ועדיין לא יצאנו מתחום שליטתה של קואליציית האופל הגלקטי.לאחר שסטולי הגנוב והמתורגמן חילצו אותי, ביחד עם כח של חיילי הכחול, מן המקום אליו שיגרה אותי תודעת האופל, מרחק 1500 שנות אור מכדור הארץ, ניתרה החללית שלנו מתחנה לתחנה, ובטכניקות שמבוססות על דבר שנקרא "ביטול היקום והחזרתו" עברנו בכל פעם כמה מאות שנות אור.התחנה הראשונה היתההמשך לקרוא "ניתורי החללית"
ארכיון לפי מחברים:הצועד בנעליו In-his-shoes walker
כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים
הראשון שענה לנו בקשר היה סטולי הגנוב.כשהתחילו האחרים לענות, התברר שהרבה מהם הכרנו כבר קודם.התברר לי ששוטטתי ברשת הטלפתית הרבה לפני שידעתי את זה, או שמעתי על זה בכלל.ולא רק אני.כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים.כי המוח האדמי לא בנוי לדעת קבוע, כלומר לזכור.או שמשהו חוסם אותו שם, בנתיבים המתחברים לשרת העל (superserver) שלהמשך לקרוא "כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים"
על מה שאנחנו חושבים ועל מה שנדמה לנו שאנחנו חושבים
את הפוסט הזה כבר העליתי פעם, באוקטובר (כמה זמן עבר, אני פה עוד מעט שנה, אתם יודעים?) ובגלל שיש קשר כלשהו בינו ובין הפוסטים הקודמים וגם הבאים, אני מעלה אותו שוב:מה קורה למחשבות, ברגעים האלה שהראש ריק, ונדמה שאני לא מסוגל לחשוב על כלום?לצבי יש תשובה: המחשבות נמצאות בנדידה. פשוטו כמשמעו, כמו ציפורים, הן נודדותהמשך לקרוא "על מה שאנחנו חושבים ועל מה שנדמה לנו שאנחנו חושבים"
סְטוֹלפֵּן
גנבתי עט ממשרדשל חברת כח אדםכח הדם.עט שלא תחסר להם הרבהלבוסית (שרמוטה כי תמלוך), לשפחותיה המפוחדותברחוב מחיה העבריתבבואן להמשיך במיוניםבמעבדה לשיבוט המונים.אחר כך נכנסתי לקפהושאל אותי שומר אתיופי אם נשק יש ליהראיתי לו את הבוק בו אני כותב (עוד אין לי לפטופ)ואת העט אשר גנבתילפחות אולי בעט הזאתתועיל חברת כוח האדם לציבורבטיוטות אשר אכתוב.אין ליהמשך לקרוא "סְטוֹלפֵּן"
מלחמת העולמות (או: אחד כנגד מיליון)
אני לא יכול שלא להתרגש מזה ש"מלחמת העולמות" יוצא עכשיו בתור סרט.בפעם הקודמת זה היה על תקליט (היה דבר כזה, לפני הדיסקים) עם קולו של ריצ'רד ברטון המנוח ועם מוסיקה של ג'ף ויין שצבעו חלק מנעורי בצבע מיוחד. המוסיקה, שגם המצאתי לה ריקודים, צבעה חזק גם את מצעד המחץ כפי שאפשר לראות במצעד השנתי שלהמשך לקרוא "מלחמת העולמות (או: אחד כנגד מיליון)"
*
חוֹלֵף בַּדְּרָכִים בְּדִמְדּוּמֵי זִכָּרוֹן שֶׁל אֲחֵרִים מַפְצִיעַ. מִתְבַּצֵּר בְּחַיִּים מִשֶּׁלִּי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ. חַי בָּעוֹלָם וְנִמְצָא בּוֹ זְמַנִּית בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים. צוֹעֵד לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים צְעָדַי לֹא נִרְאִים לֹא נוֹגְעִים מַשְׁאִירִים עִקְּבָהּ קַלָּה עַל פְּנֵי חֹל הָעוֹלָם. בַּמֶּרְחָב, מִסָּבִיב, מַקְהֵלַת הִדְהוּדִים אַחֲרַי הֵם חוֹזְרִים תְּרוּעַת מַחַץ אַךְ הַשִּׁיר לֹא נִשְׁמַע. כְּמוֹ אָקוֹרְד שֶׁל הַבְטָחָה לְעוֹלָםהמשך לקרוא "*"
הstation הלונדוני
הפיגועים בלונדון הזכירו לי שכבר כתבתי על לונדון פעם, בהסטוריה האלטרנטיבית. גם שם זה נגמר לא נעים, ודי אקטואלי."לאט לאט נעלמו ה"דודים הטובים", כך קראנו לאלה ששיתפו איתנו פעולה, מן השטח, והאווירה הלא נעימה שהתחילה כבר בערך מאז דצמבר 1978, וחשתי בה בכל פעם שיצאתי אל מחוץ למתחם, הלכה וקיבלה משמעות מאיימת. כבר לא היההמשך לקרוא "הstation הלונדוני"
