אֱנִי הוֹלֵךְ יָחֵף
אַל תּוֹךְ הַחוֹשֵׂךְ
הַצּוֹעֵד בְּנַעֲלָיו הַגְּדוֹלוֹת
בְּגַבִּי, מֵאֲחוֹרַי, מִצְּדָדַי
כְּמוֹ יֵשׁוּת לֹא מֻכֶּרֶת
שֶׁנּוֹלֶדֶת מִתּוֹכִי
זֶה לֹא אַנִּי
זֶה יָם עָמֹק
יָם קַדְמוֹן
וְיוֹם אֶחָד הוּא יִבְלַע אוֹתִי.
כְּבָר מִלִּים רַבּוֹת הִתְרוֹקְנוּ
אֵל תּוֹךְ אָבְדָן מַשְׁמָעוּתָן
שֶׁנֶּאֶמְרוּ נֶאֶמְרוּ
וְשֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ לֹא יֵאָמְרוּ
הַזְּמַן קָצַר, הַמְּלָאכָה מְרֻבֶּה
עֵת לְהַתְחִיל לַעֲשׂוֹת
סיפור זה הוא ההמשך של זה:
תמקט היה באותן שנים מבוגר מאד, אך לא ניכרו בו סימני זיקנה. הידע שמצאו הוא ולוחמיו בחור השחור, האריך את חייהם ושמר על עלומיהם למשך מאות, אם לא אלפי שנים.
זה היה עיקר הידע אשר אותו נשבעו אנשי תמקט בשבועת "השמים לאלוהים" שלא להעביר לאדמיים אחרים, ביחוד לא החדשים שהצטרפו אליהם מעולמות האדונים, אדמים מוזרים שחלק מהם בראו האדונים כזכרים, וחלק כנקבות, ולפיכך נידונו בזמנים של אז, שלא להתרבות. חלק מהאדמים בני גזעו של תמקט לקחו להם אדמים אלה כעובדים ואף גייסו אותם למלחמות נגד האדונים. הם לא התייחסו אליהם כשווים להם למרות הדמיון החיצוני, וקראו להם "בני תמותה". הם גם לא היו רשאים לגור איתם בכוכבי הלכת המוריקים שבהם כבשו להם נחלות. מושבות עבדים הוקצו ל"בני התמותה" על ירחים מדבריים.
אדמי הדבורה נעשו כמו האדונים.
תמקט לא אהב את הניצול אשר ניצלו חבריו את האדמים החדשים, והעיר להם על כך מפעם לפעם. "אדמים אלה הם בדיוק כמונו" אמר לחבריו, והם, משום שכיבדו אותו על גבורתו בעבר, הביעו הסכמה מנומסת. אך מאחורי גבו גיחכו והמשיכו לנצל את האדמיים.
תמקט הלך בעצמו אל מושבות העבדים בירחים הצחיחים ואל המקומות שבהם העבידו אותם, כדי לשמור שחבריו ינהגו בהם לפחות יחס הגון.
ושם פגש את ממטו, אדמית ממין נקבה, שגרמה לו להרגיש רגש לא מוכר עולה מתוכו.
הוא רצה להישאר איתה במקום שהיא נמצאת, ושלא תיפרד ממנו לעולם.
אבל היא היתה ממעמד העבדים, ואסור היה לה להתבטל מהעבודה הרבה שעמיתיו של תמקט הטילו עליה.
תמקט קנה אותה מהם, ולקח אותה לכוכבו, לביתו בתור עובדת של משק הבית.
כל חבריו הישנים של תמקט גיחכו: "הנה, זה שהתנגד לכך שנעשה את בני התמותה עבדים, כעת הוא בעצמו לוקח מהם שפחה". והחריפים שבהם לחשו: "נראה שגם ממנו הסירו האדונים חלק. תראו, הוא נמשך אל השפחה ממש כמו שהם, העבדים, נמשכים אל החלק החסר שלהם".
אבל הם לא גיחכו, כאשר נודע להם שתמקט לימד את ממטו את הידע של החור השחור ואת סוד הארכת החיים, אשר בשבועת השמים לאלוהים הם נשבעו שלא לגלותו לאדמים החדשים, "בני התמותה".
תמקט הועמד למשפט על בגידה בשבועה ובבני מעמדו.
בגלל עברו כלוחם ומייסד שלטון האדמים בחלל, והכבוד הרב שרחשה לו כל הקהילה האדמית, לא יכלו להוציאו להורג. במקום מוות גזרו עליו גלות במקום אשר יבחר.
והוא בחר את המקום, אליו יצא עם אהובתו ממטו, כוכב לכת מרוחק מתחומם של בני האנוש של אותם ימים, ושם בגלות ייסד את בית הספר הראשון לתבונה גלקטית.
את הסיפור הזה שמעו חפא, חברו וחברתו בבית החולים הגלקטי בו הבריאו ממנהרות התולעת בטרם יישלחו חזרה לכדור הארץ. אחד מן האנשים אשר הביאו אותם לבית החולים, טילפת להם אותו.
בין השלושה פרץ ויכוח. חפא צידד בתמקט ובמעשהו, חברתו וחברו אמרו שזאת בגידה ומעשה רגשני וחסר תועלת.
"שמים לאלוהים" הוא שמה של אמנה אשר בשמה נשבעו האדמים המורדים הראשונים שלא לשתף בידע אשר גילו בחור השחור ובזכותו שרדו, את "בני התמותה" – מיני האדמים החדשים שהופיעו ביקום, ואשר רצו להסתפח לממלכתם של אדמי תמקט, המורדים הראשונים.
האדמים הראשונים נשבעו בשמה של הקרן הלבנה אשר ממנה נולד היקום שבועה לפיה "לא ימסור בן גזע אדמי תמקט ששרדו את המרד הראשון, כל ידע לאדמיים שאינם משבט או גזע זה, ובעיקר לא את ידע החור השחור.
תמקט, מנהיג המורדים האדמיים, עתיד היה להיות הראשון שיפר שבועה זו.
לאחר שהצליחו אדמי הדבורה בהנהגת הלוחם הקדום תמקט לשרוד את החור השחור באמצעות ידע חדש שקיבלו ממקום מסתורי, הם הפכו להיות חזקים כמו בוראיהם האדונים, ובין שני הצדדים פרצה מלחמה על השליטה במערכות השמש השונות.
באותם ימים, היה האדמי יצור אנדרוגיני.
לא היו לאדמים של אז איברי מין של זכר או איברי מין של נקבה, והם לא הפרו אחד את השני. כל אחד היה מייצר מתוך גופו זרע וביציות, מפרה אותן ומטיל מתוך עצמו את הביצה מתוכה היה מגיח האדם של אותם ימים. כל אחד, בהגיעו לגיל מסויים, היה מפרה את עצמו ומוליד מתוך עצמו.
היו אדמיים שמתו מיד אחרי הפעם הראשונה שיצרו אדם אחר מגופם, אך רוב האדמיים הגיעו לשתיים או שלוש התרבויות עצמיות במהלך חייהם. מעטים הגיעו ליותר.
היו אדמיים "גבריים" יותר שהיו להם הורמונים שאנחנו קוראים להם היום זכריים, ואדמיים "נשיים" שהיו להם יותר הורמונים שנקראים נקביים, אבל לא היתה לכך חשיבות לצורך ההפריה.
כך בראו אותנו האדונים, בצלמם וכדמותם. כתבתי על כך גם באגדת ראשית האדם.
המלחמה בין האדמיים לאדונים נמשכה שנים ארוכות, ובינתיים, מכיוון שהאדונים היו זקוקים לעוד עובדים וחיילים במקום אלה שמרדו בהם, הם יצרו זני אדם חדשים, וכדי להבטיח שאלה לא יתרבו, כלומר, לא יפרו את עצמם, המציאו האדונים את ההפרדה בין זכר לנקבה באמצעות ביתור מערכותיהם הפנימיות של אדמי המעבדה, ויצרו אדמים שיש להם רק זרעים, ואדמים שיש להם רק ביציות. לא היתה למינים אלה כל יכולת להתחבר ולהפרות אחד את השני, והם נעשו לשני סוגי אדם שונים.
האדמים מן הסוג החדש, המחולק לשני מינים, שירתו בתחילה את אדוניהם במלחמות נגד האדמים הישנים, שסרו לפיקודו של תמקט, אך במשך הזמן רבים מהם התמרדו גם כן באדונים וברחו מהם, ורבים מהבורחים היגרו אל החללים הטריטוריאלים שכבשו בינתיים אנשי תמקט ובהם הקימו ממלכה משלהם.
האדמים הוותיקים, שחששו מן האדמים החדשים, ובעיקר לא רצו לשתף אותם בידע שגילו, שבזכותו שרדו את החור השחור וחיו שנים ארוכות, נשבעו שבועה ששמה "השמיים לאלוהים" ועל פיה לא ימסור אדמי מגזע האדמיים ששרדו במסע תמקט כל ידע למיני האדם האחרים. השבועה נעשתה בשמה של הקרן הלבנה שנגלתה לתמקט ולוחמיו בחור השחור ואשר לפי מה שהאמינו, ממנה נולד היקום.
השבועה נשמרה הרבה שנים. מי שהפר אותה היה תמקט.
לכוכב המדברי יש שמש גדולה ורחוקה, שמש קטנה וקרובה, ושני ירחים קטנים.
רק לעתים נדירות אפשר לראות את שתי השמשות ואת שני הירחים במלואם נפגשים ברקיע בעת ובעונה אחת.
"שעה כזו, שבה רואים אותם יחד, במלואם, ברום השמים, נקרא שחר שלושת הזריחות או הלילה שבסופו באים כל העיגולים…
קודם יופיעו הירחים והשמש הקטנה, בעוצמה שתהפוך את הלילה ליום, וזה מראה מטריף בפני עצמו, אבל כשתזרח השמש הגדולה ותצטרף אליהם, זה יהיה מראה שמעטים מאד מאלה שנמצאים כאן כעת, היו כאן בפעם הקודמת שהוא נראה."
לפעמים מצטרף למפגש הזאת גורם נוסף, ואז השחר הופך להיות השחר של צירוף כל העליונים
לכוכב המדברי יש שתי שמשות. אחת מהן, הרחוקה יותר היא גם הגדולה והמחממת ומשך שקיעתה וזריחתה קצר ממשך יממה שלנו. השמש השניה, שדווקא היא קרובה יותר, היא הפחות חמה, והיא דומה לירח גדול מאד. כאשר רק היא זורחת, זה נחשב לילה. הופעתה תדירה פחות.
מלבד זאת יש לכוכב שני ירחים.
יש תקופות שבהן השמש הקטנה אינה נראית וגם לא הירחים, ואז הלילה הוא חשוך מאד. לפעמים קורה שבאותה תקופה ממש מסתיר גוש עננים אפל הנמצא בחלל את השמש הגדולה במשך ימים שלמים, ובמשך תקופה זו אין רואים שום אור.
לתקופה כזאת קוראים כאן תקופת חושך גדול או חודש החושך המוחלט (והיא עשויה לארוך הרבה יותר מחודש).
החושך יורד באופן פתאומי, והוא באמת חושך מוחלט (הענן מסתיר גם את הכוכבים). תשתית החשמל לא מפותחת כאן, יש כאן אמנם משהו שזהה לחשמל, אבל לא שמעו כאן על דברים כמו תאורת לילה חיצונית. אולי מפני שבדרך כלל, שעות הלילה כאן די קצרות. במשך התקופה הזאת, לא ניתן לראות דרך החושך דבר. רק התושבים המקוריים של הכוכב יודעים להתמצא בחושך הזה, אורחים מבחוץ הולכים בו לגמרי לאיבוד.
סיפורים מן העבר של הכוכב, שמספרים התושבים המקוריים, מראים שתמיד אחרי שחר שלושת הזריחות באה תקופה כזו של חושך מוחלט.
עופרה חזה – פברואר 2000
שושנה דמארי – פברואר 2006.
בלוג הצועד The VValker's blog 