בלוג הצועד The VValker's blog

פרוייקט מטעם הפדרציה הגלקטית, שנועד לחבר את בני האדם בכדוה"א (או "החיים האדמיים בכפתור הכחול" כפי שזה מכונה בלשון רשמית גלקטית) לרשת הגלקטית דרך האינטרנט הטלפתי ואמצעי עזר נוספים.
חפא,יליד כדור הארץ ותושב חוזר, מונה ע"י מועצת הפדרציה לנהל את התכנית, שנועדה לטפל במגבלה שמוח האדם נתון בה עקב הקיבולת הנמוכה שלו ביחס למוחות של יצורים אחרים ביקום, מגבלה אשר מונעת ממנו לדעת קבוע ולהכיר את המימדים הנוספים שקיימים ביקום בנוסף על ארבעת המימדים המוכרים, ושדרכם אפשר בין השאר לנהל תיקשור טראנס-גלקטי וגם תעבורה מהירה.
כדי לנהל את התכנית, הזדקק חפא לעוזרים שיעזרו לו בבניית התשתית הפיסית והחברתית לחיבור לרשת, דבר שמשמעותו מהפכה של ממש בחיים האנושיים ובחשיבה האנושית, דבר שבני האדם יצטרכו אליו זמן הסתגלות.
הוא מצא אותנו בתיקשור טלפתי שניהל עוד לפני שחזר לכדור הארץ, וכך הפכנו ל"חבורת המחץ" שליוותה אותו לכל אורך ההסטוריה האלטרנטיבית.

מנהרות התולעת – לשם הוטלו חפא וחבריו, לאחר שהכוכב המדברי נכבש בידי פולשים.
"מנהרות סגורות ואטומות ששכנו על אסטרואיד באחת ממערכות השמש הסמוכות לכוכב הלכת המדברי… בהן צוּפְפוּ כל שוכני היקום, לפחות כך היה נדמה לחפא, דחוקים זה לזה, בלא יכולת לזוז, בתוך לחות חמה ואיומה, כאשר נוזל חום בעל ריח רע שהוזרם מפעם לפעם מאי שם בנתזים שצלפו בעור, משמש בתור המזון האחד לכולם. ונוראה במיוחד היתה ההרגשה שכל הזמן יש משהו בלתי נראה שדוחף אותם מאחור או מקדימה, ואם לא ייזהרו הם צפויים בכל רגע להירמס. וחפא ראה הרבה חייזרים נרמסים. מזל שהוא וחבריו נמנו עם היצורים הגבוהים יותר, ויכלו לתת ידיים אחד לשני, לשמור אחד על השני מבעד לגושי החיים המצפצפים, הנושמים והנדחסים שהפרידו ביניהם." (כאן – הסיפור המלא.) לאחר שהצליחו לברוח משם ולהשקיף על המנהרות מבחוץ, נראו המנהרות לחפא וחבריו "חיות ורוחשות, כמו תולעים רבות. ואולי היתה זו חיה אחת בעלת שלוחות תולעתיות רבות".

בין הסטוריוני מצעד המחץ קיימת הסכמה שחודש מרץ הוא ה חודש שבשנה.
לא רק משום שבו נולד מקור הכינוי שלי וגם ההסטוריה שבזמן אפשר התחילה להיכתב בו, וגם סיומה (לפחות לבינתיים) נכתב בו. ולא רק משום שזה אותן אותיות של המפלגה שתמיד הצבעתי בשבילה (וכנראה שהפעם לא).
זה חודש שבו נולדים מחדש. האוויר מתמלא פריחה, המון אנרגיה טובה מגיעה, זורמת מאלפי מקומות, מתעוררים מן הדכאון של החורף, מן הבוץ החראי של ינואר פברואר.
זמן להתחלות חדשות. הכל יכול לקרות. זמן להתאהב. ואגב, בלוחות שנה אירופאים קדמונים, זה גם היה ראש השנה. (שימו לב שהחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר קרויים בהתאמה על שמות המספרים 7,8,9,10, ולא כפי שהם נספרים היום)
אפריל ומאי, לעומת זאת, צפויים לנפילה. דיפרסיה. החגים המעצבנים, ימי הזכרון והשואה – לא לחינם הם נקבעו לחודשים אלה.
אחר כך, שאר השנה הולכת לה סתם. האביב של מרץ לא יחזור, עד השנה הבאה.
כך זה היה אצלי תמיד.

והפעם זה יצא מתאים גם לבחירות אצלינו, שיתקיימו בסוף החודש. וגם זה, אני חושש, יהיה מתאים.
החודש התחיל עם הרבה אנרגיות של תקווה, יש לי הרגשה באויר שאפשר לשנות דברים. בדרך כלל אני פסימי. חי בהרגשה שמלכות האופל הגלקטי של הקפיטליזם הביביאני-אולמרטיאני, של האדם בזבל, של הקצינים והמתנחלים, נידונה לשלוט פה אולי לעד. לא החודש. הסקרים שלי מראים שהעבודה מצמצמת פערים, גם מרצ מתחזקת (למרות שלשתיהן לא בטוח שאצביע), וביבי לא עולה. לא משנה שהסקר שהתפרסם הערב בהארץ מראה קצת אחרת.
אני מרגיש שהטוב עולה. שסוף סוף אפשר יהיה לאהוב את המדינה הזאת, כמו שקצת אהבנו, בשנים שבין 92 ל95. כשעוד היה חלום. ולא רק אני מרגיש את זה. אנשים נהיים חייכנים יותר, פתוחים יותר, פחות מפוחדים, תחרותיים, עויינים זה את זה.
אבל תמיד אחרי מרץ, בא אפריל. ובאפריל, יש חשש כבד, שאנחנו שוב נשמע, בהתאם לחודש, על מגעי משא ומתן של קואליציית רשע של אולמרט או ביבי, לבנת שוב שרת החינוך, ומן הסתם גם ש"ס בפנים (שתגרום לנו להתגעגע למגעילים לא פחות משינוי). שוב נהיה במדינה עויינת.
ובמאי-יוני, אחרי שתקום הקואליציה, שוב ישובו הדברים שהוסתרו בחודשים האחרונים, שוב יהיו גזרות כלכליות, חברתיות. ואולי גם הפוליטיקאים שנבחר בהם, יאכזבו.
שוב המציאות הקטנה שלנו, מול עתיד חסר ודאות, ללחום לבד מול כל הכוחות העוינים אותך בחברה הישראלית, ובלי הגנה והבטחה ממשית. או סתם להיות בתוך הוויה יומיומית אפרורית, בנסיון לראות תוחלת באופק, עם מעט רגעים של סיפוק והרבה רגעים של סתם.
אז לפחות טוב שיש עכשיו את מרץ, חודש להתמלא בו, בשביל כל השנה.
לחוות את רוח האביב במלואה, לטייל, לכתוב, לצלם תמונות, לזכור תמיד שכל אביב הוא האביב שלפני.

הסקרים שלי אינם מתבססים על מדגם מייצג או על פילוח אוכלוסיה, או על אוכלוסיה בכלל, אלא בעיקר על הרגשות ותחושות בטן. בכל זאת, כמו שזה נראה, הם אינם נופלים באמינותם מהסקרים האחרים.
וכן, גם הם יכולים להשתנות.
והסקר האחרון שעשיתי, נכון ל28.2, שלי קובע:
קדימה 29
עבודה 21
מרץ 6
חד"ש 4-
ליכוד 18+
ש"ס 14-
איחוד לאומי 11
ליברמן 7
יהדות התורה 6+
רע"ם 4+

שמפלגה (לפחות שרצה לשלטון) מעמידה בראשה רוח רפאים.

הכתום של האיחוד הלאומי עלול לגרום לי להחליף את הכתום בכותרת האתר, עד שבחרתי את הצבע הזה. הוא דווקא יפה.

מן המסתמן כעת, נראה שחלק גדול מן התשדירים יוקדש לזריקת בוץ בין ביבי וקדימה. נקוה שיהיה מי שידע לנצל את זה, כמו שאמרו אצלינו בבית הספר "שניים רבים, שלישי לוקח".

הלב יוצא כמו תמיד אל כמה מפלגות קטנות שאין סיכוי שיעברו את אחוז החסימה. אחרות מגעילות.

ובסקרים אצלי, כזכור, קדימה מקבלת רק 29. ויש לי הרגשה שהם עוד ירדו.

המקום שאתה לא רדוף בו
שבו אתה מקבל את עצמך
שלֵם ושלֵו.

ואין זה משנה אם תסתער מכאן עם הברקים
או תישאר במקומך.
המקום שבו אתה גאול.
מתוכו אתה בא
מנצח.