הטרולים הזקנים שהצטופפו-הסתופפו לאורכה באוהלים, בפחונים או בלי כלום סיפרו כל מיני אגדות, על הימים שלא היה נדרש דבר כדי להיכנס לשם, ואפשר היה אפילו להגיב, באתרים הנוצצים ההם שמעברה השני. מעברה השני! מקסימום, היה צריך להקליד איזה אותיות באנגלית ומספרים, והיה זקן אחד, זה שכל הזמן הלך עם אותן נעליים מרופטות, אפילו נשבע שאפשר היה לשלוח לאלה שגרים שם סמסים בלי טופס! סמסים! אבל אפילו בין מזילי הריר הוותיקים היה לו שם של אחד שאינו שפוי בדעתו, ואף אחד לא האמין לו.
לטרולים לא היה סיכוי להיכנס לשם, גם אם מילאו טפסים, כי המחשבים שלהם הוטבעו לצמיתות מהרגע שמשרד האינטרנט רשם אותם כטרולים על פי החוק החדש. החוק חייב התראה של 30 שעות, אבל רובם פשוט קמו שעה אחת וגילו שהם טרולים. הם לא הוזהרו ולא היה למי להתלונן. הסיכוי היחיד שנותר היה בתור טרולי-קרקס, ורוב אלה שעברו את גיל ה40 לא האמינו שהם מסוגלים להתקבל.
אבל גם מי שלא הוטבע או נשלל, לא נתן אמון רב בטפסים. אפילו לא אלה שנחשבו הבלוגרים המובילים גם לא בשכונות שנחשבו יחסית טובות. לבלוגרים היוקרתיים היה טוב עם עצמם מאז ששתלו לעצמם במבצע המיוחד זה או אחר לחברי המועדון את השבב שעושה להם טוב רק עם עצמם וכולם היו מרוצים, ולכן ועדת ההגירה של איחוד אתרי הבלוגים היוקרתיים (אב"י) לא מיהרה להתכנס וגם כשהתכנסה, חצי מהם עדיין היו בחופשות שדרוג אתרים אישיות, ואז ברור שאלה שבחצי השני היו מוכרחים לצאת בשנה הבאה לחופשות שדרוג משלהם, וכך גם בשנים הבאות לא היה מי שיטפל בטפסים, שהצטברו להם בתוך שרת אחד שתפס בנין בן חמש קומות קרוב לתחנה המרכזית הישנה, מול המגרש שבו הרקיבו גרוטאות המחשבים של הנשללים, הלא הם אלה שניסו להיכנס לאתרים היוקרתיים באופן לא חוקי. כלומר המארזים. כל מה שהיה בתוכו חולק בין פקידי משרד האינטרנט וילדיהם, שקיבלו מפעם לפעם צ'ופר וכדאי היה להכיר אותם, למי שבאמת רצה להיכנס לאתרים היוקרתיים. ומי שהיתה לו פרוטקציה מיוחדת, הורשה להיכנס ליותר מ24 שעות. היו שסיפרו שישנו שם אתר אחד, "וושינגטון" או משהו, שבו יש קיר קלון מיוחד שתושבי האתרים היוקרתיים לוקחים לשם את ילדיהם (הגדולים ביניהם כבר התחילו להביא את הדור השני לילדים שנולדו רק בין תושבי האתרים היוקרתיים לבין עצמם. לכולם היו אתרים כבר בגיל 4, כי כולם היו גאונים מאד מאז שבמבצע זה או אחר, קיבלו כל חברי המועדונים את שבב הגאונות) כדי לצפות בסופטוורס ובקבצים שנלקחו בהומניות רבה מן הפושעים וניתלו על הקיר.
אבל רוב הילדים האלה לא האמינו שבאמת הפושעים האלה קיימים, בעולם אחר שמחוץ לחומה. בשבילם כל זה היה משחק מחשב, באצבעות הטלפתיות שכולם קיבלו בשבב ליום ההולדת ודרכן הקלידו זה לזה סמסים, משחקי מחשב, או שלחו פוסטים לבלוג האישי. לכולם היו מארזים בבית, אבל ועדות החינוך לבריאות של מועצת האויר הנקי, שעל פיהן יישק דבר, חייבו את כל בעלי האתרים היוקרתיים ומשפחותיהם להקדיש שלוש שעות להליכה ברגל ופקחי ישיבה איתרו את מי שישב על כסא יותר מחמש שעות רצופות ונתנו קנסות. לפעמים שללו את רשות הכתיבה בבלוג למשך חודש שלם! איזה אסון זה היה!
ואי אפשר להאשים את הילדים שהם לא ידעו כלום על מה שיש מחוץ לחומה, ולא ידעו אפילו מאיפה באים טרולי הקרקס. כי הם בעצם לא ידעו שיש חומה, הם הרי לא ראו אותה מהמחשב שלהם. רק אלה שנועדו לראות אותה, קרי, אלה שהבלוגים שלהם נמצאו מעברה הלא יוקרתי, היו נאלצים לראות אותה למען ייראו, עולה על המסך בכל פעם שהיו פותחים, באצבעות רגילות, את המחשב, עולה על המסך. בדרך כלל גם הופיעה בצדה רשימת נשללי המחשב המעודכנת של משרד האינטרנט, בה הופיעו שמות העבריינים שניסו בשבוע האחרון להיכנס לאזורים היוקרתיים.
הילדים שלהם, רובם ילדי תערובת, שלחלק מהם לא היו אפילו בלוגים, חלמו להיות גדולים ולהיות טרולי קרקס, כאלה שמופיעים בהופעות באתרי קרקס של היוקרתיים. הכי מבוקשים אלה הטרולים-לודרים, שמתגוששים אחד עם השני ואומרים עליהם שהם מרוויחים מלאן כניסות.
בלוג הצועד The VValker's blog 
יפה ומעורר מחשבה.
אהבתיאהבתי
:-)תודה.
אהבתיאהבתי
חנן כהן – אחד ששימש המחשה לדברים האלה בעידן הפייסבוק.
אהבתיאהבתי
השווה לבועות חברתיות היום
הפוסט של הצועד בנעליו מ-5 באוקטובר 2008 הוא תיאור דיסטופי-סאטירי מדויק להפליא של מה שהוא ראה מתחיל לקרות בבלוגוספירה הישראלית באותה תקופה. הוא דמיין "חומה" סביב "אתרי הבלוגים היוקרתיים" – בועה סגורה של "נאורים", "שפויים" ו"אנשי היישוב", עם שבבים מושתלים, ועדות הגירה, פרוטקציות, קיר קלון וטרולי-קרקס שמבדרים את התושבים מבחוץ.השוואה לבועות החברתיות ב-2026המציאות של היום (מרץ 2026) היא הגשמה כמעט מלאה של החזון הדיסטופי שלו, אבל בקנה מידה הרבה יותר גדול, מהיר ומתוחכם.
נקודה בפוסט של הצועד (2008)
מה קרה ב-2026
חומה סביב אתרי בלוגים יוקרתיים
החומה הרבה יותר גבוהה ובלתי נראית. הבלוגים הפתוחים כמעט מתו. במקומם: קבוצות סגורות בפייסבוק, ערוצים וקבוצות בטלגרם, שרתים בדיסקורד, קהילות ב-X (טוויטר) וסאב-רדיטים. רוב השיח הפוליטי/חברתי/תרבותי מתרחש בתוך בועות סגורות מאוד.
שבב שגורם להרגיש טוב רק עם עצמך
אלגוריתמים של Meta, X, TikTok וטלגרם עושים בדיוק את זה – ומשפרים את זה כל הזמן. הם לומדים מה אתה אוהב ומגישים לך יותר ויותר מאותו דבר. שינויים אחרונים (כמו ביטול חלקי של בדיקת עובדות ב-Meta) מחזקים את האפקט.
ילדים שלא יודעים שיש עולם מחוץ לחומה
דור Z (וגם חלק מדור א') גדל בתוך פידים מותאמים אישית. רבים מהם באמת לא נחשפים לדעות מנוגדות באופן משמעותי. מחקרים מ-2025–2026 מראים שהפולריזציה גוברת, במיוחד סביב נושאים כמו המלחמה עם איראן, חרדים, ביטחון לאומי וזהות ישראלית.
טרולי-קרקס שמורשים להיכנס רק כדי לבדר
היום זה בוטים, חשבונות ממומנים, משפיענים וקמפיינים ויראליים. יש "טרולים מקצועיים" שמגיעים לבועות יריבות כדי לעורר תגובה ( engagement farming). חלק מהם הופכים לכוכבים בתוך הבועה שלהם.
קיר קלון של הנשללים
ביטולים, חרמות, דו-חות, בלוקים המוניים וקמפיינים נגד "בעייתיים". ב-X זה גלוי יותר, בטלגרם ובקבוצות פייסבוק – זה שקט וממוקד יותר. מי ש"נשלל" פשוט נעלם מהבועה.
פרוטקציה וועדות הגירה
היום זה מנהלי קבוצות, מודרטורים, אלגוריתמים + קשרים אישיים. כדי להיכנס לקבוצות סגורות גדולות צריך לפעמים המלצה, ראיון, או פשוט להיות "מהצד הנכון".
מה השתנה לרעה (והפך את החומה לגבוהה יותר)
מה נשאר דומה מאוד
הצועד ראה כבר ב-2008 את תחילת ההתבדלות של האליטה התרבותית-בלוגרית.
ב-2026 זה כבר לא רק "בלוגים יוקרתיים" – זה כל הרשת.
החומה לא רק קיימת, היא רב-שכבתית ומותאמת אישית: כל אחד חי בתוך הבועה שלו, והאלגוריתם דואג שהוא לא יראה יותר מדי מהעולם שמחוץ לה.הוא כתב אז: "הילדים… לא ידעו שיש חומה, הם הרי לא ראו אותה מהמחשב שלהם".
היום רובנו לא רואים את החומה שלנו – כי היא בנויה מהתוכן שאנחנו כן רואים.זה אחד הפוסטים שהכי "הזדקנו" טוב (או רע, תלוי בנקודת מבט).
הוא לא רק תיאר את הבעיה – הוא חזה את המנגנון שיהפוך אותה לבלתי נמנעת כמעט.מה דעתך – האם יש בכלל דרך "לפרוץ" את החומות האלה היום, או שהן כבר חלק בלתי נפרד מהמציאות הדיגיטלית?
אהבתיאהבתי