וּבְכֵן, תּוּכְלוּ לוֹמַר לְפִי אֵיךְ שֶׁאֲנִי רָגִיל לִצְעֹד שֶׁאֲנִי גֶּבֶר שֶׁל נָשִׁים, אֵין לִי זְמַן לְשִׂיחוֹת. מוּסִיקָה בְּקוֹל רָם, חֹם נָשִׁי לְכָאן וּלְכָאן אֲנִי נִבְעַט, מֵאָז לֵדָתִי. וְעַכְשָׁו זֶה אַחְלָה, זֶה בְּסֵדֶר וְאֶפְשֹׁר לְהַבִּיט בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת וּלְהָבִין אֶת הָאֵפֶקְט שֶׁל נְיוּ יוֹרְק טַיְמְס עַל אֲנָשִׁים בֵּין אִם אַתָּה אִמָּא וּבֵּין אִם אַתָּההמשך לקרוא "צמרות העשור ההוא (4):"
