ארכיון קטגוריות: כוכבים בחוץ

תקיפה היא מעשה נפשע, וגם לא חכם. על רוב התכניות של דודו טופז, בימים של מלך הרייטינג, ויתרתי (אבל לא אכחיש שאני צוחק עד היום מהאורנג'דה). זכותם של מנהלי הערוץ השני לבחור מי ישדר – לשם כך הם מונו (בלי קשר לעובדה שמה שהם בוחרים כעת מעורר געגועים אפילו לתכניות האהבליות של טופז) והערוץ הואהמשך לקרוא "כולם צדיקים"

אני חושב שדבר כזה עוד לא היה, אולי אני טועה, לא אתפלא. אבל אני עוד לא שמעתי. תכנית ריאליטי שהיא בו זמנית הסרטה של סרט, על פי עלילה כתובה, כלומר השחקנים, הבמאים, המפיקים, כל הצוות בקיצור, הם בו זמנית עושים את הסרט, ובו זמנית הם משחקים את החיים שלהם, תחת פיקוח של מצלמה, והמטרה –המשך לקרוא "קולנוע ריאליטי – ז'אנר המחכה להמצאתו"

בֵּין גְּדֵרוֹת וְחוֹמוֹת הַאִם עוֹד חַי הוּא הַמְהַלֵּךְ בֵּינֵיכֶם הַאִם אֶת הַנִּיצוֹץ אַתֶּם עוֹד רוֹאִים מֵאָז שָׁקַע הַיָּרֵחַ בֵּין חוֹלוֹת וּסְלָעִים הַאִם יֵשׁ נְשָׁמָה הָרוֹאֶה אֶת חַיֵּי עַצְמָהּ אֲשֶׁר תּוּכַל לְהַשְׁווֹת אֶת הַמִּדְבָּר לְאוּרָנוּס אוֹ שֶׁזְּכוּכִית שְׁקוּפָה עוֹטָה אֶת הַכֹּל וּמֵעֵבֶר לָהּ אֵין חַי וְאֵין מֵת הַמִּתְהַלֵּךְ בְּעוֹלָמוֹת אֵלֶּה וְלֹא רוֹאֶה בָּהֶם דָּבָר 1981

לְהוֹצִיא אֶת הַפְּקָקִים מֵהָאָזְנַיִם. לֹא לִשְׁמֹעַ בִּמְיֻחָד לֹא אֶת מָה שֶׁמְּשַׁדְּרִים. לֹא לְפָרֵשׁ אֶת הָרְעָשִׁים. לַחֲשֹׁב שֶׁעֲדַיִן לֹא לָמַדְתָּ אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הַדְּבָרִים. לַחֲשֹׁב שֶׁאַתָּה בְּגִיל שָלוש. חוֹוֶה חֲוָיוֹת שֶׁלֹּא תִּזְכֹּר כְּשֶׁיְּלַמְּדוּ אוֹתְךָ אֵיךְ לִקְרֹא. לֹא לִהְיוֹת נָתִין. נָתוּן. מִסְפַּר זֶהוּת. לֹא לָבוֹא כְּשֶׁקּוֹרְאִים. מָה לְךָ הַזָּר בְּעוֹלָם חַיְזָר. רוֹאֶה נְקֻדּוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת בְּלִי תִּקְשֹׁרֶת, צוֹדְקִים,המשך לקרוא "מלחמה סרט"

א. על שטרנהל והמיצג של התקשורת והבלוגרים פיגוע ההתנקשות בפרופ' שטרנהל הוא אחד הדברים המפחידים שאירעו בשנה האחרונה, ועל רקע תיאור אינתיפאדת המתנחלים ב"יד יאיר" נגד הצבא, שקראתי במהדורת סוף השבוע שעבר בידיעות, דברים נראים מחרידים עוד יותר. אסור להיות שאנן ונראה שרוב הציבור כן נמצא בשאננות, אולי אפתיות לתופעה הזאת, שבה יש קבוצות שנמצאותהמשך לקרוא ""חזק כדי לסלוח, קל כדי לשכוח""

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה. בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עירהמשך לקרוא "כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר"