ארכיון לפי מחברים:הצועד בנעליו In-his-shoes walker

בימים אלה נפתח סוף סוף אתר המוקדש למאבק בחוק המאגר הביומטרי, שעליו אני מנג'ס פה כבר כמה חודשים. באתר יש הכל: הסבר מפורט מהו החוק, למה הוא רע ומסוכן, מידע מעקב, סרטוני וידאו (מפחידים כמו שצריך), הפניות לדרכי מאבק שונות (כגון נוסח של פנייה לחברי כנסת) ובאנרים. הוספתי אותו ללינקים שבצד שמאל. אז היכנסו מיד,המשך לקרוא "המאבק בחוק המאגר הביומטרי צובר תאוצה (מעודכן)"

"זאת הזדמנות לאחדות שיכולה לקדם את הנושאים שחשובים גם לך"? אלילת הפמיניסטיות של 'השמאל למשתמט המולדבי. עכשיו מרוצות? (השאלה מופנית גם לכל 'השמאלנים' הזכרים שהצביעו ללבני). הערה: עמדתי על כל העיסוק בחיפוש אחר 'משתמטים' ידועה לכל מי שקורא אותי מזמן, ולא השתנתה. אבל כאשר מדובר בפוליטיקאי שמנופף בדגלי 'הנאמנות' ו'הישראליות האמיתית' שנותנת לו כביכול זכותהמשך לקרוא "מי אמר למי"

ליכוד – 30 קדימה – 21 עבודה – 14-17 ליברמן – 18-15 ש"ס – 12 ג – 7 חד"ש – 4-5 מרץ – 5 איחוד לאומי – 2-4 בית יהודי – 2-4 בלד – 2 רע"ם – 2-0 תי"מ – 0 – על הגבול. פברואר 2009 – נסיונות לקואליציה ליכוד-עבודה-קדימה בלי ליברמן. נתניהו מתנגד ובסוףהמשך לקרוא "מדגם הצועד מעודכן והערות לגבי תוצאות האמת"

התשובה לקמפיין הפשיסטי (עלי לא קפצה שיכחה פתאומית) – שתהיה אקטואלית כל עוד הוא יתקיים. זה לבינתיים, פתוח להצעות עיצוביות. הדגל המשחיר. לכו להצביע, בתבונה.ואת חוק המאגר הביומטרי יש לעצור!

כמה מהאנשים האלה, לא המתלהמים והמוסתים, אלא האנשים ה'נורמטיבים', 'מן היישוב' שבולעים כמובן מאליו את הקשר בין האזרחות ל"נאמנות למדינה", שמניחים מראש שקיימת איזה מין חובת נאמנות כזאת, שנמצאת מעל לאזרח, שאלו את עצמם פעם בחיים שלהם למה זה לא צריך להיות להיפך. מדוע האזרח, הוא שצריך להיות נאמן למדינה שלו ולא המדינה, שמתקיימת מכחהמשך לקרוא "כוסאממו, קודם שהמדינה תהיה נאמנה לי"

"האם ליברמן בכלל ירה אי פעם במישהו?" אהוד ברק כתבתי כבר על התסמונת של "הלגיונר המשוגע" – זה שמוציא לפועל בצורה מכוערת ובוטה, לפעמים אלימה, את מה שכל האחרים, המנומסים, חושבים. ליברמן זה משהו דומה לזה – הוא הפועל השחור, עם המבטא הזר שמסמן את המקום שבו ליבת האופל הישראלית נמצאת, ונציגיה המצוּבָּעים, והצברים כלהמשך לקרוא "הפועל השחור"

עוד כמה שעות נותרו לי לעשות את המעשה. ראייתי חדה כשהיתה, ומהמרחק הזה אינני זקוק לטלסקופ. ידי מחזיקה את הרובה קצר הקנה שהביא מאור מן הצבא, והיא אינה רועדת. קר אני כפי שלא הייתי בכל 66 שנותי, ורק אני יודע איך, ורק אני מסוגל. כאן במחסן שעל הגג, שאף אחד לא מכיר אותו, אפילו הדייריםהמשך לקרוא "יום ששי, ה6 לפברואר 2009 (סיפור)"