ארכיון קטגוריות: רשת א.

איל בד כשאנשים מדברים על 'קיצוניות', לימין או לשמאל, הם נוטים תמיד לייחס אותה לאיזה מיעוט. תמיד זה 'המיעוט הקיצוני', שלא לומר 'עשבים שוטים' שעה שהרוב, תמיד הוא מתון. כביכול, מחזיקה הקבוצה המספרית הגדולה ביותר של בני האדם איזה מפתח נכון, שביל הזהב ושביל האמצע שהקיצונים יימח שמם מנסים להטות ממנו אל התהום שבצד הדרך.המשך לקרוא "כאשר הרוב הוא הקיצוני"

לָמָּה הוּא לֹא מְפַגֵּר כְּמוֹ שֶׁהוּא צָּרִיך לִהְיוֹת לְפִי הַהִגָּיוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. לָמָּה הוּא מֵבִין עִנְיָן. לָמָּה הוּא יוֹדֵעַ לְחַבֵּר דְבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים לָמָּה הוּא מַשִּיג אוֹתָנוּ בְּרִיצוֹת לָמֶרְחַקִּים? בִּכְלָל מַה הוּא, חַלָּשׁ אוֹ חָזָק לֹא מְבִינִים אֲנַחְנוּ מְבֻלְבָּלִים זֶה הוּא שֶׁמְבַלְבֵּל אוֹתָנוּ מַפְרִיעַ לָנוּ לִישון מֵפֵר אֶת סְתָּלְבֵּט הַשְׁתִיקָה לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּדֵּר בַּמָּקוֹם שׁלוֹ בַּשוּרָה הוּאהמשך לקרוא "שיר הרוב/ א.ב."

מאת כותב בקפה (ירושלמי) הועלה גם בבלוג 'רשת א.' מוקדש באהבה לאוכלוסיה מוכה, אשר לא בחרה את גורלה. "המלעונים היו פה לפני הסחים!" (מ. לעון, חכם מלעוני. אגב, כל המלעונים חכמים) המלעון הוא כמוני, כמוך, כמו כל אחד. רק שהוא מלעון. הוא ראוי לטיפול של חמלה, אמפתיה והרבה פוליטיקלי קורקט, כי המלעון הוא רגיש מאד,המשך לקרוא "מלעון רשת*, מי ידע חייך (תחשוב מלעון – תחשוב חיובי)"

בֵּין גְּדֵרוֹת וְחוֹמוֹת הַאִם עוֹד חַי הוּא הַמְהַלֵּךְ בֵּינֵיכֶם הַאִם אֶת הַנִּיצוֹץ אַתֶּם עוֹד רוֹאִים מֵאָז שָׁקַע הַיָּרֵחַ בֵּין חוֹלוֹת וּסְלָעִים הַאִם יֵשׁ נְשָׁמָה הָרוֹאֶה אֶת חַיֵּי עַצְמָהּ אֲשֶׁר תּוּכַל לְהַשְׁווֹת אֶת הַמִּדְבָּר לְאוּרָנוּס אוֹ שֶׁזְּכוּכִית שְׁקוּפָה עוֹטָה אֶת הַכֹּל וּמֵעֵבֶר לָהּ אֵין חַי וְאֵין מֵת הַמִּתְהַלֵּךְ בְּעוֹלָמוֹת אֵלֶּה וְלֹא רוֹאֶה בָּהֶם דָּבָר 1981

מִתְפּוֹצֵץ לִהְיוֹת בְּכָל מָקוֹם בַּכֹּל לָגַעַת וְלֹא לְהַרְפּוֹת. וְגַם שִׁיר יֵשׁ לִי, אֵיזֶה יֹפִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר. לֹא לְוַתֵּר לֹא לְהִסְתַּתֵּר מֵעַצְמִי לְפַחֵד אָז מָה אִם אֲנִי עֲנָק וּמִתְרוֹצְצוֹת בִּי תְּחוּשׁוֹת לִפְעָמִים שֶׁאֵינָן עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד 1996

אוֹתָהּ הַגִּבְעָה זֶה רַק אֲנִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי שָׁקוּף אֵל מוּל דּוֹרוֹת צְעִירִים בְּאֵין הַפְסָקָהּ כְּלָבִים שֶׁהֶחֱלִיפוּ אוֹתָם הַרְבֵּה חֲתוּלִים חִידַת הַחַיִּים זְרִימָה אֵין מַפְסֶקֶת מַרְגִּיעָה מְאֹד בִּשְׁעַת שׁוּלֵי הַצָּהֳרַיִם בַּמּוֹרָד הַגִּבְעָה הַיְּרֻקָּה וְקוֹל הַמּוּאַזִּין מִסְתַּלְסֵל לִנְצָחִים נכתב לראשונה מחרתיים לפני שנה

בראשית בראו אלוהים שני עולמות בצלמם כדמותם. את שניהם בראו אלוהים בו-זמנית, ואולי יותר נכון לומר, מכיוון שעדיין לא בראו את הזמן, אין בכלל משמעות לשאלה מתי נבראו העולמות. את העולם הראשון בראו אלוהים בשבעה ימים, והוא סגור וצורתו צורת ביצה, ובתוכה שמים ממעל וארץ מתחת, ומה שבשמים לנצח בשמים – השמש, הירח, הכוכבים, הציפוריםהמשך לקרוא "שני עולמות/ אגדה למוצאי שבת"