לפי מה שמוסר רחביה ברמן באתר יופוסט, נעצר אתמול בלילה הסופר והפעיל החברתי אמיר מ'חול, הוחרמו מחשבי המשפחה (גם של בנותיו הקטינות) ומשרדי ארגון הגג של העמותות הערביות בישראל אותו הוא מנהל, נפרצו גם כן.
"לדברי רעייתו של מחו'ול, ג'נאן, 16 אנשי משטרה ושב"כ פשטו על ביתם בשעת הבוקר המוקדמת וביצעו בו חיפוש נרחב תוך שהם מונעים ממנה באלימות לצפות בחיפוש המתנהל. מן הבית נלקחו מחשביהם של בני הזוג ושל בנותיהם הינד (17) והודא (12). כמו כן נלקחו מן הבית מסמכים רבים, מפות, הטלפונים הניידים של בני הבית וכן קלטות בהן אוספת ג'נאן מח'ול הקלטות של היסטוריה פלסטינית שבעל פה לצורך עבודתה.
הגברת מח'ול מספרת כי השוטרים שביצעו את החיפוש והמעצר סירבו להזדהות, על אף שהחוק מחייבם לעשות כן, וגם את צו המעצר – המציין כי המעצר מבוצע בשל "סיבות בטחוניות" לא מנומקות – הראו לה רק לאחר שחזרה והתעקשה מספר רב של פעמים. לדבריה, צו המעצר נחתם ב-23 באפריל, מה שמעלה את התהייה: אם הצורך הבטחוני היה כה בלתי דוחק עד שכוחות הביטחון יכלו להמתין כמעט שבועיים מיום חתימת הצו עד ביצועו, מדוע היו החיפוש והמעצר חייבים להתבצע דווקא בשלוש לפנות בוקר, באלימות ולעיני הילדות." משטרת ישראל לא אישרה את המעצר באופן רשמי. שוב, שקט – מעלימים!!!
ויש עצור נוסף (!!!), פעיל זכויות אדם טורקי, Izzet Sahin.
ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק, אבל גם לצחוק זה מסוכן. השב"כ דואג שהפלסטינים לא יצחקו. הוא צריך אותם זועמים, שונאים ונחושים לפיגועים כדי להצדיק את המשך קיומו ואת הצעדים הבאים שהוא מתכנן לנו במדינת השב"כ ההולכת ונבנית ומקיפה אותנו כחומה, כך שבמוקדם או במאוחר גם אתם לא תצחקו. כן, זה כולל גם אותכם ימנונים חמודים שחושבים כמו תוכי "כל הכבוד לשב"כ, אבל אז זה יהיה מאוחר.
טוב לפחות שעכשיו אנחנו מבינים את הסכנה הגדולה שבכוסברה נכנסת לעזה, וגם מרווה והל! פשש! איזה סכנה!!! אבל יכולים להיות רגועים: קינמון וקמח לא מסוכן. הסיבה שמדינת ישראל הכחישה עד עכשיו את קיום הרשימה הדבילית הזאת של מה מותר ואסור להכניס לעזה, היא החשש שפרסומה 'יפגע בבטחון המדינה', ואל תצחקו: השב"כ לא רוצה שאויבינו ידעו עד כמה המדינה הזאת והשב"כ שמנהל אותה הם טפשים, חלמאים ופתטים. זה עשוי להיות מסוכן. אם חושבים על זה ככה, יש בזה הגיון, תודו.
עוד פרטים באתר גישה – מרכז לשמירה על הזכויות לנוע.
עוד גירסה נחמדה של הוטל קליפורניה בהופעה – עלה לראש מצעד המחץ בדיוק היום לפני 33 שנה (1 במאי האחרון תחת שלטון המערך. נערי תנועות הנוער אתמול באיזה מקום כאילו עצרו את הזמן על אותו זמן וקודם). הייתם מאמינים שהיה שם רק שבועיים בראש? בגלי צה"ל, לדוגמה, הוא היה 13 שבועות.
ושנה אחר כך, בשבוע האחרון של אפריל והראשון של מאי, היו שם SWEET ("המתוקים") בשיר הכי 'רציני' שלהם. גם להיט ענק.
אני עוד חייב על המשך הסגנים, כשתהיה לי מדוזה מתאימה.
ההרגשה שלי היא שאולמרט (אני לא בטוח שהסיפור סביב חבורת הולילנד הוא לא חלק מאיזה ליטרת בשר לציבור, כדי שיאהב קצת יותר את השלטון ויזדהה עם מה שדן מרגלית כותב בחינמון של אדלסון/ביבי ויאמין שמשטרת ישראל ביתנו באמת מטפלת סוף סוף בפושעים. הציבור לא יקבל מזה כלום, אפילו את החרבת המפלצות בהולילנד אלא אם כן, כמו שאומר ירושלמי אויב הציבור ממז"א, יבוא טיל איראני) יודע משהו, שהוא וחבורתו הם מבכירי היודעים אותו אבל בטח לא היחידים, אז כל העסק הזה הוא מאבק בצמרת חבורת היודעים את הכל מיני דברים. סיפור של השתקה בצמרת. סימנים שהמבין יבין והיודע ישתוק. אנחנו נראה או שלא נראה.
"דודים טובים" לפי הגדרת חפאוהאטי"פדיה הגלקטית הם מקומיים בפלנטה, אשר נאמנים למבקרים מן הפדרציה הגלקטית, ואפילו שומרים על רכושם כאשר הם נוסעים, או כאשר הפלנטה מתגעשת ומצריכה אותם לעזוב. לפעמים קורה שגם דודים טובים מועלים ומשתמשים במלקוח החייזרי באופן עצמוני, שפירושו שאם הם יודעים להשתמש בו, הוא הופך אותם לבעלי עוצמה חריגה בפלנטה.
ביום בו קיבלתי את ההודעה הראשונה שבישרה על ההשמטה (יום לפני זה, בטיול חורשת הולילנד, השמיד בני בברוטליות את הלב שלו ושל רונית שצייר בחורף על אחד העצים. אני הסתכלתי כמו קצין אום מטומטם) עלה לראש מצעד המחץ ולא ירד ממנו 7 שבועות השיר "ניקח את העולם" של ג'ודאס פריסט (יהודה כהן). במקרה זה, הסגנים של השיר היו להיטים קצת יותר זכורים ממנו במצעדים המקבילים ובהסטוריה הכללית (ובצדק, במבט מהיום), ועליהם בה"ח בפעם הבאה.
להקת ג'ודאס פריסט הואשמה מאוחר יותר בהפצת מסרים שטניים דרך השמעה-הפוך, והופיעו בכתבה חמורת סבר של חיים יבין על הנושא בערוץ הראשון שהיה עדיין הראשון, שהולידה מערכון פארודי ב"העולם הערב", הרבה לפני שארז טל ואברי גלעד הפכו לסמלים של משהו שגורם להתגעגע למרובעות ההיא של ערוץ 1, בקיצור הפכו באמת לנציגי השטן. ניזכר באיך שהם היו פעם. אגב, כל הפוסטים בבלוג זה כתובים ככה שמקריאתם בהפוך ניתן לשמוע מסרים מיזוגניים, לידיעת הקוראת (?) אי"א. כמו כן, מי שיתעמק ימצא פוסטים עם קריאה לא לכבד גבולות והוראות איך לחרב פורומים עם קולות של כבשים (את שני הדברים האחרונים אין לי בעיה לעשות בגלוי ושלא בהפוך… כמו כל דבר שאני באמת מאמין בו, אגב…)
ומה עם יום כדור הארץ?
ובכן, כבר בכיתה י' אמרתי שאני לא לוקח אותו ברצינות.
בנק הזרע הפרטי של אסותא ראשון לציון מעדיף את תורמיו כשהם בין השאר "… סופר איכותיים, סטודנטים מצטיינים ודוקטורנטים, יוצאי יחידות מובחרות, …גבוהים מ-178 סנטימטר, סטודנטים באוניברסיטה או מכללה איכותית, או בעלי פסיכומטרי גבוה…" כך, לפי מודעה שפירסם הבנק באתר סטודנט-ג'וב (אם כי לא באתרו הרשמי), לפי הכתבה שפירסם הארץ בסוף השבוע. מנהל הבנק, פרופ' יעקב רונן, שנשאל למשל אם אין ילדים נפלאים להורים שנמוכים מ-178 סנטימטר, או שלא הצטיינו בפסיכומטרי, ניסה להפיל את התיק רק על הנשים. "אנחנו בררנים, מכיוון שהלקוחות שלנו בררניות. אנחנו מנסים לתת את המוצר הטוב ביותר".
אני שמח לגלות לבנק וללקוחותיו הבררניות, שמי שתרם להם ולהן את הזרע הרוחני לרעיונות ולרצונות שלהם, היה דווקאקטן ומכוער (אם כי על הדרישה של שירות צבאי דווקא ענה)
כך שאולי מבחינה זאת, הבנק ולקוחותיו צודקים…
בשמי ויסקונסין ראו השבוע אלפים וגם צילמו כדור אש שריחף בשמי הלילה והפך אותם לרגעים ליום. מטאור? מתקפת חייזרים? אצלינו הסיפור הזה הוסתר ע"י בנייני הולילנד הגבוהים וגם הענן מעל שמי אירופה, שניתק אותה מהעולם האוירי, ומעניין שלא התייחסו לקשר האפשרי בין זה ובין מאיץ החלקיקים. ויתכן שהכל קשור.
דובר פה לא פעם אחת על טענותיהם של יודעי דבר (לפחות אני לא הצלחתי להוכיח שהם לא) שהתפשטותו של המין האדמי אל החלל היא לא לרוחם של השכנים. דובר גם על מאמצים, בצינורות ידועים ובצינורות לא ידועים, לעקוף את בעיות המרחק ומגבלת המוח המפריעה כרגע למייצגיו-מוביליו כרגע של המין האדמי המאכלס את כדור הארץ להתחרות ב'חייזרים' ולהפוך למכבי ת"א כדורסל של עולם החיים שבחלל ולהגשים בממש את הסרט אווטאר.
ולמרות שהסיפור נראה כמו מה שעשוי להתפתח לגירסה עתידית של מגדל בבל (ולמעשה כבר היו דברים מעולם), הרי שדווקא במקומות בעלי המשטר השמרני-דתי יותר המירוץ (הנסתר כרגע) אל עפרות תרשיש של 'החייזרים' הוא המהיר ביותר, אם קשור לממשלות ואם לא – כך בישראל של ליברמן וישי המכונים "ממשלת ביבי" (וההתחלות היו כבר בימי מנחם בגין הרחוקים ועליזי הדיסקו) וכך היה בארה"ב של ג'ורג' בוש השני. ברק אובמה, לעומת זאת, נראה שהוא הגיע למסקנה שיש דברים יותר דחופים יותר מלמחזר בקבוקי קוקה קולה על הירח ומאדים, לשפר את יכולותיו המיליטריסטיות של צבא ארה"ב על גופו של הנוסע השמיני, להפיץ את דת המקדונלד בקרב הנבערים של אלפא קנטאורי, ולכבול את שיעבודינו לתאגידים וביומטרים גם אל המרחק האינסופי, שדה החלומות שעוד נותר, וזו עוד סיבה לאחל לו אריכות ימים.
גם זה מגדל בבל
אף אחד לא יודע מי היה הסגן של בר כוכבא, אמר מאמן כדורגל ואיש שב"כ שכבר אינו בין החיים. ובכל זאת מעניין לראות מפעם לפעם את סיפוריהם של הסגנים במצעד המחץ – השירים שלא הגיעו לראש.
השבוע לפני 33 שנה, ובמשך לא פחות מ4 שבועות היה השיר הזה הסגן של דיויד בואי SOUND AND VISION ואחר כך הוטל קליפורניה, ושלא כמוהם הוא די נשכח, כמו שנשכחה למדי בארץ הלהקה ששרה אותו, הרובטס, ששלוש שנים קודם היתה אחראית על הלהיט הענק SUGAR BABY LOVE ועוד שרשרת של להיטים באותו סגנון לא מתוחכם, אבל כיפי לאללה, בשכונות של הגלאם רוק הבריטי ערב הפאנק. BABY I KNOW הוא שיר קצת סולידי יותר, שניסה כנראה למקם את הלהקה אי שם בין הסגנונות של האיגלס לסמוקי, אך זו היתה תחילת הסוף. אח"כ הלהקה התפרקה אבל לפי מה שאני קורא ביוטיוב קמה מחדש ואף משתפרת. אבל תסתכלו על הגיטריסט הכתום-זוהר – האין הוא דומה כשתי טיפות לציפי לבני?
שנה אחר כך, כבר עמוק בעידן הבגין, שיחות השלום עם מצרים וסוף המלחמות הצודקות, מה לך הזר לבוא להסתנן, הגיעה אל המקום השני להקת הפאנק-גל חדש האמריקאית WETT WILLIE (וילי הרטוב, בעברית תמימה), עם השיר STREET CORNER SERENADE שאגב תורגם פה פעם בשחר ימי הבלוג, כמו סרנדה אחרת של סטיב מילר בנד, שגם אותה אביא בקרוב בקליפ, בעזרת הרוח הגלקטית. שיר די נשכח, לא יודע למה בעצם.
במקום הראשון אגב, היו שני שירים, שהמשותף היחיד ביניהם הוא הקול הגבוה של המזמרים. האחד הוא STAYING ALIVE – להיט התקופה והשנה בכל המצעדים השכנים (מעניין אגב שכל שירי השנה במצעדים השכנים היו שייכים לתקופה זו של השנה, ואילו שירי השנה במצעד המחץ – לתקופת דצמבר ינואר). כאמור, טרם נתפסו הפושעים ואולי הם מתחבאים בין גזעי עצים מרוסקים בחורשת הולילנד. השיר השני הוא זה – אם עקבתם עד הנה זה מגיע לכם – 8:59 דקות של הנאה צרופה, לטעמי לפחות. בפוסט הבא בה"ח – הסגנים של 1979.
השאלה הראשונה ששאלתי כששמעתי את הסיפור היתה: האם נזכה לראות את התקליטור שבו 'היא צרבה 2000 מסמכים'?
אם ענת קם אספה באמת מספר עצום כזה של מסמכים (וכמו שכתוב כאן בתגובות: אני מקוה שהשופטים יתעקשו גם לראות, לא רק יאמינו לשב"כ), אז לא ברור לי באמת מה הכוונה שלה. אף אחד לא גונב כמות כזאת של חומר מסווג רק בשביל להרשים את החבר'ה או כי הוא שונא את המפקד. (מצד שני, מי יודע מה היא מצאה עוד, שהיה חשוב לה לעשות את כל זה, אם אם אם באמת היא עשתה בדיוק מה שאומרים, ושכנראה כל חייל שמשרת באותו מקום או במקומות דומים לו, יכול לעשות ובטח כבר עשו).
אנחנו לא יודעים גם אם היא באמת העבירה את כל החומר-לכאורה שהיא אספה, לידי אורי בלאו. בלי קשר למסמכים שפרסומם היה לגיטימי, אבל הצבא לא שוכח אגו פגוע.
משונה מאד הדבר הזה, (משונה גם ופחות ברור לי איך ענת קם האמינה שהשתקת הדיון יכולה לעזור לה, לנוכח מה שמדביקים לה.)
ויש לי עוד מחשבות שאני מעדיף לא לדבר בהן, כדי שלא יצאו ממני ציטוטים שלא בהקשר.
בגדול, שוב אותו סיפור, אסור לשכוח – היא קורבן (למרות שכנראה עשתה שטויות) במאבק בין גברים – אורי בלאו (שאמר או לא אמר אמת מלאה מול השב"כ וצה"ל) מול הבטחון (שגם הפר כמה הבטחות).
אבל יש פה עוד דבר: ברור לי שיותר משנה, מאז שעלתה ממשלת ליברמן (הקרויה ממשלת ביבי) לשלטון, מ-ח-פ-ש-י-ם ב-נ-ר-ו-ת אשמה קונקרטית כנגד השמאל, כנגד כל מה שנתפס בעיניהם השמאל, שזה כמעט כל מה שלא הם, כדי להוציא את כל מה ששמאלה מקדימה בערך, אל מחוץ לחוק. לזה הם חתרים, כי השמאל הזה, עם כל הגודל המכווץ שלו, הוא הדבר היחיד שחוסם אותם כעת בדרך למלחמת הנכבה השניה.
בהתחלה, אם זוכרים, היה החיפוש שערכו אצל פרופיל חדש. לא מצאו כלום. אחר כך ה'תחקיר' של זו ארצנו כנגד הקרן החדשה לישראל, ועכשיו הדבר הזה, שיכול להוביל ללא פחות מאשר סגירתו של עיתון מוביל במדינה (אפילו בלי ה'פשרה' של מכירתו לימין, עליה רצו שמועות בפורומים סמוכים.), נפל להם לידיים כמו פרי בשל מהעץ. האם זה מקרי? ומה הם היו עושים, אם לא 'היה נופל להם הפרי הזה', ומה הם עוד יעשו?
כל מה שהיה עד עכשיו, היה רק ריכוך ו'הכשרת הרוחות'.
ותרשמו: זה לא מקרי שזה נפל דווקא על בחורה מ'השמאל הציוני'. אחת שהיתה גאה שהיא משרתת בצבא.
שירים מהסוג שיהיה אסור לשמוע ולכתוב בקרוב, כך נראה לי:
טוב, בעוד שעה, שעתיים, דקותיים, יורשו גם אלה שאינם גולשים באינטרנט לדעת מה הפרשה. אפילו הצנזורית הראשית מודה שזה היה טפשי. ולא בגלל שזה לא דמוקרטי, אלא בגלל שזה 'פוגע בתדמית' הכל כך דמוקרטית שיש לישראל בעולם, ובעיקר בגלל שעל השיח הציבורי כבר לא יצליחו לשלוט הפעם.
בכתבה הוצג צילום מסמכים שסווגו ע"י צה"ל כ'סודי ביותר', וכפי שסיכם חנוך מרמרי, העורך לשעבר, מעשה שטות זה של "הארץ" הביא לסיכול ממוקד נגד המקור.
המקור – ענת קם, חיילת ששירתה (והיתה גאה בשירותה הצבאי, ולדעת כותב בלוג זה אם ייגרם נזק ממעשיה הנזק הוא בהגברת השמטה מראש של שמאלנים מועדים, עד שכבר יש טעם בשירותם) בפיקוד מרכז, ושם צילמה את המסמכים המרשיעים שעברו תחת ידיה, ופורסמו כשנה לאחר מכן (כשענת קם כבר היתה משוחררת מצה"ל, וכתבת ואלה-ברנז'ה שתוקפת סרבנים) על ידי אורי בלאו, שעזב את הארץ במקביל למעצרה של ענת. מאז דצמבר נמצאת ענת קם במעצר בית ומשפטה צפוי להיפתח באמצע אפריל. למרות אמונתם של ענת קם ומקורביה, שבגללה ביקשו עד הערב למנוע את הדיבור בנושא, שצימצום העיסוק בנושא יוכל להוציא אותה בסוף טוב, נראה שקשה להעריך שכך יהיה (ואם כבר, אולי אולי דווקא זעקתנו באינטרנט היא שתגרום לדיון ציבורי שיקשה "לקבור" אותה), וכמו שאומר רחביה ברמן "המערכת אינה גומלת על שיתוף פעולה". נאמר שהתביעה דורשת 14 שנות מאסר, וכמו שכותב לנדו "שלא יהיו לכם ספקות: קם תלך לכלא, ולהרבה זמן." וכשהפרשה תתפוצץ "כולם יצטטו כל מילה שתצא מפיהם של "גורמים בטחוניים בכירים". ברגעים המכריעים של חשיפת הפרשה – רגעים שבהם נקבעת עמדתו הרגשית של הציבור, שכבר לא יטרח יותר לעדכן אותה, לא משנה איך יתפתחו הדברים – יקבל דובר צה"ל מיקרופון פתוח מסביב לשעון. ידברו על חשיפת סודות כמוסים, על סיכון בטחון המדינה, על אג'נדה אנטי-ציונית סמויה, יהיה הרבה קצף על השפתיים, ודם בעיניים (בן כספית ורוני דניאל כבר קודחים מזעם פטריוטי כבוש), ומעל כל ההילולה ירחף, גם אם לא ייאמר במפורש, אותו אות קין שאין לחמוק ממנו: בוגדת." ומן הסתם, צבא של פסיכולוגים מטעם וגרפושרלטרנולוגים ינתח כל עיקום בכתב ידה וימציא ים של תסביכים ושאר מיני מושגים מתחום הפסיכיאטריה כדי להדביק ל"בוגדת" את ה'פגם' הראוי לה מטעם מומחי תורת הנפש בשלט רחוק, המוכרים לכולנו מהטוקבקיאדה, אבל כאן זה יהיה רשמי ובחסות "ציונית ממלכתית" (ובעקבות תהליך הואנוניזציה במקרה הרע, פחימיזציה במקרה הטוב, שתעבור ענת קם, סובר בלוג זה, יש סיכוי טוב לציד 'סמולנים רדיקלים' בכל הארץ, מתחת לכל כיסא ושולחן, תחת כל עץ וכל שיח רענן – דבר שאני צופה אותו כבר קרוב לשנה ומי יודע אם לא זה מה שהם חיפשו בנרות כדי להפליל את השמאל, דבר שהם חושבים עליו כבר הרבה זמן) למרות שהיא בכלל היתה ציונית ומשרתת-צה"ל גאה. גם טלי פחימה לא היתה סמולנית, אגב. אבל המערכת, כמו את מושמטיה, גם יוצרת את מתנגדיה.
על פי הערכת בלוג זה, המתחזקת לאור דיבורים של אנשים כמו נתן זהבי, שהפר בגלוי את צו האיסור, השופטת בדימוס דליה דורנר והמומחה למשפטים פרופ' מרדכי קרמניצר בנושא (והם בוודאי לא האחרונים), 'פיצוץ הפרשה' הרשמי הוא עניין של כמה ימים, ואז עלול להיות מצב שהתקשורת שנאסר עליה עד כה לדבר על זה – תדבר גם תדבר, אבל לפי התדרוך, התזמור והתכתיבים של הפרבדה הבטחוניסטית. אני שמח שאנחנו בבלוגים יכולים לנצל, כל עוד זה ניתן, את האפשרות שלנו להשמיע את הקול האחר.
יתכן שמעשה של ענת קם הוא עבירה על החוק. בוודאי שהוא עבירה על החוק. אבל יש אנשים בכירים ממנה שצפצפו על החוק, וזה כל העניין, היא רק דיווחה עליהם, ועשתה מעשה שהוא לדעתי מוסרי ואזרחי למופת. זה לפני שאנחנו נכנסים לשאלה של חוקי המוסר מול חוקי המדינה/הצבא. וכולנו יודעים הרי, שהעבריינים הבכירים, שהם אהוד ברק, גבי אשכנזי ויאיר נוה – אלוף פמ"ז דאז – לא יתקרבו כאן לכלא בגלל צפצופם על בית המשפט העליון. ענת קם, הקטנה, והתמימה יש לומר, תשלם. על זה שהיא היתה אזרחית טובה, אכפתניקית, מוסרית, שהאמינה שמדינה ציונית היא מדינת חוק.
אבל לא זה הדבר היחיד שחמור פה. חמורה פה גם ההתקרנפות של העיתונות, להוציא צדיק אחד בסדום – העיתונאי יצחק טסלר, שאגב ציטטתי אותו כאן בנוסח הראשון של הדיווח על היעלמותה של ענת קם, בשעה שגם אני ידעתי פחות פרטים. לרגע לא הייתי שלם עם השינויים שעשיתי, לאחר פנייה שהגיעה מחגי מטר, ידידתה של ענת קם, לאנשים שהיו חברי קבוצת פייסבוק שנפתחה (ונסגרה מיד) לפני שבועיים בשם 'לאן נעלמה ענת קם'. השתכנעתי באותם רגעים שפרסום שמה אולי יזיק לסיכויים שלה לצאת בשלום יחסית מהעסק, כעת לא מאמין בכך, וחושב שפרטיותה של ענת קם אבודה ממילא לאור הלינץ' הצפוי שתבצע בה בקרוב התקשורת הפרבדאית בהמוניה, ומה שאנחנו יכולים לעשות בפרסום הוא דווקא להגן, במעט שניתן, על שמה הטוב, בכך שאנחנו מציגים את הדעה האחרת, שיש צד אחר למעשה שלה.
ומה שהכי הכי חמור בהתקרנפות של התקשורת – היא מרגילה אותנו לחיות עם העובדה, שאדם עשוי, כך בקלות, להיעלם. אמנם נכון – ענת קם היא לא גלעד שליט (בפעם אחרת אולי אכתוב את דעתי על עמדת השלטון האמיתית במקרה שלו). היא נמצאת בבית שלה ונמצאת בקשר עם העולם, לפי כל הסימנים. ובכל זאת, יש הרגשה שאם בכל החודשים האלה ענת קם היתה למשל יושבת בצינוק, התקשורת הזאת לא היתה מתנהגת אחרת. תפקידה של תקשורת אינו להרגיל ציבור עדרי לחשוב ש"לאנשים מהוגנים זה לא יקרה", ואם התקשורת מועלת בתפקידה היא נושאת באחריות, ואם יורשה לי לתקן שוב בדיעבד את הכותרת הישנה, ענת קם לא הועלמה בידי השב"כ, או בכל אופן השב"כ לא היה לבדו. התקשורת היתה שותפה מלאה בהעלמה, ואחראית להעלמות הבאות
כמו כל דבר שאני באמת מאמין בו, אגב…)
בלוג הצועד The VValker's blog 