כשהייתי ילד קטן חשבתי שעולמות הם שָמָה, מעבר. מעבר לקצה של השדה, מעבר לסוף של הרחוב שאיננו נגמר, מעבר לקו האופק.
תמיד במקומות שאני לא מגיע אליהם, אם משום שאין לי כח, אם משום שאני עוד קטן ופוחד ללכת עד לשם לבדי, אם משום שאני מתעצל.
אבל למרות שאני לא הלכתי אליהם, היו באים אלי משם.
כשגדלתי קצת, חשבתי, וחשבו עוד, שעולמות הם מקבילים, ובגלל זה אנחנו לא פוגשים בהם לעולם ולא נפגוש, כי כל מה שאנחנו עושים, לעולם אנחנו הולכים בקו ישר, וקוים ישרים מקבילים לעולם לא ייפגשו.
עדיין לא הבנתי איך בכל זאת, באים אלי משם.
אחר כך חשבתי, שיש אולי מקרים, שבהם הקוים הישרים לא כולם מקבילים, ויש שקוים חוצים את מסלולם של הקוים האחרים, וכך קורה שאלה שנמצאים בעולמות השונים נפגשים.
האמנתי שהמקומות האלה, שבהם העולמות נפגשים, הם מקומות קבועים. "פתחי עולמות" קראתי להם, ואחר כך גם "נקודות עוצמה". אחר כך אמר לי מישהו, שהפתחים האלה, הם אינם דווקא בחלל אלא בזמן, והמפגשים שבין העולמות נקראים "שעות עוצמה".
ואז בא איש, שלימד אותי ואת החברים האחרים לראות את העולמות כשהם נוכחים בָּנוּ ואיתָּנוּ, בכל מקום ובכל שעה. "צריך רק להסיר את הכיסוי שעל המוח, החוסם את דרכה של הראייה" אמר האיש. דרך נוכחותו הבנו, שאין צורך לנסוע לשום מקום כדי לראות את העולמות, ואני הבנתי שאלה שבאים מהם, הם לא באמת באים, הם תמיד נמצאים, עם עריהם וארצותיהם, ואולי אנחנו אלה שנמצאים ביקום שלהם, מכוסי עיניים, עיוורי אצבע.
אחר כך האיש השאיר אותנו לבד, להתרגל וללמוד לראות את העולמות ואת חייהם לא רק בשעה שהוא נמצא, אלא כל הזמן, ובכל מקום. מהלימוד הזה, לא חדלתי עד היום.
*****
בשעה שהיה מראה לנו את העולמות ואת החיים שבהם, הבנתי, מתוך כך, הרבה דברים על חיי שהיו קודם, וגם על השלכות הדברים שקרו בהם על חיי שבזמנים אחרים. פירשתי את הילדות שלי באור חדש, וגם את סוף הילדות.
הבנתי שהשמש הצהובה, שנולדה באזור מרכז היקום, היא ששלחה אלי, אולי בבלי דעת, את החיים שלה, המקיפים אותה, כקריאת מצוקה שלא הבנתי ואני לא מבין גם היום, אולי רק מנחש מסיפוריהן של שמשות מקבילות, פירשתי את קריאת המצוקה לגמרי אחרת והבאתי על עצמי דברים לא נעימים, ורק עכשיו אני מבין מאנשים שגדלו ליד מרכז היקום שלה והם ועסקיהם נמצאים כעת בכיפת הרקיע על איזה שדות עוצמה מסוכנים עליתי, כאשר החיים שמסביב לי נענו לקריאות החיים שמסביב לה והביאו אותי לבוא ולעבוד במרכז היקום של השליטים, לתת למענם את אנרגיותי מתוך מחשבה שאני השליט.
ואולי כאן ראשית כל הדברים שלא הסתיימו.
(25/5/08)