המוניטור של ישרא אומר שפוסט זה יהיה הפוסט ה1000 שלי בישראבלוג. לא מדוייק, כי המוניטור סופר גם טיוטות שאף פעם לא הועלו, ולא סופר פוסטים שנמחקו (היו כמה). אבל נגיד שזה הפוסט ה1000, ולכבוד זה נחרוג קצת מהיום יום ונתעסק בנושא קצת חריג: אלוהים. וזו גם תרומתי לפרוייקט של שלום בוגוסלבסקי, שמבקש מן הקוראים לספר לו 'למה הם חילוניים'.
והאמת היא, שלענות ישירות לשאלה שלו, קצת קשה לי. כי למרות שברור לי במה אני לא מחזיק, אני לא יכול לומר על עצמי שאני לגמרי חילוני בכל מערכת המושגים החובקת והמשתמעת. אז לפני שנגדיר מהו חילוני, נגדיר איך אני רואה, בהגדרה הרחבה ביותר, את המושג 'דתי', ונאמר מלכתחילה שלמושג יש שני אספקטים, האספקט האמוני, והאספקט ההתנהגותי – בחברה ומדינה.
דתי, הוא מי שמאמין, שבין האדם והיקום יש משהו, ואם שמים היררכיה כלשהיא, אז היא (בדרך כלל) אותו משהו – אדם – יקום. יותר מכך – בין האדם הדתי לאותו משהו, יש חוזה שבו האדם לא רק מאמין, אלא מתחייב להאמין במשהו הזה, והאמונה עומדת מעל לידיעה, ומתקיימת בלי קשר למה שהאדם ידע. אדם שחתם על החוזה עם אותו משהו, קרי האלוהים, מחוייב, בהידרש ממנו, לוותר על השכל שלו או על המצפון האנושי, לטובת מה שאותו משהו, על פי הנאראטיב האמוני שלו, דורש ממנו.
ומכאן כבר אפשר על דרך ההבדלה, להגדיר את החילוני, וזו פחות או יותר התפיסה הרווחת של המודרניות – כמי שבעולמו קיימים רק שניים – האדם והיקום, על הידוע והעדיין-לא-ידוע/לא-ידוע קבוע שבו. מבחינתו של הדתי קיים דבר נוסף, שלא-יהיה-אף-פעם-ידוע, (וזה ההבדל בין דת לבין 'אידיאולוגיה' שנשענת על רציונליות, למרות שלא פעם יש לחיים על פיה מאפיינים של דת) וכמו שרומז לנו סיפור העץ והתפוח בגן עדן, אסור שיהיה ידוע. במובן העמוק, אצל הדתי, נכנעת, בהתנגשות הסופית אם תבוא, הדעת לאמונה. החילוני, הוא מי שאיננו סובל מצב כזה, וכאן אני, מצד אחד מרגיש מאד חילוני – אני חוקר, אני חופר, אני מנתח ואת זה אני עושה כל חיי, ולא סובל הגבלה מצד בני אדם אחרים, המאמינים שאלוהים כלשהו אמר להם להשתיק אותי (וכאן אני מתקרב עוד מעט למישור השני, ההתנהגותי). אלוהים של חלק מהאנשים האלה, אגב, כמתבקש לומר את זה, הוא הצבא שכוהניו ראו אותי באיזה גיל כסיטרא אחרא שלו.
יחד עם זאת, חוץ מהבטחון, הלא-מבוסס-עדיין-מדעית שלי שזה לא רק 'אנחנו והיקום' אלא יש שרשרת ישויות-אינסטנציות שהאדם הוא חוליה בתוכה, שבה יתכן גם יתכן שאיזשהם יצורים 'בראו'/שיבטו אותנו במובן המאטריקסי (שממנו לא משתמע כמובן שום צו מוסרי או דרישה לקיום מצוות), אותו רוצים בין השאר מאיר שטרית והשב"כ לרשת מהם, יש בי משהו רליגיוזי, הרואה ביקום איזה מסתורין, עצם המלה הזאת מעוררת בי התרגשות, ואני לא רוצה לגמרי שהמסתורין הזה יפוענח, יתומצת ויעבור רדוקציה למשפט מדעי ומתמטי (ובוודאי שלא בידי בני מינם של שטרית, השב"כ ושאר מיני. אני חושב אגב שלעמידרורים למיניהם, כמו לעמיתיהם הטהראנים, אין בעיה, למרות דתיותם, לחתור לידע הזה שישים את היקום בכף ידם, שכן חלק מהחוזה שלהם עם אלוהים שם אותם סגנים לו, עליונים על השאר). אני לא רוצה שכל הידוע-לא-קבוע ייהפך לידוע קבוע, שם מקום החלומות ושם אני עדיין ילד שרוצה לשמוע סיפורים מרתקים, שמחוץ לגבולות הרציו-הגיון-הידוע-הניתן לידיעה, וביום שאפסיק לחלום אהיה מת.
בנקודה הזאת של לחלום, לחרוג מהמציאות, לדעת שלא הכל נחסם בקיר של חוקי המציאות, אני דתי, והדת הזאת גם מכוונת חלק מחיי, אך לא למקום שבו אני רוצח אנשים, גוזל אדמות או כותב תורות מלך, או אומר לאשה מה ללבוש ובאיזה חלק של האוטובוס לשבת. אבל אולי זה רק אני.
ומכאן אני מגיע אל האספקט האחר – ההתנהגותי, החברתי, ובו הדברים ברורים לי הרבה יותר וההכרעה שלי כאן היא שעושה אותי חילוני. מכיוון שאלוהי רוב הדתות באזור מספרים למאמיניהם שהם עליונים מעל השאר (בין אם זה אללה, הקדוש ברוך הוא, אלוהי ההון, הצבא או כל אלוהים אחר), והחוזה שבין האלוהים לבין המאמינים נמצא מעל לחוקי החברה, ואת התוצאות כאן אנחנו רואים יום יום – החילוניות – כהפרדה בין אמונה פרטית לבין התנהגות בחברה, היא צו עליון לקיומה של חברה אשר רוצה מכאן והלאה למקום מסויים של חיים. חברה שבה יש רק בני אדם – ויקום. היום – ומחר. חברה שהמוסר שלה נובע מן היחסים בינינו כבני אדם, ואת האחריות המוסרית אנחנו חייבים קודם כל בפני עצמינו, ואחר כך בפני האחרים, אחריות שנובעת מעצמנו ולא משום סמכות חיצונית – כי זה מה שיש בעולמנו – בני אדם, ושום ישות חיצונית, בין אם קיימת ובין אם מדומיינת – לא תוכל להיות לנו מפלט. את אלוהים, יהיה מה שיהיה, צריך להשאיר בבית.
ולמאבק המתחדש במאגר הביומטרי (הפיכת השלטון לאלוהים הכל יכול) – התקוות שהעובדה שלא שמענו הרבה זמן מהמאגר הביומטרי נובעת מכך שמישהו במערכת המוטרפת-המשוב"כת עשה רגע חושבים, מתבדות. בימים אלה נחשפה התעודה הביומטרית ש"תוצע" לציבור בחודשים הקרובים (כאן אפשר לראות את התגובות שרשת שוקן הסירה מהכתבה, ללא ספק מתוך רצון/הוראה מגבוה לא להגביר את ווליום ההתנגדות האזרחית לרמה נשמעת). מעבר לזה, מכרז שיצא לאחרונה ל"פיילוט הנסיוני", זה שאמור להיות רק שנתיים, כזכור, מדבר על קצת יותר זמן, ראש הממשלה ממנה ועדת שרים שישיבותיה יהיו חסויות, וכבר היתה לפחות אחת כזאת, וכמו שעירא אברמוב אומר, הביומטרי כבר "קורם יו"ר ופקידים". הדברים כפי שקרו עד כה מלמדים שאלוהי המאטריקס מעוניינים כמה שיותר להנמיך את ווליום ההתנגדות הציבורית, כמו בסיבוב הקודם, הם בונים על הרדמה, בשותפות התקשורת המפרסמת את הדברים במדור מחשבים או מסירה עשרות תגובות. בשלב הבא, מעריך רם אגמון בדף ההתנגדות בפייסבוק, יהיה מסע הסברה על ה"צורך בתעודה חכמה". לכן חשוב שכל מי שקורא את השורות האלה, ישמיע את קולו ויצטרף לקריאה – אזרחים, סרבו ביומטרי! סכנותיו של המאגר הביומטרי כבר פורסמו בהרבה מקומות, ודי אם נפנה לסיכום שכאן. ואין לנו שום הבטחה, שפרטים שימסרו אזרחים "רק לתעודה החכמה", לא יועברו אחר כך אל המאגר. כדאי להיכנס גם לדף הפייסבוק ולהתעדכן, העיקר לחתור להפגנת נוכחות מתנגדת מאסיבית. הדברים אמורים, כמובן, לכל מי שקורא ומתנגד למאגר הביומטרי. מי שבעד, מוטב לו באמת שיסמוך על אלוהים. אזרחים – סרבו ביומטרי!
השבוע חל יום השנה לבריחת של החלק המכריע ממשפחתי הביולוגית-כדור ארצית מהנאציזם. עם מאגר ביומטרי לא היה לכך שום סיכוי.
בלוג הצועד The VValker's blog 