ארכיון קטגוריות: חלוקת קשב

ידענו שהסוף הוא בלתי נמנע, והפגישה עם החור השחור קרובה. אחרי שהסטירה שנתן לי תמקט שחררה את מחשבתי מן האלקטרודות שהצמידו לראשי האדונים וגרמה לי לזכור מי אני, הצטרפתי אל חבורת אדמי הדבורה המורדים. בלילות, בשעה שכל פועלי הכוורת ישנו, היינו נפגשים בקצה אחת התעלות. התעלות נפגשות כולן עם מסדרון עגול, המקיף את ליבת הכוורת.המשך לקרוא "להיות אדמדבורה (2)"

החיים של אדמדבורה הם מאד קצרים. בשנה הראשונה עדיין לא מקצצים לנו את הכנפיים, אבל אנחנו ממילא לא מסוגלים בגיל הזה לעוף בהן יותר מדי רחוק, רק אל השדות שמסביב לכוורת. באותם שדות רחבים היינו יונקים מן הטל שעל האבנים השחורות, מן הבזלת, מן העפרות שבקרקע הקשה, מן המיץ של הצמחים. כל היום היינו מעופפיםהמשך לקרוא "להיות אדמדבורה"

ההיסטוריה הגדולה שנת 0 ליקום – המפץ הגדול. שנת 10.5 מיליארד ליקום – נוצר כוכב הלכת הראשון של אדמי הדבורה. שנת 12.5-13 מיליארד ליקום – המרד הראשון של אדמי הדבורה בראשות תמקט נגד האדונים התנינים, גילוי האינטרנט הטלפתי וקיצורי הדרך בחלל, הקמת בית הספר הראשי של התבונה הגלקטית וממלכת האור הראשונה. יצירת המין האדמי היונקהמשך לקרוא "ההיסטוריה הגדולה וההיסטוריה הקטנה"

המשולש הסגול סימן את הטלפתיה של התבונה הגלקטית. חפא אמר לנו שיש גלי טלפתיה ביקום, בתדרים שונים. צבע הטלפתיה של התבונה הגלקטית הוא סגול. זה היה בסוף השבוע הראשון, לאחר שחפא קבע שכל סופי השבוע שלנו יוקדשו למדיטציה, אימונים ועיון, כל פעם באתר אחר מאתרים שבחר לכך במיוחד בכל רחבי העולם. סוף השבוע הראשון היההמשך לקרוא "המשולש הסגול"

תוך כדי עיון חוזר בפוסטיי הישנים, גיליתי שכבר כתבתי פעם על זמן אפשר. לטובת הקוראים החדשים, שקוראים את ההסטוריה האלטרנטיבית, המתרחשת כולה בזמן זה, אני מעלה בפעם השנייה את הפוסט ההוא, מאוקטובר. חפא היה אומר לנו שזה לא נכון שיש רק עבר, הווה, עתיד. אותו לימדו במקום הרחוק ההוא, שיש גם זמן נוסף: זמן אפשר.המשך לקרוא "כמה מלים על "זמן אפשר""

הכחול או מי שחפא כינה אותו השליט של החלל נראה בסך הכל כמו עין קטנה רוטטת, או כמה קוים כחולים רוטטים שבהצטרפותם יצרו צורה של עין, והיו מופיעים ומתעמעמים בעלטה הכהה במיוחד שאפפה את השולחן, אם ניתן לקרוא ככה לתחום המאורך שנראו בו כמו קוים מלבניים דקיקים מאד, כמעט בלתי נראים, שבו היו נמצאים מנהיגיהמשך לקרוא "נוואמיס"

לאט לאט גם זיהיתי דמויות, וכאשר חפא דיבר וסיפר עליהן, ידעתי על מי הוא מספר. ידעתי כבר שהם ותיקים מאיתנו כמעט במיליארד שנה. את כל השלבים שאנחנו עוברים כעת, הם כבר הספיקו לשכוח. בשביל רובם אנחנו בעל חיים בפלנטה לא מעניינת, נידחת, שגם המחצבים בה הם לא משהו. לכל היותר, אנחנו ילדים מפגרים בשבילם. הםהמשך לקרוא "עלטת מרחב (2)"