לידיעת הבלוגר יואב קרני ואחרים

פוסטים של בלוגרים-עמיתים ייקראו ע"י הסטוריון מצעד המחץ ברצון וּבתודה, וּבִלבַד שֶיַעַמדוּ בִּשני קריטריונים: יהיו עִנייניים ומעניינים, ויהיו ידידותיים ובלתי-מתנשאים כלפי מגיבים כולל מגיבים אנונימיים (כלומר: ללא שֵם מלא וכתובת דוא"ל.)
פוסטים שלא יַעַמדוּ בַּתנאים האֵלֶה לא ייקראו, בלי שׂים לב לתוכן שייכתב בהם.

אני מתנצל לפני כל מארחי, אבל מֵעכשיו בדעתי לֶאֱכוֹף את הכלל הזה ללא יוצאים מן הכלל. אני יודע שהוא יגרום עָוֶל לַאנשים טובים וּרציניים, שיש להם בעיה עם אנונימיות מלאה או חֶלקית מִסיבּוֹת סבירוֹת בהחלט אבל נִסיוני מַראֶה שהתנשאות מצד הכותב פוגעת בחשק שלי לקרוא את תוכן דבריו ומשאירה בפי טעם מר, שכן אינני יכול להפריד בין התוכן לבין יחסו של הנותן כלפי, שנשאר בזכרון אם ארצה או לא ארצה, כך ש"כלי כשהוא רע מחמיץ את היין שבתוכו" והשכר בעד פוסט העשוי להיות משובח יוצא בהפסד, וזו התנסות שאני מעדיף מעתה והלאה לפסוח עליה, עם כל הצער.

ההרגשה שלי היא שלא פתרו את זה

אני הולך כל הזמן עם הרגשה, שנערים כלשהם, מן הסתם מ"בית טוב" ביישוב, "מלח הארץ", הם שעשו את המעשה.
הכתבה מידיעות של סוף השבוע, על רכזת השכבה באותו בי"ס בקצרין והטרור שעשו לה תלמידים, עצם עשייתה משקפת קיומו של הלך רוח דומה. יש עוד אנשים שמרגישים כך.
וזה לא רק התגובות בטוקבקים. גם בהן אסור לזלזל.
יש כאן יותר מדי סימני שאלה (איפה הוא שם את הסכין, איך בגדיו לא היו מגואלים בדם, מה זאת בדיוק ה"התנהגות החשודה" חוץ מהתנהגות של אדם קצת זר למקום, מה בדיוק באליבי שלו "סתר את עדויות המורים?")
יש יותר מדי הרגשה שהמשטרה, על דרך הניסוי והטעיה, מצאה שוב את הקורבן החלש ביותר, זה שהכי פחות יש לו חברים, פחות מחובר, פחות ישראלי, זה שיש את הסיכוי הכי טוב שאחרי שישבו עליו חזק כמה ימים, הוא יודה בכל דבר. וגם קל לתפור לו תיק משכנע (גם אם הוא מוציא את הנרצחת לא מלאכית כל כך, אבל דבר אחד אני מאמין: שהציקו לו. לא סתם. שיגעו אותו. כמובן, לא מצדיק דבר) וממילא, גם עורך דין מהסוג שאת עצמו הוא יכול להוציא בנזק קל אם הרכב שלו גורם מוות, הוא לא ישיג לעצמו. שהמשטרה פעלה בשיטת המטבע מתחת לפנס, או שיטת "הארנב" (אותה בדיחה על ארנב ששוחרר ליער, ובכל פעם נשלחה אחת מהמשטרות בעולם להביא אותו. כל המשטרות חזרו מהר עם הארנב, רק המשטרה הישראלית בוששה לבוא, עד ששלחו לחפש אותה ביער, ולבסוף מצאו את השוטרים בצל אחד העצים, מפליאים את מכותיהם בשועל, "תראו שהוא עוד מעט יודה שהוא הארנב").
אבל מילא אם זה רק רצון של המשטרה להשיג יוקרה ולהצטלם במסיבת עיתונאים, ו"להרגיע" את היישוב.
זה עלול להיות גרוע יותר אם מישהו רוצה לחפות על מישהו.
למישהו שם, יש חברים, זאת ההרגשה שלי.
אבל זאת רק הרגשה.

נערה בגיל חטיבת ביניים נקלעה בעיתוי אומלל

למקום שאליו גררו אותה מזלה הרע, חוסר ידיעתה, חוסר ראייתה, שהיא לא צריכה להיות שם, לא בשעה הזו.
גבר, ובידו כלי שהורג, לא חשב הרבה, ומחק אותה מספר החיים.

זה קרה בטול כרם.
"דעה עבד אל-קאדר, רבה ככל הנראה עם בני משפחתה, וביקשה לעבור את הגדר באזור פרעון, כדי להגיע לקרובי משפחתה, ערבים ישראלים. כוח צה"ל הבחין בדמויות חשודות בתעלה מהצד הפלשתיני של הגדר, כ-100 מטרים מהגדר. קצין ששימש כמפקד הכוח ירה באוויר. אל-קאדר וחברתה, ראשה שלבי בת 12, יצאו מהתעלה וחייל שהיה קלע של הכוח ירה לעברן."
דעה נפגעה בידה, ומתה בדרך לבית החולים.

אפילו "מקורות צבאיים" מודה, שמדובר באירוע "חמור ביותר", וטוען שהחייל שפגע באל-קאדר עשה את זה על דעת עצמו, לא ברשות. אבל כנראה שעל זה לא יכנסו מסיבת עיתונאים.

משיטוטים בסביבה

חנן כהן מנהל מאבק נגד השלט הזה בסניף ארומה בבית שמש:





נמשיך לעקוב.
ואשמח לקבל דוגמאות נוספות מהסוג הזה ולפרסם כאן בבלוג.

בג"ץ: מתקרנף וחוטף

בג"ץ דחה היום עתירה שהוגשה נגד ההטבות שניתנות לחיילים משוחררים ולמי ששירותו שירות לאומי, בקבלת הלוואות לצורכי דיור ממשרד הבינוי והשיכון, התירה שהגישו שני זוגות ערביים ושל ארגון עדאלה, לביטול ההטבות הללו מטעמי אפליה ופגיעה בשוויון על רקע לאום.

בג"ץ ידע, בתקופת שלטון ברק, פסיקות טובות שהוכיחו כמה הוא חשוב מול כנסת פופוליסטית, מתבהמת ויותר ויותר פאשיסטית.
הוא ידע גם פסיקות אחרות, פחות מוצלחות, בייחוד כאלה שבהן היה עליו לאזור כוח מול המולך הבטחוני והשב"כי.
הפסיקה הזאת היא אחת מהלא מוצלחות, שלא לומר האומללות, שמלוות את פרישת הברק באקורד צורם.

החלטת הנשיא הפורש ברק ושני שופטים נוספים קבעה "המשרתים בצבא או בשירות לאומי מקדישים מזמנם וממרצם לטובת הכלל. הם אינם יכולים לעבוד ולהשתכר למחייתם בתקופת שירותם".
ניסוח זה מציג את המשרתים כמתנדבים, אשר מוותרים על משהו ל'טובת הכלל'.
הניסוח של גם מציג במרומז את הלא-משרתים כמי ש"בחרו" לא לשרת – ואין זה כך. למעשה, בישראל, השירות הצבאי הוא פריבילגיה באמצעותה מנציחות ומקבעות קבוצות אזרחים מסויימות את מעמד זכויות היתר שלהן במדינה, באמצעות הדרתם והשמטתם של אלה אשר מסומנים החוצה. בגדול – ערביי ישראל הם הקבוצה המודרת-מושמטת הגדולה ביותר, בקטן – כל מיני פרטים שאינם רצויים לקבוצה השולטת או שהיא מבקשת לסגור איתם חשבון. באמצעות הפריבילגיה הזאת, קיבלו "יוצאי הצבא" לאורך השנים כל מיני זכויות, בעוד מי שהוא ערבי, או פרופיל 21, או מצפוניסט (מה על התרומה של כאלה למען הכלל?), הרגיש את עצמו בן חורג למדינה, בכל התחומים. מי שהתקבל לצבא אמנם ויתר על משהו, אך יחד עם זאת ידע שהוא מתקבל לקבוצת כח עם פריבילגיות, כמו תעודה כזאת של השתייכות למאפיה – לכל החיים. מי שלא – ידע שהוא "שרוף" אצל המאפיה הזאת, שבמקרה יש לה מדינה. במשך השנים היו נסיונות לתקן את המצב הזה, ובג"ץ, יש להגיד, לא ממש יצא מגידרו בקידום הנסיונות האלה, אבל גם לא עמד נגדם.

ההזדמנות שהיתה לאהרון ברק לפרוש, כשהוא זכור כמי שהיטה את ליבו אל הקבוצות האחרות במדינה, הקבוצות המושמטות, הוחמצה, וגם הפסיקה הזאת, הדוחה עתירה נגד הגדר כאשר כליאה של אוכלוסיה באמצעות חומה בגובה תשעה מטרים, כמעט מכל העברים, שנראית לו "פגיעה מידתית בזכויות האדם", מטילה כתם על פרישתו ומציגה את בג"ץ במלוא אומללותו ורפיונו, המתבטאים כפי שאמרתי בעיקר מול המולך הבטחוניסטי-שב"כיסטי.

ומה מקבל בג"ץ במתנה מאלה שלמענם הוא מתקרנף כל כך, שלמענם הוא שוכח את המטרה האמיתית שלו – הגנת זכויות האדם גם מפני הרוב המתבהם-מתלהם? מה הוא מקבל בתמורה להושטת הלחי השניה לפאשיסטים הרעבים? מה הוקרת התודה שלהם, דווקא ביום הזה?

ניחשתם נכון, עוד הצעת חוק לסתום לו את הפה, מטעם אסתרינה טרטמן ממפלגת T-zrael beitienu מובילת הנאציונל-פאשיזם הישראלי.
באמת, אסתרינה, לא יפה, ככה לעשות למי שנותן לכם אצבע? לרצות את כל היד? קצת כבוד לקרנפים, שכל כך עושים בשביל לרַצות אותכם, לא תעשו? באמת חזירים.