לו עוד כמה שנים" אמר שמוליק. "רק רציתי שתדע שמחאתי לך כפיים. אני ועוד חברים שאתה לא מכיר, יש לי שם הרבה חברים, אנחנו רואים הכל, ואני לא רוצה להגיד לך עוד מה אנחנו רואים. גם את הדברים שאתה כותב אני רואה, הרקע הסגול נקלט במרחקים. יופי, תמשיך ככה, בשבילנו, אלה שלא ראו".
"ושלא תחשוב, גם על עצמי אני כועס, למה הייתי צריך להוציא את הראש שלי החוצה, מהטנק. מאז שנים אני תקוע, עם אותו פגז, צמוד לאותו הרגע. לא יכול להוציא אותו מראשי. נכון שזה נשמע כמו שיר? שאלתי אותו אם יש לו גם שם גיטרה, כמו שהיתה. הוא לא ענה לאף שאלה ששאלתי.
"כמה רברבנים היינו אז" המשיך. רציתי להגיד לו כמה שאני מתגעגע לרברבנות הזאת, אך לא ידעתי באיזה שפה להגיד את זה. התמונות, השולחנות הירוקים ההם בכיתה היו חיים למולי, כמו באור של אמצע היום, אבל של אז, לא של עכשיו. זה אולי היה שיעור עם המורה הצעיר, בעל הזקן, אולי שיעור אחר. על השולחן הירוק שלי יש גרפיטי שציירתי, שורות שכתבתי בכתב סתר, "בלוג שולחני מהמאה הקודמת" ופתאום קולה הלגלגני-ציני של אביבה מזהיר את שמוליק "רק אל תושפע ממנו". שמוליק אומר "חבל באמת שלא הושפעתי ממך" ואני דווקא ניסיתי להשפיע, אני אומר. הייתי שם כדי לתת הזדמנות. צחק, את אותו הצחוק העבה מפעם, "אין דבר, לא הייתי נמלט מזה. כּוּל ואחאד המכְּתוּבּ שלו. אתה יודע מה זה אומר?" אחר כך אמר שהוא צריך עוד לבקר את אמא שלו, גם היא לא גרה כאן יותר., והזמן שלו הולך ואוזל אל תוך בקיע העלטה שבתוך החשכה. "לא תמיד מאפשרים לבקר. רק מפני שזה בדיוק 25 שנה היום" רציתי לשאול מי זה הם שלא מאפשרים, אבל הוא רק טפח-לא טפח לי על הכתף "תיקח בקלות, תהיה חזק, החיים זה לא כתה יב/3 בנוה שמשון" אתה מספר לי, רציתי לומר אבל הוא נמוג כל כך מהר אל תוך קבוצת תלמידי בית ספר מטיול שנתי שנחתה פתאום בכיכר ואיתו נמוגה עלטת המרחב על כל מה שהיה בה, ואני המשכתי בדרכי אל עוד פגישות צפויות עם זמנים קרובים יותר.
====
ואכן, היו, אך גם, באורח מיסטי, עם רוחות זמנים רחוקים יותר, אלה שאינם מתים לעולם.

"מרחקי הזמן ושינויי הרגש וצורות העלטה
וראיית הנולד
והדרכים של כל אחד" הגיבה אמירה הס (איפה היא לאחרונה?).
====

אני מאחל לכולנו

שיהיה בנו גם השנה הכח לא להשפיל מבט

להישיר עיניים מול הבאות.

למרות שבשנה הצפויה

לא יהיה קל לעשות את זה. רוחות הקרב שאין להימלט מהן

יקלו על הגנרלים והאדמירלים, הפוליטיקאים והפודלים בעלי המקלדת

שרוצים כל כך להוריד לנו את הראש.

הם וכל האספסוף המתלהם שהולך אחריהם. מחנה הרשע.

(אל תהיה להם חתימה טובה)

מולם, ולבדנו, שלא נשכח את עצמנו בשום רגע ורגע (למרות שיהיה קשה)

ולא נחטא בהשפלת מבט, גם ברגעי שיא הרעה.

כדי שלא נצטרך לבקש סליחה בשנה הבאה על החטא הגדול ביותר:

חטא הכניעה להם, חטא אי היות עצמנו.

ואסלח לעצמי אם חטאתי השנה בחטא זה, בבלי דעת. אני מאמין שלא, השנה.

ושכך יהיה גם בשנה הבאה.

Hold Your Head Up!
And if they stare
Just let them burn their eyes on you moving
And if they shout
Don't let them change a thing what you're doing

Hold your head up, hold your head up
Hold your head up, hold your head high

כך ב21/9/07, ערב כיפור. המלחמה נדחתה קצת, ואני, האם עמדתי בנדרים, בעיקר בעימות שמצאתי עצמי בו דווקא עם ב"ב (או שחשבתי כ) לשעבר?