ארכיון קטגוריות: 0 זורם

כמו שחשדתי, באוגוסט היה באג. הטבלה לפעמים כן משקרת, אבל גם באומדנים שנראים מדוייקים יותר, אוגוסט של 2007 היה החודש המוביל אצלי בכל הזמנים, והפוסט מה23/8, שבילה סוף שבוע שלם בעמוד של נענע, מוביל בכניסות ותגובות וקישרו ודיברו עליו אפילו בפורום "פיתוח גוף". מה שמעורר את השאלה אם לא מגיעה לנו, הבלוגרים המקומיים, שותפות ברווחיהמשך לקרוא "סטטיסטיקה ב'"

בחצי השני של השנה היה אוגוסט החודש החזק ביותר מבחינת כניסות – והוא גם החזק בכל הזמנים אצלי (33,028). בו גם כתבתי את מס' הפוסטים הרב ביותר (21), אם כי רוב הכניסות היו בגלל פוסט אחד מסויים. אחריו, בחצי השני, באים ספטמבר ודצמבר. נובמבר הוא החלש ביותר בחצי השני של השנה, וגם הממועט בפוסטים (5).המשך לקרוא "סטטיסטיקה א'"

זאת אומרת, בפני נרשמים שאינם רוצים להפקיר את שמם בידי האנשים המפוקפקים הללו. ויש להם על מי ועל מה להגן (ומה להסתיר) בנעילת הפורום. שוב תזכורת – כותרות המיילים האחרונים שקיבלתי מהם (הכתובת ממנה הגיעו, השייכת למ. – אחד ממפעילי האתר של "שוויון", שעוד העז לאיים עלי בעצמו אם אפרסם את כתובתו – שמורה אצלי,המשך לקרוא "פורום "שוויון בנטל" נסגר"

גיל מעמותת "שוויון למען חוסר שוויון" או משהו כזה, לא יכול להתמודד עם "הזויים", שנכנסים לאתר שלו ושל חבריו, ומעליבים אותם. באמת לא יפה. לכן הוא קורא לגננת: "אני, גיל, לא יכול לסבול את העובדה שלא כולם אוהבים אותנו, לא כולם רוקדים לפי החליל שלנו, ויש אנשים שיש להם תפיסות שונות משלנו בענייני צבא, מדינה,המשך לקרוא "גיל קורא לגננת"

לאורך הים הכוכב הנודד הולך, באור ירח מלא אל האורות הרחוקים ליד המשאית הם הולכים וישנים… והכוכב מתרחק ומתרחק אש נגדית בוערת לחזור על החוף בודדים העקבות בדממה העתיד הוא גם זכרונות העבר נשבר אל העתיד (עפ"י שיר מן המאה שעברה)

כך אתר הארץ היום, נכון לפעם האחרונה שגלשתי. וגם בעמוד המרכזי: אז כמה הערות למערכת הנכבדה: א. אם אפילו אצלכם כתוב שיש 7.3% אי-מתגייסים מטעמי פטור רפואי (ולצורך העניין נוסיף גם את אלה שיש להם רישום פלילי) – הרי אף אדם סביר לא חושד בהם, לפחות לא בכולם, שהם בחרו להיות לא-בריאים (וגם ברישום הפליליהמשך לקרוא "אמ'שלכם משתמטת (כמה הערות למערכת הארץ) וחשיפה נדירה"

אחרי ששוב, בריטואל השנתי, עמדו, על תקן של "שמאל" שר הבטחון וראש עיריית ת"א והדליקו את מדורת השבט של היפים, הצודקים (ואגב, בלי נוכחותו על הבמה של אף ערבי אחד, ואף אחד מכל אלה שכתבו על הערב, לא חשב על זה, כאילו זה ברור מאליו, ובכלל שכחנו שזה היה בגלל השלום, הכל). אחרי ששוב נזכרנוהמשך לקרוא "ועכשיו אפשר לחזור לנורמליות"