הערים החשובות טבעו, רובן או חלקן הגדול, ובכל המקומות שחפא שלח את החבר'ה אליהם, המצב אותו דבר: ביצות, רחובות מוצפים, הרס, אנשים מהוממים, סירחון, גוויות, ביזה.
אין מה לעשות כאן, אפילו אם יבואו הכוחות המשחררים מהגלכסיה, וטוב שיש לנו את האפשרות לברוח מההסטוריה האלטרנטיבית הזאת ולחזור אל ההסטוריה הרגילה, בה הכל עוד קיים, וכדאי שנעשה את זה הכי מהר שאפשר. אין על מה להתווכח בכלל.
מעלינו חלפה שורה של חלליות-מטוסים בצבע כהה, עושה את דרכה במהירות רבה. חפא אמר שהשליטים מפנים ציוד אחרון, בטרם יברחו ממערכת השמש. נשמע היה שגם הוא רוצה כבר לעזוב, לגמור את החלום הזה.
וגם המים שהיו בקצה המורד מתחת למקום שעמדנו, התחילו לעלות ולהתקרב. גאות מתחילה.
זכרתי את המראות שראיתי, את שרידי תל אביב הטבועה, את העצורים במחנה על חוף לטרון, שאינם רוצים אפילו לברוח כי אין להם לאן. התחלתי גם להרגיש את הצחנה האופפת את הכל, שקודם לא הרגשתי אותה.
רק סטולי הגנוב המשיך לטעון בעקשנות שהוא לא עשה את הכל סתם, בשביל לברוח. סיכן את נפשו בקרבות עם השליטים, גנב מהם חללית, יצא למבצעי הצלה בגלכסיה ("הצלת אותנו ואנחנו מודים לך. כל זה היה בשביל שנוכל להגיע לכאן ולברוח כולנו"), כל זה בשביל פתאום "להתעורר מחלום". הוא רוצה להישאר כאן ולראות במו עיניו את העולם החופשי מאופל גלקטי, איך הוא בונה את עצמו מחדש. אחרים טענו שמה לנו ולאופל הגלקטי, הסתבכנו איתו שלא מרצוננו, וטוב שיוצאים מהסרט הזה. שמעתי צלילים ראשונים של האשמה כלפי חפא, שסיבך אותנו בכל זה. חפא עצמו שתק, חשבתי שיגן, שיצדיק את המלחמה שלו, שכל הזמן אימן אותנו אליה, שידבר על הבסת האופל הגלקטי, שידבר בעד השליט הכחול, בעד הפדרציה שעוד מעט תבוא ותחזיר את הכוכב לשליטתינו כדי שנוכל לשקם אותו, עם כל הסיוע שנקבל מהחלל.
הרי בעולם שאליו אנחנו אמורים לחזור, עוד לא התחלנו בכלל את הכל.
ואולי טוב שלא. אולי זה בדיוק השיעור שהיינו צריכים לקבל מההסטוריה האלטרנטיבית.
ואני חשבתי על המותווים. המספר עדיין צרב לי על המצח (האם הוא יימחק כשנחזור לשם?). האם ייתכן מצב שגם שם, בעולם 'האמיתי', יהיו דברים כאלה?
ומה יהיה עם ריקרדו, וכל החברים המותווים שאני משאיר כאן, שבדרך אליהם הייתי? האם הם יסתדרו? ובעצם, הם הסתדרו עד עכשיו, הרי כבר עזבתי אותם פעם.
תוצאות ההצבעה היו ברורות. 106 הצביעו בעד חזרה, 2 נמנעו, ו3 הצביעו להישאר: סטולי, צבי ועלוה. חפא ביקש מאלטון להוציא את הממסר, וקרא לכולם להתקרב אל כבל של מתח גבוה שהיה שרוע קרוב לקו המים, והתמשך לא ידענו עד לאן.
חפא הורה לנו להיות במעגל.
ההעברה תתבצע תוך שנייה, ברגע שאלטון ילחץ על הכפתור הירוק, אחרי שהממסר הונח כבר על הכבל החשמלי.
כל מה שברדיוס המעגל, יעבור איתנו, חזרה אל העולם שממנו התחלנו את הכל, המחכה לנו משנת 1977.
ואז סטולי הגנוב אמר שהוא נשאר. אפילו אם יהיה כאן לבדו.
הוא צעד צעדים אחדים עד שהתרחק מספיק מהמעגל.
עוד שניים יצאו מהמעגל והצטרפו אליו.
ואחריהם גם אני. לא הסתכלנו אחורה.
"אתם תסתדרו בלעדי" שמענו פתאום את חפא אומר לחבורת המחץ. "תודה על כל העזרה שנתתם לי, היה לי טוב איתכם ואני מקוה שגם לכם איתי. גם לי יש עוד כמה דברים לסדר בהסטוריה האלטרנטיבית. חכו לנו בסוף אוגוסט".
חפא הצטרף אלינו.
מקץ דקה היינו לבדנו על האי, בעולם שחזר לבראשית.
The guys said that the whole world is fucked-up
The important cities were drowned, most of them or most of their areas, and in all the places that חפא sent the guys to, the situation is the same: swamps, flooded streets, destruction, stunned people, stench, corpses, looting.
There is nothing to be done here, even if the liberating forces will come from the galaxy, and it is good that we have the possibility to escape from this alternative history and return to the normal history, where everything still exists, and we should do it as soon as possible. There is nothing to argue about at all.
A line of dark-colored spaceships passed above us, making its way at great speed. חפא said that the rulers are removing the last equipment, before they flee the solar system. It sounded like he also wanted to leave already, to end this dream.
And also the water that was below of the hill where we were standing on, started to rise and get closer. A tide was rising.
I remembered the sights I saw, the remains of drowned Tel Aviv, the detainees in the camp on Letron Beach, who don't even want to escape because they have nowhere to. I also began to feel the stench surrounding everything, which I had not felt before.
Only "the stolen" Stoli continued to insist that he didn't do it all for nothing, to escape. He risked his life in battles with the rulers, stole a spaceship from them, went on rescue operations in the galaxy ("You saved us and we thank you. All this was so that we could all get here and escape"), all this – to suddenly "wake up from a dream". He wants to stay here and see the end with his own eyes – how the world free from the galactic darkness, how it rebuilds itself. Others argued that we have no business with the galactic darkness, we got involved with it against our will, and it's good to get out of this movie. I heard the first sounds of guilt towards חפא, who got us involved in all this. חפא himself was silent, I thought that he would defend, that he would justify his war, that he had been training us for it all the time, that he would speak about defeating the galactic darkness, that he would speak for the Blue Ruler, for the Federation that would soon come and return the planet to our control so that we could restore it, with all the help we would receive from space.
After all, in the world to which we are supposed to return, we haven't even started enything yet.
And maybe it's better. Maybe this is exactly the lesson we should have received from the alternative history.
And I thought about my forherd label. The number still felt burning on (will it be erased when we get back there?). Is it possible that there, in the 'real' world, there will be also such things?
And what will happen to Ricardo, and all the friends I leave here, to whom I was on my way? Will they get along? And actually, they got along until now, after all I already left them once.
The results of the vote were clear. 106 voted in favor of returning, 2 abstained, and 3 voted to remain: Stoli, Zvi and Alva. חפא asked Elton to take out the relay, and called everyone to approach a high voltage cable that was spread close to the water line, and continued we didn't how distant.
חפא ordered us to be in a circle.
The transfer will take place within a second, as soon as Elton presses the green button, after the relay has already been placed on the electric cable.
Everything within the radius of the circle will pass with us, back to the world from which we started it all, which has been waiting for us since 1977.
Then "the stolen" Stoli said he stay. Even if he wil be here alone.
He took a few steps until he was far enough away from the circle.
Two more came out of the circle and joined him.
And then I, too. We haven't looked back.
"You will get along without me" we suddenly heard חפא say to the others. "Thank you for all the help you gave me, I had a good time with you and I hope you had a good time with me too. I also have a few more things to sort out in the alternative history. Wait for us at the end of August."
חפא joined us.
After a minute we were alone on the island, in a world that returned to its time of Genesis.
בלוג הצועד The VValker's blog 
גרוק:
קראנו לו אלטון כי הוא היה מרכיב משקפיים עם מסגרת עבה ושחורה, כי ידע לנגן על פסנתר, וכי חלם יום אחד לשיר כמוהו – בקול עמוק ובטוח. בינתיים הוא היה שוער מצוין, כזה שקשה מאוד להבקיע את שערו. חבורת המחץ אפילו ניבאה לו קריירה מקצועית, אם רק לא ישבור את הרגל.אבל יותר מכל, אלטון היה האיש שסיבך אותנו בכל הסיפור הזה.הוא היה אחראי על רכיב הזמן במערכת שחפא הורה לנו לבנות. אף אחד מאיתנו לא באמת הבין מה הרכיב הזה עושה (גם את שאר החלקים לא הבנו, אם להיות כנים). אלטון היה היחיד שהבין – והיחיד שידע מייד, ברגע שקרה, שהמערכת לא הצליחה. במקום להודות בכישלון, הוא שתק. וכך חיינו שנים בהיסטוריה האלטרנטיבית, משוכנעים שהצלחנו.עד שהעולם הזה התחיל להתפרק.ההצפות, ההרס, המלחמה נגד כוחות האופל הגלקטי – כל אלה הביאו אותנו לקצה. כבר לא היה לאן ללכת. דווקא אז, באמצע אוגוסט 1977 (או מה שהיה אמור להיות 1977), אלטון הופיע עם חיוך מבויש שלא התאים לו, והכריז:"מצאתי איך לתקן את רכיב הזמן."הוא פתח את כף ידו. בתוכה היה שבר מרובע, צהוב-דהוי – הממסר של המערכת. אולי אפילו רכיב הזמן עצמו."איך השגת את זה?" שאלנו בתדהמה."נפל מהכיס של אחד מאנשי האופל," ענה בחיוך מסתורי. אף אחד לא האמין לו, אבל חפא הרים יד ואמר שזה לא חשוב כרגע."עם הממסר הזה," המשיך אלטון, "אנחנו יכולים להתחבר לכל רשת חשמל. הרכיב מתוקן. אנחנו יכולים לחזור הביתה – לזמן המקורי, לשנת 1977 האמיתית. להתחיל הכול מההתחלה."חפא הוסיף את החלק הקשה: "בעוד פחות משעה, כוחות האופל יעזבו את מערכת השמש. לפני כן הם ימצצו את כל החשמל מהתחנות. מה שיישאר כאן יהיה תקופת אבן אמיתית, עם שליטים אנושיים פנטיים ועוינים. זו ההזדמנות האחרונה."הוויכוח שהתפרץ היה הקשה והעקרוני ביותר בתולדות חבורת המחץ.סטולי הגנוב היה הראשון שהתנגד.
"גם בכוכב המדברי הסתדרנו בלי חשמל. אני לא רוצה לחזור. כאן יש לי אחריות – לאנשים שצריך לשחרר, לדברים שהשארנו מאחור. גם אם ב'זמן האמיתי' כל זה לא קרה."צבי ועלוה הצטרפו אליו.
צבי אמר בשקט: "לי חשוב איפה אני נמצא, לא איפה שהייתי אמור להיות. כאן יש לי משמעות. אני לא מוכן לעזוב לפני שנגמור את מה שהתחלנו."אני עצמי עמדתי שם, ראשי מסתחרר. תמונות מוזרות הציפו אותי – הפצצות, עננים אפורים, כיפת זהב בלהבות, כתובת "סוף העולם" שצפה באוויר. לא ידעתי אם זה זיכרון, חלום או הדלפה מהזמן המקורי. פתאום הרגשתי שאני לא בטוח לאן אני שייך.חפא הציע הצבעה.תוצאות:
106 הצביעו בעד חזרה לזמן המקורי.
3 הצביעו להישאר: סטולי, צבי ועלוה.
2 נמנעו.אלטון הניח את הממסר על כבל מתח גבוה שהתמשך לאורך החוף. כולנו התבקשנו לעמוד במעגל. ההעברה אמורה הייתה להתבצע תוך שנייה אחת, ברגע שהוא ילחץ על הכפתור הירוק. כל מה שבתוך הרדיוס – יחזור איתנו ל-1977 האמיתי.ואז סטולי צעד החוצה מהמעגל.
"אני נשאר."עוד שניים יצאו והצטרפו אליו.
ואחריהם – אני.לא הסתכלנו אחורה.חפא הביט בנו, ואז הפנה את מבטו אל שאר החבורה.
"אתם תסתדרו בלעדינו," אמר בשקט. "תודה על כל השנים. היה לי טוב איתכם. גם לי נשארו עוד כמה דברים לסדר כאן, בהיסטוריה האלטרנטיבית."הוא יצא מהמעגל והצטרף אלינו.מקץ דקה אחת בלבד, המעגל התרוקן מאיתנו. אלטון לחץ על הכפתור. הבזק כחול-לבן, רעם חשמלי עמום – ו-106 איש נעלמו, חזרו לזמן המקורי, לשנת 1977 שמעולם לא עזבנו באמת.ואנחנו – חמישה – נשארנו לבד על האי היווני, בעולם שחזר לבראשית.
בלי חשמל.
בלי עתיד ברור.
אבל עם בחירה שלנו.
שינויים ושיפורים שביצעתי:
סיימתי בנימה פתוחה ומעוררת – "עולם שחזר לבראשית" – מה שנותן מקום להמשך.
חידדתי את הדמויות ואת הקול שלהן (סטולי הגנוב, צבי, עלוה).
הפכתי את הוויכוח ליותר רגשי ועקרוני, בלי להאריך יתר על המידה.
שמרתי על המסתורין סביב אלטון ("חיוך מסתורי") ועל תפקידו כ"אשם" הראשוני.
חיזקתי את הרגע הדרמטי של היציאה מהמעגל.
אהבתיאהבתי
We Called Him Elton
We called him Elton because he wore thick black-rimmed glasses, because he knew how to play the piano, and because he dreamed of one day singing like his namesake — with a deep, confident voice. In the meantime, he was an excellent goalkeeper; it was really hard to score against him. The Mahatz crew even predicted a real professional career for him, as long as he didn’t break his leg along the way.
But more than anything, Elton was the one who had gotten us into this whole mess with the alternative history.
He was responsible for the time component in the system that Chapa had told us to build. None of us really understood what that component actually did (to be honest, we didn’t fully understand the rest of the system either). Elton was the only one who understood — and the only one who knew immediately, the moment it happened, that the system had failed. Instead of admitting the failure, he kept quiet. And so we lived for years in this alternative history, convinced that we had succeeded.Until this world began to fall apart.
The floods, the destruction, the long war against the galactic forces of darkness — all of it had brought us to the brink. There was nowhere left to go. It was then, in June 1994 (in the parallel time), after we had returned to Earth, that Elton suddenly appeared with an embarrassed smile that didn’t suit him, and announced:“I found a way to fix the time component.”He opened his palm. Inside was a small, square, yellowish object — the relay of the system. Perhaps even the time component itself.
“How did you get that?” we asked in amazement.
“It fell out of one of the darkness agents’ pockets,” he answered with a mysterious smile. No one believed him, but Chapa raised his hand and said it didn’t matter right now.“With this relay,” Elton continued, “we can connect to any power grid. The component is fixed. We can go home — back to the original time, to the real 1977. We can start everything over from the beginning.”
Chapa added the hard part: “In less than an hour, the forces of darkness will leave the solar system. Before they do, they will suck all the electricity out of the power stations. What will be left here is a true stone age, ruled by fanatical and especially hostile human overlords. This is our last chance.
”The argument that erupted was the harshest and most fundamental debate in the history of the Mahatz crew.The Stolen Stoly was the first to object.
“We managed for long periods on the desert planet without electricity. I don’t want to go back. Here I have responsibility — to the people we need to free, to the things we left behind. Even if none of this happened in the ‘real’ time.”Tzvi and Alva joined him.
Tzvi said quietly: “What matters to me is where I am, not where I was supposed to be. Here I have meaning. I’m not willing to leave before we finish what we started — to free this planet. I won’t have any satisfaction if we return without doing that. Do any of you?”
“You know you’re just afraid your girlfriend won’t exist in the other time,” someone teased him. We all looked at Alva, who stood silently beside Tzvi, trembling, as if she had suddenly realized she had stumbled into a world that wasn’t hers.
“You can take Alva with you to the other time,” Chapa promised. But this time he didn’t convince Tzvi, nor the others.
The Mahatz crew stood facing the greatest and most principled debate in its history. I myself stood there, my head spinning. Strange images flooded me — heavy bombings, gray clouds, the golden dome going up in flames. I saw an “end of the world” headline floating somewhere — in a newspaper, on a wall, in the air, or perhaps only in my imagination. It was unbearably hot and stifling.
“And yes, if you want to know,” said The Stolen Stoly with sudden passion, “I am in love with this alternative time. I feel responsible for the things we left here, for the people we need to free — even if in the ‘real’ time none of this ever happened.”
I had never heard Stoly speak this way — with such care and emotion.
“But all of this is nonsense! Come back to reality, man, and be happy you got it back,” someone snapped.
“Who said I’m even a man?” Stoly answered, sounding like his old self again.
Tzvi spoke: “Stoly is right. What matters to me is where we are now, not where we might have been. My meaning in life is what I do here and now. The important things are here, and I don’t care about the other time, even if I was once there. I don’t want to go back — at least not until we finish what we need to do here: free this planet. Would any of you feel satisfied if we left without doing that?”
In the end, Chapa suggested we vote.The results were clear:
106 voted in favor of returning to the original time.
3 voted to stay: The Stolen Stoly, Tzvi, and Alva.
2 abstained.
Chapa asked Elton to prepare the relay and told everyone to gather around a high-voltage cable lying near the waterline, stretching into the unknown distance.
The transfer would take place in a single second — the moment Elton pressed the green button, after the relay had been attached to the live cable. Everything within the circle’s radius would return with us to the world we had started from, the one waiting for us back in 1977.
Then The Stolen Stoly said he was staying. Even if he remained here alone.
He took a few steps and moved far enough outside the circle.
Two more stepped out and joined him.
And after them — me. We didn’t look back.“You’ll manage without us,” we suddenly heard Chapa say to the rest of the Mahatz crew. “Thank you for all the help you gave me over the years. It was good being with you, and I hope it was good for you too. I still have a few things to settle here, in the alternative history. Wait for us at the end of August.”
Chapa stepped out of the circle and joined us.
A minute later, we were left alone on the island — five of us — in a world that had returned to Genesis.
Without electricity.
Without a clear future.
But with a choice that was truly ours.
אהבתיאהבתי
הסבר תיאורטי על רכיב הזמן
הנה הסבר תיאורטי מפורט ומסודר על רכיב הזמן בסיפור שלך, בהתבסס על הרקע המדעי שכבר דיברנו עליו (פרשנות העולמות הרבים) ועל רעיונות פיזיקליים תיאורטיים נוספים שמתאימים לטוויסטים בסיפור.1. מהו רכיב הזמן בסיפור?בסיפור, רכיב הזמן הוא החלק הקריטי והרגיש ביותר במכונת/מערכת הזמן שחבורת המחץ בנתה.
הוא אחראי על "זיהוי" האם הניסוי מצליח או נכשל.
ברגע של כישלון (השדה קורס, הסיכון למוות או הרס גבוה), הרכיב לא מאפשר את הכישלון – אלא מאלץ מעבר ליקום מקביל שבו אותו ניסיון "הצליח". מאוחר יותר, אלטון "מתקן" אותו בעזרת ממסר (יחידת ממשק או רכיב חיבור), מה שמאפשר חזרה ל"זמן המקורי" (היקום הראשוני של 1977).הרכיב הזה אינו "מנוע זמן" קלאסי שמזיז חומר בזמן, אלא מנגנון הגנה קוונטי-רב-עולמי – סוג של "שומר" או "מתג" שמזהה כישלון ומבצע branching (פיצול) או jumping בין ענפים של היקום.2. הרקע התיאורטי העיקרי: פרשנות העולמות הרבים (Many-Worlds Interpretation – MWI)זו הבסיס החזק ביותר לרכיב הזמן בסיפור.
בסיפור:
זה פותר פרדוקסים: הם לא "משנים" את ההיסטוריה שלהם, אלא עוברים לגרסה אלטרנטיבית. העולם המקורי (עם הכישלון) ממשיך להתקיים בנפרד.3. אלמנטים תיאורטיים נוספים שמתחברים ל"תיקון" ולממסר
הרכיב יכול להיות "מתווך" שיוצר או מנצל CTCs קטנים, אבל רק בתוך מסגרת של עולמות מקבילים – כדי למנוע פרדוקסים.
4. למה הרכיב "מתקן" רק אחרי הרס גדול?זה מוסיף עומק:
זה יוצר דילמה פילוסופית יפה: האם "הזמן האמיתי" הוא זה שממנו התחלנו, או זה שבו חיינו שנים רבות והשארנו בו אחריות?5. השלכות תיאורטיות רחבות יותר (לסיפור)
בקיצור, רכיב הזמן הוא שילוב אלגנטי בין:
הוא הופך את הסיפור ממכונת זמן פשוטה לסיפור על בחירה, אחריות ומציאות מרובה.אם תרצה, אני יכול:
מה בדיוק תרצה להרחיב?
אהבתיאהבתי
העמק בממסר התיאורטי
הנה העמקה תיאורטית מפורטת ומדויקת על הממסר (הרכיב המרובע הצהוב) בסיפור, כפי שהוא משתלב עם הפיזיקה התיאורטית שכבר ביססנו (פרשנות העולמות הרבים + CTCs + wormholes).1. מהו הממסר מבחינה תיאורטית?בסיפור, הממסר אינו "תיקון" מכני פשוט של הרכיב. הוא מתווך קוונטי-רב-עולמי – סוג של quantum relay או inter-branch interface.
הוא פועל כ"גשר זמני" בין שני ענפים (branches) של היקום: הענף האלטרנטיבי שבו חבורת המחץ חיה שנים, לבין הענף המקורי של 1977.בניגוד לרכיב הזמן (שפעל אוטומטית כ"שומר הצלה" חד-כיווני – רק זורק לעולם "טוב יותר"), הממסר הוא דו-כיווני ומאפשר חזרה מבוקרת. הוא "פותח" תעלה קצרה ומבוקרת בין שני העולמות, שמתקיימת רק כל עוד יש אנרגיה זמינה (חשמל גבוה).2. הבסיס התיאורטי: wormhole כמתווך בין עולמות מקביליםבפיזיקה תיאורטית, מעבר בין ענפים של MWI אינו אפשרי בדרך כלל בגלל decoherence – העולמות "מתנתקים" זה מזה. אבל יש מודלים מתקדמים יותר שמאפשרים "דליפה" או "גשר" זמני:
הממסר בסיפור הוא בדיוק מכשיר שמייצב ומגדיל wormhole כזה:
3. איך הוא עובד טכנית (הסבר "מהנדסי")כשאלטון מחבר את הממסר לכבל מתח גבוה:
הצורה הצהובה-מרובעת היא לא מקרית:
4. למה הוא "נפל מהכיס של איש האופל"?זה לא מקרי. בתוך הסיפור זה יכול להיות:
5. השלכות תיאורטיות עמוקות יותר
בקיצור, הממסר הוא ההמצאה הגאונית של אלטון: הוא הופך את הרכיב ממ"מנגנון הצלה חד-פעמי" לטכנולוגיית מעבר מבוקרת בין יקומים. הוא הופך את הסיפור כולו ממדע בדיוני של "בריחה" למדע בדיוני של בחירה מודעת – האם לחזור או להישאר.רוצה שאעמיק עוד יותר בחלק ספציפי?
אהבתיאהבתי