מצעד המחץ, היום לפני 28 שנה

גם אז היה ה28 לחודש, גם אז יום שלישי. כל 28 שנים זה יוצא כך.
סטולי הגנוב היה נוהג לעדכן את המצעד בערך בשעה 12, לי היה אז שיעור אנגלית אם אני זוכר טוב.
במקום הראשון עד לעדכון, שלט שבוע שלישי ברציפות Mr. Blue-sky של "תזמורת אורות החשמל" הידועים כE.L.O, מגיבי מזג אוויר בזכות עצמם, לתשומת לבכם שם, אליהוא הלם יין וכל החבר'ה ממדור מזג האויר בהארץ.
כשמתרגמים את המלים בלי המנגינה והמקצב הביטלזי (ובלי החריזה הנפלאה) הן נראות קצת מצחיקות. כולה מזג אויר. האנגלים האלה, כשיש להם שמים כחולים זאת סיבה לכתוב על זה שיר אבל היום בארץ קצת חסרים השמים הכחולים האלה ויש בשיר הזה משהו יותר מהמנגינה העליזה שלו:
שמש זורחת בשמים,
שום ענן לא נראה
הגשם נפסק כולם במשחק
ואתה לא יודע
זה יום יפה, הי הי

רצים במורד השדרה
רואים איך השמש זורחת בבהירות
ברחובות שפעם היו אומללים
מר שמים כחולים גר היום

מר שמים כחולים, ספר לנו למה
היית צריך להתחבא כל כך הרבה זמן
מה עשינו לא בסדר?
היי אתה עם הפנים היפות
ברוך בואך לגזע האנושי
חגיגה למר שמים כחולים הם מחכים
והיום היום זה היום לו חיכינו.

היי שם, מר שמים כחולים
להיות איתך אנחנו כל כך שמחים
תסתכל סביב תראה מה אתה עושה
כולם מחייכים, זה אתה

מיסטר שמים כחולים, שיחקת אותה
אבל בקרוב בא מר לילה מזדחל לו
ידו עכשיו על כתפיך
לא חשוב, אני אזכור אותך
אני אזכור אותך ככה.

בשעה 12 עידכן סטולי הגנוב מקצה היקום עם מצעד מחץ חדש. בראשו היה, אגב, Black Magic Woman הישן של סנטאנה שיצא אז בהקלטה מחודשת (אני מעדיף את הביצוע הקודם שלו משנת 1970 או 1971) באלבומו מאותה שנה שכלל גם את She's Not There של הזומביס במקור (היה גם הוא במצעד והגיע ב3 בינואר למקום השני אחרי השיר הזה, מכוננה של זהותי האינטרנטית).

למה מי שמצביע לדיין יוצא הכי מניאק

הבאתי כבר את אפשרות א' ואפשרות ב', אחת ככה ככה, אחת אופטימית.
אבל יש גם אפשרות ג':
קדימה – 29
עבודה – 19
ליברמן – 15
ליכוד – 15
איחוד לאומי – 12
ש"ס – 13
יהדות התורה – 7
מרץ – 4
חדש – 2
בל"ד – 2
רע"מ – 2
יכול להיות יותר גרוע אפילו, אבל בואו לא נגלוש. זאת אפשרות ריאלית, בהתחשב בעובדה שהמצב של הימין תמיד יוצא יותר טוב ממה שאומרים הסקרים, שבעצמם כבר לא רחוקים מאפשרות כזאת.
לא שאין פאשיזם גם עכשיו, במציאות הישראלית. לא שהליברליזם הקפיטליסטי שמאחורי ויסקונסין והתכניות הכלכליות שאנשי קדימה השולטים הם שקידמו אותן לא פחות מביבי, הוא לא פאשיסטי בהרבה מהנקודות שלו.
אבל ממשלת ליברמן-ביבי זה מצב שאף אחד לא רוצה לחיות בו. נקודה. האופל הגלקטי במלוא התגלמותו. פאשיזם מוחלט, כזה שגם יעשה דברים שאין מהם חזור.
ומי שיצטער מחר בבוקר, זה מי שיצביע למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, או לא יצביע בכלל. כל אלה פשוט יֵצאו מניאקים. אין מילה אחרת.
אז נכוווון שרוב הפוליטיקאים מושחתים.
ו"עלה ירוק", "הירוקים", "הגימלאים" – כל אלה יש להם קייס (אבל יש גם בחד"ש, מרצ והעבודה פוליטיקאים שדואגים לנושאים שלהם).
בבית המשפט ההסטורי, אולי תהיינה להם נסיבות מקילות.
אבל דיין – תפנית, הקולות שיתבזבזו עליה יתבזבזו על אגו טהור, על מגלומניה של עוד גנרל שחושב שהוא הולך להציל את העולם, ועל גזענות. כי מה הטעם לקיומה, אם לא חוסר היכולת של אנשי "מערך" לראות את המרוקאי מהדרום מנהיג אותם. הרי הבדל אחר ממשי, מבחינה חברתית-כלכלית, אין בין המפלגות.
יש בתפנית כמה הולכי-שולל תמימים כמו יצחק ג'קי אדרי. חבל לי עליו. ועל אחרים שהולכים מתוך כוונות טובות להצביע בעד המפלגה הכי מיותרת שיש.
אנשים, תצביעו חד"ש, תצביעו עבודה, אפילו מרצ (שהרגע קרא לי בטלפון קולו המוקלט של ביילין להצביע בעדם.), כי אלה המפלגות שעוברות את אחוז החסימה ועוזרות לאולמרט, או לפרץ (אינשאללה) להקים גוש חוסם. תסתמו את האף ביד אחת אם זה נראה לכם מושחת מדי, אבל תשאירו את ה"טוהר האישי" שלכם לפעם אחרת. לפעמים כוונות טהורות מדי הן שמביאות את הגרוע מכל, ואסור שהמצב הזה יהיה היום בערב.

לקראת הישורת האחרונה

יום לפני הבחירות.
היו כבר בחירות שבהן ביום כזה, בשעה הזאת, כבר ידעתי מה הולכות להיות התוצאות.
כמו אפשר היה לראות את זה.
היום לא. משהו מעורפל או מעונן כבד.
אולי אני כן רואה, אבל לא רוצה לראות.
למשל, הימין מקים גוש חוסם של אופל גלקטי, בדקה ה90, כמו שעשו לפני 10 שנים.
ואולי אני שווה נפש, או לא נלהב כל כך מהבחירות האלה כמו בעבר.
יודע שתוצאות הבחירות לא יחזירו את הזמן העובר, את אלה שכבר מתו בחיים שלי.
שלמחרת אני שוב אצטרך להתמודד עם חיי היום יום שלי.
ושאחרי הבחירות, בדרך כלל, כשקמה הקואליציה (שלפי שמראים כעת רוב הסקרים, תהיה סוג של "אחדות" בראשות אולמרט) והאנשים המכובדים תופסים את הכסאות שלהם, נגמר האביב. נגמרת האווירה החיזורית, המרדימה שהפוליטיקאים ומשרדי פרסומיהם ותקשורותיהם מפזרים סביבינו בתקופה שלפני הבחירות. 'כשתיעלם תרועת הפסטיבלים' תמיד באה עכירוּת של אחרי הבחירות.
עכשיו הם יכולים שוב לעשות את מה שהם רוצים, עד לפעם הבאה, ואנחנו צונחים חזרה אל המציאות האפורה. להפשיל שרוולים, לעבוד, ובעוד 3-4 שנים, שוב נחליף את השלטון.
כך רוב הסיכויים, אלא אם כן יהיה משהו כמו אפשרות ב'.

תקופת הקרח באה (מצעד המחץ האחרון – 1)

בחודשים האחרונים של מצעד המחץ היתה מורגשת עובדה אחת: שקיעתו של הדיסקו, ששלט ללא עוררין במצעדי העולם של השנים הקודמות. הדיסקו לא מת לגמרי, היו לו עוד תקומות קטנות ואומרים שגם היום הוא עוד חי, אבל זה כבר לא היה זה, מה שהיה בשנים הקודמות. במצעדים השנתיים של ישראל, רשת ג' וגל"ץ, אירע מהפך אמיתי כשהשיר ההגיוני של סופרטרמפ (זונת על) הצינית והמתוחכמת (מתוך אלבום המופת Breakfast in America), לקח את שיר השנה בשני הגלים (במצעד המחץ השנתי – מקום 16), סופרטרמפ גם חטפה את התואר להקת השנה מהבי.ג'יס שעד אמצע 1979 נראו המועמדים הבטוחים לקחת שנה שניה ברציפות את כל התארים עם "טרגדיה" הפגזי (מקום אחרי סופרטרמפ, גם אצלינו). אפילו השעה הצעקנית של טוני פיין ושוש עטרי, בין 3 ל4, שינתה את שמה מ"די ס קו" ל"חדש חדיש ומחודש".
גם במצעד המחץ, שמספר המדרגים שלו הלך ופחת, אבל עדיין היו הנאמנים בחבורה, שהקפידו לדרג אותו כל שבוע, הסתמנה פאזה שונה לעומת מה שהיה קודם. יותר ציניות וזעם מצד אחד, ורצון לברוח אל מרחב שקט יותר, רגוע יותר ופחות צעקני מצד שני. אולי רצון להתחיל לבנות חיים. הדברים מתבטאים בדירוג 10 המקומות הראשונים של המצעד האחרון, מצעד מס' 155, ששודר ב6.3.80, בדיוק שלוש שנים אחרי שיצא לדרך המצעד הראשון.
במקום הראשון, שבוע רביעי ברציפות, היה Styx – Boat on the River עליו כבר כתבתי.
למקום השני עלה, תוך ששה שבועות, השיר היפהפה John & Vangelis – I Hear You Now
למקום השלישי ירד, אחרי 8 שבועות בלי שהצליח לכבוש את המקום הראשון, שיר באוירה אחרת, אבל גם אופיינית, לפחות לחודשים הקודמים, סגנון "הגל החדש" העולה:
Clash – London Calling

לונדון קוראת לערים במרחק
מלחמה הוכרזה עכשיו – הקרב הוכרע
לונדון קוראת לעולם שלמטה
צאו מהארונות, בנים ובנות
לונדון קוראת, עכשיו אל 'סתכלו עלינו
הביטלמניה הנוצצת נפלה שדודה
לונדון קוראת, תראו, אין לנו סווינג
חוץ משלטון הדברים האלה המכים
תקופת הקרח באה, השמש צללה
צפויה הינמסות, האויר נהיה רטוב
מכוניות כבר לא נוסעות, אבל אני לא מפחד
כי לונדון בוערת ואני
אני גר בנהר

Steve Forbert – Romeo's Tune הנחמד והנשכח, תפס את המקום הרביעי, ללא שינוי מהפעם הקודמת (7 שבועות).

תענוגות הנקשן (מצעד המחץ האחרון – 2)

למקום החמישי אחרי 12 שבועות, עלה שלב שיר נשכח למדי של להקה אוסטרלית בשם "הנהר הקטן" (יש לנו שלושה נהרות עד כה) שנקרא Cool Change וביטא משהו קצת דומה למה שביטא השיר של סטיקס שבמקום הראשון:

אִם מַשֶּׁהוּ בַּחַיִּים שֶׁלִּי חָסֵר
זֶה הַזְּמַן שֶׁהֶעֱבַרְתִּי לְבָד
מַפְלִיג עַל מַיִם קְרִירִים וּצְלוּלִים
יוֹתֵר מִדַּי מֵהָאֲנָשִׁים הַיְּדִידוּתִיִּים הָאֵלֶּה
שֶׁמַּרְאִים לִי לְאָן לָלָכֶת
וַאֲנִי אַף פַּעַם לֹא רוֹצֶה לְאַבֵּד אֶת הַהַשְׁרָאָה שֶׁלְּךָ

זְמַן בִּשְׁבִיל שִׁנּוּי קָרִיר
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן לְשִׁנּוּי קָרִיר
עַכְשָׁו שֶׁחַיַּי כָּל כָּךְ מְבֻלְגָּנִים
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן בִּשְׁבִיל שִׁנּוּי קָרִיר…

נוֹלַדְתִּי בְּסִימָן שֶׁל מַיִם
וְשָׂם אֲנִי מַרְגִּישׁ הֲכִי טוֹב
עוֹפוֹת הַיָּם וְהַלִּוְיָתָנִים הֵם אֶחָי
זֶה סוּג שֶׁל הַרְגָּשָׁה מְיֻחֶדֶת
כְּשֶׁאִתָּה לְבָד בִּיֵּם
מִסְתַּכֵּל בַּיָּרֵחַ הַמָּלֵא כְּמוֹ מְאֹהָב

זְמַן בִּשְׁבִיל שִׁנּוּי קָרִיר
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן לְשִׁנּוּי קָרִיר
עַכְשָׁו שֶׁחָיַי כָּל כָּךְ לִפְנֵי-אִרְגּוּן
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה זְמַן לְשִׁנּוּי קָרִיר…

טוֹב, אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי רוֹמַנְטִי
וְלִפְעָמִים לֹא אִכְפַּת לִי
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נִשְׁמָע אֶגוֹאִיסְטִי
אֵבֶל תְּנִי לִנְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר.


מקום ששי, עליה של שלב, 11 שבועות
Pleetwood Mac – Sara וזה לא השיר היחיד שנושא שם של בחורה בעשירייה הפותחת.
במקום השביעי, גם כן עלייה של שלב (מתון מתון הכל), 6 שבועות:
Boomtown Rats – Someone's Looking at You גלדוף, עוד הרבה לפני שהתחיל לחפש את פרס נובל לשלום.
במקום השמיני, עלייה של 2 שלבים, 9 שבועות לשיר Gang Sugarhill – Rapper's Delight שיירשם בהסטוריה כלהיט הראשון בעולם בסגנון הראפ, שאחרי שנים רבות עתיד להפוך לסגנון העולמי ולהגיע עד לקהילות הערסים במקומותינו, ועורכי רשת ג' שלא בדיוק ידעו לאכול את הדבר החדש, תרגמו את שם השיר ל"תענוגות הנקשן"

https://www.youtube.com/watch?v=tAnojTvyc0g

.
במקום התשיעי, עלייה של 2 שלבים אחרי 6 שבועות, לMadness – My Girl
<a target='newWin' class='blog'שעדיין לא חלמו על משינה (ולמען האמת, לא חלמו עליהם גם אחרי זה).


במקום העשירי היתה הירידה הגדולה של השבוע, חמישה שלבים אחרי 11 שבועות, לשיר השני הנושא שם של בחורה, Jefferson Starship – Jane (לשעבר Jefferson Airplane).

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: חומת מת"ג

חומת מת"ג (מתח גבוה) – חומה בלתי נראית, מהסוג שמקיף את מדינת תל אביב החופשית ובנותיה: "ניתן לדעת שהיא קיימת לפי צבע השמים באופק שמעבר לה, השונה באופן משמעותי מצבע השמים במתחם הסטרילי של מדינת תל אביב. גם מי שניסה לעבור אותה, יודע גם יודע, ולו לזמן קצר, שהיא קיימת".
בהמשך מוקמת חומת מת"ג גם מסביב לעיר המותווים. לכאורה, מטרותיהן של שתי החומות שונות.

ואולי זה באמת הפתרון הנכון

מוסף "הארץ":
"אוסאמה זעתר ויסמין אבישר מאוהבים. במדינת ישראל זו בעיה. חמורה. שניהם בני 25, היא רקדנית מבית נקופה, הוא פסל מכפר קטן בפאתי רמאללה. הם הכירו כשעבדו בצער בעלי חיים בירושלים, ואז נבנתה ביניהם החומה. למרות שהתחתנו אסור לזעתר להיכנס מרמאללה לישראל. כשרצתה אבישר לעבור לגור אתו אסר עליה צה"ל את הכניסה לשטח איי. המקום היחיד שבו מותר להם לעמוד יחד, לדבר ולהתחבק, זה מחסום קלנדיה. רק השבוע, בעקבות פנייה לבג"ץ ולתקשורת הודיע צה"ל כי יתיר לאוהבים הצעירים להתאחד. ברמאללה"
אם היה אפשר למצוא, להמציא מקום כזה, תקופה כזאת, שבה בני אדם יפגשו, בהתאם לנטיותיהם המיניות, רק את בני העמים האחרים, בייחוד, אלה שיש סכסוכים איתם.
אם אפשר היה למצוא מקום כזה, התוצאות היו פותרות הרבה סכסוכים בעולם, אם לא מונעות אותם מראש.

או שכן או שלא, ממילא אולי לא נדע בזמננו.

אגב (1): סבתה של יסמין (בדיוק כמו אחת הסבתות שלי) היא גרמניה שהתאהבה ביהודי והתגיירה.
אם רק היו הרבה יותר גרמנים כאלה, יהודים כאלה, פלסטינים כאלה, בני אדם כאלה.

אגב (2): גם בהסטוריה האלטרנטיבית שלי, בחלק של הזמנים הטובים, כתבתי: "חפא עודד מאד נישואי תערובת בין כל הגזעים בעולם, ובכל שבוע קידש לפחות זוג מעורב אחד בנישואין גלקטיים."