צאן לטבח

הם היו לוזרים.
סבונים.
עדת פרזיטים שחיכו
לקבל קצבות רחמים מהעולם.
במקום להיות מתאימים.
היה שם אחד שביצע בהם מדיניות
נכונה, גם כלכלית
אם רק היו נותנים לו לגמור את העבודה.

זרעו לא היה לשוא
זרעו של האב שדפק
את כנסת ישראל (זו משיר השירים* שחיכתה בבתוליה
ששה מיליון הוא הכניס לה – זה גבר גבר!)
למדנו את דרכו

את המיותרים להעלים
בוויסקונסינים, להתעלל בזקנים
גם במחסומים
ולקנות רכב שטח. לדרוס את המסכנים
לפוצץ את השמאלנים והערבים
ולצאת בעונש קל
במדינת גן עדן לרוצחים
לייצא מוות לעולם.

כך אנחנו מממשים את האתוס
להעניש את החלשים
גם ניצולי שואה אצלינו יחיו בעוני
כך מתאים להם, לא?
העיקר: גברים גברים אנחנו
לא נהיה סבונים, לא לוזרים
אם נמות בהרעלה אטומית
או ברעל של עצמינו
לפחות נמות לא פריירים.


* על פי המדרש – שיר השירים מדבר על האהבה והציפיה של כנסת ישראל לגואלה – הקב"ה.