ארכיון חודשי:מרץ 2005

הרבה פעמים שאלתי את עצמי כל מיני שאלות על מערכת היחסים שהיתה בין חפא ובין שני חבריו. הוא סיפר לי שהוא אהב את הנערה ועמד להציע לה חברות, כשעוד היו על כדור הארץ. מדבריו למדתי גם שהוא חי כל הזמן בהרגשה כאילו בגללו הם הגיעו איתו לחלל, כי באיזשהו אופן לא מובן, הוא שגרם לכךהמשך לקרוא "נוסע סמוי (סיפורו של חפא, ו')"

חפא לא האמין שהרגליים שלהם יעמדו במעמסה ויהיו מסוגלות לעשות ולו צעד אחד, אחרי שכל כך הרבה זמן הם נמצאו במצב עמידה ונאבקו שלא לישון, והוא היה בטוח שגופו היה לאבן ולא יישמע לו. אבל מיד לכשנשפכו אל האור החיצוני החד, פתחו רגליהם כמו בריצה משל עצמם ונשאו אותם לברוח, דוחקים בין עשרות אלפי השבוייםהמשך לקרוא "הבריחה (סיפורו של חפא, ד')"

במנהרות האטומות צוּפְפוּ כל שוכני היקום, לפחות כך היה נדמה לחפא, דחוקים זה לזה, בלא יכולת לזוז, בתוך לחות חמה ואיומה, כאשר נוזל חום בעל ריח רע שהוזרם מפעם לפעם מאי שם בנתזים שצלפו בעור, משמש בתור המזון האחד לכולם. ונוראה במיוחד היתה ההרגשה שכל הזמן יש משהו בלתי נראה שדוחף אותם מאחור או מקדימה,המשך לקרוא "המנהרות (סיפורו של חפא, ג')"

רבות מצורות החיים שמקיימות את הפדרציה ותיקות מאיתנו במיליארד שנה. אבל כשהן באו ליקום, כבר היו בו תבונות ותיקות יותר. חפא אומר שכל מי שבא ליקום הזה, כבר מצא בו מישהו ותיק יותר ממנו. כל תבונה שפקחה את עיניה וגילתה שקיימים ותיקים ממנה ביקום, ראתה את הותיקים ממנה כאדונים, כשולטים. ואין כמעט תבונה שחפא מכיר,המשך לקרוא "היתושים הגדולים (סיפורו של חפא, ב')"