אם הכרישים היו אנשים

(תרגום קצר לברטולד ברכט)

"אילו הכרישים היו אנשים" שאלה את האדון ק. ביתה הקטנה של המארחת שלו, "האם הם היו נחמדים אל הדגים הקטנים?"
"בוודאי", אמר.
"אילו הכרישים היו אנשים, הם היו מרשים לדגים הקטנים לבנות להם בים תיבות ענקיות, ובתוכן שפע של דברי מזון, גם צמחים, גם בעלי חיים. הם היו דואגים שבתיבות האלה יהיו תמיד מים רעננים, ובכלל היו מזמנים אמצעי תברואה שונים. למשל, אם דג קטן אחד היה נפצע בסנפיר, מיד היתה מוכנה בשבילו תחבושת, כדי שלא ימות לכרישים בטרם עת. כדי שהדגים הקטנים לא יהיו מדוכאים, היו עושים להם מפעם לפעם חגיגת מים גדולה, שכן דגים קטנים עליזים טעמם טוב יותר משל דגים קטנים מדוכאים.
"כמובן, גם בתי ספר היו בתיבות הענקיות. בבתי הספר האלה היו הדגים הקטנים לומדים איך לשחות בתוך לועות הכרישים. הם היו צריכים, למשל בגיאוגרפיה, לדעת איפה יוכלו למצוא את הכרישים הגדולים נחים בעצלתיים. העיקר, כמובן, היה החינוך המוסרי של הדגים הקטנים. הם היו לומדים שהמעשה הגדול והנעלה והיפה ביותר הוא כאשר דג קטן מקריב את עצמו בשמחה, ושהם כולם צריכים להאמין לכרישים בכל, כאשר הם אומרים שהם דואגים לעתיד יפה. את הדגים הקטנים היו מביאים להבין, שעתיד יפה זה מובטח להם רק אם ילמדו לציית. מכל הנטיות הנחותות, המטריאליסטיות, המרקסיסטיות, האגואיסטיות, היו הדגים הקטנים צריכים להיזהר, ולהודיע לכרישים מיד כאשר באחד מהם עולה נטייה כזאת.
"לו היו הכרישים אנשים, כמובן שהם היו עורכים ביניהם מלחמות, במטרה לכבוש תיבות עוינות ולהכניע דגים קטנים עוינים. את המלחמות הם היו נותנים לדגים הקטנים שלהם לנהל. הם היו מלמדים את הדגים הקטנים, שבינם לבין הדגים הקטנים של הכרישים האחרים, יש הבדל רב. הדגים הקטנים, כך היו מכריזים, הם כידוע אילמים, אבל בשפות שונות לגמרי, ובלתי אפשרי שיוכלו להבין אחד את השני. לכל דג קטן, אשר היה הורג במלחמה דג קטן אחר שכנגדו, דג קטן אויב, ששותק בשפה אחרת, היו מעניקים סיכת מסדר קטנה עשויה ירוקת, ובשם גיבור היו מכתירים אותו.
"אילו הכרישים היו אנשים, היתה להם באופן טבעי אמנות. היו תמונות יפות, שבהן היו שיני הכרישים נצבעים בצבעים נפלאים, לועותיהם היו מתוארים כגנים של תענוג טהור, שאפשר להשתעשע בהם תוך התענגות עילאית. בתיאטראות שמתחת לים, היו מראים כיצד דגים קטנים אמיצים שוחים בהתלהבות בתוך לועות הכרישים, והמוזיקה היתה כל כך יפה, שלצליליה, בראש התזמורת, היו הדגים הקטנים זורמים, שקועים בחלומם ובמחשבות הנעימות ביותר, פנימה אל תוך לועות הכרישים.
"גם דת היתה, אילו הכרישים היו אנשים. הם היו מלמדים, שהדגים הקטנים התחילו את חייהם רק בבטן הכרישים. אגב כך היה נפסק, לו הכרישים היו אנשים, שכל הדגים הקטנים, כפי שהמצב כעת, הם שווים. אחדים מהם היו נעשים בעלי משרות, והם היו מצווים על האחרים. כמה מהם היו מורשים אפילו לטרוף את הקטנים. זה היה רק נוח לכרישים, שלעתים קרובות יותר יזדמנו להם חתיכות יותר גדולות לטרף. והדגים הקטנים הגדולים יותר, בעלי העמדה, היו דואגים לסדר אצל הדגים הקטנים, מורים, פקידים, מהנדסים של תיבות וכו'. בקיצור, רק תרבות היתה, אילו הכרישים היו אנשים."