שיר הרוב/ א.ב.

לָמָּה הוּא לֹא מְפַגֵּר
כְּמוֹ שֶׁהוּא צָּרִיך לִהְיוֹת
לְפִי הַהִגָּיוֹן שֶׁל כָּל
אֶחָד וְאֶחָד.
לָמָּה הוּא מֵבִין עִנְיָן. לָמָּה
הוּא יוֹדֵעַ לְחַבֵּר דְבָרִים
שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים
לָמָּה הוּא מַשִּיג אוֹתָנוּ בְּרִיצוֹת לָמֶרְחַקִּים?
בִּכְלָל מַה הוּא, חַלָּשׁ אוֹ חָזָק
לֹא מְבִינִים אֲנַחְנוּ
מְבֻלְבָּלִים
זֶה הוּא שֶׁמְבַלְבֵּל אוֹתָנוּ
מַפְרִיעַ לָנוּ לִישון
מֵפֵר אֶת סְתָּלְבֵּט הַשְׁתִיקָה
לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּדֵּר
בַּמָּקוֹם שׁלוֹ בַּשוּרָה
הוּא חָרָא
מַגְעִיל
הוּא כְּמוֹ עֲרָבִי רָע
הוּא חֹמֶר נֶפֶץ
פְּצָצָה אֲטוֹמִית
נָקִיף אוֹתוֹ בְּחוֹמָה
שֶׁלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיִשְְׁמָע אֶת קוֹלוֹ
שֶׁלֹא יֵדַע הוּא בּעַצְמוֹ
כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְפָחָדִים מִמֶּנוּ
נְטַרְטֵר אוֹתוֹ אֶל מִחוּץ לְדַעְתּוֹ
שֶׁיִזְעַק בִּבְדִידוּתוֹ
שֶׁיִשְְׁתַּגֵּעַ
הַמְשׁוּגָע הַזֶּה.

1985