סָגַרְתִּי אֶת עֵינֵי רַק לְרֶגַע וְהָרֶגַע חָלַף. כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי עוֹבְרִים מוּל עֵינַי, מוּזָר. אָבָק בָּרוּחַ, כֻּלָּם אָבָק בָּרוּחַ. אוֹתָם הַשִּׁירִים הַיְשָׁנִים, רַק טִפָּה שֶׁל מַיִם בְּתוֹךְ יָם אֵינְסוֹפִי. כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים, מִתְרַסֵּק עַל הָאֲדָמָה. אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְסָרְבִים לִרְאוֹת. אָבָק בָּרוּחַ, כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ זֶה אָבָק בָּרוּחַ. [עַכְשָׁו] אַל תִּסְמֹךְ. כְּלוּם לֹא נִמְשַׁךְ לָנֶצַחהמשך לקרוא "שני שירים עם הרבה אבק"
