לקראת הישורת האחרונה

יום לפני הבחירות.
היו כבר בחירות שבהן ביום כזה, בשעה הזאת, כבר ידעתי מה הולכות להיות התוצאות.
כמו אפשר היה לראות את זה.
היום לא. משהו מעורפל או מעונן כבד.
אולי אני כן רואה, אבל לא רוצה לראות.
למשל, הימין מקים גוש חוסם של אופל גלקטי, בדקה ה90, כמו שעשו לפני 10 שנים.
ואולי אני שווה נפש, או לא נלהב כל כך מהבחירות האלה כמו בעבר.
יודע שתוצאות הבחירות לא יחזירו את הזמן העובר, את אלה שכבר מתו בחיים שלי.
שלמחרת אני שוב אצטרך להתמודד עם חיי היום יום שלי.
ושאחרי הבחירות, בדרך כלל, כשקמה הקואליציה (שלפי שמראים כעת רוב הסקרים, תהיה סוג של "אחדות" בראשות אולמרט) והאנשים המכובדים תופסים את הכסאות שלהם, נגמר האביב. נגמרת האווירה החיזורית, המרדימה שהפוליטיקאים ומשרדי פרסומיהם ותקשורותיהם מפזרים סביבינו בתקופה שלפני הבחירות. 'כשתיעלם תרועת הפסטיבלים' תמיד באה עכירוּת של אחרי הבחירות.
עכשיו הם יכולים שוב לעשות את מה שהם רוצים, עד לפעם הבאה, ואנחנו צונחים חזרה אל המציאות האפורה. להפשיל שרוולים, לעבוד, ובעוד 3-4 שנים, שוב נחליף את השלטון.
כך רוב הסיכויים, אלא אם כן יהיה משהו כמו אפשרות ב'.

תקופת הקרח באה (מצעד המחץ האחרון – 1)

בחודשים האחרונים של מצעד המחץ היתה מורגשת עובדה אחת: שקיעתו של הדיסקו, ששלט ללא עוררין במצעדי העולם של השנים הקודמות. הדיסקו לא מת לגמרי, היו לו עוד תקומות קטנות ואומרים שגם היום הוא עוד חי, אבל זה כבר לא היה זה, מה שהיה בשנים הקודמות. במצעדים השנתיים של ישראל, רשת ג' וגל"ץ, אירע מהפך אמיתי כשהשיר ההגיוני של סופרטרמפ (זונת על) הצינית והמתוחכמת (מתוך אלבום המופת Breakfast in America), לקח את שיר השנה בשני הגלים (במצעד המחץ השנתי – מקום 16), סופרטרמפ גם חטפה את התואר להקת השנה מהבי.ג'יס שעד אמצע 1979 נראו המועמדים הבטוחים לקחת שנה שניה ברציפות את כל התארים עם "טרגדיה" הפגזי (מקום אחרי סופרטרמפ, גם אצלינו). אפילו השעה הצעקנית של טוני פיין ושוש עטרי, בין 3 ל4, שינתה את שמה מ"די ס קו" ל"חדש חדיש ומחודש".
גם במצעד המחץ, שמספר המדרגים שלו הלך ופחת, אבל עדיין היו הנאמנים בחבורה, שהקפידו לדרג אותו כל שבוע, הסתמנה פאזה שונה לעומת מה שהיה קודם. יותר ציניות וזעם מצד אחד, ורצון לברוח אל מרחב שקט יותר, רגוע יותר ופחות צעקני מצד שני. אולי רצון להתחיל לבנות חיים. הדברים מתבטאים בדירוג 10 המקומות הראשונים של המצעד האחרון, מצעד מס' 155, ששודר ב6.3.80, בדיוק שלוש שנים אחרי שיצא לדרך המצעד הראשון.
במקום הראשון, שבוע רביעי ברציפות, היה Styx – Boat on the River עליו כבר כתבתי.
למקום השני עלה, תוך ששה שבועות, השיר היפהפה John & Vangelis – I Hear You Now
למקום השלישי ירד, אחרי 8 שבועות בלי שהצליח לכבוש את המקום הראשון, שיר באוירה אחרת, אבל גם אופיינית, לפחות לחודשים הקודמים, סגנון "הגל החדש" העולה:
Clash – London Calling

לונדון קוראת לערים במרחק
מלחמה הוכרזה עכשיו – הקרב הוכרע
לונדון קוראת לעולם שלמטה
צאו מהארונות, בנים ובנות
לונדון קוראת, עכשיו אל 'סתכלו עלינו
הביטלמניה הנוצצת נפלה שדודה
לונדון קוראת, תראו, אין לנו סווינג
חוץ משלטון הדברים האלה המכים
תקופת הקרח באה, השמש צללה
צפויה הינמסות, האויר נהיה רטוב
מכוניות כבר לא נוסעות, אבל אני לא מפחד
כי לונדון בוערת ואני
אני גר בנהר

Steve Forbert – Romeo's Tune הנחמד והנשכח, תפס את המקום הרביעי, ללא שינוי מהפעם הקודמת (7 שבועות).

תענוגות הנקשן (מצעד המחץ האחרון – 2)

למקום החמישי אחרי 12 שבועות, עלה שלב שיר נשכח למדי של להקה אוסטרלית בשם "הנהר הקטן" (יש לנו שלושה נהרות עד כה) שנקרא Cool Change וביטא משהו קצת דומה למה שביטא השיר של סטיקס שבמקום הראשון:

אִם מַשֶּׁהוּ בַּחַיִּים שֶׁלִּי חָסֵר
זֶה הַזְּמַן שֶׁהֶעֱבַרְתִּי לְבָד
מַפְלִיג עַל מַיִם קְרִירִים וּצְלוּלִים
יוֹתֵר מִדַּי מֵהָאֲנָשִׁים הַיְּדִידוּתִיִּים הָאֵלֶּה
שֶׁמַּרְאִים לִי לְאָן לָלָכֶת
וַאֲנִי אַף פַּעַם לֹא רוֹצֶה לְאַבֵּד אֶת הַהַשְׁרָאָה שֶׁלְּךָ

זְמַן בִּשְׁבִיל שִׁנּוּי קָרִיר
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן לְשִׁנּוּי קָרִיר
עַכְשָׁו שֶׁחַיַּי כָּל כָּךְ מְבֻלְגָּנִים
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן בִּשְׁבִיל שִׁנּוּי קָרִיר…

נוֹלַדְתִּי בְּסִימָן שֶׁל מַיִם
וְשָׂם אֲנִי מַרְגִּישׁ הֲכִי טוֹב
עוֹפוֹת הַיָּם וְהַלִּוְיָתָנִים הֵם אֶחָי
זֶה סוּג שֶׁל הַרְגָּשָׁה מְיֻחֶדֶת
כְּשֶׁאִתָּה לְבָד בִּיֵּם
מִסְתַּכֵּל בַּיָּרֵחַ הַמָּלֵא כְּמוֹ מְאֹהָב

זְמַן בִּשְׁבִיל שִׁנּוּי קָרִיר
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן לְשִׁנּוּי קָרִיר
עַכְשָׁו שֶׁחָיַי כָּל כָּךְ לִפְנֵי-אִרְגּוּן
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן לְשִׁנּוּי קָרִיר…

טוֹב, אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי רוֹמַנְטִי
וְלִפְעָמִים לֹא אִכְפַּת לִי
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נִשְׁמָע אֶגוֹאִיסְטִי
אֵבֶל תְּנִי לִנְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר.


מקום ששי, עליה של שלב, 11 שבועות
Pleetwood Mac – Sara וזה לא השיר היחיד שנושא שם של בחורה בעשירייה הפותחת.
במקום השביעי, גם כן עלייה של שלב (מתון מתון הכל), 6 שבועות:
Boomtown Rats – Someone's Looking at You גלדוף, עוד הרבה לפני שהתחיל לחפש את פרס נובל לשלום.
במקום השמיני, עלייה של 2 שלבים, 9 שבועות לשיר Gang Sugarhill – Rapper's Delight שיירשם בהסטוריה כלהיט הראשון בעולם בסגנון הראפ, שאחרי שנים רבות עתיד להפוך לסגנון העולמי ולהגיע עד לקהילות הערסים במקומותינו, ועורכי רשת ג' שלא בדיוק ידעו לאכול את הדבר החדש, תרגמו את שם השיר ל"תענוגות הנקשן"

https://www.youtube.com/watch?v=tAnojTvyc0g

.
במקום התשיעי, עלייה של 2 שלבים אחרי 6 שבועות, לMadness – My Girl
<a target='newWin' class='blog'שעדיין לא חלמו על משינה (ולמען האמת, לא חלמו עליהם גם אחרי זה).


במקום העשירי היתה הירידה הגדולה של השבוע, חמישה שלבים אחרי 11 שבועות, לשיר השני הנושא שם של בחורה, Jefferson Starship – Jane (לשעבר Jefferson Airplane).

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: חומת מת"ג

חומת מת"ג (מתח גבוה) – חומה בלתי נראית, מהסוג שמקיף את מדינת תל אביב החופשית ובנותיה: "ניתן לדעת שהיא קיימת לפי צבע השמים באופק שמעבר לה, השונה באופן משמעותי מצבע השמים במתחם הסטרילי של מדינת תל אביב. גם מי שניסה לעבור אותה, יודע גם יודע, ולו לזמן קצר, שהיא קיימת".
בהמשך מוקמת חומת מת"ג גם מסביב לעיר המותווים. לכאורה, מטרותיהן של שתי החומות שונות.

ואולי זה באמת הפתרון הנכון

מוסף "הארץ":
"אוסאמה זעתר ויסמין אבישר מאוהבים. במדינת ישראל זו בעיה. חמורה. שניהם בני 25, היא רקדנית מבית נקופה, הוא פסל מכפר קטן בפאתי רמאללה. הם הכירו כשעבדו בצער בעלי חיים בירושלים, ואז נבנתה ביניהם החומה. למרות שהתחתנו אסור לזעתר להיכנס מרמאללה לישראל. כשרצתה אבישר לעבור לגור אתו אסר עליה צה"ל את הכניסה לשטח איי. המקום היחיד שבו מותר להם לעמוד יחד, לדבר ולהתחבק, זה מחסום קלנדיה. רק השבוע, בעקבות פנייה לבג"ץ ולתקשורת הודיע צה"ל כי יתיר לאוהבים הצעירים להתאחד. ברמאללה"
אם היה אפשר למצוא, להמציא מקום כזה, תקופה כזאת, שבה בני אדם יפגשו, בהתאם לנטיותיהם המיניות, רק את בני העמים האחרים, בייחוד, אלה שיש סכסוכים איתם.
אם אפשר היה למצוא מקום כזה, התוצאות היו פותרות הרבה סכסוכים בעולם, אם לא מונעות אותם מראש.

או שכן או שלא, ממילא אולי לא נדע בזמננו.

אגב (1): סבתה של יסמין (בדיוק כמו אחת הסבתות שלי) היא גרמניה שהתאהבה ביהודי והתגיירה.
אם רק היו הרבה יותר גרמנים כאלה, יהודים כאלה, פלסטינים כאלה, בני אדם כאלה.

אגב (2): גם בהסטוריה האלטרנטיבית שלי, בחלק של הזמנים הטובים, כתבתי: "חפא עודד מאד נישואי תערובת בין כל הגזעים בעולם, ובכל שבוע קידש לפחות זוג מעורב אחד בנישואין גלקטיים."

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: האופנוע (1)

האופנוע הוא החפץ היחיד ששמרה לונה, בעלת הדירה שלי ברחוב הרקפת 12, מחפציו של בעלה מוריס בן שושן, שנהרג בשנת 1975. האופנוע היה בתוך אותה דירה ממש בה אני גרתי.
האופנוע, מדגם די ישן של Norton 500 מילא, אחרי שתוקן, תפקיד חשוב בהתקוממות.

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: ריקרדו פוירשטיין

ריקרדו – ידידי הטוב מתקופת רחוב הרקפת 12, שגם דמה לי מעט בצורתו החיצונית (בעיקר כשהייתי עם שיער ארוך וזקן).
צלם עיתונות מתל אביב, שהיה חבר ותיק עוד מארגנטינה של שכני החדשים, שהותוו ונשלחו לרחוב הרקפת 12 לאחר שניסו להסתנן למדינת תל אביב החופשית. כבעל כרטיס זהות שמאפשר לו לנוע חופשי בכל הארץ, הוא הצליח לבוא לבקר אותם, ונשאר. על האופנוע שלו הגעתי למדינת תל אביב החופשית
לאחר שהוא שבר את רגלו במשחק כדורגל, והיה צורך במישהו דומה לו שיתגנב לתל אביב ויביא לעיתונים את הצילומים שצילם, בטרם תגבה החומה.
בתקופה שהייתי בתל אביב הקים את מחתרת המותווים וגם תיקן את האופנוע של מוריס איתו ניפץ, לאחר שחזרתי, את מתקן הזכוכית ונתן את האות להתקוממות המותווים.
בהמשך ההסטוריה האלטרנטיבית, כשעזבתי את כדוה"א, ריקרדו והמותווים קצת נשכחו.