14 באוגוסט, ראשי המצעדים, שנות ה70

בריטניה
1970:
Elvis Presley – The Wonder of You

1971:
T-Rex – Get it On


1972:
Alice Cooper – School's Out!


1973:
Gary Glitter – I'm the Leader of the Gang
1974:
Three Degrees – When Will I See You Again


1975:
Tippically Tropical – Barbados


1976:
Elton John & Kiki Dee – Don't Go Breaking My Heart (כנ"ל גם בארה"ב)
1977:
Donna Summer – I Feel Love
1978:
John Travolta & Olivia Newton John – You're the One that i Want
1979:
The Boomtown Rats – I don't Like Mondays

ארה"ב
1970:
Carpenters – (They Long to Be) Close to You
1971:
Bee Gees – How can You Mend a Broken Heart


1972:
Gilbert O' Sullivan – Alone Again (Naturally)
1973:
Maureen McGovern – The Morning After
1974:
Roberta Flack – Feel Like Makin' Love

1975:
Bee Gees – Jive Talkin'
1977:
Andy Gibb – I Just Want to Be Your Everything
1978:
Commodors – Three Times a Lady
1979:
Donna Summer – Bad Girls

מצעד המחץ
1977:
Boston – Peace of Mind
1978:
The Motors – Airport
1979:
Tuveway Army (Gary Numan) – Are 'friends' Electric?

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

58 תגובות בנושא “14 באוגוסט, ראשי המצעדים, שנות ה70

  1. יש משל קטן, חביב עלי במיוחד, לגבי תפיסת הזמן שלנו :
    תאר לעצמך שאתה קורא בספר עם זכוכית מגדלת. כל פעם אותיות אחרות, מילים אחרות ומשפטים אחרים מופיעים בהגדלה. אבל זה עדיין לא אומר שהם מודפסים ברגע שזכוכית המגדלת מתמקדת בהם.
    זכוכית המגדלת היא התודעה שלנו שמסדרת את הכל שיהיה לנו "נח" להתייחס ל"מציאות". אבל הכל קורה/קרה/יקרה סימולטנית.
    זו גם הבעיה עם המונח גילגולים קודמים. הם לא קודמים הם סימולטנים. אפשרויות אחרות של המציאות.
    ברגעים בהם אני מרגישה חזקה אני מקפידה לשלוח כח לרגעים ש"היו" ו"יהיו" בהם אני פחות חזקה.
    לתפיסתי זה לא שהזמן הוא אלטרנטיבי אלא ישנם רבדים שונים של המציאות בהם סומנו אפשרויות מעט שונות מאלה בהם ממוקדת "התודעה המרכזית" שלי. הם מתקיימים במקביל.
    לא בטוחה שאני מצליחה להעביר את הרעיון הזה. אבל יש כמובן ספרים שלמים בנושא… בטח קראת בעצמך.

    אהבתי

    1. יותר מזה: המציאות כפי שאנחנו מספרים אותה לעצמנו ברובד הנאראטיבי, הרגיל, נראית לי לפעמים כמו איזה קואליציה של פשרות שאנחנו עושים לשם ’האיזון’ העצמי והתפקוד היומיומי-חברתי שלנו, בו-זמנית אנחנו בהרבה סיפורים אחרים. מי שיש לו מזל, זוכה לפעמים לשחזר את הרבדים המקבילים שבהם הווייתו נמצאת.
      הרבה פעמים יש רגעים קצרים, חולפים, ובאנאליים בד"כ, שיש הרגשה ברורה שהם היו פעם וזוכרים את מה שהיה אחר כך, כמו סרט שכבר ראית פעם, ורגעים כאלה מאד קוראים תיגר על הזמן הליניארי-נאראטיבי שאנחנו מורגלים בו.
      אבל ’הזמן האלטרנטיבי’ שאני כותב עליו הוא יותר בחינת אפשרויות של ’מה היה קורה אם’ ולא משהו שאני ממש חושב שקרה לי, למרות שלפעמים אני מצליח להמם את עצמי בצורה שגורמת לי לחשוב מאיפה אני מביא את זה, אם לא מרובד שמתרחש באמת בזמן כלשהו.

      אהבתי

      1. לי נראה ש"מה שהיה קורה אם" אכן קורה. רק מידת ההתפקסות שלנו שונה. ולכן זה מקבל את קוד המציאות "דמיון" או "אפשרות" במקום את הקוד "כהוויתו". אבל האפשרויות ש*לכאורה* לא התרחשו הן לא פחות ממשיות מאלה שכן. רק התפיסה שלנו שונה.

        אהבתי

  2. מסכים, אבל שונא את המילה הזאת, חמלה. אני מעדיף צדק. חמלה רומזת שאנחנו לא חייבים לאנשים האלה, אבל בנדיבות ליבנו נעשה ג’סטה ונעזור להם. לא זה המצב. לשכבות המוחלשות מגיע צדק, לא חמלה.

    אהבתי

    1. אם כי אני מניח שהרגש הבסיסי של לוחמי דוד כלפי הפסחים והעוורים היה רגש של חמלה ולא של ’צדק’, והנקודה היא שמצד אלה ששונאים את השכבות המוחלשות, אין הבדל בינן ובין מה שהיו הפסחים והעוורים בשביל דוד. בכל אופן אני אוסיף גם את המלה צדק במקומות שהיא אכן נכונה. (שים לב שאני כותב פה בז’אנר חדש – הפוסט המתהווה).

      אהבתי

      1. אני חושבת שהומניות היא המילה המתאימה לדיון הזה.

        אתה יכול לפרט איפה כאן ההתהוות?

        תשמע, אולי תעבור אצלי רגע בבלוג? מגישים שם משהו שמעניין אותי אם הוא יערב לחיכך. רק אם יש לך פנאי ורצון, כמובן.

        אהבתי

      2. על ההתהוות – אלה שקראו את הפוסט ברגעי עלייתו הראשונים, לא קראו את סופו. שמרתי אותו אחרי הפסוק, ושוב, בכל פעם הוספתי קצת ושמרתי, הוספתי ושמרתי. התגובה הראשונה באה במהלך ההתהוות והגבתי עליה עוד לפני שגמרתי לכתוב את הפוסט.
        את מתכוונת לסיפור על העובד הדרום אפריקאי?

        אהבתי

      3. באמת אמנות. אלא שהמקרה שלך מוכיח שהחלש הוא לא תמיד זה שלא פוגע, מה שמסבך את העניינים ומקשה על ההתמודדות מול אלה שמתנגדים להגנה על חלשים.

        אהבתי

      4. החלש הוא חלש פר סיקוונס. הוא לא חלש אבסולוטי. כן זה מסבך. גם אלה שמתנגדים להגנה על החלש – זוהי החולשה שמדברת מגרונם. הפחד. לא האהבה. החוסר. לא המלאות.

        אהבתי

  3. מעניין ומעורר מחשבה.
    אם תשים לב בכל רגע שעלתה פה בדל-אפשרות לסדר יום חברתי או אף אזרחי מיד באה מלחמה או אינטיפדה או צרה בטחונית צרורה אחרת.

    אהבתי

    1. כן, וגם על זה כתבתי, למשל:
      http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=4406047
      אגב, ביקרתי בבלוג שלך וראיתי שאתה מכיר את משפ’ גרוסמן. אני את דוד הכרתי טוב לפני הרבה שנים, דווקא בשנים האלה שבהן אורי גדל לא כל כך, ואת אורי לא זכיתי להכיר, לצערי. הייתי בין המוני האנשים בהלוויה, ואני עדיין תחת הרושם של מה שראיתי שם, גם בחלק מהדברים שכתבתי היום.
      גם חשבתי השבוע על שלושה ’דוידים’ (שלושתם אדמוני שיער) שהשפיעו עלי הסטורית, תרבותית. אחד אנגלי, ושניים ששכלו את בניהם.

      אהבתי

  4.  יש משהו מפתה מאוד בתיאוריה שלך, האמת שהיא עברה בראשי בצורה כזו או אחרת, האמת שהיא מנסרת בחלל התרבות הישראלית החילונית מאז שש"ס הפכה למפלגה משמעותית – שמירה על בורות ועוני כאמצעי לשליטה ולניהול בני אדם. כחובב תיאוריות קונספירציה [לקרוא עליהן לא לייצר אותן], וכמי שלמד מ’חולית’ שהכל כבר היה, אז מדוע לא בעצם?

    אהבתי

    1. ש"ס, דווקא במקרה שאני מדבר עליו היא לא המעורבת העיקרית. זה נכון שגם היא חלק ממדיניות ’הפרד ומשול’ שגם היא חלק מהעניין כאן – מסירת סוג של אוכלוסייה לגיטאות חברתיים כדי להתנער מהם, ולהנציח את השנאה בין קבוצה זו לקבוצות האחרות בחברה.
      אגב, אם אתה אוהב לקרוא תיאוריות קונספירציה – שים לב שש"ס, החמאס, והחיזבאללה נוצרו באותן שנים ממש – אמצע שנות ה80 פלוס מינוס. ידוע שהחמאס נוצר במקור ע"י ישראל כדי להוות תחליף לאש"ף שישראל קיוותה ש’יסמם’ את הפלשתינים. גם החיזבאללה די נוצר באחריות ישראל (והיווה נימוק להישארות בלבנון, שהכניסה אליה היתה בכלל כדי להלחם באש"ף, ובסך הכל צידוק להמשך שיפוצו הבלתי פוסק של המולך הבטחוני). למה לא לחשוב שמי שיצר את אלה, ואת אלה, יצר גם את אלה, ומתוך מטרות דומות, זהות או משולבות?

      אהבתי

      1. דווקא במקרה הזה אינני רואה קונספירציה אלא מהלך איזורי ובינלאומי שהוא תגובה אלימה של פחד כלפי המערב ורעיונות פוסטמודרניסטיים חתרניים, במיוחד בחברות שהתרבות שלהן מבוססת על הגדרות חד-משמעיות ועל מסורת ושולדות מעמימות.
        לכן חמאס, חיזבאללה, ש"ס [ בשלוש ההתארגנויות הרוב ל"מזרח הערבי" בולט] ישתפו פעולה בעתיד אם רק יתנו להן את ההזדמנות, כי המצב באזורנו איננו מלחמת דת, אלא מלחמת מערב-מזרח, חילוניות-דתיות.

        אהבתי

      2. ברור שיש משהו בתוך הציבורים שבהם צומחות התנועות האלה, שמצמיח אותן. אבל אי אפשר להתעלם מהאפשרות שעשויה להיות תרומה חיצונית לצמיחתן, עד לרגע מסויים שבו הגורם שעודד אותן מאבד את השליטה ("הגולם קם על יוצרו") ועוד דוגמה ששכחתי, שאולי אפילו חזקה יותר: ארה"ב טיפחה את הפונדמנטליסטים באפגניסטאן כשהם נלחמו בבריה"מ, ובן לאדן התחיל, לפחות, כסוכן שלה (וגם, איך זה שהיא לא תפסה אותו עד היום? חומר למחשבה…)

        אהבתי

      3. חפא תקוע כרגע בזמן אחר של ההסטוריה האלטרנטיבית (מה שקורה שם, שלא נדע).
        אם הוא יתפנה, הוא מן הסתם יאסוף מכולם את הנשק, יטמון אותו מחוץ למערכת ויכריז על איחוד כל הדתות. זה מה שהוא ניסה בהסטוריה האלטרנטיבית המקורית, רגע לפני שצמח העידן הפוסט-מודרניסטי והפונדמנטליסטי של שנות ה80.

        אהבתי

  5. קשה ליחס כוונות מתוחכמות מדי לנבחרים או בעלי כוונה . כוונותיהם הסתמיות של נבחרינו טובות וכנות לפי עומקם.
    כשאני קורא דברים שכאלה או שומע לא מעט בגוונים שונים נראה שבלתי נסבלת השתקפותנו במראה. אנחנו לא סובלים את כיעורנו. אבל "ההם" זה תמיד נוח, אבל זה לא מזיז לכיעור ואולי קצת מוסיף..
    הזמן מועט מדי לדעתי מכדי לקבוע אם מותם של הרוגי המלחמה היתה לשווא.

    אהבתי

    1. הכוונות של הנבחרים הן קודם כל לשמור על הכסא שלהם.
      הכסא נותן להם את ההרגשה שהם שולטים. אני לא בטוח שהם באמת שולטים בעניינים. אולי לו שלטו, יכולנו באמת לראות את כוונותיהם הטובות והכנות מתבצעות. אולי.

      אהבתי

      1. הכוונות של הנבחרים הן קודם כל לשמור על הכסא שלהם.
        אז מה ? איך ישלוט מי שאינו מעוניין לשמור על כיסאו. באופן שאתה אומר את זה זה נשמע כגנאי רציני.בעניין מידת השליטה , בכל מקרה היא חלקית, תמיד.

        אהבתי

      2. הפוליטיקה היא עיסקה של פשרה בין הציבור הדורש מ’נציגיו’ סחורה כלשהי לבין רצונם של אנשים לשבת על הכיסא. המהות הטהורה של דמוקרטיה היא בדיוק לשמור שהאנשים האלה ישבו על הכיסא על תנאי, ולא יידבקו אליו. בדיוק כמו שלמוכר יש אינטרס להרוויח כסף ולקונה יש אינטרס לקנות, ובד בבד לשמור גם שלא ירוויחו עליו מעבר למה שמגיע. לא אמרתי את זה כמילת גנאי אלא כעובדה.

        אהבתי

  6. כיצד מלחמה שלטענתך הייתה כל כך מתוכננת ברמה קונספירטיבית ממש, הייתה כל כך מבולבלת וישראל הייתה בה כל כך לא החלטית?
    אם ראש הממשלה ושר הבטחון חושבים שהם שולטים,באיזו דרך שולטים בעלי ההון?
    שאלות בחירה( ):
    מה דעתה של חברת החשמל על כל זה?
    מדוע גאידמק צריך לעזור לעניים כדי לצבור כוח פוליטי (או שהוא סתם טוב לב) אם כל העשירים יכולים להשפיע על השלטון בלי שהעניים יאהבו אותם?
     
     

    אהבתי

    1. לא ירדתי לעומקי התכנון של המלחמה הזאת. אני, בוודאי שלא הייתי בין אלה שתכננו אותה. אבל אותה ’מבולבלות’ ו’אי החלטיות’ שבה היא כמו תמיד פני המים החיצוניים, הדבר שהציבור מתמקד בו כעת.
      אני מסרב להתמקד בפנים החיצוניות שאליהן תמיד המצלמות הולכות, כי אני יודע שיש עוד זרמים ורבדים מתחת לפני המים. גם כל כך קשה לי להאמין שהתוצאות היו כל כך בלתי ניתנות להיחזות, אם אני למשל די ראיתי אותן מראש. ידעתי שהשבויים לא ישוחררו, שנסראללה לא יפורק ונקבל מקסימום תוספת פנסיונרים בתכלת.
      ובעלי ההון יכולים לעשות הרבה דברים שאני ואתה לא יכולים, בגלל ההון שיכול לקנות הכל, בגלל הגישה שיש להם אל חדרי חדרים, ובגלל היכולת שלהם להאפיל על מעשיהם בלי לעניין יותר מדי את התקשורת. הם שולטים במובן שהם משפיעים, בלי שהם מגלים את עצמם.
      כמובן גאידמק הוא איש טוב לב, נשמה ואוהד בית"ר (כבר סיפרתי שאני אוהד בית"ר מילדותי?). 😉 וברצינות: העובדה שלעשירים יש יכולת, זה לא אומר שהם לא רוצים שיאהבו אותם.

      אהבתי

      1. וזו תגובה ששלחתי להארץ למאמר של שטרנהל ’הדמוקרטיה ניצחה’
        התוצאות של המלחמה, שאחת מהן זו ההתקוממות שמובילים כל מיני ארי שביטים, אילן שחרים וגדי טאובים נגד הדמוקרטיה, בהאשימם את "האליטות", "הנהנתנות", "הקבוצות הליברליות", "השמאל הקיצוני" ו"תל אביב" בדרך שמזכירה את האשמת היהודים בתבוסה ובכל חלייה של גרמניה בתקופה הויימארית, היו חזויות מראש על ידי מי שרצה במלחמה הזאת.
        כמו גם דחיית ההתכנסות, ביטול סדר היום החברתי ושאר הדברים שאינם לרוחם של גורמים צבאיים והתנחלותיים, יצרני נשק וכוחות הון אחרים המתעבים את הדמוקרטיה כמו שהם מתעבים את שאר הדברים ה"חלשים", כמו שהם מתעבים רב תרבותיות שתיתן ביטוי לכל מיני קבוצות בחברה ושיח שבו ישמע לא רק קולו של הנאראטיב "הציוני הלבן".
        גם אמריקה, הנשלטת בידי החומייניזם האמריקאי הפונדמנטליסטי של בוש, אינה בעד דמוקרטיה אמיתית של ישראל, וזה מוכח כיום, עד כמה היא רצתה את המלחמה הזאת יותר מהרבה ישראלים (למרות שקולם של אלה נשתתק כמעט עד הימים האחרונים).
        הפוליטיקאים אולי חושבים שהם שולט

        אהבתי

      2. (המשך): הפוליטיקאים אולי חושבים שהם שולטים וניהלו את כל המלחמה, אבל הם לא.
        אלה שניהלו את המלחמה שיערו מראש את רוב תוצאותיה, שאחת מהן: המתקפה המתנהלת כיום על הדמוקרטיה, "האשמה בתבוסה

        אהבתי

      3. יש תמימים שמייחסים גם כיום לביבי.

        אהבתי

  7. אין אצלך אפשרות חלקית אפילו לאסקפיזם. אבל האופציה להתחפף מפה, גם היא שווה משהו.
    אם כי, לומר לך את האמת המרה, אני די אוהב את החיים כאן, בארץ הזו, למרות גסות הרוח, האלימות, הסיאוב והניוון. אני מרגיש שבעבודתי אני תורם רבות לכיוון של שינוי הגישות האלימות בחברה הישראלית.
    אני תמים?
    יש לי מקום בחבורה של חפא?
    [אני מגיב על שלוש הרשומות האחרונות כאן ]

    אהבתי

    1. האסקפיזם שלי הוא בעיקר באהבה לשירים ישנים.
      שים לב שאני בוחר באופציה יותר קשה: בהסטוריה האלטרנטיבית המצב המתואר כרגע בישראל יותר קשה מן ההווה (אחרי כמה אסונות גיאולוגיים, קם משטר פונדמנטליסטי והרבה מאד מן האזרחים מרוכזים במחנה מעצר) ובכל זאת אלה שבחרו להישאר בה ולא לחזור להסטוריה הרגילה, שבה הדברים עוד לא הגיעו לכדי כך, חותרים להגיע לישראל.
      גם אני מרגיש בעיקר לאחרונה שלמרות כל הדברים פה ולמרות מה שעוד צפוי, לדעתי, אני לא רואה את עצמי חי במקום אחר.
      במה אתה עובד, אם אפשר לשאול?
      לגבי הצטרפות לחבורתו של חפא, נראה לי שאתה צריך להיות בקי בפזמוני מצעד המחץ, אבל אני מוכן לבדוק אם נותר טופס פנוי 🙂

      אהבתי

      1.  ממש לא, אבל אני מכיר אנשים צעירים מבריקים וגאונים, בטח גם אתה מכיר. [אני מורה לספרות – שאלת אותי על המקצוע שלי]

        אהבתי

      1. צריך להיות זהירים בניתוח מה שקורה ובהבנתו. עם זאת, לא מזיק להיות אופטימים קצת.

        אהבתי

  8. הגעתי לפוסט הזה (מאוד) באיחור, אבל הוא כל כך חשוב ומעורר הזדהות שרציתי לשלוח איזה שאפו קטן בכל זאת. כן ירבו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: