כל מיני, בעיקר חרצופים, ייחסו לי מפעם לפעם עמדה לפיה השב"כ עוקב, רודף ומסית באופן סדרתי נגד מסומנים קבועים, לדוגמה המושמטים כקבוצה חברתית.זה היה חלק מהמאמץ שנעשה (במקרה זה אולי באמת היה מעורב השב"כ, אבל זה לא כ"כ משנה בעצם) לצייר אותי בתור מופרע פרנואיד, מאלה שמיחסים לשב"כ את הכל, גם את שינויי מזג האויר,המשך לקרוא "שב"כ העם"
ארכיון קטגוריות: הצועד
פוסט יום-הולדת לבלוג ותערוכה
זה היה לפני 4 שנים. גם אז היתה אולימפיאדה והיו בחירות בארה"ב, אבל רוסיה לא פלשה לשום מקום (מעניין שרוב הפלישות שלה הן בשנים 'אולימפיות-נשיאותיות') ושרון היה עדיין ראש הממשלה, לפני ההתנתקות. אני שיגרתי את עצמי אז באינטרנט (שבו הייתי חדש יחסית ועדיין הרגשתי כמו ילד על יד צעירים ממני פי שתיים שחוללו את המהפכההמשך לקרוא "פוסט יום-הולדת לבלוג ותערוכה"
מורה נבוכים ורשימת חרצופים מתגלגלת
באמצע שנות ה90 של המאה הקודמת, הייתי שותף בקבוצה שיצאה נגד הסטיגמה החברתית על מושמטי צה"ל. בערך מאותה תקופה, יצאה 'ההשתמטות' מהארון, ובגלל סיבות שלא קשורות דווקא בנו, היתה עליה במימדי אי-השירות בצבא ונמצאו אנשים רבים יותר שלא שירתו מסיבות שונות, שלא מתביישים להודות בכך והתקבלו בחברה יחסית יותר טוב מבעבר. מבחינת אלה שמתגעגעים לימיםהמשך לקרוא "מורה נבוכים ורשימת חרצופים מתגלגלת"
חוק הגנה ופיצוי למושמטים (1)
את הקריאה הזאת פרסמתי במספר פורומים וגם שלחתי במייל לבלוגרים, למכרי ומודעי. זוהי רק ראשיתה של עצומה שאני מנסח, וגם אותה אני מקוה בעה"ח לפרסם כאן בימים הקרובים. זה חשוב במיוחד לנוכח כנס של תנועה ניאו-נאצית ישראלית חדשה שיתקיים בעוד יומיים במלון מפואר אחד בתל אביב, שתרם להם את אחד מאולמותיו, הנקרא על שם בירתהמשך לקרוא "חוק הגנה ופיצוי למושמטים (1)"
הצועד בנעליו/ משא תמונות 2
הצועד בנעליו: שנת המשך מבט מורם
אני מאחל לכולנו שיהיה בנו גם השנה הכח לא להשפיל מבט להישיר עיניים מול הבאות. למרות שבשנה הצפויה לא יהיה קל לעשות את זה. רוחות הקרב שאין להימלט מהן יקלו על הגנרלים והאדמירלים, הפוליטיקאים והפודלים בעלי המקלדת שרוצים כל כך להוריד לנו את הראש. הם וכל האספסוף המתלהם שהולך אחריהם. מחנה הרשע. (אל תהיה להםהמשך לקרוא "הצועד בנעליו: שנת המשך מבט מורם"
סיפור/ הצועד בנעליו
בדרך לקנות סיגריות עברתי הערב ליד הכיכר. אני תמיד עובר שם, כשאני הולך להביא סיגריות, או לקחת מכתבים מתא הדואר שבסניף הסמוך. האויר היה צפוף, משהו לא טבעי היה בחום הזה של שעת ערב, אולי זה כך תמיד בימים שבין כיפור לראש השנה. הבחנתי שמישהו עמד שם באמצע הכיכר, בין הספסל לאנדרטה. זיהיתי אותו, למרותהמשך לקרוא "סיפור/ הצועד בנעליו"
