אדי הטירוף ההולכים ונעשים צפופים יותר ככל שהם ממשיכים להיתמר מקצהו העליון של סיר הלחץ, במשכנות המחוקקים בשייח באדר, וגם מלמטה יותר, לא פוסחים כידוע גם על אלה שהעזו לא לשרת בצבא על אף שהם לא חברי כנסת מישראל ביתנו או האגף הפאשיסטי של קדימה. (אבל כל הכבוד לרובי ריבלין, וזה לא המקרה הראשון שבו אני מודה לאיש בית"ר/ הימין הרוויזיוניסטי) 2007 שוב צפה ועולה, ובעצם לא הלכה אף פעם לשום מקום. היום זו הצעת החוק של אחד מטלון (שמשהו כדוגמתה התקבל פעם באיזה קריאה בכנסת נדמה לי) לפגוע בזמרים (וכל הכבוד לזאב נחמה גם כן), הצעה שאגב מוכיחה למי שחשב שפאשיסטים פוגעים רק בערבים, שזה לא נכון, כי אין כרגע (למה בעצם?) זמר ערבי ישראלי שפופולארי בציבור היהודי כמו חלק מזמרינו שלא שירתו, בכל אופן לא כזה שהח"כים הפאשיסטים מכירים אותו, ובכל זאת מגישים את ההצעה – אז, כמו עם ועדות הקבלה, זה גם נגד המושמטים היהודים, אתמול זה היה עם שכר הלימוד באוניברסיטאות – הצעה של גב' קישקישבאום המתעקשת לא להפנים שמי שגר בבית זכוכית מוטב שלא יזרוק אבנים, ועל הפרק, כרגיל, הצעות חוק לאפליית מושמטים בשירות המדינה(זהירות פידיאפ), רשיון נהיגה, וגם ההצעה הזאת של הפמיליסטית הנודעת (שלא שירתה בצבא יום אחד יותר מחברתה פיינה'לה, אבל זה בסדר, בעלה כנראה לא הרשה לה) ועוד. וגם כאמור חוקי הקבלה, שהם לא רק "נגד ערבים".
כל זה הופך שוב את הקריאה שלי מ2007 להגנה על המושמטים לרלוונטית, או יותר נכון, מדגיש שוב עד כמה היא היתה ונשארה רלוונטית. הח"מ לא מאמין עכשיו, כמו שהוא לא האמין קודם, שהצעת חוק כזאת תעבור, אבל בהחלט יש לה סיכוי, ואם תגיע באמת בתור הצעת חוק של ח"כ שירים את הכפפה, אפילו שלא תתקבל, להנכיח בציבור את קולו של עוד ציבור רחב שלפאשיסטים לא אכפת לדפוק בדרך אל היכל התהילה אפוף הדמים, הרטוריקה המתלהמת והמיסטיקה הלאומנית אנטי-דמוקרטית שלהם. ציבור שחלקו מורכב מנכים וחולים, וחלקו מאנשים שסתם, ואולי באמת, לא מתאימים להיות בצבא, לא קוראים להם יוליה שמאלוב ברקוביץ וגם מפלוגות עזרת השם הם אינם, אבל הם יכולים להיות אנשים נהדרים לחברה בדרכם שלהם, בוודאי ובוודאי יותר מאלה שהזכרתי, אם רק ירדו מהם ויתנו להם פה לחיות, לפרוח ולהגשים.
אז תיכנסו עכשיו לאתר העצומה החדש (שבו ניתן יותר מרחב לפירוט ולעריכה) ותחתמו, למען חברה ששווה לחיות בה. תודה לכם.
מאתר התחברות נמסר: היום ירתה משטרת ישראל ביתנו לעבר קבוצת נשים מרהט שישבה בצידי הדרך(!!!). הפיגוע המשטרתי התחיל כאשר כ-60 גברים ונשים מרהט הגיעו לאל עראקיב והכניסה לכפר נמנעה מהם. הנשים ישבו בצד והגברים ביקשו להיכנס לבית הקברות כדי להתפלל. המשטרה סירבה והודיעה שיש להם חצי דקה לפנות את המקום. אך המשטרה, כפי שמוסר האתר, לא המתינה גם חצי שניה ומיד החלה לירות עליהם. הם רצו לכיוון הכביש ושם המשיכו לירות עליהם. יש פצועים. זה הדיווח נכון לעכשיו. יהיו עדכונים, לא בתקשורת המשרתת.
לאור ההערכה שבמצרים תשרור בזמנים הקרובים דמוקרטיה – אבל בניהול הצבא, ישראל, כמדינה עם נסיון ועם רקע בתחום זה, לא פחות מהנסיון שיש לה בתחום נשק, הסברה למשטרים רודניים, ועוד, תשמח, ללא שום ספק, לייעץ למצרים, כך שהקשרים הטובים בין הממשלות בוודאי יימשכו.
וברצינות – מברוכ גדול לעם המצרי, הערב. אף אחד לא יודע מה יהיה העתיד, ומותר לחשוש – מותר גם לקוות. הערב כל זה לא חשוב. המראות מן הכיכר, הם מראות שמחה אמיתית, מראות של עם שזכה בעצמאות, בעצם. כמו שנראו כאן ב1947, כשהיישוב זכה בעצמאות מהבריטים, ועוד לא נכנס לשלטון הצבאי-העצמי, שהוא נמצא בו עד היום. במצרים, כפי שהבנתי, מבטלים את חוקי החירום. את אלה שהומשכו אצלינו אחרי שעזבו הבריטים, אף אחד לא דרש באחרונה לבטל. אולי הגיע הזמן?
בלי קשר לדעות או לחששות, מי שלא התחבר הערב לשמחה הספונטנית של עם שהצליח לעשות מהפכה, להפיל שליט רודן, מי שזה לא עשה לו כלום – הוא אטום, חזירי (וסליחה מהחיה) ומנותק, שלושתם ביחד. ומדינתנו, על כל כתבלבי היערים/דניאלים שלה, יכלה לעשות לפחות את המחווה, אפילו הדיפלומטית הזאת, ולברך את העם המצרי ביום חגו. יתכן שהוא לא ממש אוהב אותנו (ואין לו ממש סיבה, כמו לעם האיראני בשעתו, לאהוב את מי שמזוהה אצלם, בלא מעט מידה של עזרה ממשלות ישראל, כמשתף פעולה עם הרודנים), יותר נכון – הוא לא חושב עלינו. הוא חושב על האוכל שלו (גם בישראל התחילו לחשוב על זה בימים האחרונים, אבל עוד לא מספיק לדעתי), על העתיד שלו, ישראל ו'להשמיד את ישראל' זה לא מה שראיתי שנמצא בראש של מיליוני המצרים בימים של ההפגנות האלה. ואחרי הכל העם הזה הוא השכן שלנו, או אנחנו שכנים שלו. מחווה של השתתפות עם השכן, של 'לתת צ'אנס' ליחסים חדשים. אבל ממי בדיוק אני מצפה שיעשו את זה? מכל המומחים האלה ש'יודעים מה זה ערבים' (כל כך טוב יודעים, שלא שיערו ולא חזו את המהפכה הזאת, כמו הרבה דברים אחרים)? משר החוץ שהפציץ בהבל פיו את אסואן? מכל המאתרגים של מובראכ? מאהוד ברק?…נו טוב, יותר טוב, למצרים ולנו, בלי ברכתם. (אבל אולי, בקרוב אצלינו…)
כמובן, אחרי כל לילה יש הבוקר שאחרי, ולמצרים, כמו כל עם אחרי מהפכה, צפויה עוד דרך שאת המשכה קשה לנבא. אני מהמר שלא תשתלט במצרים דיקטטורה איסלמית נוסח איראן, (אני רואה משהו יותר דומה לטורקיה) ובכל מקרה החשש שלי הוא קטן מהחשש של מה שהולך ומשתלט עלינו כאן. כי בשעה שהערבים מתעוררים, בעזרת אלוהיות הפייסבוק והטוויטר, לגלות את הדמוקרטיה, העם הישראלי הוא שנמצא בנסיגה ממנה, ואני חושש ממה שהראשים של ישראל עלולים לגרום כלפי מצרים, אם הדברים לא יתאמו את ציפיות גיא בכור והשאר, שבעיניהם מאבקו של האחר הוא לא שום דבר לא חוץ מ'התדרדרות'. כבר היו דברים מעולם – עסק הביש ו'מלחמת סיני' כתגובה למהפכה הנאצריסטית בשנות ה50, (שאף אחד עוד לא חקר, נדמה לי, בשאלה אם ההימנעות מן הפעולות שנקטה אז ישראל, לא יכלה כבר אז לעזור לבניית יחסים עם מצרים). הם שעלולים להמציא לנו מלחמה – כמו שכנראה עשו בדרך כלל – אפילו אם לא יהיו להם סיבות. ועד שתבוא ההתקוממות הראויה שלנו, נגד החונטה שלנו, עוד יעבור הרבה זמן. בינתיים הרי אנחנו הרי עדיין יותר דמוקרטים ונאורים מהם, אנחנו לא ערבושים, אנחנו וילה בג'ונגל, אבל אולי דווקא בקרוב נלמד דווקא אנחנו משהו מהמצרים האלה.
ושוב – מברוכ גדול לשכנים הדרומיים, ביום חגכם, עצמאותכם.
כולנו כבר יודעים איזה נזק גרמה הצגתה של קדימה, באמצעות העמדת ציפי לבני בראשה, כ'מפלגה ידידותית לליברל-שמאל', לאגף הלא ימני שבכנסת (בצד הנזקים שגרמו לו גורמים אחרים, בעיקר הנקראים אהוד ברק). השמאל המשרת הציוני הנאיבי רץ בהמוניו אל החיבוק של ציפי, הנסיכה הבית"רית, ועל הדרך קיבל שמאלוב ברקוביץ במקום זהבה גלאון, שנלר, די.ג'יי רונית חומר קולומביאני עבש ואחרים במקום עוד כמה ח"כים אולי קצת יותר נורמליים מן העבודה ומרצ (מפלגות שאני כבר לא אצביע בעד אף אחת מהן, וכך רוסק חלקו היותר שפוי (יחסית) של המרכז הישראלי בכנסת ישראל. אפילו הנאמנות שבמצביעותיה כבר מכות על חטא.
לאחרונה, מתחילה קדימה להשמיע קולות קצת יותר אנושיים או קצת יותר דומים לאופוזיציה, והתנגדותה להקמת ועדות ההפחדה הקרויות 'ועדות חקירה' נגד זה שתעזו לחשוב מחשבה לא נכונה על צה"ל המוסרי, הכיבוש הנאור וישראל הצודקת, ובכלל שתעזו לחשוב לא מה שאומרים לכם, בהחלט מבורכת, למרות שנובעת כנראה מן ההבנה שגם המשחק קואליציה-אופוזיציה הנותן לקדימה להתקיים, נמצא בסכנה. ועדיין, כשאנחנו רואים ושומעים את הקול של מאיר שטרית בעצרת זכויות האדם, אנחנו לא שוכחים את המאגר הביומטרי המתנפנף עדיין מעל, וזוכרים מי דחף במסירות של לוחם קמיקאזה לקידומו.
וחלקנו כבר שמנו לב מזמן, למינון הגבוה יחסית של פורשי שב"כ בקרב רשימת המפלגה לכנסת: ישראל דיכטר, אבי חסון, חסון השני, והרכש החדש והטבעי, יעקב פרי, וגם שמנו לב ליוזמות שהם קידמו, או משתתפים בקידומן, עוד מראשית הכנסת הקודמת, בנוסף לחוק הביומטרי המקולל. גם ההתבטאויות היחודיות לשב"כיונרים של קדימה זכו כאן להתייחסות בעבר. חלקנו חושבים שקדימה, שהוקמה כזכור בצורה לא ממש דמוקרטית, היא נסיון מתוחכם של גורמים במשטרת החושך הישראלית לעצב את נוף הפוליטיקה הישראלית ולמשמע אותו באמצעות 'מביני עניין' בכיוון קצת פחות דמוקרטי, קצת יותר משטרתי, קצת פחות עם הפרעות של ציבור נודניק, שלא מבין למה מתעקשים להתייחס אליו כאל פושע טרוריסט פוטנציאלי. קצת פחות 'אנרכיסטי', URDNUNG MUSS SEIN! וכל זה בשקט, ובלי כל ההצגות וההכרזות המפורשות נגד דמוקרטיה של ליברמן (למרות שגם מפלגתו לדעתי נעזרה בשב"כ בטיפוחה ואולי נעזרת בו עדיין, והוא אינו מפסיד ממנה) ומופרעי הימין הלאומי – שעל ידם קדימה עוד יכולה להצטייר כ'דוד הטוב' ואם על הדרך זה מכה את הליברלים יותר מדי מסוג מרצ, הירוקים (שב"כניקים אגב לא ממש מבדילים בין הירוקים לעלי ירוק) ושאר חשודים תמיד כאנרכיסטים מסוממים, לא משנה כמה שמאל משרת הם יהיו, אז מה טוב. כאמור, אם ציפי לבני תתמיד בכוונתה להעניק לקדימה גוון אנושי, כולל התעקשות לבלימת יוזמותיהם של הדודים מהשב"כ (שישובו ויתפרצו עם ואם שובה של קדימה לשלטון, כרגע שקט, סופגים את היריות של הימין נגד זכויות האדם, עם כל המשתמטים הש"סניקים והשאר שלו, וכך נתגעגע לדודים הטובים, דיכטר ושות' שיבואו וירגיעו כפי שהם יודעים, וגם יחדשו את הקמפיין נגד המושמטים), אז כולנו נברך אותה, גם אם לא כולנו אי פעם יצביע לה.
אלא שלאחרונה מתפתחים דברים. הח"מ איננו מעריץ מאד גדול של שלי יחימוביץ, ולא רואה את עצמו מצביע למפלגת העבודה גם אם היא תעמוד בראשה. אני לא חושב שהיא יכולה להיות המנהיגה שהשמאל בכללותו זקוק לה (אם הוא זקוק למנהיג/ה אחד/ת, מושיע כריזמטי ולא לצוות ותיאום בין הארגונים השונים), כי מנהיג שמדיר מראש חלק מן השמאל, לא יכול להיות מנהיג השמאל. נקודה. ושלי, כזכור, מדירה את אלה שאינם עומדים בהמנון או שרים את הדגל. אבל בכל זאת ולמרות הכל, ולמרות ששטרסלר לא חושב שהיא נחמדה ואולי היא באמת לא, היא בחורה חיובית, עם כוונות טובות, שבהחלט יכולה למנף את מפלגת העבודה, אחרי הברכה שנתן לה ברק בבריחתו ממנה עם שתי פקידותיו ושני סריסיו, ולהרים אותה למספר מנדטים דו ספרתי, עניין לא קטן בימינו. האגף הליברלי הקרוי 'שמאל' שיש בו באמת גם כוחות טובים, עשוי שוב להתחזק, ואיתו יותר קריאות שישמעו גם בכנסת למען השלום, למען דיבור עם הפלסטינים (דבר שמפחיד את השב"כ גם כשראש עיריית י-ם הכהניסט המצטיין מבצע אותו), יחס הוגן יותר כלפי זרים, זכויות אדם, ושאר דברים בכיוון שהשוטרים הטובים אף פעם לא ממש אהבו. (אנחנו לא מצפים לפינוי המתנחלים משייח ג'ראח, כן? או שהקרן הקיימת תפסיק לנטוע יערות. זה קצת מוגזם. אבל אולי קצת פחות בתים של ערבים ייהרסו בלוד ובדהאמש. אולי. אולי מישהו ישמע את המפונים מדירות בבית שאן, לפחות יזמין אותם לכנסת.)
יש איזה חיה כזאת, שנושאת את השם "שמאל" ותומכת באזרחות סוג ב' למושמטים. ה'שמאל הלאומי' – אולי התרגום הנכון הקרוב ביותר נמצא בגרמנית. יש אנשים שלא רואים את זה. יש אנשים שרואים את המלה "שמאל" אז הם מאמינים שזה שמאל. יש כאלה גם, שבשבילם זה עושה טוב להרגיש שמאל אפילו שהם רחוקים מאד מזה. רגע. היה לנו את זה, לא? הרגע, דיברנו על קדימה. מפלגה באותו צלם בדיוק. מפלגה שמבלבלת את אלה שרוצים להרגיש שמאל בגלל שקוראים לה שמאל, וגם את אלה שמפחדים מן השד, מן האחר, ה(אמא'לה) לא ציוני הזה, הרדיקלי האנרכיסטי "המסוממי", לא פחות ממה שהם מפחדים מדמוקרטיה במצרים. אבל גם מן המתנחלים, מה לעשות, הם קצת מפחדים.
עד עכשיו, למרות כל התומכים בפייסבוק, ה'שמאל הלאומי' לא איים לא על קדימה הקצת-שוקעת, לא על מפלגת העבודה שזכתה במפתיע להפחת תקוה מחודשת. עם הצטרפותו הצפויה של מצנע, שלקח מדי ברצינות את ההמלצות של ברוורמן לא לעשות קניות ב"שמאל (אמא'לה) הקיצוני", המצב עלול להשתנות. למצנע, תקוה ישנה נושנה של השמאל הלבן-המשרת, יש איזה יכולת למשוך את השמאל ה(טוב)'לא קיצוני', מצביעי קדימה-העבודה-מרצ כלומר, אל "השמאל" (פחחחחח) הלאומי, לתת איזה תחרות לשלושת המפלגות הנ"ל ולמשוך קולות – בשום פנים ואופן לא מהליכוד (אולי חוץ מכמה מירוחם, אבל זה מקום קטן מדי), בטח לא מליברמן. מה שזה אומר שוב: 'שמאל ציוני' קטן מדי, חלקו מתחת לאחוז החסימה, ועוד פאשיסטים בתחפושת שמאל, במהדורה גרועה מליברמן דווקא משום שהם לבנים כל כך, צברים כל כך, שייכנסו לכנסת על גבו של עוזב ירוחם. ואני תוהה, אם 'השמאל הלאומי' הוא מלכתחילה לא עוד טריק, באותה מתכונת של קדימה, ואולי בשותפות אותם גורמים, כדי להשאיר את השמאל הלא רדיקלי, אבל שקצת יכול להפריע לימין, קטן ולא מסוגל, גם אם הוא רוצה, להפריע למדיניות המשותפת של זרועות הבטחון, הימין המתנחלי ושאר כל חונטותיה, להעמיק את אחיזת הברזל שלהם בשטחים וגם במדינת משטרתה.
ואנחנו נמשיך לחלום על מצרים (למרות שזה פחות טוב ממה שחושבים, בכיוון הדמוקרטיה אני מתכוון, ודי דומה לישראל).
וכהרגלנו בשבועות האחרונים ובכלל, ללוות אמנים דגולים בדרכם אל הליבה הגלקטית, הבלוג נפרד מגארי מור בשיר שצעד גם במצעד המחץ (הגיע למקום השני ולא הצליח להוריד את גארי ניומן) ביחד עם פיל לינוט (שבתור הכומר ממלחמת העולמות דווקא היה בראש, לא מזמן השבוע לפני). דואט שאותו הם מבצעים עכשיו שוב ביחד, בפני הואגינה הקוסמית מלכת העולם ובוראת השמים והארץ. ׁ(השיר הזה גם אומרים, אלה שטוענים שהם יודעים, גם נשמע בחלל. האם גם להם יש פריס?)
כל מי שמכיר קצת את ההסטוריה האינטרנטית הקשורה אלי, גם יודע שמי שהאחר שמשתמש בכינוי שלי, לא עושה זאת בתמימות, אלא במכוון. הוא מישהו שברמתו המוסרית והאנושית קרוב לתושבי שכונת 'הרחובות ההולנדיים' הזאת, "רבים מהם אנשי צבא" ככתוב בכתבה, שהתנחלה, במקרה לא על ערבים אלא על נפגעי נפש, ועכשיו דורשת לסלקם, כמו שהמתנחלים רגילים אצל הבדווים ואצל הפלסטינים. אלה ואלה ואלה – נחותים בעיניהם וצריך לבנות גטו – וילה בג'ונגל, כמו שאמר המפקד שפרש מהמפלגה עם פקידותיו והסריסים – כדי להתבצר מהם.
נראה לי שגם במערכת הטוקבקים של האתר לאנשים חושבים ההסטוריה מוכרת.
אבל לפי כמה מהתגובות, מסתבר שלא כל קוראי הארץ הם ותיקים ויודעים את הסיפור, וחלקם נופלים במלכודת של הטרול המכפיש, והעיקר שהכינוי 'הצועד בנעליו' הופך להיות אצלם מזוהה אסוציאטיבית עם תגובות מגעילות מהסוג הזה.
אבל הנסיונות שלי לענות לזייפן – הם אלה שנחסמים. גם זה לא בתמימות.
למה? בשביל הפרנציפ. כי נערי 'הארץ' יכולים.
אז גם אני יכול להשמיץ אותם: תורני הצנזורה בהארץ, אתם חבורת ילדונים מפונקים ומושחתים, עלובי נפש, ג'וקים רקובים, ובעיקר, משת"פים עם זייפנים שרמת מוסריותם (מורשת צה"ל) ואנושיותם, כמו אנושיותכם, היא כמו של תושבי הרחובות ההולנדים.
ושוב: כל תגובת 'הצועד בנעליו' סקסיסטית, מיזוגנית, גזענית ומפיצה שנאת-האחר, היא מזוייפת ונשלחה במיוחד כדי להכפיש אותי.
(ותודה לשרה נגבי, וכל הכבוד לצופית גרנט)
ובחזרה לנושא ועדות הקבלה: זוהי עוד דוגמה למה אסור לנו לתת לאנשים מסוגם של מתנחלי רחובות, שהפרופיל המאפיין אותם מתאים גם ליושבי ועדות הקבלה בישובים הקהילתיים ולמועדפים הפוטנציאליים עליהם, להחליט איפה אנשים במדינה הזאת יגורו.
בכתבה נאמר: "הסיסמה של השכונה היוקרתית (טפי על היוקרתיות הזאת), שנבנתה לפני כחמש שנים, היא "לחיות עם אנשים כמוך".ממש אין לי התנגדות שאנשים אלה יחיו עם הדומים להם, אדרבא, אינני רוצה לראות דומים להם בסביבתי – אבל אם אפשר, שיחיו במקום שבו הם לא יפריעו לשכניהם, המתמודדים או הערבים או מי שלא כמוהם – למשל באמצע הים, או על הירח, אני פתוח להצעות. כל מקום שבו אף אחד לא יצטרך לשמוע עליהם.
אבל כדי להלחם בוועדות הקבלה, כמו שכבר כתבתי, יש דבר שאתם יכולים לעשות – היום או מחר – ביום רביעי תובא לדיון הצעת החוק לשוויון הזדמנויות במגורים. אתם יכולים לשלוח לכל ח"כ שאתם רוצים, את הנוסח הזה (או אחר) של פנייה, כדי לעזור להם להכריע – האם הציונות של ועדות הקבלה ושל טהורי הגזע ובריאי הגוף והנפש מהרחובות ההולנדיים תהיה חוק המדינה, או שיישאר בה מקום לכולנו – בפוטנציאל נייטיבס, אחרים, מודרים ומושמטים.
לכבוד,
חה"כ _______
הנדון: הצעת החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים
ביום רביעי תובא הצעת החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים להצבעה מליאת הכנסת.
מטרת הצעת החוק היא מניעת אפליה בקבלה למקומות ישוב והיא באה כמענה להצעת התיקון לפקודת האגודות השיתופיות (חוק ועדות הקבלה) שתובא בקרוב לקריאה שניה ושלישית למליאה.
מכוון שזמנך יקר אבקשך להקדיש מספר שניות להשוואה קצרה בין החוקים.
חוק ועדות הקבלה יאפשר על פי חוק דרישה של ישוב קהילתי המוכר נכס לדרוש ממועמדים מידע רפואי אישי והחוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים יאסור זאת.
חוק ועדות הקבלה יאפשר על פי חוק דרישה של ישוב קהילתי המוכר נכס לדרוש ממועמדים להצהיר על מוצאו והחוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים יאסור זאת.
חוק ועדות הקבלה יאפשר על פי חוק דרישה של ישוב קהילתי המוכר נכס לדרוש ממועמדים לעבור מבדקי התאמה והחוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים יאסור זאת.
מכך ברור שחוק ועדות הקבלה פוגע בחופש הפרט ובזכות לפרטיות בעוד החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים מגן עליהן.
אומר משהו שיישמע כמו כפירה: אף אחד לא הלך ברחוב ביום בהיר, ופתאום מתוך הכחול נפלה עליו ההשמטה. גם אין עירית ענבי שמגרילה השמטות, לכל אחד מהמושמטים, כולל כותב שורות אלה, היתה איזה 'בעיה' מוקדמת שבחלק מהמקרים יתכן והצדיקה שמקומו לא יהיה בצה"ל. כאשר חשבתי באחרונה איך זה שהמושמטים, שלא כמו ההומואים לדוגמה (קבוצת ההשוואה מתחילת המאבק) או קבוצות אחרות, לא הצליחו להתלכד ולהתאגד, אחת התשובות היא שכל אחד בא ממצב הקדם-מושמטות שלו, ואצל הרבה המושמטות היתה רק סעיף קטן על רקע ה'בעיה' הגדולה.
מאבק המושמטים, אגב, התמקד במושמטי פרופיל 21, ופספס את קבוצת המושמטים הגדולה ביותר – הערבים, שגם הם, בדרך כלל יש להם בעיות יותר גדולות עם המדינה חוץ מה'בעיה' הקטנה שהם לא הולכים לצבא, ובמידה מסויימת המושמטים היהודים בכל זאת נהנו על ידם מלהיות 'מושמטי העם הנבחר', וגם למושמטי מדינת תל אביב והאשכנזים היו כמה פריבילגיות לעומת מושמטי הפריפריה והמזרחיים – מה שהיה בחוץ השתקף בפנים, וגם אצל המושמטים היו מעמדות.
אבל לא זאת הנקודה. הנקודה היא, שתהיה הסיבה האישית להשמטתו של אדם אשר תהיה, במדינה נורמלית הוא לא היה צריך לשאת על גבו את המטען הכפול הזה – גם ההתמודדות עם ה'בעיה' המוקדמת, קלה או קשה (לפעמים קשה יותר מבחינת הסטיגמטיות שלה מאשר כל דבר אחר), וגם הסטיגמה שנתנה לזה המדינה, אשר עושה אותו, אדם פחות ערך, וכאן זה מתוך כוונה וזדון. זה התרגיל שבו השתמשה החבורה האידיאולוגית השולטת על המדינה מיום היווסדה, כדי להשתמש במושמט בתור האחר לסמן אותו לשם ליכוד השבט. המדינה בכאילו, אותה חבורה אידיאולוגית למעשה שהשתלטה על השטח והשיח, שידעה איך להיבנות על כספי ניצולי השואה, קטן היה עליה להיבנות גם ממצוקותיהם של אנשים שנבחרו להשמטה-הדרה. דרך בן גוריון ודיין, ועבור לברק, ליברמן ויניב-הספרי והנאציונל-סמול של ימינו. המושמט הערבי שייך כמובן לסיפור היותר גדול של הציונות ומלחמתה לא לראות את האחרים בסביבה, שזה בעצם סיפור הייסוד של הכל, כמאמר האריאל "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יש ערבי עם נרגילה" (פעם זאת באמת היתה תגלית עצומה). את המושמט היהודי, ששימש בעיקר כדגם 'יראו וייראו' כדי שצעירים יעדיפו להתגייס ולהתאבד בצה"ל, העיקר לא 'להשתמט', אף פעם לא ספרו. רק אני מתעסק בו, דומה, האחרים מקבלים רגליים קרות. עדיין.
אבל בימים איילה, כשמדברים על 'נאמנות' ועוסקים בכל מיני סימונים של מי נאמן ומי לא נאמן, כשאפילו המעמד הבינוני המשכיל והמרוויח, לפחות החלק שלו שהגיע בהמוניו להפגנת הדמוקרטיה האחרונה בת"א עד שברחבת המוזיאון לא היה מקום, מרגיש שעלולים לסמן אותו, לשים את האזרחות שלו בסוגריים, להתנות אותה על תנאי, המושמט מרגיש ששום דבר לא חדש בעצם, הוא היה שם קודם, ונמצא שם עדיין, מבוטל תמיד, מועמד בכל רגע לפינוי והריסה. מדינת ישראל, כתוצר של חבורה אידאולוגית ששמה בראש וראשונה את אנשיה, שהיו בעיקר אותה קבוצה רוסית-אוקראינית-בלארוסית ותיקה ו'סוציאליסטית', להבדיל מאלה של היום המקיאים את הוודקה שלהם על המושג, וצירפה אליה בהמשך גם את הפולנים וכמה משרתי ציבור ייקים טובים, כדי לבנות את היסודות, היתה חייבת, וזה בדנא שלה, לסמן אויבים ולא נאמנים, למלחמה, להשמטה ולהדרה.וכל מי שבא אחר כך, הפנים. וליברמן פשוט נתן לזה את העידכון בגירסת המאה ה21, ופתאום, הרבה מן המשמיטים של אתמול, מוצאים את עצמם במושמטים או במושמטים בדרך. יש יגידו, זה כבר ברצח רבין, יש יגידו כבר במהפך 1977, שבו הצטרפו עולי עדות המזרח למשחק, ובו התחילה תעשיית ההשמטות המסיבית ופה ושם גם כנגד ילדי הסמול, בעיקר המשרת, ה"מפונקים", סוג של פיילוט בתכנית גדולה שנהגתה כבר אז להכחדתה של קבוצת 'הלבנים' מהמדינה ורק מעט, מטבע הדברים, אנחנו יודעים על כל הניסויים שנעשו ומידת הצלחותיהם. פעם אולי נדע יותר.
להיות היום בצבא טיפש כזה, זה לא כבוד גדול. העדויות של שוברים שתיקה מגחיכות את ערוותו ואלף ועדות חקירה נגד מי שחושף את מעשיו שבזדון או בטיפשות, לא יחזירו את המיתוס הגדול שהיה לצבא בימיה הגדולים של החבורה המייסדת. (וכמאמר האמורי: "של מי הבושה? להישבע אמונים לכנופיית גלנט – זאת לא בושה?" אבל שירות-אי שירות לא היה אף פעם המוקד האמיתי של השיח שניהלה כאן המדינה עם אזרחיה, אלא רק אחד המוקדים המדומים, המסיחים את הדעת. המדינה ידעה תמיד לדרוש מאזרחיה נאמנות, ולהתחמק מחובת נאמנותה לאזרחיה. והאזרחים נתנו לה את זה.
לא מגרילה השמטות
בקטע של האירוניה, כמו שאומרים בזמן האחרון, אני חושב לאמץ את הלוגו הזה, המושפע קלות מכינויו של בלוגר מסויים, של מצעד השנאה התורני (הידעתם? השמעתם?) שבוודאי לא יתן קרדיט למושמטים.
איך כתבה מישהי: "הניכוס … מלמד יותר מכל מה האתיקה" ובמלים אחרות: המנכס מן המנכס פטור.
סיעות מרצ וחד"ש עומדות להגיש בשבוע הבא את הצעת החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים, שהוגשה כבר בעבר על ידי זהבה גלאון ממרצ. כך מוסר שאול חנוכה. על פי הצעת חוק זו תיאסר אפליה בקבלה ליישובים על רקע גזע (נגד ערבים, יהודים יוצאי אתיופיה וכו'), פרופיל צבאי (נגד מושמטים על רקע בריאותי, נפשי, ומתוך כך גם כנגד נכים ונפגעי נפש, או פוליטי), רפואי בכלל (כלומר איסור על ועדות קבלה לדרוש מהמועמד את תיקו הרפואי), מין (מודעות יופנו בלשון זכר ונקבה ביחד) וכן על רקע דת, השקפה, ארץ מוצא, השקפות פוליטיות ומשך שירות מילואים. כמו כן, במקרה של טענה (תובענה) לאפליה, תהיה חובת ההוכחה על מחפש הדיירים – מי שכנגדו נטענה הטענה, ועדת הקבלה במקרה בו מדובר ביישוב קהילתי.
בכל מדינה המכבדת את עצמה כמדינה מערבית-דמוקרטית, הצעת חוק כזאת היתה נראית כמעט כמיותרת, וגם אצלינו קיים חוק היסוד כבוד האדם וחרותו, האמור להגן גם הוא על זכויות האדם באשר הוא אדם אזרח המדינה למגורים בכל מקום. אולם בימים אלה, שבהם מבקשים כוחות אפלים להגדיר את המדינה על בסיס גזע (וכן שלמות ובריאות = התאמה ללוחמה על הגנת הגזע ואידיאולוגייתו), הדברים אינם ברורים מאליהם. הצעת חוק כהצעה שמגישים חברי חד"ש ומרצ עשויה ליפול ומה שחשוב הוא שהיא תפורסם ברבים כאופציה נגדית בדיון הציבורי, שאסור להפקיר אותו לידי רותם וחבריו המתחרים ביניהם מי יהיה גזעני יותר, מרושע יותר ומפלה כנגד גויים ושאר 'חשודים', שזכות האזרח שלהם אינה נראית לאלה שלא למדו אזרחות, או למדו דברים אחרים הנראים להם כעדיפים על המדינה והדמוקרטיה, ברורה מאליה. לא כל הכוחות האפלים הם צמיחה של הזמן האחרון. בדנא של המדינה קיים פגם גנטי שבו למרות התיימרותה להיות מדינה דמוקרטית מערבית, נתנה מדינת ישראל עדיפות ל'ציונות' ועקרונות אידיאולוגים-דתיים יהודיים אחרים על חשבון עקרונות אחרים כמו זכויות האדם והאזרח, יהודי כערבי, נוצרי או מוסלמי או בן דת אחרת, משרת צבא או פציפיסט. כך מתאפשרת בעצם ימים אלה עקירת תושבים בדווים מבתיהם כדי לנטוע יער של 'הקרן הקיימת'. מדינה שהגיעה לשלב בגרות צריכה לדון בעיניים פקוחות בשאלה אם היא יכולה עדיין להתנהל על פי האינטרסים של האידיאולוגיה והדת מקצת אזרחיה, ולא של כולם. בשעתו כמעט ניתקה מדינת ישראל את יחסיה עם האו"ם, כאשר קבע בהחלטה שהציונות היא צורה של גזענות, הפגנות המון (בעיקר תלמידי בית ספר) נערכו בנושא, שמות רחובות שנשאו את שם האו"ם שונו בזעם, ועוד. הגיע הזמן לשאול אם לא היה צדק בהחלטת האו"ם, ולדאוג שאם לא הפכנו עד כה למדינה גזענית, לא נהפוך לכאלה על פי עיגון בחוק, אותו זוממים ח"כ רותם ושותפיו להעלאת חוק ועדות הקבלה, אותו הם מנסים שוב להעלות, במהדורה 'מצומצמת' שבכל מקרה תהפוך את האפליה בישראל לדבר חוקי. כי בנפשנו היא.
כדי להשאיר את הנושא בדיון ציבורי, כדאי ליידע ולהפיץ את הצעת החוק הנגדית של חד"ש ומרצ, ולדבר עליה בפורומים ובבלוגים ובכל מסגרת אפשרית, וכמו כן, על מנת להוכיח שיש תומכים להצעת החוק, כדאי לפנות גם אל חברי ועדת החקיקה של הכנסת האמורים לדון בחוק בתחילת השבוע הבא, ולקרוא להם לתמוך בהצעת החוק:
בלוג הצועד The VValker's blog 