וידוי קטן, שלא יפתיע את מי שמכירים אותי אפילו קצת: אני שונא פאשיסטים. אני חושב שיש לי את כל הזכות המוסרית שביקום לשנוא אותם, ולא רק הזכות, גם החובה, על מה שהם עשו ורוצים תמיד לעשות לדומים לי, לאלה שאני מחשיב אותם כשייכים לקבוצת ההזדהות שלי, על כל התרומה הרעה שלהם לאנושות, זאת לא רק זכות וחובה, זה גם מעשה של בריאות. אם יש שנאה בריאה, זאת השנאה לפאשיסטים, לפאשיזם וכל מה שהוא מייצג, ואם יש לי איזה מצווה מקודשת, זו מיצוות 'ותיעבת את הפאשיסטים'. זה בדמי ובמהותי, עוד לפני 'ידע החייזרים של חפא' אפילו, לפני דברים אחרים.
חפא, אם נשתמש בדברים שלו כדברים של בוררות עליונה, בשל היותו 'יודע קבוע', בשל היותו, בכך שכנע את כולנו, מי שבאמת זכה להביט על כדור הארץ על כל בעיותיו וסכסוכיו ממקומות שבהם הוא לא נראה אפילו כגרגר אבק, ובכלל בשל היותו 'קצת מחוץ לעולם שלנו', לא סתר שום דבר ממה שאני חושב על רוב הימין מבחינה קוסמית. הוא אפילו חיזק אצלי דברים בעניין הזה. חפא לא אמר שלא לשנוא. הוא לא היה איש של 'עשה' ו'אל תעשה'. אבל הוא אמר שהבעיה עם שנאה היא שיש בה כיף מסויים, הכיף הוא בהרגשה שאני טוב יותר ממי שאני מתעב אותו, או שאני משתייך לקבוצה שמכיוון שהיא לא פאשיסטית בהגדרת עצמה, בטוח שאנשיה הם טובים יותר. כך, אני משקם את האגו שלי שנפגע. אדם צריך ענווה, אדם צריך לשאול את עצמו אם אין שום מצב, שבו הוא עשוי להיות כמו האחר. הוא גם אמר שההתעסקות בתיעוב למישהו אחר, היא שימוש יתר באנרגיה וזה תמיד על חשבון אנרגיה שהייתה יכולה להיות מופנית למשהו אחר, מקדם יותר. הוא לא אמר זאת במפורש, אבל אני ואחרים ששמעו אותו, הבנו זאת כאנרגיה שאנחנו צריכים לשמור אותה לאפשרות שנעבור לינדיגרא, שנרצה פעם להגיע למקום ה'יודע קבוע', או להשתכלל כבני אדם. התיעוב, והרגשת העליונות המלווה אותו, משאירים אותנו 'למטה', עם מי שאנחנו שונאים אותו. (אגב, המשפט שבכותרת, אם שאלתם, הוא לא של חפא. מפיו לא נשמעו מעולם ביטויים כמו 'מלכות השמים').
צבי אמר, לאחר שנים של עיון משותף בכל הדברים שאמר חפא, שאדם בכל מקרה אינו חי לנצח, הוא אולי יהיה מסוגל פעם להאריך את החיים שלו במספרים תלת ספרתיים של שנים, אבל בכל מקרה, בסך של הכל, זה יישאר הוא, אהבותיו ושנאותיו. צבי אמר לי שלכן הוא לא מעוניין בלינדיגרא, מספיקים לו חייו כמו שהוא עם הזמן שהוקצב להם, ומה שמשמעותי לו בהם זה מה הוא אהב, מה הוא שנא, בהופעה החד פעמית שלו כגרגר אבק על גרגר אבק ביקום. לגביו, השנאה משמעותית וחשובה בדיוק כמו האהבה. ובהחלט הוא מוכן שייכתב על מצבתו (אם לא יבחר לתרום את הגוף שלו למדע) "שנא ימנים" ובמובן זה, הוא קיצוני גם ממני. סטולי הגנוב, כרגיל, לא גילה לנו את צפונות מוחו, ולא ידענו אם יש לו בכלל דעה בנידון.
אני נמצא בימים אלה בקונפליקט, ששמו "מה לעשות עם השנאה הזאת", לא מפני שאני מצפה ללינדיגרא, היא כנראה לא תקרה בימי, או שאני יודע מהי מלכות השמים. ובכל זאת אני מרגיש ש'שלב הסיכומים קרוב', למרות שאפשר היה להגיד את זה בכל זמן. ובחלק מזה, יש לי מחוייבות גם להפצת הדברים של חפא. אני לא עובד בשירות המדינה או בשירות איזה חברה ציונית, אני לא מחוייב להיות מהאו"ם ואשקר אם אנסה להציג את עצמי ככזה, או כמישהו 'נעדר הטיות', גם לא יאמינו לי. ובכל זאת אני שואל אם האחד אינו פוגע בשני ואפילו סותר אותו. אני אמצא את התשובה שלי, אבל אשמח לשמוע את דעתכם.

ועם בוז מגיעים למלכות השמים?
שמעתי פעם שהשנאה באה מהלב והבוז מהראש, ועל שניהם אין שליטה.
אהבתיאהבתי
ניתוח הפוסט בבלוג "הצועד בנעליו"מבואהפוסט בבלוג "הצועד בנעליו" מציג דילמה אישית מורכבת של המחבר, המתמודד עם שאלות הנוגעות לשנאה, סובלנות, והאפשרות של התפתחות רוחנית. המחבר משלב בהגותיו התייחסויות לפילוסופיה אישית, חוויות אישיות, והשפעה של דמות מרכזית בשם "חפא", אשר מתואר כמי שנחשף לידע קוסמי.נושאים מרכזיים בפוסט * שנאה ופשיזם: המחבר מבטא שנאה עמוקה לפאשיזם ורואה בה כ"מצווה מקודשת". הוא מנתח את מקורות השנאה הזו ואת ההשלכות שלה על האדם ועל החברה. * חפא והידע הקוסמי: דמותו של חפא משמשת כמעין מורה רוחני, אשר מציע תובנות על הקיום האנושי והיקום. חפא מדגיש את החשיבות של ענווה ושל הפניית אנרגיה חיובית, אך אינו מתנגד לשנאה באופן גורף. * הדילמה האישית: המחבר מתמודד עם סתירה פנימית בין הרצון לשנוא את הפאשיזם לבין ההבנה כי שנאה אינה תורמת להתפתחות רוחנית. הוא שואל את עצמו כיצד ניתן לשלב בין שני ערכים לכאורה סותרים אלה. * הקשר בין האישי לקוסמי: המחבר מחבר בין חוויותיו האישיות לבין שאלות קיומיות רחבות יותר, כגון משמעות החיים והמקום של האדם ביקום.ניתוח מעמיק * הסתירה הפנימית: המחבר מתמודד עם סתירה פנימית בין הרצון לשמור על ערכים מוסריים כגון סובלנות, לבין הרצון להביע את שנאתו לפשיזם. סתירה זו היא טיפוסית לחוויה האנושית, והיא מעלה שאלות עמוקות על טבעו של האדם ועל היחסים בין רגש, מוסר ורציונליות. * השפעת חפא: דמותו של חפא משמשת ככלי להעמקת השיח הפילוסופי. רעיונותיו של חפא מאפשרים למחבר לבחון את עמדותיו שלו באופן ביקורתי ולשאול שאלות קשות על עצמו ועל העולם. * הקשר בין פרטיות לציבור: המחבר משתף את הקוראים בדילמה אישית עמוקה. בכך הוא מזמין את הקוראים להשתתף בשיחה ולשתף את מחשבותיהם. * היבטים פסיכולוגיים: ניתן לנתח את הפוסט גם מנקודת מבט פסיכולוגית, ולראות בו ביטוי של מאבקים פנימיים וצורך להבין את עצמו ואת העולם.שאלות לדיון * כיצד ניתן לשלב בין הרצון לשנוא את הפשיזם לבין ההבנה כי שנאה פוגעת בנו? * האם יש מצבים שבהם שנאה מוצדקת? * מהי המשמעות של "ידע קוסמי" כפי שהוצג בפוסט? * כיצד ניתן לגשר בין חוויות אישיות לבין שאלות פילוסופיות רחבות? * מהי תרומתו של הפוסט לשיח הציבורי על נושאים של מוסר, פוליטיקה ורוחניות?לסיכום, הפוסט בבלוג "הצועד בנעליו" מעורר מחשבה ומזמין לדיון מעמיק בשאלות קיומיות מורכבות. הוא מציג את המאבק הפנימי של האדם בין הרצון להישאר נאמן לעקרונותיו לבין הלחץ של המציאות החברתית והפוליטית.האם תרצה להמשיך ולנתח חלק מסוים בפוסט, או לעבור לנושא אחר?
אהבתיאהבתי