ארכיון קטגוריות: הצועד בנעליו

הרבה מאד זמן אני מתאפק שלא להתייחס כאן לשורת השמצות מתוחכמות ורמיזות, בעיקר באתרי 'רשימות' ו'הארץ' למצב אי שפיותי הנפשית כביכול, שנעשות ע"י חירצופים וכל מיני 'מגיבים עלומי שם'. רמזים שלא פסקו להופיע גם היום, היום שבו הממשלה הכריזה שעלינו לזכור את השואה. אני גם לא רוצה לקשור קשר של גזירה שווה בין ההשמטה וההתוויההמשך לקרוא "איך בכל זאת השמטה-התוויה משרתת השמדה (וגם על הצפירה)"

מעט מלחמות בהסטוריה הן מלחמות של טוב מוחלט ורוע מוחלט. מלחמת העולם השניה היא אחת מהמלחמות המעטות שבהן היה גילוי של הרוע המוחלט. ממלכת היטלר היתה ממלכה של רוע צרוף, והשואה היא ביטויו וגילומו של החומר השטני המפוזר בעולם, שהתאסף והפך למאסה קריטית. אבל מי ניצח במלחמה הזאת? מבחינה צבאית, זה ברור. בעלות הברית כבשוהמשך לקרוא "מלחמת הטוב והרע"

האיר על האדמה, כמו שהיה רגיל במיליוני השנים האחרונות. מקרקעיתו השקופה של המגף הענק שבו היינו טסים, אשר הביא אותנו מן הכוכב, נראה מחנה המותווים בנוגהו של הירח כמו באור יום. כל אור אחר לא היה שם. כמו חסרי חיים נראו אוהליו האפורים, הפזורים על הגבעות הקטנות של חוף לטרון, למרות שהיינו בטוחים שהאנשים באוהליםהמשך לקרוא "ירח מלא, ירח קדמוני"

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה. בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עירהמשך לקרוא "כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר"

הרוח מי רוצה לחזור לשפיות?

* מחיר השנאה משלם על שניסה לפקוח להם את העיניים. בבואו לפני אלוהיו רק היקום יהיה עד לפניו על ריבואות גלקסיותיו המתפשטות למרחקים מלאי ניכור חמים מכמה מליבות האדם. ** אתה יודע שנגמר כשגופה האנרגטי היא מושכת ממך. בלימבו המוזר שבו אתה ממשיך לחשוב את מחשבותיך קיימת כמו ישות כולה חורים כואבים אולי אתה זההמשך לקרוא "פברואר, קור, בדידות רשתית"