ארכיון לפי מחברים:הצועד בנעליו In-his-shoes walker

חשבתי שהסיבה שהחרצוף הקבוע שלי מיעט בזמן האחרון לזייף תגובות שלי, היא שהוא מגוייס ונמצא עמוק בשטח.לו, הרי, אין פרופיל 21, חשבתי.אז חשבתי.מתברר שלא כך. במשך כל הימים האלה הוא ישב לו כמו עכבר בחוֹר שלו, ולא הגיב אלא כגנב בלילה, במקומות שכמעט אף אחד לא רואה (אבל אני ראיתי).כל זה כדי שנחשוב הוא יעניהמשך לקרוא "גם במלחמה"

"זה חודש שבו נולדים מחדש. האוויר מתמלא פריחה, המון אנרגיה טובה מגיעה, זורמת מאלפי מקומות, מתעוררים מן הדכאון של החורף, מן הבוץ החראי של ינואר פברואר.זמן להתחלות חדשות. הכל יכול לקרות. זמן להתאהב. ואגב, בלוחות שנה אירופאים קדמונים, זה גם היה ראש השנה. (שימו לב שהחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר קרויים בהתאמה על שמות המספריםהמשך לקרוא "המצעד השנתי: 2-3/06: האביב שלפנֵי 2006"

את כולנו מפלילים כבר מגיל אפסכך מגבירים בנו את המוטיבציה להיות "ילדים טובים" ואחר כך "חיילים טובים" "אזרחים טובים" "עובדים מצטיינים וצייתנים", כשברקע של כל זה תלויה מולינו אשמה מתמדת – אוברדראפט נצחי של אשמות, שכדי להפריך אותו ולהוכיח לגדולים/מורים/בוסים/הממסד שזה לא נכון וש"אנחנו בסדר" אנחנו משתדלים כל הזמן להיות "טובים", וגם בכך אנחנו בעצםהמשך לקרוא "המצעד השנתי: 1-2/06"

ראשית האדםסיפרתי פעם את אגדת אדמי הדבורה שסיפר לנו חפא, אגדה המספרת שבני האדם הראשונים ביקום דמו יותר לדבורים מאשר לבני אדם, ובהנהגת הלוחם הקדום תמקט הם מרדו באדונים הלא אנושיים, והתחילו את סיפור התפשטותם ביקום.כאן כמובן עולה השאלה, שהיה מי שלא היסס לשאול את חפא מייד.הדבורים שאנחנו מכירים, הן מטילות וכמוהן כל בעלי הכנףהמשך לקרוא "המצעד השנתי: 12/05-1/06"

אבל כל אחד היה שםמעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת.יש אפילו כאלה שנמצאים שם כל הזמן, גם כעת.כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים. ולכולנו היו שם הבנות (Understandings). הבנות של מכלול הגוף.אנחנו לא מסוגלים, בגלל המגבלה המוחית שלנו כיצורים אדמיים,להיות יודעים קבוע ולכן אנחנו שוכחים. אבל הגוף זוכר.כולם רוצים שנשכח. פוליטיקאים, משרדיהמשך לקרוא "המצעד השנתי: 11-12/05"