נסיעתו האחרונה של ח.

ידידי ח. טען תמיד שהוא למד בבית הספר של התבונה הגלקטית הגבוהה, לשם הגיע אחרי שנחטף במהלך רעידת אדמה שאירעה באוקטובר 1961 סמוך לקיטו בירת אקוודור, במקום שבו התגורר בתור נער עם הוריו שהגיעו לשם במסגרת משלחת מחקר ארכיאולוגית. החייזרים (ח. לא אהב שקוראים להם ככה) תלשו אותו ואת שני חבריו על בניין בית הספר שבו שהו, דווקא באותה שעה שאחרי הלימודים.
בגוגל לא מצאתי איזכורים לרעידת אדמה באקוודור דווקא באותה שנה. את שמות חבריו של ח. מבית הספר מצאתי, אבל כנראה שזה לא יעזור הרבה, כי הוא טען שהם שולחו בחזרה לכדוה"א בהקדם, לאחר שחוטפיו הגלקטיים, שהפכו במהלך ההתרחשויות המעוניינות (שעל חלק מהן סופר בבלוג ההסטוריון) להיות החברים הטובים שלו, דאגו שזכרונם מכל מה שהיה מחוץ לכדור יישאר נקי. מכל מקום, לי אין מושג איפה, אם לא בתחום התבונה הגלקטית הגבוהה, יכול היה ח. להיות לפני שנת 1977, בה פגשתי אותו בפעם הראשונה. מאז פגשתי אותו מדי כמה שנים, בדרך כלל במקומות מפתיעים.

הישויות התבוניות היו, לדברי ח., במחזור מחודש של גילוי כדור הארץ, עולם שהוא, כפי שכבר הספקנו כולנו לשער, עולם די נידח בפריפריה של הקוסמוס, שכאשר פעם קורה שמישהו מבחוץ מגלה בו התעניינות, בינה לבין הפעם הבאה מפרידות כמה אלפי שנים לפחות (למרות שתמיד נשארים כמה לשמור).
גל ההתעניינות הנוכחי התחיל מן המחצית השניה של המאה ה20 ואולי אפילו קצת קודם, והגיע לשיאו בשנת 1973, וזה לא מדוייק להגיד שלא ידענו מזה כלום, אם תשאלו את ח., אם תמצאו אותו זאת אומרת.

ח. דיבר תמיד על קיבולת המוח המוגבלת שלנו כבני אדם, המונעת מאיתנו לדעת קבוע ולראות דרך עלטת המרחב, שהיא שדה הראיה של החייזרים מהסוג שח. הכיר, במימד שבו הם נמצאים.
"אנחנו תופסים רק חלק קטן מהמימדים ביקום, וכשאנחנו חורגים מעבר למימדים ולעולמות שאנחנו רואים בדרך כלל, מה שאנחנו נתקלים בו הוא בעיקר עלטת מרחב, סתומה ובלתי חדירה, שאת המוח הממוצע היא מעייפת והוא הולך לישון."

ואף על פי כן, טען ח., למוח יש הבזקים שבהם הוא חודר דרך עלטת המרחב וקולט ויודע. אנחנו קוראים לזה לפעמים אינטואיציה, לפעמים חלום, ובדרך כלל בשמות אחרים. לרוב אנחנו שוכחים, בגלל אותה מגבלת מוח. אבל כל אחד מאיתנו יצא לו להיות שם, מעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת. לפחות אלה שגדלו בסבנטיז, ומן הסתם גם אלה שגדלו בעשורים אחרים, אבל רק על הסבנטיז אני יודע דברים שאת חלקם ח. סיפר לי, אבל חלק מהדברים קיבלתי ממקורות אחרים שהיו נגישים לי אז. ולפי הדברים שח. סיפר לי והדברים שהיו לי ממקורות אחרים, התמונה שעלתה לי היא שהייתה אז מלחמה קוסמית והחלל היה צריך גורים-נערים אדמיים, שהם במצב הכי טוב לתקשורת במרחב ששם, כדי למלא תפקידים (עורפיים למדי, בדרך כלל, בתחום הגלישה הוירטואלית תלת-מימדית שבאינטרנט הטלפתי הקוסמי) במערכה הקוסמית. נערים הם נגישים ומתאימים. ערניים ועם זאת חלשי התנגדות, ונוחים לשכוח.

ועל הגיוס הזה הגדולים ידעו, ידעו וגם שיתפו פעולה.
הגדולים הם הרשויות, בעיקר אלה שבעניין, ששם הקוד שלו הוא "המחקר האמיתי". מחקר שבו הם עצמם היו גם כן עובדים או עבדים של "ההיררכיות הגדולות", כפי שכינה אותן ח., "היררכיות" (או "אינסטנציות" שזו דרגה יותר גבוהה) שנמצאות, שנמצאו תמיד, מחוץ לכדור הארץ. שנים מאוחר יותר, טען ח. שיש גם אדמיים שקיבלו שכר מן השיתוף שבין ההיררכיות האדמיות ל"היררכיות הגבוהות יותר". שכר שמתבטא ברכוש או ב"גורל אישי משופר".
ח. עצמו, כיוון שנחטף מאזור מרוחק יותר מן "המקומות שמעורבותם בקשר ההיררכי גבוהה יותר" (הוא לא רצה לפרט את שמות המקומות האלה), ועל ידי קבוצה שלא היתה שייכת לפוליטיקה המרכזית של הגלכסיה, היה, לפחות בחלק מן הזמן, מחוץ לעניינים האלה. דמיינתי את 'בית הספר של התבונה הגלקטית' בו שהה ח. בחלק מאותן שנים, כסוג של עולם אקדמיה קוסמי, וח. אישר שאכן לא הייתי רחוק מזה.

על רקע הדברים האלה ששמעתי ממנו, הפתיעה אותי קצת על העובדה שח. נטה תמיד לגנות כל מיני גופים וארגונים אנושיים שלדעתו התנגדו לחייזרים ופחדו מהם. הוא לעג להם וקרא להם "כת של אלה שפוחדים מחייזרים", שעה שחילק את הרשויות והגופים השונים לאלה ש'עושים עסקאות עם החייזרים' ואלה ש'פוחדים מהם'. על פי הגיוני, למרות כמה מפגשים לא נעימים שהיו לי אישית עם כמה מאלה שפחדו מחייזרים, חשבתי שאולי דווקא אלה הם ההגיונים, אלה שאצלם נמצאים האינסטינקטים הבריאים של האנושות. על אלה ענה לי ח. שהפחד של אלה מחייזרים, בכל מקרה, איננו מתבסס על ידיעה אלא על דיסאינפורמציה שהופכת אותם דווקא לכלי שרת בידי הרשויות ו"החייזרים הרעים" העוזרים להם, והם לא באמת מחפשים התמודדות עם החייזרים ומצבו הקיומי של המין האנושי, אלא פורקן לפחד. ואילו אני חשדתי אז שהסיבה שהוא עצמו מתנגד לאלה, המתנגדים לחייזרים, היא שהוא עצמו אינו נייטרלי במלחמה הקוסמית הזאת, ותומך בצד של הפדרציה, בה נמצא ה"כחול" שהיה ידידו האישי מן הלימודים של התבונה הגלקטית ומהשירות בכוחותיה המיוחדים (בשנים שבהן כן הצטרף ח. למלחמה הקוסמית), וחפא עדיין קיווה שהוא יממש את כוונתו לתפוס את השלטון בפדרציה ולהיות, מעשית, "מלך החלל". כיום אני נוטה להבין קצת יותר את חששו מן 'ההגיון האנושי' ו'האינסטינקטים הבריאים' שלו, ויכול להיות שגם אני עברתי לצד שלו.

בפעם האחרונה שפגשתי את ח., זה היה ביוני בשנה שעברה, כשהוא הוא הציע לי להצטרף אליו לנסיעה שלו חזרה אל החלל.
מאז 2006, הוא אמר, אלה שבאו משם, בעיקר משנת 1973, מתחילים לעזוב את כדור הארץ, ולדעתו הם הבינו שהאדם, החיה המסוכנת ביותר ביקום, בשל לרגע שבו יגיע ליכולת לצאת לחלל להלחם איתם. הם חוזרים הביתה, כדי להתכונן משם למלחמה הזאת.
"אם תיסע איתי, תצטרך להיות מודע לאפשרות שלא נחזור יותר".