בְּחֲזְרִי מִן הָאַיִן
הָיָה עָלָי אֶת כֹּל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה לַעֲשוֹת.
וְהָיִיתִי מִתְלָקֵחַ
מִמָקוֹם לְמָקוֹם
אֵלֶּה שֶצִיפּוּ מִמֶּנִּי לִבְשוֹרָת סִיוּם הַמִּלְחָמוֹת
בְּכוֹכַב-לֶכֶת יָרֹק
תַּחֲנָה אַחַת
בַּדֶּרֶך אֶל הַבַּיִת בַּדֶּרֶך אֶל הַחֲזִית
יָצְאוּ מִלְפָנָי מְאֻכְזָבִים.
העַרְפִּילִים שֶחִיכּוּ לִי
הִסְתּוֹבְבוּ גַּלְגַּלִּים אִטִיים
וְלֹא נָתְנוּ כֹּל אוֹת
וכָל אֵלֶה שֶגָּרוּ פַּעַם
בְּאֶרֶץ שֶהַיִתָה ישָנָה
לֹא נִמְצְאוּ שָם כְּדֵי לְהַשְלִים אִתִּי
אֶת חֶלקֵי הַתְּמוּנָה.
לְסַיֵם אֶת הַשׁיחָה הֵיכָן שֶנֶעְצְרָה.
בלוג הצועד The VValker's blog 
Journey
אהבתיאהבתי
השיר שלך מזכיר לי תחושה שהייתה לי בגיל הנעורים
ושזכרונה ממשיך ללוותני עד היום:
הרגשתי שהייתי לבד בעולם מדברי ואין נפש אחת חיה לצדי שתעלה בפני חיוך או תקווה
השיר נשמע לי חויה קשה (זמן מושמטים?)
אהבתיאהבתי
באמת הוא מתייחס למשהו שהיה בעצם בזמן הנעורים (עוד לפני זמן מושמטים, אולי בדרך אליו).
חלק מתקופה שבה נולדתי מחדש, בעצם, ומצד אחד האני הישן עוד היה קיים, על כל מה שקשור אליו, ומצד שני החדש שבי לא ידע איך לתקשר איתו ועם כל זכרונותיו.
זאת גם הרגשה של להיות מיוחד, אבל היא באמת כואבת לפעמים.
באני הישן נמצאות גם כל ההצדקות למקום שאליו הגעת, ואין לך אותן בעצם במצב החדש, וזה יוצר מבוכה. קונפיושן.
אהבתיאהבתי
מקסים..
אהבתיאהבתי