סיכומים יבואו אם תרצה השמ בהמשך היממה. או בימים הבאים.
האם קיים אינטרנציונל ימנוני?
הדברים שאני אכתוב כעת אינם נשענים על שום מקור, וצריך לקחת אותם בזהירות. הם נשענים על תחושה בלבד, ויכול להיות שהיא צודקת, יכול גם להיות שהיא מוטעה. אבל שמענו כבר על כל מיני דברים, חלקם מוזרים יותר.
נפתח בזה שהרצח קרה בעיר אוסלו. הרוצח היה, כך סתם, ימני קיצוני, עובדה שהשביתה, אך לא לזמן רב, את שמחת הטוקבקיסטים הימנונים שקיוו שה'נורבגים יבינו מה זה איסלאם ומי זה הערבים'. תוך זמן קצר השמחה הזאת התחלפה בשמחה לאיד פשוטה, גלויה ומכוערת, מלווה בהזדהות עם הרוצח, הן משום 'צדק פואטי' כביכול והן משום שהוא 'אחלה גבר' בלי לפרט. אל התגובות נחזור אחר כך.
מה שחשוב לדעת, הוא שאוסלו היא סמל. סמרטוט אדום בעיני כל ימנוני העם היהודי, לא רק בישראל. הסיבה ההסטורית היא ברורה: באוסלו נעשו בשנת 1993 'פשעי אוסלו' ששללו מן הימין לעד את החלום של ארץ ישראל השלמה, ואשר הכירו באחר – בפלשתינים, כעם. אוסלו הוא הנכבה של הימין בארצנו, ושל הימין היהודי בכלל, מקום ראוי לנקמה יהודית גאה וכואבת. נזכיר למשל את מדרש האגדה התלמודי המייחס לנירון קיסר, מטורף המטורפים שבקיסרי רומא, התגיירות בסתר, ולא רק זה, אלא שנירון קיסר זכה על פי אותו מדרש לכבוד להיות מי שר' מאיר בעל הנס, לא פחות, הוא אחד מצאצאיו. מדרש זה בא לדעתי לעולם בתור מחווה למי שהחריב את רומא, מקור הנכבה היהודית העתיקה, ונפרע ממנה למפרע באותה דרך שהיא נפרעה מירושלים, בשריפה. אפשר להוסיף לזה את סיפור טיטוס והיתוש, שניקר באוזנו ונפרע ממנו על הנכבה של בית המקדש.
את האגדות האלה סיפרו יהודים שלא היה ביכולתם לפרוע ולנקום ברומאים, והם הסתפקו בפיצוי ספרותי. בעולם של זמננו, עם תמיכת ממשלה מלאת פצצות אטומיות בארסנל, עם הון וגישה לכל מקום, יש יהודים קצת פחות ספרותיים, שלא מחכים ליתושים או מחפשים סיפורי נקמה למפרע. במקום יתושים, יש פסיכופתים ימנונים מקבילים בעולם הנוצרי, למשל אנדרס ברינג ברייויק. אחד משלנו, מה שנקרא. שונא סמולנים, שונא ערבושים, שונא 'אליטות סוציאליסטיות', מן הסתם גם שונא הומואים, אוהב משטרה, רק נורבגי. לא נורא. אפילו טוב, לצורך העניין, שהוא גר באוסלו.
אני חושב שזה בכלל לא יהיה מופרך לחשוב שלחלק מהפלנטה הימנונית-יהודית המוטרפת הזאת, שסימן הזיהוי של חבריה הוא שהם קוראים לעצמם "אוהבי ישראל" אך הם שונאי אדם, והייתי מעז לחשוב שאפילו החלק המנהיג שלהם, יש קשר לא רק להון שמממן את הטוקבקים הקופצים משמחה בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע בגאוה", (רועי צ'יקי ארד היה נותן בהם סימנים: "בדרך כלל ברצף וכתובים שורה אחת" אך לא תמיד) לא רק לנשק שמופץ במקומות שונים בעולם, אלא גם לכל מיני בחורים טובים, ג'ון-הייגים קטנים שכאלה, לקיים את הפסוק "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים". ולא בידי שמים.
את היתר צאו וחישבו לבד. לחשוב, זה עדיין מותר.
רשומות מן השנה החולפת – רשימה שניה
הרשימה הראשונה היתה כאן.
פברואר 2011
7 – "השמאל הלאומי" – עוד טריק של השב"כ?
12 – לישראל אין מה לדאוג, ומברוכ לעם המצרי
17 – המשטרה יורה באזרחים. עכשיו.
17 – העצומה לחוק הגנה ופיצוי למושמטים נפתחת מחדש
מרץ 2011
3 – ישראלי אמיתי לא מפקיר את קדאפי: עוד חיבור בין חושך לחושך
5 – בוז לשחורי המדים
7 – דיראר אבו סיסי – עוד חטוף של ישראל?
12 – על אלוהים, מאטריקס וביומטרי (פוסט האלף)
17 – השמים לאלוהים, איינשטיין לבר(י)וני זכויות יוצרים
28 – הטבלתו של ג'קי
אפריל 2011
6 – המהפכה תתחיל היום ב17:00 ואל תשכחו לסרב ביומטרי
8 – איך יתחיל הנאראטיב של המלחמה הבאה?
26 – ביד חזקה וחירות
מאי 2011
4 – ליהרג עבור הממזשלה זה חינם. לזכור – זה בתשלום.
9 – עצמאות
29 – דברים לזכרו
31 – רגלים קרות, הממשלה למען הפשע ועוד
יוני
7 – משטרת ישראל ביתנו, חבורה של ערסים ברשיון
10 – שוטרי ישראל בעוז ובגבורה, משתלטים על נער מפגין (פוסט שקיבל הכי הרבה לייקים בפייסבוק שקיבל פוסט אי פעם בבלוג הזה, אך זה נמחק משום מה ונראה שכרגע יש שיבוש בתקשורת עם פייסבוק)
26 – ***
יולי
11 – כל עוד בלבב – ההמנון שגם אתם יכולים לשיר
כתבתי כבר באביב, בקריאה הראשונה:
"בינתיים עבר החוק נגד החרמה של ישראל.
אני מצפה שחוק זה, הטפשי וילדותי יותר מקודמיו, יפול במוקדמות. עיקרו
הפחדה ויצירת 'אפקט מצנן' פסיכולוגי, וכפי שאני רואה, זה יוצר את ההיפך.
השמאל האמיתי בישראל לא יכול היה לצפות לממשלה טובה מזו, ממשלה שלא מרדימה
את חושינו ולא מסתירה את החזירות הפאשיסטית הבסיסית של השלטון וממסד הכיבוש
בעיקר, כמו שאני חושש שממשלת שלי-קדימה תדע לעשות כמו שכל ממשלות 'המערך'
(בשותפות מרצ) של פעם ידעו לעשות. שלי אפילו התגאתה בזה.
אבל אם החוק יעבור, אני מודיע כבר עכשיו שאשמח לסייע דרך הבלוג לכל מי
שירצה להחרים ולא ידע איך. גם אני כרגע לא יודע בדיוק איך מיישמים בפועל
החרמה נגד הישות הנקראת 'ישראל' והיא כביכול שלי כי היא שולטת על הטריטוריה
שאני חי בה, אני מניח שלא הרבה יודעים, אבל הודות לחוק החדש שיביא את
הנושא למודעות רחבה, הרבה אנשים ירצו ללמוד איך לעשות את זה, ואשמח לסייע.
תענישו אותי.
כי ישראל של היום, כתוצאה משותפות 41
שנה בין השמאל והימין, ודברים שלא התחילו רק לפני שנתיים כשממשלת התולעים
הזאת של ביבי-ברק-ליברמן עלתה, תחדול מדרכה רק אם העולם יפסיק לשתף איתה
פעולה, ואנחנו כאזרחים נפסיק לשתף איתה פעולה ולו בנשמתינו. במעט האנרגיה
שאנחנו יכולים. שכל אזרח נורמטיבי במובן המוסרי של המושג יכול."
ובינתיים הדברים רצים במהירות רבה מכפי יכולתו של הבלוג הזה, שנולד בימים אחרים ובתפיסה אחרת שחולפת מהעולם כנראה בימים האלה, לעקוב אחרי כל השריפות הנדלקות. דברים שאמרתי ואולי לא הוקשבו, או שכך היה נדמה לי, נראים כעת מובנים מאליהם וברורים לכל מי שהם יכלו להגיע אליו, ואין טעם שאני אצעק אותם שוב, ואני מרגיש קצת עבר לעומת הדברים שמתהוים. אז אני מסתכל וצופה ומעדכן מדי פעם ובעיקר מתעדכן ברשתות החברתיות שאני נמצא בהם, על כל מימדי. רוח כיכר תחריר לא מסתלקת מהאזור, ואולי המדורות הקטנות של האוהלים וקבוצות החרם והמחאה בפייסבוק יציתו ויתאספו בסוף אל הלהבה הגדולה ואולי זה יעצור את הפאשיזם ואת הביומטרי הרצים גם כן בקצב המטורף שלהם. ואולי כמו תמיד, מפלגת הבטחון, המפלגה היחידה השלטת, כפי ששבתי והבהרתי בעיקר בפוסטים השנה, שוב תעשה את ההפיכה שלה במלחמה עם נאראטיב מלא פאתוס, כמו בכל פעם שיש התעוררות חברתית, ושוכני האוהלים יברחו אל המקלטים או אל המילואים. זה מה שאני חושש, לאור נסיון העבר, שיקרה, ואולי יש כאלה שמתפללים לזה. ואולי הפעם זה לא יעצור את האש. ובכל אופן, משעמם פה לא, ולא יהיה. בהצלחה לכל המפגינים למען הטוב, חורבן לפאשיסטים.
להחרים, ולו רק למען חופש הביטוי
מישהו כבר התלונן בטוויטר, על כך שכולם מקטרים על חוק החרם (ימ"ש), במקום להגיד תודה על ההזדמנוית לשנינויות, שהחוק הזה סיפק. דומה שאין המחשה טובה יותר לכך שהשמאל, או יותר נכון – המגזר האחוס"לי, ובעיקר חלקו השנון שגולש בטוויטר, מתחיל להכיר בכך שהוא הפך להיות היהודי האמיתי במדינה הזאת שהוא הקים ליהודים, שפעם הוא, או מולידיו, הרגישו בה כבעל בית. במושג של 'יהודי אמיתי' – אני לא מתכוון לנער גבעות או עובד אלילים אחר מן הסוג הזה – אלא (והכל כמובן קצת סטריאוטיפי אבל בכל סטריאוטיפ יש גם מידה של דיוק) ליהודי איש הגלות, זה שנשקו היה ההומור העצמי, השנינות שבמובן מסויים, המכות שהוא קיבל מן הפריץ הגוי היו ברכה, לפחות בשביל ההומור שלו, שהמצב היהודי סיפק לו שפע הזדמנויות לפתח ולהפריח ממנו שנינויות של ספר הבדיחה והחידוד עד סיינפלד. גם לצבר שצמח פה, היה סוג של הומור, אבל הומור אחר שלא כל כך סבל את ההומור היידישאי החכם, בגלל הגלותיות שבו, בגלל שהוא ייצג אנשים שצריכים להזהר במגעם עם העולם, שמצפים למכה ברגע שהם יצאו מהבית וחושבים מראש איך להתכונן לקראתה, בדיוק כמו שעכשיו כולם מתכוננים עם כל השנינויות האלה שרצות ברשת לביקור המשטרה שתחקור למה אין עוגיות עבאדי בבית, או לדיאלוגים סופרמרקטיים מסוג זה. אבל זהו שעכשיו אנחנו מתחילים להבין, חלקינו כבר הבינו זאת קודם, שאנחנו כבר לא בעלי הבית במדינה הזאת, ובעל הבית כעת על המדינה שנקראת יהודית שהקמנו לו וכעת הוא נושא את שם היהדות, הוא מישהו ממש בלי הרבה הומור, לפחות לפחות כשמדובר על הכבוד שלו או מה שהוא חושב שזה הכבוד שלו ומזהה אותו אולי בצדק עם האינטרסים שלו. והוא הפריץ החדש, זה שמחפש אותנו להרביץ לנו עם המקל על הראש (מקל ועל ראשו דגל ישראל), וביום כזה, שבו עוברת החלטה בכנסת המשמידה את העולם (מדומיין ככל שיהיה) שגדלנו עליו ביחס לתפיסתנו את המדינה, כמו בימים של אחרי בחירות, ואולי אפילו גרוע מכך, אנחנו מבינים את זה יותר, וכאינסטינקט של הישרדות או שפיות, אנחנו הופכים ליהודים החדשים. נצח ישראל לא ישקר. אכן. אנחנו תמיד נולדים מחדש, בבדיחות שלנו, בהומור.
סוג אחד של שנינויות כאלה הוא כאמור הומור המשטרות שעוד מעט יתדפקו לנו על הדלת. סוג אחר, הוא ההתחכמות. אולי 'הומור המחתרת' – ההתחכמות שמחפשת איך להגיד את מה שאסור להגיד, ברמזים, בלחישות, כמו הילד שעושה פרצופים מאחורי הגב של המורה כשהיא "לא רואה", לזה שייך למשל הסטיקר שגם אני הבאתי אותו כאן אתמול, של 'תוצרת הארץ', לזה שייכות התחכמויות, הדי כיפיות בגיל מסויים, כמו 'אני מחריש אוצרי ההתנרגלויות', או 'אני מעודד את תנועת המושבים וקונה ירקות רק ממשק גן ברכיה'. לעקוף את האיסור מסביב.
אלה ואלה, משלימים למעשה עם המצב החדש, מכירים בחוק עוד לפני שנרשם ברשומות, ומספקים לימין את מה שהוא רוצה לראות בעצם, וזה חשוב לו יותר מהדברים האחרים (שהרי הוא לא באמת חושש מה'דה לגיטימיה של ישראל', לו היה חושש, היה מתנהג הפוך ממה שהוא מתנהג!) – את הכניעה, את הרכנת הצואר הנפחדת שלנו. גם כשאנחנו 'עוקפים' אותו, אנחנו בעצם מודים בו, מתפתלים לפי כללי המשחק שבן ארי קבע וכצ'לה מכתיב. הוא המורה ואנחנו תלמידים, אמנם סוררים אבל גם ככאלה, אנחנו מבנים את תפקידנו במשחק כתלמידים, ואת המורה כמורה. ובכך צועד כל אחד מאיתנו צעד וחצי בתוך הויתור על דמוקרטיה בדור הזה.
ברשת צף ועולה גם הדיון אם להיות צודק או להיות חכם. ויש לנו מה לאבד אם נהיה צודקים – החוק החדש מאפשר לכל מתנחבל לתבוע כל אחד שיקרא להטיל חרם על התנחלויות, בלי הוכחת נזק משמעותית. החוק הזה מתיר לכל אחד בעצם לפרוע בנו כלכלית (בדיוק כמו שהאנטישמי הקלאס האמין שצריך "להכות את היהודי בכיסו", כך האנטישמים חתוכי העורלה מבקשים להכות את הסמולני באובר שלו). אלא שכמובן שלחוק הזה יהיה קל יותר לעשות לנו את זה, אם אנחנו ניתן לו להיות. והם לא ייעצרו בזה, כמובן. ובצנרת יש כבר חוקים נוספים, ופתיחת הרגליים להם, שזאת משמעותה של הצייתנות שאנחנו כבר מתחילים לגלות כלפי החוק, היא בטח לא מעשה חכם. התנגדות מסיבית לחוק יכולה לקבור אותולהפוך אותו לאותיות מתות בספר החוקים, וכבר ראינו זאת בעבר (ואני מקוה שכך יקרה גם עם המאגר הביומטרי שבשטח, החל מנובמבר אם לא מוקדם יותר). יש כבר התנגדות רחבה לחוק הזה (3490 חותמים, נכון רק לרגע העדכון) והצהרות מכל עבר, ויש לזה סיכוי. ויתור על הסיכוי הזה מפסיד גם את ה'צודק' וגם את ה'חכם'. ירצו המתנחלים למלא את בתי המשפט באלפי תביעות ולעצבן את השופטים – אדרבא.
וכאן אני חייב להוסיף: עד עכשיו דיברתי על ואל 'אנחנו' המדומיין, שמורכב מאחי השמאלנים. אבל בהנחה שיש לי גם כמה קוראים שלא שייכים לצד הזה של המפה הפוליטית, חופש הדיבור, ושאר ערכים ש'אנחנו הסמולנים' נאבקים עליהם – אינם ערכים שמאלניים. אלה ערכים אוניברסליים, שגם לאנשי ימין (כמובן אם אתם לא מאלה שחושבים שמה שלכאורה אמר החייזר KBH למשה בסיני לפני 3000 שנה, ובעיקר פירושי הרבנים בהווה למה שלכאורה אמר, נמצא מעל חוקי המדינה) צריך להיות אינטרס להתנגד לחוק החרם הזה. כי משמעות החוק היא סתימת פיות היא סתימת פיות היא סתימת פיות, היא השתקת צד אחד והכרעת עניין שהוא שנוי במחלוקת באמצעות חקיקה דרקונית. אם יש עוד מקום למדינה משותפת, הוא חייב להיות מבוסס על ההסכמה הזאת.
ואני אגב, אישית, עד היום נמנעתי מחרמות. היו לי ספקות בקשר לחרם השחקנים באריאל שכבר הבעתי כאן בעבר, אני גם לא נהנה לעשות את זה לבני אדם שמתפרנסים, גם אם מחשבתם טועה וגם אם הרע בעיני הוא הנכון בעיניהם וגם אם החרם הוא עקרונית נכון בעיני, אפילו אם אני לפעמים מפקפק ביעילותו (לא במקרה זה). אני אולי במקום שאני נמצא גם פוגש מתנחלים קצת יותר ממה שפוגשים אותם אחרים, כך שבעיני לפחות לא כולם חייזרי חושך. יש לי גם משהו נגד חרמות באופן כללי, ואני עוד זוכר את החרם נגד המושמטים. ועוד חרמות שאני עצמי מוחרם בהם מאז שאני זוכר את עצמי. וגם מתוך עצלות. אבל מעכשיו תמו הפקפוקים. מרגע שהחוק הנחות (שנחקק על ידי פוליטיקאים נחותים), הנקמני, הלא חוקתי, הלא-מוסרי והאנטי דמוקרטי הזה שנחקק אתמול נחקק, הפרתו היא צו עליון מוסרי, והשתתפות בחרם והקריאה לאחרים להשתתף בו, חוץ מזה שאני מאמין שסופו של החרם להיות אפקטיבי במלחמה נגד ההתנחלויות, שהן תוצר של מדיניות ממשלתית-פוליטית, היא אקט של התנגדות ראשון במעלה, אקט הגנתי שאין הכרחי ממנו על הבית, על חופש הביטוי, על הסיכוי לדמוקרטיה שעדיין לא גורשנו ממנו ולא ויתרנו עליו לגמרי. על הסיכוי ואפילו הוא מדומיין, לחיות כאן במדינה חופשית. מעכשיו אני בודק כל מוצר, ומתכוון להתעדכן ברשימת החרם המלאה ולשנן אותה עד שאדע לדקלם אותה באמצע הלילה, ואם בכל זאת הצלחתם, פאשיסטים, לגרום לי, ולאחרים, להשתתף במשחק שהתחלתם בו אתמול בכנסת, הרי זה בדיוק בצורה ההפוכה ממה שהתכוונתם. לא מפחד מכם. לא אתם ולא רוחכם תהיו בעלי הבית של המדינה הזאת.
אז יאללה, להחרים, לבלוג, לשתף, לצייץ ולרטווט:
המפעלים והתעשיות (pdf) – על פי מה שנמסר אצל פרופ' לנדו – בייגל בייגל ומולטילוק בחוץ.
אפשר להצטרף גם לדף הפייסבוק
אוסיף ואומר גם שהקריאה לחרם היא לא על בסיס גיאוגרפי אלא על בסיס אידיאולוגי. היא אינה קשורה להיות התנחלויות במיקום
גיאוגרפי כלשהו, אלא היותן מצויות תחת מערכת חוקים כפולה, אחת לגזע אחד ואחרת
לגזע אחר. לו היתה המערכת הכפולה מתקיימת גם במקומות שאינם
מעבר לקו הירוק, הייתי קורא להחרים גם אותם, כשם שאני קורא להחרים מקומות בתחומי הקו הירוק הנוקטים חוקי גזע ואפליה כנגד מושמטים. (על פי עצת המגיבה נטליה בבלוג של לנדו)
ולא לשכוח – ביום ששי, צועדים לעצמאות
להחרים, ולו רק למען חופש הביטוי
מישהו כבר התלונן בטוויטר, על כך שכולם מקטרים על חוק החרם (ימ"ש), במקום להגיד תודה על ההזדמנוית לשנינויות, שהחוק הזה סיפק. דומה שאין המחשה טובה יותר לכך שהשמאל, או יותר נכון – המגזר האחוס"לי, ובעיקר חלקו השנון שגולש בטוויטר, מתחיל להכיר בכך שהוא הפך להיות היהודי האמיתי במדינה הזאת שהוא הקים ליהודים, שפעם הוא, או מולידיו, הרגישו בה כבעל בית. במושג של 'יהודי אמיתי' – אני לא מתכוון לנער גבעות או עובד אלילים אחר מן הסוג הזה – אלא (והכל כמובן קצת סטריאוטיפי אבל בכל סטריאוטיפ יש גם מידה של דיוק) ליהודי איש הגלות, זה שנשקו היה ההומור העצמי, השנינות שבמובן מסויים, המכות שהוא קיבל מן הפריץ הגוי היו ברכה, לפחות בשביל ההומור שלו, שהמצב היהודי סיפק לו שפע הזדמנויות לפתח ולהפריח ממנו שנינויות של ספר הבדיחה והחידוד עד סיינפלד. גם לצבר שצמח פה, היה סוג של הומור, אבל הומור אחר שלא כל כך סבל את ההומור היידישאי החכם, בגלל הגלותיות שבו, בגלל שהוא ייצג אנשים שצריכים להזהר במגעם עם העולם, שמצפים למכה ברגע שהם יצאו מהבית וחושבים מראש איך להתכונן לקראתה, בדיוק כמו שעכשיו כולם מתכוננים עם כל השנינויות האלה שרצות ברשת לביקור המשטרה שתחקור למה אין עוגיות עבאדי בבית, או לדיאלוגים סופרמרקטיים מסוג זה. אבל זהו שעכשיו אנחנו מתחילים להבין, חלקינו כבר הבינו זאת קודם, שאנחנו כבר לא בעלי הבית במדינה הזאת, ובעל הבית כעת על המדינה שנקראת יהודית שהקמנו לו וכעת הוא נושא את שם היהדות, הוא מישהו ממש בלי הרבה הומור, לפחות לפחות כשמדובר על הכבוד שלו או מה שהוא חושב שזה הכבוד שלו ומזהה אותו אולי בצדק עם האינטרסים שלו. והוא הפריץ החדש, זה שמחפש אותנו להרביץ לנו עם המקל על הראש (מקל ועל ראשו דגל ישראל), וביום כזה, שבו עוברת החלטה בכנסת המשמידה את העולם (מדומיין ככל שיהיה) שגדלנו עליו ביחס לתפיסתנו את המדינה, כמו בימים של אחרי בחירות, ואולי אפילו גרוע מכך, אנחנו מבינים את זה יותר, וכאינסטינקט של הישרדות או שפיות, אנחנו הופכים ליהודים החדשים. נצח ישראל לא ישקר. אכן. אנחנו תמיד נולדים מחדש, בבדיחות שלנו, בהומור.
סוג אחד של שנינויות כאלה הוא כאמור הומור המשטרות שעוד מעט יתדפקו לנו על הדלת. סוג אחר, הוא ההתחכמות. אולי 'הומור המחתרת' – ההתחכמות שמחפשת איך להגיד את מה שאסור להגיד, ברמזים, בלחישות, כמו הילד שעושה פרצופים מאחורי הגב של המורה כשהיא "לא רואה", לזה שייך למשל הסטיקר שגם אני הבאתי אותו כאן אתמול, של 'תוצרת הארץ', לזה שייכות התחכמויות, הדי כיפיות בגיל מסויים, כמו 'אני מחריש אוצרי ההתנרגלויות', או 'אני מעודד את תנועת המושבים וקונה ירקות רק ממשק גן ברכיה'. לעקוף את האיסור מסביב.
אלה ואלה, משלימים למעשה עם המצב החדש, מכירים בחוק עוד לפני שנרשם ברשומות, ומספקים לימין את מה שהוא רוצה לראות בעצם, וזה חשוב לו יותר מהדברים האחרים (שהרי הוא לא באמת חושש מה'דה לגיטימיה של ישראל', לו היה חושש, היה מתנהג הפוך ממה שהוא מתנהג!) – את הכניעה, את הרכנת הצואר הנפחדת שלנו. גם כשאנחנו 'עוקפים' אותו, אנחנו בעצם מודים בו, מתפתלים לפי כללי המשחק שבן ארי קבע וכצ'לה מכתיב. הוא המורה ואנחנו תלמידים, אמנם סוררים אבל גם ככאלה, אנחנו מבנים את תפקידנו במשחק כתלמידים, ואת המורה כמורה. ובכך צועד כל אחד מאיתנו צעד וחצי בתוך הויתור על דמוקרטיה בדור הזה.
ברשת צף ועולה גם הדיון אם להיות צודק או להיות חכם. ויש לנו מה לאבד אם נהיה צודקים – החוק החדש מאפשר לכל מתנחבל לתבוע כל אחד שיקרא להטיל חרם על התנחלויות, בלי הוכחת נזק משמעותית. החוק הזה מתיר לכל אחד בעצם לפרוע בנו כלכלית (בדיוק כמו שהאנטישמי הקלאס האמין שצריך "להכות את היהודי בכיסו", כך האנטישמים חתוכי העורלה מבקשים להכות את הסמולני באובר שלו). אלא שכמובן שלחוק הזה יהיה קל יותר לעשות לנו את זה, אם אנחנו ניתן לו להיות. והם לא ייעצרו בזה, כמובן. ובצנרת יש כבר חוקים נוספים, ופתיחת הרגליים להם, שזאת משמעותה של הצייתנות שאנחנו כבר מתחילים לגלות כלפי החוק, היא בטח לא מעשה חכם. התנגדות מסיבית לחוק יכולה לקבור אותולהפוך אותו לאותיות מתות בספר החוקים, וכבר ראינו זאת בעבר (ואני מקוה שכך יקרה גם עם המאגר הביומטרי שבשטח, החל מנובמבר אם לא מוקדם יותר). יש כבר התנגדות רחבה לחוק הזה (3490 חותמים, נכון רק לרגע העדכון) והצהרות מכל עבר, ויש לזה סיכוי. ויתור על הסיכוי הזה מפסיד גם את ה'צודק' וגם את ה'חכם'. ירצו המתנחלים למלא את בתי המשפט באלפי תביעות ולעצבן את השופטים – אדרבא.
וכאן אני חייב להוסיף: עד עכשיו דיברתי על ואל 'אנחנו' המדומיין, שמורכב מאחי השמאלנים. אבל בהנחה שיש לי גם כמה קוראים שלא שייכים לצד הזה של המפה הפוליטית, חופש הדיבור, ושאר ערכים ש'אנחנו הסמולנים' נאבקים עליהם – אינם ערכים שמאלניים. אלה ערכים אוניברסליים, שגם לאנשי ימין (כמובן אם אתם לא מאלה שחושבים שמה שלכאורה אמר החייזר KBH למשה בסיני לפני 3000 שנה, ובעיקר פירושי הרבנים בהווה למה שלכאורה אמר, נמצא מעל חוקי המדינה) צריך להיות אינטרס להתנגד לחוק החרם הזה. כי משמעות החוק היא סתימת פיות היא סתימת פיות היא סתימת פיות, היא השתקת צד אחד והכרעת עניין שהוא שנוי במחלוקת באמצעות חקיקה דרקונית. אם יש עוד מקום למדינה משותפת, הוא חייב להיות מבוסס על ההסכמה הזאת.
ואני אגב, אישית, עד היום נמנעתי מחרמות. היו לי ספקות בקשר לחרם השחקנים באריאל שכבר הבעתי כאן בעבר, אני גם לא נהנה לעשות את זה לבני אדם שמתפרנסים, גם אם מחשבתם טועה וגם אם הרע בעיני הוא הנכון בעיניהם וגם אם החרם הוא עקרונית נכון בעיני, אפילו אם אני לפעמים מפקפק ביעילותו (לא במקרה זה). אני אולי במקום שאני נמצא גם פוגש מתנחלים קצת יותר ממה שפוגשים אותם אחרים, כך שבעיני לפחות לא כולם חייזרי חושך. יש לי גם משהו נגד חרמות באופן כללי, ואני עוד זוכר את החרם נגד המושמטים. ועוד חרמות שאני עצמי מוחרם בהם מאז שאני זוכר את עצמי. וגם מתוך עצלות. אבל מעכשיו תמו הפקפוקים. מרגע שהחוק הנחות (שחוקקו פוליטיקאים נחותים), הנקמני, הלא חוקתי והלא-מוסרי והאנטי דמוקרטי הזה שנחקק אתמול נחקק, הפרתו היא צו עליון מוסרי, והשתתפות בחרם והקריאה לאחרים להשתתף בו, חוץ מזה שאני מאמין שסופו של החרם להיות אפקטיבי במלחמה נגד ההתנחלויות, שהן תוצר של מדיניות ממשלתית-פוליטית, היא אקט של התנגדות ראשון במעלה, אקט הגנתי שאין הכרחי ממנו על הבית, על חופש הביטוי, על הסיכוי לדמוקרטיה שעדיין לא גורשנו ממנו ולא ויתרנו עליו לגמרי. על הסיכוי ואפילו הוא מדומיין, לחיות כאן במדינה חופשית. מעכשיו אני בודק כל מוצר, ומתכוון להתעדכן ברשימת החרם המלאה ולשנן אותה עד שאדע לדקלם אותה באמצע הלילה, ואם בכל זאת הצלחתם, פאשיסטים, לגרום לי, ולאחרים, להשתתף במשחק שהתחלתם בו אתמול בכנסת, הרי זה בדיוק בצורה ההפוכה ממה שהתכוונתם. לא מפחד מכם. לא אתם ולא רוחכם תהיו בעלי הבית של המדינה הזאת.
אז יאללה, להחרים, לבלוג, לשתף, לצייץ ולרטווט:
המפעלים והתעשיות (pdf) – על פי מה שנמסר אצל פרופ' לנדו – בייגל בייגל ומולטילוק בחוץ.
אפשר להצטרף גם לדף הפייסבוק
או לחתום על העצומה או העצומה
אוסיף ואומר גם שהקריאה לחרם היא לא על בסיס גיאוגרפי אלא על בסיס אידיאולוגי. היא אינה קשורה להיות התנחלויות במיקום גיאוגרפי כלשהו, אלא היותן מצויות תחת מערכת חוקים כפולה, אחת לגזע אחד ואחרת לגזע אחר. לו היתה המערכת הכפולה מתקיימת גם במקומות שאינם מעבר לקו הירוק, הייתי קורא להחרים גם אותם, כשם שאני קורא להחרים מקומות בתחומי הקו הירוק הנוקטים חוקי גזע ואפליה כנגד מושמטים. (על פי עצת המגיבה נטליה בבלוג של לנדו)
ולא לשכוח – ביום ששי, צועדים לעצמאות
כל עוד בלבב – ההמנון שגם אתם יכולים לשיר אותו
.יאסמולנים שונאי עצמכם, תלמדו מהאנגלים – הם יודעים איך לכבד את ההמנון ואת המלכה שלהם. היידה שרה!.
כל עוד בלבב
פאשיזם פנימה
השמיטו את כולנו
פוטנציה לבגידה
כל עוד בלבב
היידה שרה נשמה
ואין שום עתיד אין
בחלום של המדינה
לא סופרים אותך לא רואים אותך
את השמש לו יכלו היו מכבים לך
אין עתיד, אין עתיד
התקוה לא תקוה בשבילך!
כל עוד בלבב
פני-מה
אוהבים את המדינה
לא נחרים
עיצוב הסטיקר: אורי פולגר
כל עוד בלבב
העולם אנטישמי
משרד הHASBARA
כבר יסביר להם מה זה
כל עוד עמוד האש
כל עוד מצעד המטורפים
אל מלא, מלא רחמים
העניש כבר את כל הפושעים
כשאין עתיד, אין מה להיות נאמן
כשכל הפרחים בפח האשפה
אנחנו הרעל במכונה
כשאין תקוה, אין לך תקוה!
כל עוד בלבב
פני-מה
אוהבים את ישראל
הייל ליברמן
כל עוד בלבב
פני-מה
ואין שום עתיד עוד
בחלום של המדינה
אין תקוה
אין תקוה
אין תקוה בשבילך
אין תקוה
אין תקוה
אין תקוה
בשבילך
"פעילי "סולידריות שיח ג'ראח" רואים בדאגה את יוזמות החקיקה
האנטי-דמוקרטיות המקודמות בכנסת ישראל. בכוונתנו להאבק בחקיקה זו הפוגעת בזכות היסוד של חופש הביטוי, המצפון והמחאה – כדוגמת החוק האוסר על אזרח ישראלי לקרוא לסנקציות כלכליות נגד מוסדות ישראליים בארץ ובשטחים הכבושים.
אנו נחושים להאבק במגמות פשיזציה כגון אלה, ולפיכך, כמעשה של מרי אזרחי, אנו קוראים לתומכינו ושאר אזרחי ישראל לצרף את חתימתם לעצומה הבאה:
קריאה לחרם
אנו קוראים להצטרף לחרם הפלסטיני על מוצרי התנחלויות; להחרים חברות הפועלות בשטחים הפלסטינים הכבושים ובמזרח ירושלים ומרוויחות מהכיבוש, להמנע מהשקעות בהן ומעסקאות עימן ומרכישת מוצריהן.
ההתנחלויות הן לא רק פשע כלפי העם הפלסטיני, אלא גם פגיעה באינטרס הישראלי.
קידום החוק האוסר עידוד חרמות מאלץ אותנו לא רק להחרים מוצרי התנחלויות באופן אישי, אלא לקרוא לכך בפומבי. הפרה פומבית היא תגובה הכרחית לחקיקה אנטי-דמוקרטית; אי-ציות מתריס מתחייב לנוכח דיכוי חירות המצפון והביטוי.
אנו מקווים כי החוק האוסר ביטויי עידוד ותמיכה בחרם יבלם, אולם במידה ויחוקק אנו נכונים ואף מקווים לעמוד לדין בעוון הפרת החוק הבלתי דמוקרטי הזה.
The “Sheikh Jarrah Solidarity” activists are gravely concerned by the wave of anti-democratic legislative initiatives which are being advanced in the Knesset. We intend to fight this legislation which violates the basic rights of free speech, freedom of conscience and the right to protest – such as the proposed law prohibiting Israeli citizens from calling for economic sanctions against Israeli institutions in Israel and the occupied territori.
We are determined to fight the growing tide of fascism within our society that these proposals represent, and so, as an act of civil disobedience, we are calling on our supporters, as well as on all Israeli citizens to sign the following petition.
Call for Settlements' Boycott
We are calling upon the public to join the Palestinian boycott of settlement products; to boycott Israeli companies that operate in occupied Palestinian land and in East Jerusalem and profit from the Israeli occupation, to divest of these companies, and to abstain from business transactions with them and from the purchase of their products.
The settlements are not only a crime against the Palestinian people, but are a threat to the Israeli public interest.
The promotion of the law that makes calling for boycotts a crime forces us not only to boycott settlement products as individuals, but to publicly call for such a boycott. Public violation is a necessary response to an anti-democratic law; civil disobedience is the only recourse to the repression of freedom of conscience and free speech.
We hope that the law prohibiting boycott advocacy will be checked; however, if it is passed, we are ready to be tried for violating this anti-democratic legislation"
ושוב להזכיר: ביום ששי. רות גביזון ועוד מיני שמאל משרת לא יהיו שם. מה חבל.
רשומות השנה החולפת – רשימה ראשונה
ספטמבר 2010
1 – בחזרה לבית הספר, המדינה כבית ספר, הרהורים
13 – סגירת מעגלים
22 – לשכת החיבור בין חושך לחושך
אוקטובר 2010
8 – פרופיל 21 (פוסט מוחזר ומורחב)
20 – האם פעילי הימין גרמו לפיטורי מדריך באלו"ט?
25 – הסתות לרצח, ברוטר זה בסדר
27 – הנאציונל-סמול ועוד חיבורים בין חושך לחושך
30 – מחשבה חופשית – הפרעה נפשית?
נובמבר 2010
20 – הם מסוגלים גם לשרוף את הרייכסטג
דצמבר 2010
1 – גיבורים
16 – יש שוויון בישראל
18 – תתחיל לחזור הביתה
28 – "אין במשפט זה כמעט דבר זולת מחלוקת פוליטית"
30 – שירות קטן לצנזורה באתר הארץ
ינואר 2011
11 – האור שבחושך
15 – כי עוד אפשר (ויש גם שלמה ארצי)
17 – בסוף כל זה מחכה המלחמה. מלחמת שלום הגז יקראו לה?
19 – הצעת חוק נגדית לחוק עליונות הגזע הציוני
20 – המושמטים היו שם קודם
24 – הצנזורה בהארץ משת"פת עם זייפנים
ואז התחילו הפגנות כיכר תחריר, הטוויסט של השנה.
קליפ שהובא בפוסט מן ה15/1. עוד חודש ימלאו 17 שנה לרציחתו.
המשך יבוא.
וביום ששי 15/7/11 – צועדים לעצמאות
"זה לא שמאל מתייפייף שעומד ואומר 'כיבוש זה לא טוב' אלא פלשתינים וישראלים משתפים פעולה כדי להיאבק נגד איזשהו עוול, איזושהי רעה שנעשתה, במקום שבו הוא נעשה" (הללי פינסון, פעילת סולידריות)
בלוג הצועד The VValker's blog 