הראל סקעת שר יפה, שיר חמוד שאתרי הימורים מעניקים לו סיכויים. לא קל להגיד את מה שאני אומר, למי שבעבר התמים שלו יצא לצהול בתוך האולם לנצחון ישראל באירוויזיון. היתה אז אופוריה. חמישה ימים קודם חתמו על השלום, יומיים אחרי זה הלכתי לצו שני שממנו התחילה ההשמטה שלי, לא אני יזמתי וכמוני אני מאמין עד היום, רוב המושמטים. לא שזה משנה עכשיו. ועדיין אהבתי את המדינה, למרות שהיו גם אז הרבה אנשים רעים, ועדיין לא הפנמתי מה זה הכיבוש. הייתי ילד טוב של בית הספר וגם של הבית, בית שמאלני משרת. מאד משרת. פרופ' לייבוביץ ביקר בערך באותה שנה בבית הספר שלנו ונשמע כחייזר. לא משנה שכך גם אני נראיתי (בימים שהמילה חייזר עדיין לא הומצאה), עדיין הייתי בשלב שלא רוצה להזדהות עם הילד המוכה השני, בדיוק כמו השמאל המשרת גם היום, 'השמאל הלאומי' ודומיו.
אלא שלפחות השמאל המשרת של אותם ימים, היו לו סיבות תמימות להאמין שהוא חי עדיין בדמוקרטיה צודקת, בצד שהוא למרות הכל הצד של הטובים. מאז עברנו כמה דברים, וכיום אנחנו חיים במצב שבו ליבת הרוע הלאומנית-פשיסטית מסירה לאט לאט ופחות לאט את מחלצותיה בתהליך שמתחיל בערך מסוף מלחמת לבנון השניה (במצוד על 'המשתמטים' שהשמאל המשרת ממשיך בו), תהליך של השתקת כל הקולות הנוגדים למטרותיה ומדיניותה של הממשלה ו'רצון העם', תהליך של פאשיזם רשמי. רק היום, עכבר הביבים הזה, איייל גפן (אף פעם לא אהבתי אותו, כנראה ידעתי למה), עוד אספסופניק שיוצא משתלח בארגון בצלם, בלי להתייחס התייחסות עניינית אחת לטיעונים שלהם וקובע ש"צריך להמית את התולעת". התולעים הם האנשים כמוהו, שמשתלטים על הגופה של מה שהיה דומה פעם למדינה דמוקרטית, עוד בטרם מותה, אני מקוה.
יכול להיות שיש בתהליך הזה משהו מבריא, אולי יותר אנשים יבינו איפה הם חיים. במדינה שמכוונת כבר הרבה שנים לשלטון של גזע אחד, הגזע 'היהודי' על פי הפרשנות הצרה ביותר של מושג זה. מדינה שכיום, ככל שהמצע שעליו היא מכוונת מותקף יותר ויותר, היא מגלה ושולפת את ברירת המחדל שלה – דרך העלמת אנשים, גירוש ליצנים ומבקרים בתמיכת תקשורת מיינסטרימית שותקת, 'גדולים' מתקרנפים וציבור שלא רוצה לדעת, השתלחות ושילוח האספסוף (שום דבר ב'עממי' הזה הוא לא באמת ספונטני) דרך תנועות פשיסטיות, דרך הפצת שנאה דרך כל סוכני המשטר – כולל השמאל המשרת, שממקד את הבעיה במתנחלים ולא בזרועות המשטר אשר טיפחו אותם ושלחו אותם לשטחים שישראל 'כאילו במקרה' כבשה ב1967. משם זה מתחיל.
ואיך כל זה מתקשר להראל סקעת?
בזמנו כתבתי על האולימפיאדה בסין, והשוויתי אותה לאולימפיאדה בברלין ב1936, שנתנה לגיטימציה לנאציזם. קראתי להחרים את האולימפיאדה, בלי הרבה סיכוי לזה. אנשים כתבו לי אז שהאולימפיאדה תפתח את סין למערב ותגביר את הדמוקרטיזציה שם. האולימפיאדה היתה, ובינתיים אין סימנים שזה קורה.
נצחון של הראל סקעת לא רק שיגביר את האגו הלאומי, יתן לנו מתנה ש'אנחנו' לא זקוקים לה ולא ראויים לה בימים אלה שבהם 'אנחנו' משתלחים להסית ולהשתיק, אלא הוא יבשר, בימים אלה שבהם העולם רואה ושומע את הקולות הבאים מישראל, על לגיטימציה לפאשיזם הרשמי ההולך ונבנה כאן. וגם אם לאירופאים זאת סתם תחרות שהם לוקחים פחות ברצינות מאשר ישראל, אז דווקא לרצינות בה בישראל לוקחים את התחרות, יש משמעות, כיוון שנצחון של ישראל בימים אלה ישדר לפאשיסטים מבפנים, כולל אנשי השב"כים שבתוך עמם הם חיים, שהם יכולים להמשיך לבנות את המדינה הפאשיסטית לתפארת שלהם, יש היתר מאומות העולם, וזה עדיין בשבילם, היהודים הגאים האלה, שווה להיתר מאלוהים. יוסי שריד אמר פעם, כשארגנטינה של מראדונה זכתה במונדיאל 1986, שהוא שמח על זכיה זו בגלל שהיא זכייתה של ארגנטינה הדמוקרטית, בניגוד לזכיה של ארגנטינה תחת שלטון החונטה ב1978 (חלומם הרטוב של הימנונים הישראלים) שנתנה הכשר עצמי לדיקטטורה האלימה שם ותפיסת עולמה ("רק חזקים מנצחים"), בעוד שהזכיה ב1986 נתנה הכשר מקביל לדמוקרטיה. נצחון באירוויזיון יהיה, בצורה אחרת אבל מקבילה, סימן לתומכי הדיקטטורה כאן ש"אלוהים איתם".
ובאותה שנה של המונדיאל בארגנטינה, בשבוע זה, הגיע אל המקום השלישי במצעד המחץ אלביס קוסטלו, שאז לא רצה ללכת לצ'לסי. שיר שלא נשמע בקרוב בישראל, מה לעשות. אולי אחרי נסיגת הרשע.
וגם באירוויזיון, נייחל לזכיות בימים טובים יותר, וסליחה הראל.
שנה אחרי, מקום שני במצעד המחץ, הזוכה של אותה שנה, אחד משלושת הסגנים שלא הצליחו להדיח את ג'ודאס פריסט (האחרים הם SULTANS OF SWING (או כפי שנודע במקומותינו STOLENS OF SWING) וSPIRITS HAVING FLOWN. רציתי לייחד פוסט רק להם, במסגרת הסדרה 'הסגנים של מצעד המחץ' (הסגנים של בר כוכבא…), אבל לא יצא הפעם. אולי פעם אחרת).
) מוזמנים גם לעשות לייקים, אני אשקלל בבחירה שלי את הלייקים שיהיו, אם יהיו (אשמח אם תודיעו לי עליהם גם כאן בתגובות), לפוסטים שקישורים אליהם יינתנו במקבץ שיבוא עוד מעט ובמקבצים הבאים, שינתנו עד כמה שיתאפשר (מלחמות, אתם יודעים, היעלמויות ועוד כל מיני דברים), בחודשים הבאים, עד אוגוסט.
כמו כל דבר שאני באמת מאמין בו, אגב…)
בלוג הצועד The VValker's blog 