דברים שכתבתי במהלך שנת הבלוג החולפת (1)

כאן:

על ההסלמה בסיני והמחאה:

יש רק צד אחד שיכול להרוויח, מי שהדברים האלה באו לו בזמן טוב. מה זה בטוב, חשבו כולם שיצטרך לחכות עד ספטמבר. עכשיו כבר לא צריך לראות את הכובע של  המשתמטת הזאת. נעלם יותר מהר מהחברים של מרגול. (מי זוכר?) טרור לטרור קורא: ברוך הבא חבר.

19.8.11

הכובע של 'המשתמטת'

על המחאה ואויביה: מה
שדפני ליף, עם חבריה, נתנה למדינה בחודש וחצי של שירות חברתי ששקול כנגד מאות ואלפי שנות שירות צבאי של דגנרלים וחיילים-אזרחים צייתנים, הוא בראש וראשונה חינוך. חינוך לחשוב שאפשר גם אחרת, והרבה אנשים שעשו צבא מודים לה על כך. אני עדיין לא יודע אם אפשר לקרוא לכל מה שהיה פה מהפכה. (וכבר הפסקנו בינתיים להשתמש במילה הזאת) אני לא יודע, כמו שאף אחד לא יודע, אם מה שרק נולד והתהווה בחודש הזה (והוא עדיין לא מושלם, ויש דברים נוספים שהוא צריך לדרוש), יצליח לעמוד בגשם הכבד של ספטמבר (או אוקטובר, או מתי שיתחיל נסיון הדיכוי הצפוי מראש של הכרזת העצמאות הפלסטינית, שעכשיו ברור לכולם שהוא גם נסיון הדיכוי של
הכרזת העצמאות שלנו, שיכלול בתיאום זמנים 'נפלא' גם את תחילת המאגר הביומטרי, בנובמבר. אנשים סרבו ביומטרי!).
אני לא יודע וקשה לי להאמין שבציבור יש יכולת לסרב למלחמת שלום ההתנחלויות-שלום החונטה, הן לגיוס הגוף והן ובעיקר לגיוס הנפש שמלחמה זו תכלול…אבל אני מקוה ומאמין, שהניצוץ שיישאר, לא יכבה, ועוד תגיע שעתו. אני קצת מסופק לגבי הסיכוי שבפעם הבאה זה יהיה 'בלי אלימות'. אבל כדי להגיע לתובנות הקשורות בכך, אנחנו עוד צריכים לעבור תקופה של הכשרה.

גשם ספטמבר לא ירד, ובינתיים הפעלת המאגר הביומטרי נדחתה, וגם המלחמה בינתיים, אבל המחאה העממית עם המספרים הגדולים אכלה את עצמה בלי דיכוי של השלטונות, מי צריך דיכוי כשאפשר לקנות מנהיגים כמו שמולי וסתיו, אפשרות שאם חשבתי עליה אז, הדחקתי כדי לא לפגוע בפירגון הכללי למחאה, כשאפשר לגנוב אותה על ידי ד"ר יהיר לפיד וביריוני שוויון בקטל, וכשהתקשורת ממהרת לשרת את אדוניה.

שרון גל שניסה לפני שלושה ימים, במסגרת נסיונות הימים האחרונים של ערוץ הטייקונים "10" (אולי שם שהוא גניבת רעיון מפרופיל 10?) למסמס את המאבק, לבטל את זכויותיה של דפני ליף במתקפה בזויה שאילצה אותה לשפוך את התיק הרפואי על השולחן (האם היה מעז לעשות כך למשל ליברמן ופאינה, המשתמטים הפאשיסטים?), הוכיח חוסר חוכמה וגם חשף קבל עם וחברה את ערוותם של כל אלה שרודפים את מי שלא עשה צבא – אותו חיבור בין חושך לחושך עליו אני מדבר כל הזמן.במקום ללתת לנו למשל גילוי נאות מאיפה המרצדס שלו ומה עשה הוא בצבא (על פי הויקיפדיה, נזרק מיחידה קרבית. כה מתאים לפטריוטים נבלים) הוא נתן לעם שיעור בהדגמה בשידור חי, מהו אופיים של אלה שכל כך טבעי להם בדגל הציונות המיליטריסטית לתקוף בו אחרים, ואת מי ואת מה אנשים שכמותו משרתים (את אדוני התקשורת שהם במקרה גם אדוני ההון במדינה ובשעה שאת בנם הג'ובניק יקחו לטיול על חשבון המדינה הם ישגרו כמו באופן טבעי התקפות למשל על מושמטים). עוד כמה מופעים גאוניים כמו של שרון גל, וגם עיוור יוכל לראות את הקשר שבין ההפרד ומשול תוך הפצת שנאה כנגד מושמטים (כמו נגד קבוצות אחרות) לבין אויביו האמיתיים של העם היושב בציון, שהם אויבי שני העמים, והקשר שבין ציונות  מיליטריסטית לבין סירוס כל סיכוי לצדק חברתי. כשנבל אל נבל יתחבר, לא תיתכן תוצאה אחרת. וברית החושך, אגב, היא גם ברית החונטות, ואת החונטות צריך העם לשנוא, לא את מושמטיהן. כולנו עם המושמטים וכולנו יחד צריכים לזרוק את המשמיטים לצמיתות, כדי שמהפכה תהיה שלמה. 31.8.11

על ד"ר יהיר לפיד לא חשבתי אז. אין גבול לתחליפים שיחצ"נים ואנשי תקשורת משרתי ההון מסוגלים להמציא לעם הזה, ולצערנו זה עובד, אם כי ברמות האהדה ליהיר שנצפו במוצ"ש בהפגנת האדונים במוזיאון, כשמס' השוטרים הסמויים שלבשו את חולצתו היה גדול ממספר התומכים, כלומר שאינם עובדים במשטרה, שלבשו אותה, יכול להיות שיצטרכו להמציא עד לבחירות משיח-שקר חדש.

על המחאה ועל פרשות דרכים: עמדתיהאישית היא שעדיין לא בא הזמן לפרק את האוהלים, (לו רק לא פירקו אותם) ולהזדחח מהמאמץ של התקשורת להכתיר את מה שהיה עד עכשיו בתור נצחון. זה לקח אחד שהפקתי ממאבק המושמטים לפני כמעט שני עשורים, שבו אחרי הישג אחד שלווה בתרועות תקשורתיות, רבים נכנסו לאופוריה של נצחון.כי בתכלס המאבק לצדק חברתי רק מתחיל כעת, ולא כל הקבוצות הסובלות מחוסר הצדק החברתי יוצגו באופן מלא במאבק. המובטלים הקשים, המבוגרים, פגועי הנפש, וכמובן הערבים …

אבל לא למדתי מהמאבק של המושמטים איך אפשר לשמור את האש, או לשמור אותה תחת שליטה – כי אם נרפה עכשיו, בפעם הבאהזה יתפרץ עם יותר יאוש, ועם אלימות, יש לי רק רעיונות או קוי מחשבה שנראיםלי. צריך להיות מקום, מרכז שתפקידו לשמור על האש, והאש צריכה להיות שמאלנית. זאת דעתי הלא פוליטיקלי-קורקטית (בשביל זה יש לי בלוג ואני לא עובד  בתקשורת)…יש כאלה במחאה שנגועים מדי באמונה שהממשלה היא דוד טוב (עובדה שהקים את ועדת טרכטנברג שמטרתה כמובן להרדים את הדיון עד שכולם יירגעו/ אחרי המלחמה/ להביא מסקנות שיתנו טיפול חלקי ושוב תהיה אוירת "נצחון" כשמה שדרוש הוא שינוי המדינה מהיסוד, לא בטווח כישוריו של הדוד הטוב טרכטנWHO? מי זוכר) שאפשר לשכנע אותו וצריך להגיע איתו להסכם. השמאל זוכר מי נמצא בממשלה הזאת ומי הם ראשיה, אלה ביבי עם האידאולוגיה הכמעט דתית הקפיטליסטיתשלו, ונציגי האינטרסים המתנחליים-הבטחוניים שעוד לא הוציאו מההאנגר (תרתי
משמע) את כל מה שהם מוכנים להוציא כדי לשמור על האינטרסים שלהם, ויהיו הפתעות לא נעימות. פירוק המחאה על ידי הטבות לקבוצות מועדפות זו הקטנה שבהן. דוד טוב הם לא יהיו. השמאל, איכשהוא, הוא היחיד שמסוגל לראות את זה.

לגבי מפלגה פוליטית  … הייתי מעדיף שיהיה גם פורום חוץ מפלגתי/חוץ  פרלמנטרי, משהו מעין "פורום זקני המהפכה" שישמור על אלה שייכנסו לכנסת מלשכוח מי ומאין הם נשלחו, שזה קל מאד יהיה. המפלגות האחרות לא ייעלמו. לא הימין, לא החרדים, והפיתויים שלהם יהיו גדולים. "פורום זקני המהפכה" יצטרך לפקח מבחוץ על שמירת הכיוון, שמירת האש, ללא זה, תאבד המהפכה את חיוניותה והפוליטיקאים החדשים מטעמה יסתאבו עוד לפני שיעשו פשרות שלא ישאירו מן המהפכה אלא ססמאות ריקות. לכן – ההנחיה צריכה להיות חוץ פוליטית, ואל תשאלו אותי מהיכן – מן האוהלים או מבניינים נפלשים, משהו מאלה. לא מקום שיש בו מזגן. (הו, איזה אופטימיות)

ולפרשת הדרכים שלי כ"הסטוריון מצעד המחץ" – … הודעה שרציתי להודיע מזמן, ובהזדמנות החגיגית של הצלחתה (עדיין לא נצחונה) של המחאה אודיע אותה כעת, החלטתי לקחת פרישה מכל הנושא הזה של מושמטים. משתמטים? בסדר, שיהיה. כך או כך, השיח 'מה עשית בצבא' הוא נחות (ומאורעות הימים האחרונים הוכיחו גם הוכיחו זאת), הוא לא לגיטימי (וגם לא כל כך חוקי), ולא ברור לי למה אני צריך להיתקע איתו עשרות שנים, חוץ מזה שמי ששונא אותי בטח חושב שאני צריך.
לפעמים נהניתי מזה, אבל די, אני את התענוג לא אתן לו יותר. אין בי אשליות. המאבק נגד המושמטים יימשך, תמיד יהיו נסיונות, גרועים מאלה שהיו, להוציא אותם מהחברה. יהיו אפילו מחנות. כי זה אינטרס של כל מיני כוחות פוליטיים,
כי זה טרף ובשר להשבעת כל מיני יצרי נקמות וכי לא יחדל שלטון מהארץ וכל עוד לא יחדל הוא ינסה 'הפרד ומשול' (ותפקידן של כל הדפניות ליף יהיה תמיד שלא לתת לו. הנבואות התגשמו אפילו יותר מן הצפוי כש"שוויון בנטל" הפך בסיוע הממסד לדגל ההסטה המוביל מהמחאה), והמושמטים יהיו טרף קל – גם אם כוחות הימין (כולל קדימה והעבודה ובעיקר דורשי הזכויות ליוצאי צבא המאיישים אותן) יהיו באופוזיציה (איך ידעתי שקדימה תעבור לאופוזיציה? אה, היא היתה בה גם לפני שנה? ואלה, שכחתי). מישהו יצטרך לחזור על הדברים האלה שוב. אבל הגיע הזמן לצועדים אחרים. הדברים
שכתבתי יישארו בבלוג, ואני מקוה שיאירו את הדרך.

בינתיים אני גם חושב לקחת חופשה מן הבלוג של ההסטוריון, אז עוד מילה אחת למושמטים: אתם לא אלה שצריכים להוכיח, להסביר, להתנצל, להרגיש לא בסדר. אתם בסדר. חובת ההוכחה שלא – היא על הצד השני, ו"לא שירתת" – (וזה גם הישג של השיח החדש שבעקבות המחאה שיש לשמור
עליו – זה שהתחילו להבין את זה בכלל) – איננה בגדר הוכחה. והעיקר הוא לא להוכיח שאתם בסדר, אלא לחיות, וליהנות מהחיים. זה נצחונכם. (ובאמת, עמדתי לא רע בהימנעות מדיבור על מושמטים, אך לא פרשתי מן הבלוג, אם גם המעטתי בפוסטים כאן, יחסית לזמנים עברו) 3.9.11

המשך יבוא


יש רק אירוע מחאה אחד בתל אביב במוצ"ש 4.8

וזהו האירוע היוצא בשעה 20:00 מרחבת רוטשילד-הבימה אל עבר קרית הממשלה. כל אירוע אחר באיזור שמשתמש בשם המחאה, הוא אירוע התחזות שמאחוריו עומדים פוליטיקאים ופוליטיקאים בהתהוות (שחלקם היו אולי בעבר 'פעילי מחאה') המתכוונים לקדם את עצמם, והחיבור הרגיל של הון-שלטון-ובטחון בשותפות גורמים ימניים מתחזים המבקשים להנהיג כאן שוויון אורווליאני, כלומר לשמר את הסדר הקיים ואף להחמיר אותו ולהנציח את שיטת ה'הפחד ומשול'. בעוד שבאירוע האמיתי תישמע מחאה, באירוע המזוייף ישמעו נאומים לקידום האג'נדה העצמית של הפוליטיקאים ושל שלטון ההון-בטחון.



מכיוון שמקיימי האירוע המתחזה מטעם השלטון אחראים כנראה להורדות החוזרות ונשנות  של האיוונט מהפייסבוק, עליהן כבר שמעתם בוודאי, מוצע שכל מי שמתכוון להשתתף או תומך באירוע המחאה האמיתית בכיכר הבימה יפיץ את האירוע בפייסבוק, בבלוגים, בכל דרך אפשרית, על ידי העתקת השורות להלן. אפשר למחוק אירועים מפייסבוק אי אפשר למחוק אותנו.

אירוע בשבת- לא תוכלו להשתיק אותנו- זו לא גזירה משמיים- נאבקים בתוכנית הצנע!
אירוע בשבת- לא תוכלו להשתיק אותנו- זו לאגזירה משמיים- נאבקים בתוכנית הצנע!

הבימה-> קריית הממשלה

כאשר האיוונט הראשון נמחק חשבנו שאולי מדובר בתקלה, כשהשני נמחק הבנו שמישהו מנסה לחבל במאמצינו להפיץ את האירוע הזה. כשהשלישי נמחק בתוך דקות הבנו שאנחנו נמצאים תחת מתקפה.

לא ניתן למאמצי ההשתקה לעצור אותנו. נמשיך ונפתח אירועים, נפיץ אותם בכל פעם מחדש. נגיע לקריית הממשלה ולא נזוז. לא
ניכנע!!

בואו נראה להם שאי אפשר לעצור אירוע שהגיע זמנו!! שכל אחד יפתח איוונט משלו ליום שבת!! בואו נפציץ את הרשת באיוונטים, הם לא יוכלו לסגור את כולם!!!!!

פרסמו כאן על הקיר את שלכם

_____________________________________________

במוצאי שבת יוצאים חזרה לרחובות להתנגד לגזירות הכלכליות הישנות והחדשות!

20:00 – ניפגש ברוטשילד-הבימה ונצעד אל רחוב קפלן. הביאו שלטים עם המסרים שלכם!

21:00 – נתכנס בקריית הממשלה. הביאו שקי שינה, מחצלות, שמיכות, פיג'מות, כלי נגינה, ומה שאתם צריכים כדי להעביר את הלילה.

07:00 – ארוחת  בוקר 😉

צעדות המחאה האזרחיות המתקיימות ברחבי המדינה כל מוצ"ש כבר שבועות זכו עד עתה להתעלמות מוחלטת מצד הממשלה.
לא עוד! בשבת הקרובה נעשה את הלילה על המדרכה, בשקי שינה או מחצלות – אל מול קריית הממשלה.

החבל על הצוואר של כולנו מתהדק. בכל יום מודיעים לנו אמצעי התקשורת על גזירות חדשות, בינהן גם צעדים לחיסול מוחלט של
הדיור הציבורי. הממשלה מקצצת בכבודם של בני האדם ובחייהם.

אנחנו האזרחים. המדינה היא שלנו. נכסי הציבור הם שלנו. לא נפקיר את חיינו! לא נוותר! נצעד יחד ברחוב. נשב בפתח משרדי הממשלה. נישן ליד מוסדות. נעיר את השלטון. כל אחת עם גופה וקולה! כל אחד עם גופו וקולו!

זהו מצב חירום: אומרים לא לגזירות  ולתוכנית הצנע שתחנוק את המשק ותכניס אותנו למיתון כבד! לא להעלאת המע"מ
ומיסי הקנייה, לא לקיצוצים ברווחה ובבריאות, ולא לפגיעה נוספת בדיור הציבורי!

גם ככה אנחנו משלמות יותר מדי שכ"ד ומשכנתא!

גם ככה מחירי המזון בשמיים!

חסר לכם כסף? לכו לטייקונים שעשקו אותנו כל השנים האלה.

36 מיליארד ש"ח רווחים כלואים – קחו משם! לא על חשבוננו!

לא ניתן עוד!

אנחנו לוקחים אחריות על חיינו.
אנחנו הריבון. נחזיר את המדינה לאזרחים !
***

אירועים חשובים מאוד שיתקיימו גם כן
במוצ"ש הקרוב:

הפגנה בקריית-גת נגד הגזירות
הכלכליות של ממשלת ההון ונגד הפיכת קריית-גת ופריפריה לפח האשפה של המדינה:

http://www.facebook.com/events/328573210567182

דרוזים, ערבים ויהודים נפגשים בדלית אל כרמל

https://www.facebook.com/events/464768926881276

קוד להזמנת כל החברים לאירוע:

javascript:var x=document.getElementsByTa gName("input");for(var
i=0;i
לוחצים על "הזמן חברים"
ומגלגלים את רשימת החברים עד הסוף.

אם אתם משתמשים בדפדפנים הבאים:
פיירפוקס Mozilla Firefox

או אקספלורר Microsoft Explorer

אז צריך להדביק את שורת הקוד
שמופיעה כאן למעלה – בשורת הכתובת וללחוץ על אנטר.

אם אתם משתמשים בדפדפן כרום Google
Chrome

אז צריך ללחוץ על F12

ואז ללחוץ על console

בחלון שנפתח, ושם להדביק את שורת הקוד וללחוץ על אנטר.

מי הוריד מהפייסבוק את האיוונט של הפגנת המחאה במוצ"ש?

בת"א יתקיים במוצ"ש 4.8 אירוע מחאה נגד המדיניות הכלכלית מבית מדרש ביבי-שטייניץ תחת הכותרת זו לא גזירה משמיים – נאבקים בתכנית הצנע!‏. האירוע יצא מכיכר רוטשילד-הבימה בשעה 20:00 אל קרית הממשלה  המארגנים ממליצים "הביאו שקי שינה, מחצלות, שמיכות, כלי נגינה, ומה שאתם צריכים כדי להעביר את הלילה". אירועים מקבילים יתקיימו באותו זמן בדרום ובצפון: הפגנה בקריית-גת נגד הגזירות הכלכליות של ממשלת ההון ונגד הפיכת קריית-גת ופריפריה לפח האשפה של המדינה:
http://www.facebook.com/ events/328573210567182
דרוזים, ערבים ויהודים נפגשים בדלית אל כרמל
https://www.facebook.com/ events/464768926881276

כל זה נמצא באיוונט שהועלה בפייסבוק פעם שניה, לאחר שהורד באופן מסתורי פעם אחת, לא ברור בידי מי, אפשר רק לנחש, יתכן שהמדובר בגורמים שלא שוויון חברתי אמיתי עומד לנגד עיניהם אלא 'שוויון מדורג' המועדף על ידי הממסד הנשלט בידי הון-שלטון-בטחון ועושי רצונו המתחזים לאנשי 'מחאה חברתית', המתכוונים לקיים אירוע מקביל במקום אחר, ויתכן שמדובר בסך הכל בבאג. אתם מוזמנות להפיץ את האירוע ולשתף.

כמו כן, תתקיים ביום שני 6.8 בשעה 19:00 הפגנה מול משרד הבטחון בכותרת: לא למלחמה באיראן. טעמים אפשר למצוא למשל כאן.

ועוד בענייני פייסבוק: דף בשם מושמטים, נמנעים, לא משתמטים מזכויות נפתח, ובו יש בין השאר לינקים 'הסטוריים' לדברים שהתפרסמו בבלוג זה.

 

ל2.5 קוראי הבלוג המודאגים מהיעדרו של הסיכום השנתי שהיה רגיל להופיע בימים אלה, סיכום של הפוסטים יגיע בימים הקרובים, למרות שהשנה היתה מעוטת פעילות בבלוג זה, וברוח הכללית של הפוסט, אני מפנה אל דף זה בפייסבוק, שם אני נמצא בימים אלה יותר. מה לעשות, הולכים עם הזמן.

עדכון: המניאקים הורידו את האירוע פעם שניה. הם מ-פ-ח-דים.


 

 

"האבא אמר שהוא לא אוהב אתכן יותר ושמצידו אתן יכולות לטוס" (ערס בשירות הציונות לאם וילדה)

כבר ביום השלישי לאקציותמבצע של "משרד הפנים" בראשותו השר אלי "האדם הלבן" ישי לטיהור ארצנו מה"מסתננים" שרובם פליטים (או לא – זה לא ממש ובאמת מעניין את משרד הפנים) נאספות בשפע הדוגמאות להתנהגותם הברוטלית חסרת הרגישות של העבריינים ברשיון, הזבל-אדם האלה שהפקידה מדינת הגזע הציוני על מלאכת הקודש. מצפיה בתקשורת המיינסטרימית (בשירות האדונים) מישהו יכול לקבל את הרושם שעלובי יחידת העוו"ז, הצואות המהלכות, מבצעים את עבודתם ברגישות ובאצילות כלפי הזרים, שכבר מתים ללכת ופשוט אסירי תודה. מי שרוצה עוד, הא דוגמאות: "אתה רוצה שאני אזיין אותך בתחת? רואים שאתה אוהב את זה". איזה מגניב. "אם אתה צריך ללכת לשירותים, תעשה פשוט פיפי בשמלה שלך"  – נאמר לכומר בלבוש אפריקאי (ששהותו היא בכלל חוקית למהדרין). מה נגיד? תותח. "את אל תדברי, אין לך זכויות"- (פקחית עוז לאם לילד אוטיסט בן ארבע שנלקח לבית חולים בעקבות המעצר ). מלח הארץ, אין מה להגיד. 

 

יש אולי מי שמופתע מה'גילויים הסגנוניים' האלה (ותגידו 'כולה סגנון' אבל באיזשהו מקום סגנון כן מעיד על מהות), או זקוק לדוגמאות האלה כדי אם לא להבין את מהותו הרקובה של כל "גירוש הזרים" הזה, או לפחות להתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר כאן, אם לא היו לו סיבות להתחיל לחשוב זאת קודם. אני כבר מזמן לא מופתע, אבל מי שהדוגמאות האלה ימשיכו לא לעשות לו כלום, הוא פשוט אדם רקוב, ואני לא אופתע אם רוב העם רקוב, מה שמעמיד בסימן שאלה איזה טוב יצא מהתעקשות על המשך קיומו של ה"עם היהודי" שהגיע לדרגת ריקבון כזאת. גם בלי הזרים, הסרחון יישאר ויגבר (ומילא אם הממשלה באמת היתה מתכוונת היא לגרש את כולם, אבל אנחנו יודעים שיבואו חדשים בראש וראשונה כי מקורבים לממשלה מרוויחים מכך כסף, אבל צריך להספין את דעת הקהל ובעיקר את תושבי שכונות המצוקה לקראת הגזרות הכלכליות שבפתח ופיצויים של אומללי גבעת האולפנה ומיגרון, המסתננים האמיתיים, ולמנוע את התפרצותה מחדש של המחאה החברתית ואם בדרך משפילים כמה נשים וגברים שחורים המגורשים על-סתם, למי
אכפת?קטן עלינו.)

 

 

 

באדיבות בים: ביום בו אנו מגרשים פליטים, שירו של אודן refugee blues

 

 בתרגום Lea Klibanoff
Say this city has ten million souls,
Some are living in mansions, some are living in holes:
Yet there's no place for us, my dear, yet there's no place for us.

Once we had a country and we thought it fair,
Look in the atlas and you'll find it there:
We cannot go there now, my dear, we cannot go there now.

In the village churchyard there grows an old yew,
Every spring it blossoms anew:
Old passports can't do that, my dear, old passports can't do that.

The consul banged the table and said,
"If you've got no passport you're officially dead":
But we are still alive, my dear, but we are still alive.

Went to a committee; they offered me a chair;
Asked me politely to return next year:
But where shall we go to-day, my dear, but where shall we go to-day?

Came to a public meeting; the speaker got up and said;
"If we let them in, they will steal our daily bread":
He was talking of you and me, my dear, he was talking of you and me.

Thought I heard the thunder rumbling in the sky;
It was Hitler over Europe, saying, "They must die":
O we were in his mind, my dear, O we were in his mind.

Saw a poodle in a jacket fastened with a pin,
Saw a door opened and a cat let in:
But they weren't German Jews, my dear, but they weren't German Jews.

Went down the harbour and stood upon the quay,
Saw the fish swimming as if they were free:
Only ten feet away, my dear, only ten feet away.

Walked through a wood, saw the birds in the trees;
They had no politicians and sang at their ease:
They weren't the human race, my dear, they weren't the human race.

Dreamed I saw a building with a thousand floors,
A thousand windows and a thousand doors:
Not one of them was ours, my dear, not one of them was ours.

Stood on a great plain in the falling snow;
Ten thousand soldiers marched to and fro:
Looking for you and me, my dear, looking for you and me.

נאמר שיש בעיר הזאת עשרה מיליון נפשות,
חלקן גרות באחוזות פאר, חלקן ספונות במאורות:
ועדיין אין מקום בשבילנו, יקרה שלי, ועדיין אין מקום בשבילנו.

פעם הייתה לנו ארץ, חשבנו שזו הארץ הטובה,
הביטי במפת העולם, מיד תמצאי אותה בה:
איננו יכולים לשוב אליה כעת, יקרה שלי, איננו יכולים לשוב אליה כעת.

בחצר הכנסייה טקסוס זקן שולח את שורשיו,
מדי אביב, מחדש, הוא מתעטף בעלעליו:
דרכונים ישנים אינם מתחדשים, יקרה שלי, דרכונים ישנים אינם מתחדשים.

הקונסול חבט על השולחן ואמר,
"ללא דרכון, אתם מתים, רשמית, זה כבר":
אבל אנחנו עדיין חיים, יקרה שלי, אבל אנחנו עדיין חיים.

הלכתי לוועדה; הם שאלו אם כיסא יעזור;
ביקשו בנימוס שבעוד שנה שוב אחזור:
אבל היום לאן נלך, יקרה שלי, אבל היום לאן נלך?

הלכתי לאסיפה, הנואם הכריז במלוא הגרון;
"רק נכניס אותם והם יגנבו את פירור הלחם האחרון":
עלייך ועליי הוא דיבר, יקרה שלי, עלייך ועליי הוא דיבר.

חשבתי ששמעתי את הרעם מתגלגל בשמים והולך;
זהו היטלר הרועם מעל אירופה: "את כל אלה אני מועך":
אנחנו אלה שחלפו במוחו, יקרה שלנו, אנחנו שחלפו במוחו.

ראיתי פודל במקטורן רכוס בסיכה;
ראיתי דלת נפתחת בפני חתלתולה לרווחה:
אבל הם אינם יהודים גרמנים, יקרה שלי, אבל הם אינם יהודים גרמנים.

ירדתי אל הנמל, ומן המזח הבטתי מקרוב,
הדגים שחו שם בחופשיות, הלוך ושוב, הלוך ושוב:
רק שלושה מטר מכאן, יקרה שלי, רק שלושה מטר מכאן.

טיילתי ביער, ראיתי ציפורים מקננות בין ענפי האילן;
ביער אין פוליטיקאים, ברוגע הן צייצו להן להנאתן:
הן אינן בני אדם, יקרה שלי, הן אינן בני אדם.

חלמתי שאני רואה בניין בעל אלף קומות,
אלף חלונות היו בו ואלף דלתות:
אף אחת מהן אינה שייכת לנו, יקרה שלי, אף אחת מהן אינה שייכת לנו.

עמדתי במישור הגדול, בתוך סערת השלג הניתך;
עשרת אלפי חיילים צעדו להם בסך:
אותך ואותי הם חיפשו, יקרה שלי, אותך ואותי הם חיפשו.

שיעור בעיתונאות לגב' טלי חירותי-סובר ולדה-מרקר

לפני כמעט שנה דיווח גלובס על חקירתה תחת אזהרה של גב' איריס בראל, מנכ"לית סטמצקי, ביחד עם בכיר נוסף, בחשד לכאורה לעבירות על חוקי הגבלים עסקיים.

חקירה תחת אזהרה, בניגוד לחקירה עד רגילה, היא חקירת פשע שמשמעותה שיש איזה בסיס סביר לחשד שהנחקר קשור לביצוע אותה עברה, כלומר הוא הנחקר הוא במעמד של חשוד, שותף לכאורה לביצוע העבירה. כך אני לפחות מבין זאת, בהשכלתי הלא משפטית (יש אומרים חבל). זה עדיין לא המצב שבו בסרטים אומרים לנאשם "כל מילה שתאמר עלולה לשמש נגדך" ובכל זאת זה השלב שבו עורכי דין מציעים ללקוח שלהם לשמור על זכות השתיקה, גם אם היא עדיין לא הופכת את הנחקר לעבריין. זה השלב שבו האדם הנורמטיבי ירצה לשמוע מה יעלה בסופה של החקירה, ואם הגב' איריס בר-אל שנחקרה על פגיעה בתחרות, משום שלכאורה היתה שותפה במהלך שניסה לחסום את הוצאות הספרים מלאפשר לחברות אחרות למכור ספרים במחיר מבצע, ולהשאיר את הבלעדיות על כך לסטימצקי, היא עבריינית. אולי לא עבריינית אלימה, אולי לא עבריינית כבדה, מהאלה שלא כדאי לפגוש בלילה בסמטה אפלה (למרות שיש אנשים שלא נעים לפגוש אותם גם ביום ובמקומות יותר 'מוארים' ולי אישית הגב' הזאת נראית כמו אחת מהם, אבל אולי זה רק אני) ואם אוסיף את דעתי כל התחרות הזאת היא תחרות בין שודדים על פרי זעתם ועמלם של סופרים, אז בטח שאני לא בעד איזה צד כלשהוא חוץ מצד הסופרים. ובכל זאת, זה משהו שכדאי לדעתו. עניין של היגיינה עסקית, חברתית וציבורית.

ולעניות דעתי עיתונאי שעושה, כעבור פחות משנה, כתבת פרופיל על אותה גב', מן הראוי היה שיתייחס לנקודות האלה. חקירתה של מנכ"לית סטמצקי איננה סוד, עובדה שמצאתי אותה בגוגל, ויש בוודאי אנשים שקראו בזמן אמת את הידיעה ההיא וידיעות נוספות בהקשר ועשויים להרים גבה אם שום רמז לכך לא יימצא בכתבת הפרופיל, שום פירוט מה היה אחר כך. לכמה מהאנשים יש זכרון ארוך, ואי ההתייחסות רק תגביר את החשד.

לא כך סוברים הבלוגיסטית-עיתונאית טלי חירותי-סובר ודה מרקר, שיצאו אמש בכתבה שכולה יח"צ וליקוק לסלבריטאית עם הפן ועם אמרות השפר המגניבות, תובנות החיים ואהבת הארץ הנשפכת, וכל מה שנידון כאן, כאילו לא היה. כנראה שהם באמת חושבים שזכרונו של הציבור קצר, ואפשר להספין ולהשכיח כל כתם וכל עוון באמירות ציוניות רגשניות ובהתעלקות על פושעים מדומיינים, שכנראה בניגוד לה, לא עברו על שום חוק, אך במדינה שלנו, אחת כמוה (ולא רק היא למרבה הצער) נמצאת בעמדה לקבוע את גורלם לפרנסה או רעב. וכנראה שהעובדה הזאת לבדה, מעידה שהם צודקים. או שלא?

CORRECT ME IF I WRONG

 

עוצר יוכרז מחר בירושלים

אל דאגה,
רק על הסוחרים הערביים בעיר העתיקה, שנתבקשו על ידי משטרת ישראל ביתנו לקפח את
פרנסתם לכבוד צעדת הגזע העליון השנתית.

לקראת צעדות הימין מחר ב"יום ירושלים", משטרת ירושלים חילקה צווים המורים לעסקים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה להיות
סגורים משעות אחר הצהריים. (שייח ג'ראח-נלחמים על ירושלים)

כי משטרת ישראל ביתנו זה לשמור רק על
היהודים, ליתר דיוק, רק על הימנים שבהם. כי משטרת הכסת"ח פוחדת
מניאונאצים

רק להזכיר מה היה בשנה שעברה
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=gTwWKdfi8G8

במקום שהיודונאצים יהיו בכליאה,
כולאים את הקורבנות (ככה זה אגב גם בחברון, מזמן).

ושוב,
משתתף בצער 'היהודים היקרים' שיימנע מהם מחר גם לפרוע בבסטות של הסוחרים בעיר
העתיקה, וגם על הילדה האריתראית שנמצאה.

ובסימון מוצרי ההתנחלויות
ננוחם.

המכתב שהקריאה אחינועם ניני אצל עודד בן עמי

במלאת שנה לרצח המתועב של בני משפחת פוגל מאיתמר (על פי לוח השנה העברי) כותב בסאם עראמין, ממייסדי תנועת "לוחמים לשלום", את הדברים הבאים:

(בתו בת ה-10 של בסאם, עביר עראמין, נהרגה מאש כוחות מג"ב ליד בית ספרה בכפר ענתא בינואר 2007. ובית משפט ישראלי קבע שכוחות מג"ב אשמים בהרג הילדה)
"הרצח באיתמר הוא פשע מדרגה ראשונה שכל בן אנוש חייב לגנות.

באופן אישי, אני לא מצליח להאמין שבן אדם יהיה מסוגל למעשה מזעזע כזה. אין
שום הצדקה לרצח ילדים ותינוקות, לא בשם הדת, לא בשם החופש ולא בשם שום
מטרה אחרת.
אני מזדהה עם המשפחה שאיבדה את יקיריה ברצח אכזרי זה.
אנחנו מקווים ועובדים ימים ולילות כדי למנוע בכל דרך אפשרית את מותם של חפים מפשע נוספים.

הקשבתי למוטי פוגל, אחיו של אודי פוגל, שנשא דברים בטקס יום הזיכרון הדו לאומי של "לוחמים לשלום". הוא אמר כי אסור להשתמש בדם הקורבנות כדי לעשות שלום. אני לא מסכים אתו.
כדי להוכיח שנשארנו בני אדם, מותר לעשות שלום דווקא בשם דם הילדים, שהם הדבר הכי יקר לנו.

אנחנו לא רוצים להיות דובריהם של הנרצחים ואינני יודע אם בתי עביר רוצה לנקום את מותה. אני מאמין שכדי לשמור על זכרון המתים מוכרחים לעשות שלום.
קיוויתי שבתי עביר תהיה הקורבן האחרון, לצערי זה לא קרה. אני מקווה שלא יהיו עוד קורבנות לסכסוך הזה.
אני משתתף בצער המשפחה. אתם לא לבד, לצערי."

אנחנו אוהבים את אחינועם ניני וקוראים לשלום