ארכיון תגיות:צבי

היה ברור לנו שיש סיכוי שנצטרך להגיע אל הבית בשחייה. אבל בינתים התחלנו לרדת בירידה והמים הגואים כבר הגיעו לנו עד המותניים. הרגשתי שיש זרמים חזקים וככל שהתקרבנו אל העומק הם נעשו חזקים יותר. ניסינו לצעוק, למרות שהבית היה די רחוק, וגם המים רעשו. הם כבר הגיעו לנו עד החזה. צבי נעלם פתאום. קראתי לו,המשך לקרוא "גאות באפלה"

צבי הסתובב בחדר הגדול שבו היינו ישנים על מזרונים או על שמיכות שנמצאו באחד הארונות, ולמרות שהחושך היה מוחלט הוא שם לב שאני לא ישן. הוא שאל אם אני רוצה לטייל איתו בחוץ. כוכבים שהאירו מקדם וימשיכו להאיר לנצח, הזכירו לי ששוב חזרתי אל הלילה של כדור הארץ, אחרי שנים שלא הייתי כאן, מי ידעהמשך לקרוא "לא יודע איזו שעה זאת היתה בלילה."

שבא ברגע האחרון, כשהמסך הנה ויורד סופית על התודעה, שכבר השלימה עם כך שעד הסוף היא לא תקבל את מה שכבר החזיקה בו בזמן שהאור הבהיר שרר בעולם, עד הסוף הוא יישאר בלי היכולת לודא שכל מה שהוא זוכר אכן היה אי פעם, בלי פתרון לשאלה מה הוא עושה כאן, בפינה הזאת של העולם, תקועהמשך לקרוא "כמו ניצוץ"

המראה של תלמיד ישיבה הלם אותו, ויותר אף אחד ב"מאפיית סאמט" שבלב "האיזור הצפוני", לא שאל אותו שאלות. ר' מיכאל סאמט, בעל המאפיה, אפילו נתן לו מזרון לישון עליו, בפינת החדר שבו היו לשים את הבצק, ואיתו היו עוד שלושה עובדים שישנו גם הם על מזרונים, וגם אותם אף אחד לא שאל שאלות. מאפיית סאמטהמשך לקרוא "צבי התרגל די מהר לשים כיפה שחורה על ראשו"

בעל כורחו, לאחר ששני הקודמים שהלכו אל "האיזור" כדי להביא את 'לחם סאמט' ללקוחות הנאמנים של הלחם הייחודי, נעלמו. צבי ידע שבפעם הבאה יבוא תורו, כי אין סיכוי שסאמט ישלח את אפרים או שני האחיינים האחרים שלו שעבדו במאפיית סאמט, בה מצא צבי בחודשים האחרונים את פינתו להיעלם בעולם, כפי שהורה לנו חפא. לירושלים הואהמשך לקרוא "שמעון כבר היה עובד המאפייה השלישי שהפך לשליח"

ואולי עלים יבשים, ידיים היו מעסות אותי. הקצתי מתוך תחושה איומה, כאילו החיים שלי הולכים וכלים, דיכאון ענק וסופני, כאילו השיג אותי עכשיו מה שתמיד הכרתי אך זרקתי לפינות. כעת אין יותר פינות. הכל אותו ריק חסר כל ערך, זהו המצב האמיתי. לאן נלך עכשיו? אולי מוטב לא לקום, לא ללכת. מאין באו לי מחשבותהמשך לקרוא "הייתי שוכב על שמיכות ישנות,"

לא נראה אף פעם תלוש כל כך מכל סיבתיות כמו שהוא נראה כעת. עד עכשיו, בכל מה שעברנו, גם כשידעתי שזאת הסטוריה אלטרנטיבית, הייתי בטוח שכל רגע מוליך אל הרגע הבא, שלכל יש כיוון ברור. קודם רציתי להגיע אל נקודת המפגש עם חפא והחבורה, והידיעה שאגיע לשם יום אחד חיזקה אותי גם בימים הגרועים ביותרהמשך לקרוא "הזמן"