שני שירים, מעין וריאציות על אותו נושא

א
(נכתב בדקות אלה, כתגובה על השיר הזההזה ועוד ייתכנו מקצי שיפורים)

אני משורר חייזרי גולה
לא יודע אפילו מאיפה
כוכב הבית חרב
נופץ
והפיץ את שפתו בטלפתיה
על פני כל היקום.
ואני חייב להסביר את עצמי כל פעם מחדש
לאנשים שלא מבינים
בטלפתיה
על פני כל היקום.

ואין חזרה
מבית הספר שנתלש
אל הבית שנתלש
ואין יציאה מהבית שנתלש
נע כאטום בודד
על פני כל היקום.

ב
(ישן יותר, הרבה יותר)

איך אני אסביר לך
על החלליות הרוקדות
שעגולות וצבועות בזוהר מסוכן
ועל הערים שעל יד עיר הולדתי
(אסור למקם אותן שם)
והחבר'ה האמיתיים שלפעמים יוצאים לפשיטות
פעם פשוט הייתי שם
ויש מקום שקוראים לו קצה היקום
הוא מעין קרקעית של חול
(לא, זה לא דומה לים המלח)
ובדרך הביתה אפשר לשמוע תחנות משדרות מן הכוכבים
מוסיקה אחרת, קולות מאד גבוהים מאד חרישיים
שם לכל זמן יש תחום והגדרה
פעם פשוט היתי שם.
ואת תחשדי בי
או תשאלי את השאלות המקלקלות
(האם אתה מתעגעגע לשם?)
ואם אני אהיה יותר מדי לא קומוניקטיבי
פשוט תמסרי אותי לידיהם של בעלי המזרק.

אבל בשפה אחרת
אינני מדבר
אלא לשון עלגים.