איך שהזמן עובר…

בדיוק היום, לפני שלוש שנים, כתבתי את התגובה המשמעותית הראשונה שלי תחת הניק "הסטוריון מצעד המחץ" (אז ההסטוריון היה עם י'). זה היה בתגובה לפוסט של מתמחה בפסיכיאטריה (שהיתה אז גם עורכת של כתב עת ספרותי), שלאנשים היתה הרגשה שהיא יותר מדי הסניפה את המערכת לוורידים ולנשמה. לי המקום שבו היא עבדה התקשר עם אירועהמשך לקרוא "איך שהזמן עובר…"

דרג:

אבל כל אחד היה שם

מעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת. יש אפילו כאלה שנמצאים שם כל הזמן, גם כעת. כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים. ולכולנו היו שם הבנות (Understandings). הבנות של מכלול הגוף. אנחנו לא מסוגלים, בגלל המגבלה המוחית שלנו כיצורים אדמיים,להיות יודעים קבוע ולכן אנחנו שוכחים. אבל הגוף זוכר. כולם רוצים שנשכח. פוליטיקאים, משרדיהמשך לקרוא "אבל כל אחד היה שם"

דרג:

גרוטאות

גְּרוּטָאוֹת עַל הַמִּגְרָשׁ מְחַכּוֹת בַּעֲרֵמָה לַקּוֹסֵם שֶׁיָּבוֹא יָפִיחַ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים. וּבֵינְתַיִם מַעֲלוֹת הֵן חֲלוּדָה עַכְבְּרוֹשִׁים שֶׁמְּכַרְסְמִים בָּהֶן מַזְכִּירִים לָהֶן תְּהִלַּת יָמִים עָבְרוּ. הַקּוֹסֵם שֶׁיָּבוֹא אוּלַי הוּא יֶאֱסֹף אוֹתָן יַחְיֶה אֶת רוּחָן לִצְעֹד בְּמַחַץ עַל הָעוֹלָם לְלַמְּדוֹ לֶקַח עַל שֶׁשָּׁכַח שֶׁכְּמוֹתָן מִכְּבָר. גְּרוּטָאוֹת מֻנָּחוֹת עַל הַמִּגְרָשׁ עֵדוּת לְעוֹלָם שֶׁהִשְׁתַּנָּה מַזְכֶּרֶת לְיָמִים שֶׁעָבְרוּ.

דרג: