הרדיו של לונה

הרדיו הישן של לונה הוא קופסת עץ כבדה ושחורה מן הסוג שהיו מייצרים קרוב לאמצע המאה ה–20, עם כפתורים עגולים שהיה צריך לסובב אותם כדי להפעיל ולכבות, להגביר ולהעביר תחנות, ועם מנורה קטנה שהאירה מתוך המכשיר בצבע ירוק. היתה תקופה שהוא היה המכשיר היחידי איתו התחברנו לעולם, לא חשוב שרוב מה ששמענו בו היו שקרים של הממשלה הכפופה לכוחות האופל הגלקטיים. לונה בעצמה קיבלה אותו מהוריה, כשהתחתנה עם מוריס בן שושן בשנת 1968. לונה בן שושן היתה בעלת הבית שברחוב הרקפת 12, עד שלקחו אותה אנשי הסיירת המקומית הכפופים למשמרות לאן שלקחו, באשמת החזקת בית זונות באגף השני של הבית. מוריס בן שושן נהרג בשנת 1975, וממנו נשאר האופנוע שאותו תיקן ריקרדו וניגח איתו את מתקן הזכוכית שהפעיל את הרובוטים ואת חומות המת"ג.
ריקרדו והחברים עזבו את הבית ברח' הרקפת 12 בזמן שאני הייתי בתל אביב ועברו להתבצר עם המחתרת במפעלים הנטושים. כשחזרתי היה הבית תפוס בדיירים חדשים וכשמצאתי את החברים שלקחו איתם גם את האופנוע, שכחתי לשאול אותם מה קרה עם הרדיו הישן, שכבר הרבה זמן הפסיק לפעול.
הם לא הבינו למה פתאום עכשיו אני שואל עליו ומחפש אותו.

בינתיים הלכו והקיפו אותנו טנקים וכלים חדישים נוספים, עם כיפות זכוכית שחורה וצבאות אנשי פח, אך כולם נמצאו מרחוק, מחכים לאיזה פקודה שלא באה. לנו היו מולם מיכלי תבערה, להביורים, קצת רובים, אקדחים וכלי רכב שלקחנו מהסיירת כשכבשנו את המפקדה שלה, הבולדוזרים ששימשו את חברת הבנייה של החומה (אותה הרסנו כליל), ואהדת הציבור העולמית, שהתחילה להגיע דרך רשתות השידור, שכתביהן המשיכו להיכנס לשטח שלנו ולא הופרעו עדיין על ידי הכוחות המקיפים. מאנשי הרשתות שמענו על הפגנות למענינו ברחבי המקומות המרווחים בעולם, ושאפילו במדינת תל אביב התחילו סוף סוף לדבר עלינו, ויש אפילו שמועות שאהוד מנור עומד לכתוב שיר של הזדהות איתנו, ושגם ראש הממשלה האזרחית החדש, עזר וייצמן, די מסמפט אותנו.
לרגע אחד לא בניתי על אלה ועל כוונתם או יכולתם הרצינית לעשות משהו.
כוחות האופל הגלקטי חזקים הרבה יותר, וכל הממסדים ה"אזרחיים" הם לא יותר מעבדים שלהם, שיצייתו, בסופו של דבר, להוראתם.
אבל לפחות ראיתי שזכרונם של האנשים מתחיל לחזור אליהם, וכולם, גם בתל אביב מוקפת הבועה הסטרילית, מבינים ומכירים בכך שהפלנטה כבושה בידי החייזרים הרעים.
ודאגתי גם להזכיר את זה בכל אחד מהראיונות שריקרדו ואני נתנו לרשתות השידור העולמיות. הרבה מהם זכרו אותי מהתקופה של חפא, בעיקר מהתקופה שהייתי הדובר שלו. כתב אחד, איטלקי, גם מסר לי ד"ש מהעיתונאית האיטלקיה משנת 1977, שהעניקה לחבורת המחץ ראיונות וגם דברים אחרים. אבל כששאלו אותי איפה חפא ומתי הוא יחזור, לא ידעתי מה להגיד להם.

בסופו של דבר נמצא מכשיר הרדיו, דקה לפני שעמדו להשליך אותו למדורת עצים בתוך המפעל הנטוש.
מאז שפגענו במתקן הזכוכית, פסקה אספקת החשמל בעיר כולה, היו לנו אמנם גנרטורים אבל השתמשנו בהם מאד בקמצנות.
הלילות היו לאחרונה קרים מאד, למרות האביב המתקרב.

פתחתי את המכשיר והתחלתי לשחק עם החלקים הפנימיים ועם החוטים, בלי לדעת בדיוק מה אני עושה. הכנסתי פנימה גם חוטים נוספים שהיו במפעל.
כמו שהיינו עושים בהתחלה.
בהתחלה של הכל, כשחפא רק התחיל לשדר לנו, היינו משחקים עם מכשירי רדיו ישנים ומכשירי חשמל אחרים, היינו פותחים את המכשירים, מחברים אותם לקופסאות וקרטונים שמצאנו, לאו דווקא באמצעות חוטי חשמל. ולא הבנו למה אנחנו עושים את זה, עד שהתחלנו להבין את ההוראות המדוייקות של חפא, שהיה עדיין במסע המסכם של בית הספר של התבונה הגלקטית.
ומן הקופסאות, החיבורים ומכשירי החשמל האלה נולדה המערכת שהתחילה לפעול ב5.3.1977 ובזכותה היינו שליטי העולם.
הזמן הוא עכשיו, לפי חשבוני, 1988. השלטונות החליפו את לוח השנה ועם התאריכים שלהם אני לא מסתדר.
בינתיים אני בסך הכל מנסה להתחבר לאינטרנט הטלפתי.