ימים מטריפים

בשנה ההיא היתה אופוריה כיפית בכל מקום, בעולם, אצלנו, שסימנו אותה, מחוץ לכל סיפורי השלום הפתאומי שפרץ בין מדינות, התרופות המהפכניות שנמצאו והדיווחים על "הפחתת האטום בעולם" השירים שליוו ברקע, אלה שסטולי הגנוב שלח לתחנות הרדיו שהטריפו את האנשים, ואת כל העולם סיקרן לדעת מאיפה השירים ואיזה אפקטים בדיוק יש בתוכם שגורמים לאנשים בכל מקום לאבד את איזון דעתם. רק אנחנו ידענו. בכל לילה היו מחכות לנו מעריצות מחוץ לגדר, והיינו אוספים אותן. היו לנו מכוניות כאלה בצבעים מדליקים של אדום וצהוב, שידעו גם להתעופף, להתקפל ולעשות להטוטים באויר. אף מכונית, כמו רוב הדברים שהיו לנו, לא קנינו בחוץ. מבפנים סופק לנו הכל. באוקטובר יכולנו כבר לעבור מרחקים דרך המכשירים, ולנחות אחד אצל השני. וכמובן היו ה"חטאפות" שאי אפשר להסביר מה זה, אבל זה כנראה הדבר הכי חשוב בכל המערכת. ובשיא שלהן היינו עושים את האורגיות עם העיתונאית הספרדיה, העיתונאית האיטלקיה, הזמרת ועוד אורחות חשובות, גם, ואחר כך זה נהיה בייחוד, מן העבר השני.

העיתונאיות היו הראשונות שבאו כשניתן איזה אישור לכתוב משהו, אבל עדיין לא את הרוב. למרות שכולם כבר ידעו הרבה דברים, חפא סיכם עם הממשלות לשמור על עמימות ולדבר רק בלשון שלא מסגירה כלום, שבה כבר כתבו בעבר כתבות על נושאים מסתורין בלי מחוייבות להגיד משהו, כמו "מסתורי הבית הבודד" "משהו קורה על הגבעה ההיא, אנשים מאמינים שהם שומעים קולות מעולמות אחרים" וכו', שום מילה על המעורבות הממשלתית, בדיוק כמו שסיכמנו עם ראש הממשלה כששוחררנו, וגם על נסיונות הקנייה של החברות האמריקאיות שכפי שהתברר אח"כ, לא הפסיקו להפעיל לחץ על חפא כל אותם ימים. אבל הוא עמד בלחץ ודאג להרחיק אותנו מן הבעיות האלה וזה היה יפה מאד מצידו, גם כל יתר המרחב שהוא נתן לנו באותם ימים, כדי שלא נרגיש בבעיות. אנחנו לא הערכנו את זה מספיק, שאלנו מתי כבר נהיה מפורסמים ונדבר אל כל העולם, לא היתה לנו סבלנות, בינתיים הוא איפשר לנו לדבר עם העיתונאיות שהתחייבו לא לכתוב בינתיים כלום ממה שסיפרנו להן, לפעמים כשהן יושבות ומראיינות אותנו לגמרי בלי בגדים, ועל כל הנסיעות וה"חטאפות" שבהן שיתפנו אותן שיתוף מלא.
העיתונאית הספרדיה נמצאה מתה אחרי שנה וחצי, ומאד היה חבל לנו עליה. אנחנו די בטוחים שזה מפני שהיא ניסתה לספר דברים בטרם עת.

לבית הספר שאליו הייתי רשום לא הלכתי כמעט. יצאתי רק כדי להיפגש עם רונה שלא ידעה כמובן כלום מכל מה שאנחנו עושים. לא הבנתי למה לכל פגישה בחוץ חפא התעקש שאני אלבש שכפץ מיוחד וקשיח, אותו הייתי צריך ללבוש גם כשאני אצל רונה, שגם לה אסור היה לספר באופן רשמי על כלום. אבל גַרְבֵּל, נציגת הכיתה לשעבר והתנועה באורגיות של חבורת המחץ, ומסמר אורגיות בזכות עצמה, בטח סיפרה לה כל מה ששמעה מחברינו בין "ראיון אינטימי" אחד למשנהו. לפני שחבורת המחץ נהייתה שליטת העולם, גרבל הזאת התייחסה אלי כמו לזבל. באורגיות האלה נקמתי בה בצורה הטובה ביותר: לא נגעתי בה.

אבל אם נדמה לכם שרק כייפנו אז זו טעות. רוב הזמן היינו פשוט הפועלים שבנו ושכללו ושיפרו את המערכת, דאגו שיהיו לה עוד חיבורים, שיקיפו את .כל כל המשטח הגלובלי. מעל הבית שהיה שלי הוסיף חפא אגף נוסף (המשפחה שלי, כמו יתר המשפחות של בני החבורה, הועברו אל מקומות בטוחים ב"תחום הרגיל" וגם שכנים, כך נשארנו לגמרי לבדינו בבתים, אבל בעצם לא באמת לבדינו) ובו הוקמה דלת מסתובבת בין הצד האחד של האגף לצד השני, בו ניהל חפא את העניינים, כאשר היה נמצא (והוא לא תמיד היה נמצא). במקום שבו היה פעם הקיר המזרחי של חדרי, התנוסס מסך כמו מסך טלויזיה ענק בצבע סגול.

חפא אמר לנו שכאן אנחנו רשומים כ"חברה ישראלית". בשיחה שהיתה לצבי ולי עם רוה"מ ואנשיו כששוחררנו מהמעצר, אמרו לנו שאולי נגוייס בעתיד כעתודאים בצה"ל, ויבקשו מאיתנו להשתתף בהקמת האגף החדש, האגף למיזוג עולמות (מז"ע). למרות המרירות שהיתה לי עדיין על דברים שקרו בשבוע המעצר הראשון, לפני שרוה"מ חזר לארץ, הייתי מוכן לזה ונראה היה לי שזה הולך להיות עתידי, בעוד שנתיים.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: