גיוס מוקדם

את כולם הביאו לשם, בשעה שהיא לא אור עדיין ולא חושך.
בואדי אחד שהעיר עוד לא סגרה עליו והוא פתוח חופשי למרחב, חלמו כולם את אותה הזיה עצמה, הזיה ללא ספק, חלומות קטנים שבין ערות לשינה, כי בבוקר מצאו את עצמם כל אלה שהיו שם במיטותיהם.
האיש שעמד שם סיפר להם מה שצפוי להיות להם בחודשים הבאים, בשנים הבאות, ואת הכל הם יחשבו שהם הוזים, כמו את הרגע הזה. אף פעם לא יוכלו לספר על זה לאף אחד, כי הם בעצמם לא יאמינו. האיש שאת פניו לא יכלו לראות בנקודה האפלה בה עמד, לבש מדים אחידים בצבע כהה, לא מוכר להם, וגם להם היו מדים כאלה.
למרות שהיו רק ילדים, בני פחות מ10. הוא קרא לזה הגיוס המוקדם.

They were all brought there, while it was neither light yet nor dark.
In one wadi that the city has not yet closed and is open to space, everyone dreamed the same hallucination, hallucination no doubt, small dreams between waking and sleeping, because in the morning all those who were there in their beds found themselves.
The man standing there told them what they were expected to have in the coming months, in the years to come, and they would all think they were hallucinating, like this moment. They will never be able to tell anyone about it because they themselves will not believe it. The man whose face could not be seen in the dark spot where he stood, wore a uniform in a dark color, unfamiliar to them, and they too had such a uniform.
Even though they were only children, they were less than 10 years old. He called it early recruitment.