סלואו מנוע החיפוש

במסעדה רומנטית, בין מפיות הסגול הצגתי לה טבעת חדשה. אך היא לא הבינה משל סמוי אמרה, אני מזכיר לה מילון שנות ה70. לא חשוב, נלך הביתה, נשמע מצעד שירים אף פעם לא הרגשתי כל כך מצעד הנמוכים. השיר מורכב כולו מחיפושים דרכם הגיעו אלי ביממה האחרונה.

דרג:

עוד סיפור ללא נמשל, משל בלי פואנטה, בדיחה בלי מוסר השכל

איש אחד ניגש אל מנהל הקירקס, וביקש לקבל שם עבודה. "האם אתה יודע לעשות מעשי לוליינות, ללכת על חבל, לקפוץ מנדנדה לנדנדה, וכו'?" שאל המנהל. "לא", ענה האיש. "האם אתה יודע לאלף אריות או דובים? או פילים?" "לא". "ולעבור דרך גלגל אש?" "לא". "ולעשות להטוטי ליצנות, או קוסמות?" "לא". "אז מה אתה כן יודע?" שאלהמשך לקרוא "עוד סיפור ללא נמשל, משל בלי פואנטה, בדיחה בלי מוסר השכל"

דרג:

אני לא יודע מה בני הזוג זבידאת

שנפסלו ע"י ועדת הקבלה של המאחז הקהילתי "רקפת" על רקע "חוסר תיחכום בין-אישי" מחפשים בקרב שכנים אלה. אני לא הייתי רוצה להיות שכן של האנשים שכן מתקבלים ע"י ועדות קבלה מן הסוג הזה. האנשים שהעאלק-פסיכולוג של הועדה מצא אצלם "תיחכום בין-אישי" הם או או. או אנשים שהאבחון מתאים להם: כלומר, יודעים לתחמן, להסתדר, ואין להאמיןהמשך לקרוא "אני לא יודע מה בני הזוג זבידאת"

דרג:

פרוייקט 'ערוגתי הקטנה'

חייש נתן לי 200 אלף שקלים (כמה נחמד), כדי שאפתח איתם עסק. 200 אלף שקלים, זה לא הרבה כל כך. לא נראה לי מספיק בשביל לקנות ערוץ שידור בארץ, שישדר חדשות אמיתיות, בלי למחזר כל הזמן את עמדת "דוברינו" ו"כוחותינו", ערוץ שבו עודף ותק צבאי יגרום לאיבוד נקודות בשקלול לקבלה לעבודה בו, ומאידך, בהחלט כןהמשך לקרוא "פרוייקט 'ערוגתי הקטנה'"

דרג:

איך שהזמן עובר…

בדיוק היום, לפני שלוש שנים, כתבתי את התגובה המשמעותית הראשונה שלי תחת הניק "הסטוריון מצעד המחץ" (אז ההסטוריון היה עם י'). זה היה בתגובה לפוסט של מתמחה בפסיכיאטריה (שהיתה אז גם עורכת של כתב עת ספרותי), שלאנשים היתה הרגשה שהיא יותר מדי הסניפה את המערכת לוורידים ולנשמה. לי המקום שבו היא עבדה התקשר עם אירועהמשך לקרוא "איך שהזמן עובר…"

דרג: